פתיחת התפריט הראשי


פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר ז יג:

קנד. המקריב את קרבנו וקרבנו , למה כפל שם קרבנו, ופי' שבא ללמד שגם הכלים היו מכלל הקרבן כי נעשו להיות כלי שרת והוקדשו תיכף.

קנה. שניהם מלאים סלת , מספר שניהם מיותר, ופי' חז"ל שבא להורות על השווי כמה שאמרנו בהתו"ה ( אחרי יז) שמלת שני מורה על השווי. וס"ל להת"ק שבא ללמד שמה שנאמר בשקל הקדש מוסב גם על הקערה. ור' חנניא אמר שזה ידעינן מן סכום הכולל שאמר שהיה בשקל הקדש. ומפרש שבא ללמד שהיו שוים במדה. ונראה דת"ק ס"ל שזה לא צריך להשמיענו, כי כבר בארתי בהתו"ה (שמיני מד) שמנחת נחשון היתה מנחת נסכים [כמו שאמר רש"י במנחות דף ה' ע"ב ד"ה שניהם מלאים] שלכן אמר שם שהותרה לאכול באנינות משום שהיתה קדשי שעה. כי מנחת נסכים [שיכול אדם להתנדב כמ"ש במנחות דף ק"ד ע"ב] נשרפת וכולה כליל כמש"ש (דף קו) וזו היתה נאכלת. ולכן נקראת קדשי שעה.

ולפ"ז אם נטעה לומר שלא היה מדתם שוה מצד שגלדן היה שוה, וא"כ היה מדת הקערה לערך מדת המזרק כערך מספר שלשה עשר אל מספר שבעה, ואיך הביאו בתוך הכלים מנחת נסכים, שהם או עשרון או שני עשרונים או ג' עשרונים ואין לערב מנחה במנחה. ואם היה בהמזרק עשרון, היה בהקערה עשרון וששה שביעית עשרון, ולא נתקדשה המנחה כמ"ש בזבחים (דף ח') ומנחות (דף פ"ח) אין מלאים אלא שלמים. וממילא ידענו ששניהם היו שוים במדה, כי זה גלדו עבה וזה גלדו דק.

אולם ר' חנניא סבירא ליה שמנחת נחשון היתה מנחת נדבה מא' מחמשת מיני מנחות ולא ס"ל שהיתה קדשי שעה. כי ס"ל כמ"ש שמפני הטומאה שרפוה, שלדידיה א"צ לסברא זו. וא"כ יש לטעות ששניהם היה גלדן שוה, וא"כ לא היה מדתם שוה, והיה בהקערה מנחה של שלשה עשר עשרונים ובהמזרק היה מנחה של שבעה עשרונים. שבחמשה מיני מנחות יכול להביא ששים עשרונים בכלי אחד. וע"כ מפרש שצריך מלת שניהם ללמד על שוויי המדה. ועז"א שניהם מלאים סלת מן הנדבה, ר"ל של חמשת מיני מנחות שמביאים בנדבה וע"כ היו נאכלים כדין וזה כר' חנניא.



קיצור דרך: mlbim-bm-07-13