התורה והמצוה על דברים כג יט


פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים כג יט:

קכח.

לא תביא אתנן זונה . ע' בספרי.

ומ"ש "ת"ל כי תועבת ". בתמורה יליף מגז"ש " תועבת " מפ' עריות, שאף אתנן מחייבי לאוין, אסור למזבח.

ומ"ש "ותלין שפחתך כו'". מפ' בגמ', דבעבד עברי עסקינן, וכשאין לו אשה ישראלית ובנים. ופלוגתייהו, אם רבו מוסר לו שפחה כנענית, כשא"ל אשה ובנים. דלמ"ד 'אין מוסר' - הוי אתנן.

ומ"ש "ונאמר להלן " תועבת " ". בפ' שופטים יז א, לגבי הקרבת בע"מ (=בעל מום) .

ומ"ש "לרבות הריקועים". ר"ל, שאם נתן לה אתנן זהב, אסור לעשות ממנו צפוי למזבח. רש"י.

ומ"ש "לדבר הנדור". פי', שאם קודם שנתן לה הבהמה, כבר היה מוקדש; אין חל עליו שם אתנן. עי' בגמ'.

ומ"ש "שכר פקיעתה". פי', שאם נתן לה טלה בשכר שמפקיעה ומבטלה ממלאכה, ולא שכר ביאה, אין שם "אתנן" חל עליו; שנא' " כי תועבת ", ואין נקרא "תועבה", רק שכר ביאה.

ומ"ש "שנים ולא ארבעה כו'". פי', מ" שניהם " דריש, כמו שהיה כתוב בשני תיבות - "שני הם". ודריש "שני", ולא ארבעה. ר"ל רק שני אלה דכתיב, אתנן זונה ומחיר כלב. אבל לא אתנן כלב ומחיר זונה. (אתנן כלב הוא, שאם אמר "הא לך טלה זה, ותלין כלבתך אצלי". מחיר זונה, שאם החליף שפחה זונה בטלה, לקנות אותה למלאכה). ומדכתיב " שניהם " ולא "שני", דריש למעט ולדותיהם, שאינם אסורים.



קיצור דרך: mlbim-dm-23-19