דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק נ
היהודים בקירענע וקיפראס. קוראים אנחנו כהיום את כל דבר המעשים האלה ממצרים ואלכסנדריא בסוף ימי טראיאן בתור דברי הימים לבני ישראל, וכבר הורגלנו בדברי צרותיהם של ישראל, עד שגם כל זה נקרא ולא נתרגם.
אבל נוכל להבין את נפש האומה בימי המעשים ההם, את החרדה הגדולה אשר נפלה עליהם בראותם כי קמו עליהם לבולעם חיים, ואת כל האימה חשכה אשר נפלה על כל היהודים היושבים בין היונים בכלל ובמקומות הסמוכים למצרים בפרט, בהשמע הדבר הנורא הזה, כי קמו היונים באלכסנדריא, ובתחבולות ערמה ובעזרת לגיוני רומא הרגו שם את כל היהודים.
אלכסנדריא של מצרים היתה עד אז העיר רבתי עם, והמקום היותר גדול בין כל מושבות בני ישראל בגוים.
גם עשרם הי׳ גדול מאד בהיות העיר רוכלת עמים, ובירת התבל אחרי רומא.
וסחרם ואתננם הי׳ שם גדול יתר מאד בשכנם לחוף ימים וישלחו מערבם לקצוי ארץ.
אף גם היו לקהלה ראשית בכל ישראל קהלה מסודרת לכל דבר תורת ד' כלשונו של רבן שמעון בן גמליאל בברייתא בכתובות ד׳ כ"ה:
״חזקה לכהונה נשיאות כפים וחילוק גרנות בארץ ישראל ובסוריא ובכל מקום ששלוחי ראש חדש מגיעין נשיאות כפים ראי׳ אבל לא חילוק גרנות ובבל כסוריא רבן שמעון בן גמליאל אומר אף אלכסנדריא של מצרים בראשונה (היינו לפני ההרג הכללי הזה) מפני שבית דין קבועין שם". והוא שכל הדברים הלכו קבועים ועומדין על פי התורה והמצוה.
והן גם ענין דברי ר' יהודה בברייתא במס' סוכה ד׳ נ״א ובתוספתא שם פ"ד ממה שראו עיניו בשחרות ימיו באלכסנדריא לפני ההרג הכללי הזה:
"תניא ר׳ יהודה אומר מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל אמרו כמין בסילקי גדולה היתה סטיו לפנים מסטיו פעמים שהיו בה כפלים כיוצאי מצרים והיו בה שבעים ואחד קתדראות של זהב כנגד שבעים ואחד של סנהדרין גדולה כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד ריבוא ככרי זהב ובימה של עץ באמצעיתה וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו וכיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודר וכל העם עונין אמן ולא היו יושבין מעורבין אלא זהבים בפני עצמן וכספין בפני עצמן ונפחין בפני עצמן וטרסיים בפני עצמן וגרדיים בפגי עצמן וכשעני נכנס שם הי׳ מכיר בעלי אומנתו ונפנה לשם ומשם פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו אמר אביי וכולהו קטלינהו אלכסנדר מוקדן וכו'".
וכבר הגיה שם הגר"א זצ־ל ״וכולהו קטלינהו טרכינוס״ והוא טראיאנוס, וכן מפורש בירושלמי סוכה פ"ה ה״א ״ומי החריבה טורניינוס הרשע".
וכידוע דרכם בכל מקום לקרוא המעשים על שס הקיסר אשר בימיו עשו שרי הצבא מה שעשו. ור' יהודה יאמר ״מי שלא ראה וכו' לא ראה בכבודן של ישראל" כונתו לא ראה בכבודם של ישראל בימיו הוא,
כי בימי הבית השני הי׳ כבודם של ישראל בירושלים ובהמקדש המעוז אשר לא הי' לו דוגמא בכל העולם.
אבל בימים הרעים ההם אשר ירושלים היתה שממה מבניה והמקדש חרב, וגם הכרם ביבנה בטל,
אז היו דברי ר׳ יהודה ״מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל“,
והנה נחרב אז שם גם זה כדברי אביי ״וכולהו קטלינהו טרכינוס".
ודרך היונים עם היהודים היתה אחת בכל משך הימים הרבים מימי הורדוס ואילך.
ופהילא בספרו ״המלאכות אל גאיוס“ יאמר:
"ובידי הנציב היה חיל ועזוז די להשקיט את שאון המתקוממים האלה על נקלה, אבל הוא ראה און ולא שם לב וכו׳ ויחזק ידי מרעים וכו׳ אז החליפו היונים כה ויבואו בקרדומות להרוס את המון בתי כנסיות אשר הי׳ לנו למרבה וכו׳".
והנה יאמר ר׳ יהודה על זה כי כל סי שלא ראה זה לא ראה בכבודם של ישראל בימים ההם, כי כקהלה זו בכל כבודה והדרה לא הי׳ אז בישראל דוגמתה.
ופתאום על ידי תחבולות ערמה ומזמה נחרבה ונהרסה הקהלה היותר גדולה בישראל היותר מסודרת בין כל מושבות בני ישראל בגוים, וכל יושביה מריבי רבבות נהרגו.
אז רעשו אמות הסיפים בכל מושבות בני ישראל בין היונים, איש לא האמין בחייו. ראו וישר נוכחו מה הי' סוף כל התגרות הרבות במשך שנה אשר התגרו היונים בבני ישראל, כי לסוף התגרו בהם גם סביב לאלכסנדריא ובצאת גבורי החיל מן העיר להושיע לאחיהם שבו העירה וישבו את כל אנשיה וימיתום.
כי על כן הבינו לאחריתם גם הם ויאמרו לקדם פני הרעה לבלי יהיו צפוים למות.
ויתנו יד להתאחד לבלי יוכלו היונים להתגרות בכל עיר ובכל כפר לעצמו.
וישימו להם ראש אחד בקירענע, וכן עשו להם גם אנשי קיפראס, ויאמרו לתת חתיתם על היונים.
והדבר גם הצליח בידם כי כל פעם אשר נסו היונים דבר להם, מצאו את בני ישראל מוכנים והיונים כרעו ונפלו.
אז כבר הרעישו היונים וירימו קול זועות כי היהודים נתנו עליהם וימליכו עליהם מלך להכות את היונים חרם.
ונפלא הדבר לראות עד כמה יתאימו הדברים, כי דיא קאסיוס לא ידבר עוד כלל ממצרים וכל דבריו יתחיל רק מזה, היינו מהמקום אשר בני ישראל התאחדו ושמו להם ראש, ועמדו על נפשם ביד חזקה.
ובםפרו 68, 32 בדברו ממלחמות טראיאן בבבל מבלי אשר יזכיר דבר מהמעשים במצרים יאמר:
״בתוך הימים ההם עשו להם היהודים הדרים בקירענע לראש את אנדרעאס ויהרגו את כל הרומיים והיונים ויאכלו את בשרם ויחגרו עצמם בבני מעיהם ויצבעו עצמם בדמם ועורם תלו להם על כתפיהם, אחדים מהם גם גררו במגרה מקדקדם עד ירכם, אחרים זרקו בפני חיות טורפות, או שהכריחום להלחם עמהם עד כי מספר ההרוגים עלה עד שתי מאות ועשרים אלף, מעשים מבהילים כאלה עשו גם במצרים ובקיפראס אשר שם הי' הראש שלהם ארטעמיאן, וגם פה נהרגו על ידם שתי מאות וארבעים אלף, ומהזמן ההוא ואילך אי אפשר ליהודי להתראות עוד בקיפראס, וגם אם על ידי רוח סערה נשברה אנית יהודי אצל האי הזה יהרגו אותו".
והדברים האלה הנם כל כך דברי הבאי עד שגם הסופרים האחרונים אשר לא חקרו מאומה וילכו אחריו ואחרי אייזעביוס בנוגע להדברים בכלל גם הם יודו כי אין זה כי אם דברי הבאי.
וגם מינטער יאמר עליהם בעמוד 23:
"לפי דברי דיא קאסיוס הרגו היהודים בקיפראס 240000אנשים ואייזעביוס בהכראניק יאמר כי גם לכדו שם את העיר הראשה סאלאמיס ויהרגו את היונים ויהרסו את העיר עד היסוד וכו' ואין ספק שכל הדברים האלה הם דברי גוזמאות והבאי, 240000 וכן גם 220000בקירענע הנם יחד חצי מילליאן זה אי אפשר להמית כל כך בנקל ובלא מלחמה, ומדינה פוריה כקיפראס בודאי שהי' לה אז יותר ממילליאן תושבים, וזה ודאי אשר היהודים היו רק המעטים ביניהם. וכן גם ידענו אשר העיר סאלאמיס נשארה גם אז כמו קודם זה עיר הממשלה שם וכו'״.
והנה צדקו דבריו רק שלא השתמש בהם כראוי, ואלו שם לב אז הי' רואה שאין זה רק דברי הבאי, כי אם שמתוך זה עצמו הם מקבלים בהכרח צורה אחרת. אם האלכסנדרונים הרגו את היהודים שם והרסו את בתיהם הי' בזה שלשה דברים גדולים מאד אשר על ידם יכלו לעשות כן.
א) חיל הרומיים עזרו על ידם, ונציב רומא וכל ראשי שרי רומא אשר כל מפתחות העיר בידם, עמדו לימינם.
ב) בכל הריבוי הגדול של היהודים שם באלכסנדריא היו הם בכל זה שם המעט מכל העמים אשר רבו עליהם הרבה.
ג) היהודים לא ידעו שם מזה לפני זה, ותהי גם להיפך כי היונים התיקום מהעיר, ומהרו ושבו העירה, ולגיוני רומא חסמו להם הדרך ואנשי המלחמה מהיהודים נשארו באשר נשארו.
אבל לא כן בקירענע וקיפראס אשר שם היו כל הדברים האלה להיפך.
א) חיל הרומיים אין ספק שעמדו לימין היונים והרומיים ויהיו נגד היהודים.
ב) לא יוכל להיות כל ספק שהיהודים היו שם רק המעט נגד כל העמים יחד אשר ישבו שם, ובמשנה ובגמ׳ גם במדרשות כמעט שלא הוזכרו הקהלות משם, ולא ידובר עליהם.
ג) מה ענין לספורי בדים כאלה כי הרגו והרגו מאות אלפים באין חמלה, כאלו היו הרומיים והיונים אנשים תמימים אשר לא ידעו איך לאחוז בחרב, נעלבים ואינם עולבים ויפשיטו את צוארם לטבח.
והרי אין זכר בדבריו מכל דבר מלחמה ואין זכר כי שם ושם היתה ביניהם מלחמה.
וגם אלו נוסיף מעצמינו שהיו שם מלחמות ביניהם, הנה אפשר הדבר כי הי׳ שם מקום אשר ינצחו היהודים, אבל לא כי היתה ידם בעורף היונים והרומיים בכל המדינות האלה.
סופרי היונים והידועים המעלים גרה את דבריהם יפייסו את הקוראים כי הי' הדבר כי נשתגעו היהודים ויצאו מדעתם, ויהיו הם המתקוממים נגד היונים והרומיים הרבים והעצומים מהם.
אבל היונים והרומיים לא נשתגעו ולא יצאו מדעתם ואיך נתנו ליהודים לעשות בהם כרצונם עד כי הרגו ואבד מהם חצי מילליאן.
ד) ואלו היו דבריהם בנוגע רק לעיר אחת כי היהודים התנפלו פתאום על העיר ההיא ועשו בה מה שעשו, הי׳ הדבר דבר שאפשר לאוזן לשמוע, בהיות הדבר פתאום מבלי אשר היו יתר העמים מוכנים למלחמה, או לכל הפחות לעמוד על נפשם.
אבל הנה הם לא ידברו מאיזה עיר נכחדת, כי אם משתי מדינות שלמות, והיכן היו שם היונים וכל הגוים הרבים ההם, וחיל רומא מלומדי מלחמה וכל סדרי מלחמה אשר להם.
וכן הדבר שאין דברי סופרי היונים והידועים רק גוזמאות, כי אם הפיכת פני הדברים.
אחרי אשר עלה בידי הרומיים והיונים להשמיד את כל יהודי אלכסנדריא, החלו להשתדל לבלי להשאר באמצע הדרך, ויאמרו לעשות כן גם בקירענע וגם בקיפראס. והיהודים מלומדי מכות, בראותם סכנה קרובה התאחדו בכל המדינה, בקירענע לעצמה ובקיפראס לעצמה.
וכאשר החלו היונים לעשות שם זר מעשיהם מצאו את היהודים מוכנים לצאת לקראת נשק, ולהשיב להיונים כפועל ידם, ויהיו גם מקומות אשר גברה יד היהודים, ויעשו באויביהם ככל אשר זממו לעשות להם.
אז מצאו הרומיים והיונים להתנפל על היהודים ממקום אחר, כי אחרי אשר התאחדו ויהיו מוכנים למלחמה, וגם שמו להם ראש, הלא הנקל להודיע לרומא כי התקוממו היהודים, וכי השתובבו משובה נצחת, ויאמרו לרשת את הארץ ולהרוג את כל תושביה.
ובהיות הקיסר עצמו בבבל אז רחוק מרומא והסענאט הרומי לא הטה אוזן לדברי הבל כאלה בידעם כי אין דבר,
הנה פנו אל אשת הקיסר, האשה המבישה אשר דיא קאסיוס 1, 69 יאמר כי עשתה המזימתה הרבה עם אדריאנוס בחיי בעלה טראיאנוס, ואך על ידי זה הגיע אדריאנוס למלכות ברוב כשפיה.
ועל ידי הנשים האלה בבית המלכות הי׳ אפשר לפעול הרבה מאד על ידי אמתחות זהב ובפרט היונים אשר אוהביהם רבו כארבה בהיכל המלוכה.
והן דברי הירושלמי סוכה פרק ה׳ הלכה א׳ אשד באו בסגנון של אגדה:
״תני רשב"י וכו׳ ואחת בימי טרוניינוס הרשע נולד לו בן בתשעה באב והיו מתענין מתה בתו בחנוכה והדליקו נרות ושלחה אשתו ואמרה לו עד שאתה מכבש את הברברים בוא וכבוש את היהודים שמרדו בך".
ומאד יכול להיות שבתוך דברי בלע של היונים על היהודים היו גם דברי בלע אלה למען הלהיב לב המלכה.
אבל הנה רשב"י ידבר בזה ממה שהי׳ בימיו זה ודאי כי בזכרונות דברי הימים הי' הדבר אצלם כן שכל הדבר בא על ידי אשת הקיסר.
כי דברים כאלה לתלות הדבר באשת הקיסר, שהיא כתבה והיא הסיתה אותו לעשיות כן, והיא תארה זה בתור מרידה נגד הממשלה,
כל זה גם דבר אין לזה עם סגנוני האגדות אשר אין שם כיוצא בזה ליחס פעלי הקיסרים להתעוררות על ידי נשיהם.
ובפרט במקום הזה אשר הדברים מכוונים ומדויקים כי הוא לא הי׳ אז בביתו והי׳ אז בשדה המלחמה ולשם שלחה לו אשתו ״עד שאתה מכבש את הברברים בוא וכבוש את היהודים״.
וזה עצמו הוא מקור גדול וידיעה שלמה לשוב ולדעת גם מזה כי בעצמו של דבר לא הי׳ שם כל מרידה.
כי דבר שאין צריך לאמר הוא אשר מרידה גדולה וכוללת כזו שתארו סיפרי היונים לא היתה ממשלת רומא צריכים לחכות עד אשר תעיר אותם האשה הזאת לכתוב לבעלה להשקיט המרידה.