פתיחת התפריט הראשי

<< | ירושלמי · מסכת סוכה · פרק ה · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


דף כב עמוד אעריכה

מתניתין   החליל חמשה וששה זה חליל של בית השואבה שאינה דוחה לא שבת ולא י"ט אמרו כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו:

גמרא  הא של קרבן דוחה.  מתני' דר' יוסי בי ר' יודה דתני חליל של קרבן דוחה את השבת דברי ר' יוסי בי ר' יהודה וחכ"א אינו דוחה לא את השבת ולא את י"ט.  תמן תנינן בשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח בשחיטת הפסח הראשון בשחיטת הפסח השני ובי"ט הראשון של פסח וביום העצרת ובשמונת ימי החג.  ויש שמונה בלא שבת.  ר' יוסי אמר לה סתם.  ר' יוסה בר' בון בשם ר' יוחנן דר' יוסה בי ר' יהודה היא.

דף כב עמוד בעריכה

על דעתהון דאילין רבנן למה אינו דוחה משום שאינו מחוור.  והא כתיב (מ"א, א) והעם מחללים בחללים בשמחת שלמה הכתוב מדבר.  רבי יונה בשם רבי בא בר ממל (ישעיהו, ל) ושמחת לבב כהולך בחליל כל זמן שהחליל נוהג ההלל נוהג.  רבי יוסי בי רבי בון בשם ר' בא בר ממל למה קורן את ההלל כל שבעת ימי החג כנגד הלולב שהוא מתחדש כל שבעה.  ולמה מן כל אילין מילייא חליל.  תנינן שזה לקיצי' וזה לקיצן וזה חביב וזה חביב ותלו חביב בחביב.  ובעצרת אומר לו הילך מצה הילך חמץ.  אית תניי תני הילך חמץ הילך מצה מ"ד הילך מצה שהוא חביב מ"ד הילך חמץ שהוא תדיר.  א"ר יהושע בן לוי למה נקרא שמה בית שואבה שמשם שואבים רוח הקודש על שם (ישעיהו, יב) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה.  דלמא רבי לוי ויהודה בר נחמן הוון נסבין תרתין סילעין מיעול מצמתא קהלא קומי רבי יוחנן עאל רבי לוי ודרש יונה בן אמיתי מאשר היה דכתיב (שופטים, א) אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון.  וכתיב (מ"א, יז) קום לך צרפתה אשר לצידון.  עאל רבי יוחנן ודרש יונה בן אמיתי מזבולן היה דכתיב (יהושע, יט) ויעל הגורל השלישי לבני זבולן למשפחתם וכתיב (שם) ומשם עבר קדמה מזרחה גתה חפר עצה קצין.  וכתיב (מ"ב, יד) כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר.  בשובתא חורייתא א"ר לוי ליהודה בר נחמן סב לך אילין תרתין סילעיא ועול מצמצא קהלא קומי ר' יוחנן.  עאל ואמר קומיהון יפה לימדנו רבי יוחנן אמו מאשר ואביו מזבולן.  (בראשית, מט) וירכתו על צידון.  ירך שיצא ממנה מצידון היה וכתיב (יונה, א) וירד יפו.  לא צורכא דילא וירד עכו.  א"ר יונה יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה ונכנס לשמחת בית השואבה ושרת עליו רוח הקודש ללמדך שאין רוח הקדש שורה אלא על לב שמח מ"ט (מ"ב, ג) והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים.  א"ר בנימין בר לוי והיה

דף כג עמוד אעריכה

כנגן במנגן אין כתיב כאן אלא והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים.  תני א"ר יודה כל שלא ראה דיפלי איסטבא של אלכסנדריאה לא ראה כבוד ישראל מימיו.  כמין בסילקי גדולה היה ואסטיו לפנים מסטיו היתה פעמים היו בה כפלים כיוצאי מצרים ושבעים קתידראות של זהב היו שם מקובעות אבנים טובות ומרגליות כנגד שבעים זקנים.  וכל אחת ואחת היתה עומדת בעשרים וחמש ריבוא דינרי זהב.  ובימה של עץ באמצע וחזן הכנסת עומד עליה.  עמד אחד מהן לקראות בתורה היה הממונה מניף בסודרן והן עונין אחריו אמן.  על כל ברכה וברכה שהיה מברך היה הממונה מניף בסודרין והן עונין אחריו אמן אע"פ כן לא היו יושבין מעורבבין אלא יושבין כל אומנות ואומנות בפני עצמה שאם יבוא אכסנאי יהא מודבק בבני אומנותו ומשם היתה פרנסתו יוצאה ומי החריבה טרוגיינוס הרשע.  תני רשב"י מקומו הוזהרו ישראל שלא לשוב ארץ מצרים שנאמר (שמות, יד) כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם.  (דברים, יז) וה' אמר לכם לא תספון לשוב בדרך הזה עוד.  (דברים, כח) והשיבך ה' מצרים באניות.  ובשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו אחת בימי סנחריב מלך אשור שנא' (ישעיהו, לא) הוי הירדים מצרים לעזרה מה כתיב בתריה (שם) ומצרים אדם ולא אל וסוסיהם בשר וגו' ואחת בימי יוחנן בן קרח.  (ירמיהו, מב) והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם וגו'.  בימי טרוגיינוס הרשע נולד לו בן בתשעה באב והיו מתענין.  מתה בתו בחנוכה והדליקו נרות ושלחה אשתו ואמרה לו עד שאת מכבש את הברבריים בוא וכבוש את היהודים שמרדו בך.  חשב מיתי לעשרה יומין ואתא לחמשה.  אתא ואשכחון עסיקין באורייתא בפסוקא (דברים, כח) ישא ה' עליך גו מרחק מקצה הארץ וגו'.  אמר לון מה הויתון עסיקין אמרין ליה הכין וכן.  אמר לון דוא גברא הוא דחשב מיתי לעשרה יומין ואתא לחמשה והקיפן ליגיונות והרגן.  אמר לנשיהן נשמעות אתם לליגיונתי ואין אני הורג אתכם אמרין ליה מה דעבדת בארעייא עביד בעילייא ועירב דמן בדמן והלך הדם בים עד קיפריס.  באותה השעה נגדעה קרן ישראל ועוד אינה עתידה לחזור למקומה עד שיבוא בן דוד: