דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק לח
בתוספתא פסחים פרק ג׳ הלכה ט׳ נאמר:
״אמר ר' אלעזר בר׳ צדוק פעם אחת היינו יושבין לפני רבן גמליאל בבית המדרש בלוד ובא זונין הממונה ואמר הגיע עת לבער החמץ הלכתי אני ואבא לבית רבן גמליאל וביערנו את החמץ".
ובגמ׳ במס׳ פסחים ד׳ מ"ט הובאו הדברים האלה, ומפני שהי׳ תמוה להמעתיקים או המגיהים דבר עיר לוד שהרי ידעו כולם כי רבן גמליאל ביבנה הי' על כן הגיהו יבנה תחת לוד.
אבל אלו היתה הגירסא מתחלה יבנה לא הי׳ אפשר שיטעו מגיהים, ויגיהו לוד תחת יבנה שהרי זה שיהי׳ רבן גמליאל ביבנה הוא דבר ידוע לכל.
והדבר להיפך שהגירסא הנכונה נשארה לפנינו בתוספתא במקום הזה, אשר שם לא ננעה יד מגיהים (עד ימינו) ובגמ' כבר הוגה ״יבנה" תחת ״לוד"(מה).
לפי שמהיות רבן גמליאל וכל ביתו בלוד מזה לא נודע דבר עד היום, וגם החוקרים וכותבי דברי הימים חשבו כי עד סמוך לפני ביתר ישבו כולם ביבנה ושם גם מת רבן גמליאל.
וכל זה טעות וכל ימי יבנה בשלותה לא ארכו כי אם כעשר שנים.
ועל כיוצא בזה נאמר יגיד עליו רעו כי הדבר מתבאר כן גם ממקום אחר שהיו אז בחג הפסח בלוד.
ובתוספתא בסוף פסחים נאמר: ״מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית בייתוס בן זונין בלוד והיו עסוקין בהלכות הפסח כל הלילה עד קרות הגבר הגביהו מלפניהם ונועדו והלכו להן לבית המדרש״(מו). ובהיות דרכם בלילי פסחים כי יאספו יחד ראשי הזקנים לספר ביציאת מצרים כל אותו הלילה, יראו לעשות זה בבית הנשיא, ועל כן ישבו כולם יחד בבית איש פרטי בייתוס בן זונין, אשר הי׳ באמת מקומו בלוד כמו שיבואר בפרק הבא.
ויתבאר לנו הדבר עוד יותר, ממה שהדבר מבואר כי בזמן שישבו רבן גמליאל וכל בית הנשיאים בלוד גם מת רבן גמליאל שם פתאום.
ובא במס׳ בבא מציעא ד׳ נ״ט:
״אימא שלום דביתהו דר׳ אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי מההוא מעשה ואילך (מאז נפרד ר׳ אליעזר מחביריו) לא הוה שבקה ליה לר׳ אליעזר למיפל על אפיה ההוא יומא ריש ירחא הוה ואיחליף לה בין מלא לחסר איכא דאמרי אתא עניא וקאי אבבא אפיקא ליה ריפתא אשכחתיה דנפל על אנפיה אמרה, ליה קום קטלית לאחי אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב אמר לה מנא ידעית וכו'״.
והדברים מבוארים וגלוים כי היו אז ר׳ אליעזר ורבן גמליאל וכל ביתו במקום אחד.
ואחרי שזה ודאי כי ר׳ אליעזר לא ישב ביבנה מאז אשר ברכוהו כי אם במקום שם ביתו בלוד, וכמו שהוא גם בברייתא סנהדרין ד׳ ל"ב ״אחר ר׳ אליעזר ללוד״ וכמו שהוא גם בברייתא חגיגה ד׳ ג׳ ״מעשה בר׳ יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל פני ר׳ אליעזר בלוד אמר לו מה חידוש הי׳ לכם בבית המדרש וכו'״ וכמו שהוא נם בר"ה י"ח ״מעשה שגזרו תענית בחנוכה בלוד וירד ר' אליעזר ורחץ״ וכמו שהוא נם בביצה ד׳ ה' ״ותניא כרם רבעי הי׳ לו לר׳ אליעזר במזרח לוד בצד כפר טבי״ והוא ידוע בכמה מקומות בגמ׳ כי מקומו של ר׳ אליעזר הי׳ בלוד.
ואחרי אשר מבואר בזה כי רבן גמליאל נפטר במקומו של ר׳ אליעזר הנה הדבר מפורש כי רבן גמליאל נפטר בלוד.
והדברים מבוארים כי הי׳ אז בית רבן גמליאל שם ולא שבא שם אז באקראי כי הדברים מפורשים ״אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב״.
וכן יתבאר גם מדברי הגמ׳ במס׳ מועד קטן ד׳ כ"ז כי רבן גמליאל נפטר במקומו של ר' אליעזר וכי הי׳ אז שם הוא וכל ביתו ובא שם:
״תנו רבנן מעשה שמת רבן גמליאל(מז) כיון שיצא מפתח ביתו אמר להם ר׳ אליעזר כפו מטותיכם, וכיון שנסתם הגולל אמר להם ר׳ יהושע כפו מטותיכם אמרו לו כבר כפינו על פי זקן".
והדבד ידוע כי לא הותר הנדר אצל ר׳ אליעזר עד אחר מותו כמו שמפורש בגמ' סנהדרין ד׳ ס"ח ״ויצאתה נשמתו בטהרה וכו׳ עמד ר׳ יהושע על רגליו ואמר הותר הנדר הותר הנדר". ודבר שאין צריך לאמר הוא שכל זמן שלא הותר הנדר ״וחביריו היו בדילים ממנו״ לא בא ר׳ אליעזר ליבנה כי אם להיפך שרבן גמליאל וכל ביתו היו אז בלוד כמו שנתבאר.
ובהיות ההוראה הזאת נוגעת גם לאשתו של ר' אליעזר אימא שלום אחתיה דרבן גמליאל אשר היתה גם היא צריכה לקיים כל דיני אבילות על מות אחיה, הורה ר׳ אליעזר הוראתו עוד טרם שמו יתר חכמי הדור לבם לזה.
ועל כן גם לא ידע ר׳ יהושע מזה, לפי שלא באה הוראת ר' אליעזר בפרסום בין שאר חכמי הדור, כי אם בין בני הבית, או שצוה כן לאשתו, וממילא עשו כן גם כל בני המשפחה, אשר הי׳ אז שם ביתם.
ורק זמן רב אחר זה כשנסתם הגולל כשאמר להם ר׳ יהושע כפו מטותיכם, השיבו לו ״כבר כפינו על פי זקן מבלי אשר ידע מזה ר׳ יהושע לפני זה.
וכן הם גם דברי הירושלמי ברכות פרק ג׳ ה"א בדברי המעשה הזאת:
״וכשמת רבן גמליאל כיון שיצא מפתח החצר אמר ר׳ אליעזר לתלמידיו כפו את המטות וכשנסתם הגולל אמר ר׳ יהושע כפו את המטות אמרו לו כבר כפינו על פי זקן".
והלשון בירושלמי ״אמר ר׳ אליעזר לתלמידיו״ פשוט כי תיבת ״תלמידיו" ט"ס ונמחק וצ״ל כמו בבבלי וכמו שבא אצל ר' יהושע גם בירושלמי.
והרי זה גם מוכח מתוכו שאם יהי׳ נאמר ״לתלמידיו״ אם כן יהי׳ גם אחר זה דברי ר' יהושע גם כן לתלמידי ר׳ אליעזר שהרי השיבו לו ״כבר כפינו על ידי זקן".
אבל מה ענינו של ר׳ יהושע דוקא לתלמידי ר' אליעזר.
והדבר פשוט שגם בירושלמי צ"ל כמו בבבלי ״כיון שיצא וכו׳ אמר להם ר׳ אליעזר כפו מטותיכם״ ואמר זה להאבילים, ולהם גם אמר ר׳ יהושע אחר זה.
והערנו על זה לפי שכן הדבר, אבל אין זה נוגע לעצם דברינו שהרי גם דברי הירושלמי מפורשים ״כיון שיצא מפתח החצר אמר ר׳ אליעזר וכו'״.
ומזה הדבר מפורש שמת רבן גמליאל במקומו של ר׳ אליעזר דהיינו בלוד.
והדבר מבואר בבבא מציעא שם כי במות רבן גמליאל ישב ר׳ אליעזר בביתו.
ועל פי כל הדברים האלה כי כל בית הנשיאים ורבן גמליאל בראשם היו אז בלוד יאיר לנו דברי הגמ׳ הבלתי מובנים בראש השנה ד׳ י"ח בברייתא ודברי הירושלמי מזה עצמו תענית פרק ב הלכה י"ב ובא שם בבבלי:
״איתמר רב ור׳ חנינא אמרי בטלה מגלת תענית ר׳ יוחנן ור׳ יהושע בן לוי אמרי לא בטלה מגילת תענית וכו׳ מתיב רב כהנא מעשה וגזרו תענית בחנוכה בלוד וירד ר׳ אליעזר ורחץ ור׳ יהושע וסיפר ואמרו להם צאו והתענו על מה שהתעניתם".
ובירושלמי שם ״ר׳ חנינא ור׳ יונתן תריהון אמרין בטלה מגילת תענית וכו׳ אמר ר׳ יוחנן אמש הייתי שונה מעשה שגזרו תענית בחנוכה בלוד ואמרו עליו על ר׳ אליעזר שסיפר ועל ר׳ יהושע שרחץ אמר להם ר׳ יהושע צאו והתענו על מה שהתעניתם וכו'״. ודברים כמו שהם יפלאו מאד הן הדבר מפורש שהיו שם ראשי חכמי הדור ההוא ר׳ אליעזר ור׳ יהושע, ומי הי׳ בדור ההוא אשר הרשה לו לעשות נגד דעתם ומבלי שאול את פיהם.
ויותר מזה שהם היו כל כך נגד זה עד שעשו מעשה למען הראות להעם שזה לא כדין, ומי הי׳ יכול בדור ההוא זולת רבן גמליאל לעשות נגד דעתם.
והננו רואים שהדבר נעשה ומחאתם לא הועילה שהרי ר׳ יהושע אמר להם ״צאו והתענו על מה שהתעניתם״ ומבואר כי הצבור קיימו וקבלו מה שגזרו עליהם.
אבל הדבר מתבאר מתוך כל דברינו, ושני הדברים מבוארים יחד, כי היו אז גזירות ורדיפות כוללות עד שגזרו אז לכתחלה תענית בחנוכה,
וכי הי' אז כל בית הנשיאים בלוד, וכאשר גברו הרדיפות מאד, ורבן גמליאל גם לא יכול לגלוי׳ אפי׳ לא רצו בית הנשיאים לחכות עד אחר החנוכה, ועל פי דעתו של רבן גמליאל גזרו תענית.
והדבר מפורש במשנה שזה הוא דעתו של רבן גמליאל להקל בזה, ולא נמצא שם דבר מזה על שם אחר בדורו כי אם על שם רבן גמליאל.
ובמס׳ תענית פרק ב׳ משנה י׳ בא:
״אין גוזרין תענית על הצבור בראש חדש בחנוכה ובפורים״, ״ואם התחילו אין מפסיקין דברי רבן גמליאל אמר ר' מאיר אף על פי שאמר רבן גמליאל אין מפסיקין מודה הי׳ שאין משלימין".
והנה אין לנו בדור ההוא מפורש הסובר כן כי אם רבן גמליאל.
ואם כי גם רבן גמליאל לא אמר כי אם, ״ואם התחילו אין מפסיקין״ וכאן עשו עוד יותר, וגזרו תענית בתחלה בחנוכה,
מזה הננו יכולים להבין עד כמה נגע אז חרב עד הנפש, אשר על כן הנה רבן גמליאל המקיל הקל אז עוד יותר, ובית הנשיאים אשר עשו אז על פי דעתו גזרו גם בתחלה בחנוכה(מח).
ובימים ההם בימי טראיאנוס אשר עצמו הרדיפות לבית הנשיאים בפרט, לא יכלו בארץ ישראל גם לעבר השנה, והוכרחו לשלוח את ר׳ עקיבא לבבל.
והן דברי המשנה ביבמות ד׳ קכ"ב:
״אמר ר׳ עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה מצאתי נחמיה איש בית דלי ואמר לי שמעתי וכו׳ נומיתי לו כן הדברים אמר לי אמור להם בשמי אתם יודעים שהמדינה הזאת משובשת בגייסות וכו' וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבן גמליאל וכו'״.
והנה אם לא יכלו לעשות זה לא ביהודה ולא בהגליל, וגם לא בסמוך לארץ ישראל והוכרחו להתרחק עד בבל, הדבר מוכיח על עצמו שהי׳ זה מפני שלא היו יכולים לעשות הדבר בתוך ממשלת רומי והתרחקו עד בבל אשר אז לא היתה עוד תחת ממשלת הרומיים. ומזה עצמו נוכל לדעת שהי' זה לפני הימים אשר טראיאנוס כבש את מדינת בבל בשנת 115.
ודברי נחמי׳ איש בית דלי שאמר לר׳ עקיבא ״אמור להם בשמי אתם יודעים שהמדינה הזאת משובשת בגייסות״ הכונה פשוטה להמלחמות הרבות אשר לחמו שם הנסיכים והעמים זה עם זה בימים ההם, וכמו שיאמר נם הפראפעסאר מאממזען 399 "נצחון טראיאנוס בא שם בקל מאד מפני שאצל הפרתים הי׳ לפני זה עוד הפעם מלחמת אזרחים".
ובגמ׳ יבמות ד׳ קט"ו מפורשים דברי נחמי׳ איש בית דלי ״הכי קאמר אתם יודעים שמדינה זו משובשת בגייסות ולא אפשר לי למשבק אנשי ביתי ומייתי קמי רבנן".
ובכל זה הלך ר׳ עקיבא לשם מזה נוכל להבין כי לא הי׳ להם אפשר אז לעשות במקום אחר, בהיותם מוכרחים לעשות זה שלא במקום ממשלת הרומיים אשר פרשו אז מצודתם כמעט על כל העולם לבד בבל.
וכמבואר שהי׳ זה טרם לכד טראיאנוס את בבל.
וזה גם אין צריך ראיה והוא מבואר כן מעצמו מתוך סדרי המעשים המבוארים לנו.
כי אדריאנוס מלך כבר בשנת 117 ואז בראשית ימיו היו ימי האורה השנים המעטים אשר שבו ויסדו המתיבתא באושא ור׳ עקיבא הי׳ שם הראש וככל אשר יבואר לפנינו בדברים ברורים.
ולפני זה בימי טראיאנוס הי׳ הזמן אשר ר׳ אלעזר בן עזריה הי' לנשיא תחת רבן גמליאל, ואשר מתחלה חשב כי הוא אשר איננו ממשפחת בית דוד רשאי גם לנהוג מתיבתא ויחל לנסות זה בלוד, ולבסוף נרדף גם הוא והוכרח להחבא בהגליל וכל המעשים ההם גם הם ארכו איזה שנים ויבואר כל זה בפרק הבא.
ומזה עצמו הדבר מבואר כי זמן שליחות ר׳ עקיבא לבבל, ואשר גם בשובו מצא עוד את רבן גמליאל חי, לא הי׳ בתוך ימי מלחמת טראיאנוס בבבל בשנת 115 כי אם הרבה לפני זה.
ובהימים ההם בימי היות כולם בלוד אז היה גם הדבר אשר הובא בפסחים ד' ע"ב:
״דתניא מעשה בר׳ טרפון שלא בא אמש לבית המדרש לשחרית מצאו רבן גמליאל אמר לו מפני מה לא באת אמש לבית המדרש אמר לו עבודה עבדתי אמר לו כל דבריך אינן אלא דברי תימא וכי עבודה בזמן הזה מניין אמר לו הרי הוא אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם והזר הקרב יומת עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש".
וענין הדברים האלה אינם כי אם לאמר שעל ידי אכילתו תרומה הי׳ טרוד ולא הי׳ יכול לבוא לבית המדרש ואחרי שגם אכילת תרומה תחשב לעבודה בטל את בית המדרש מפני מצות עבודה. ומזה הננו יודעים שני דברים, כי הי׳ זה אצל ר׳ טרפון דבר הנעשה לפרקים רחוקים, ובהעשות זה אצלו דחה דבר ביאתו לבית המדרש. וזה שנית כי הי׳ לו בזה ענין לענות בו עד כי הי׳ מוכרח על ידי זה לבטל את דבר בואו לבית המדרש.
ועל כן לא נוכל להבין כל זה כי אם כאשר הי׳ זה אצל ר׳ טרפון בביתו בלוד.
כי בהיות ר' טרפון עשיר גדול ולו עבודה רבה מעבדים ושפחות, אשר ביום אשר אכלו תרומה בבית ר׳ טרפון אכלו זה כולם, וזה באמת דבר גדול מאד, טרחה גדולה ושמירה שלמה.
כי לבד ממה שתרומה אינה נאכלת כי אם לטהורים, צריך גם לשמור את התרומה בכל דקדוקי טהרה, וכי גם לבד דין טומאה וטהרה יש שם דינים ודקדוקים גם באכילתה כמו לדוגמא במשנה תרומות פרק י"א מ"א ״אין נותנין דבילה וגרוגרת לתוך המורייס מפני שהוא מאבדן, אבל נותנין את היין למורייס, ואין מפטמין את השמן אבל עושין את היין יינומלין אין מבשלים יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו וכו'״ ועוד דינים רבים כאלה(מט).
ועל כן הנה בבית ר׳ טרפון הגדולה והרחבה הנה ביום אשר הקדיש את בני ביתו לאכילת תרומה הי׳ זה ענין שלם והכרח גמור להשאר בביתי ביום ההוא.
וזה הוא ממש כענין דברי הכתוב בנוגע לאכילת קדשים עם בני הבית הרבים האמור בספר שמואל א׳ ט״ז ד׳:
״ויעש שמואל את אשר דבר ד׳ ויבא בית לחם ויחרדו זקני העיר לקראתו ויאמר שלום בואך ויאמר שלום לזבוח לד׳ באתי התקדשו ובאתם אתי בזבח ויקדש את ישי ואת בניו ויקרא להם לזבח".
והן דברי ר׳ טלפון ״עבודה עבדתי וכו׳ עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש״.
וביותר עוד בהיות שם גם עבדים ושפחות הרבה, אשר גם הם אוכלים בתרומה.
ומכל זה מבואר כי הי׳ זה בלוד במקומו של ר׳ טלפון.
וכבר הערנו כי בשבת רבן גמליאל שם ישבו אל עקרבים, ועין המלכות צופיה לספור כל צעדיהם כי על כן היו שם מכל זקני חכמי המתיבתא רק היחידים ראשי המדברים, למען הנהיג את כל צרכי הצבור.
והם שני הנשיאים רבן גמליאל ור׳ אלעזר בן עזריה, וראש וראשון בין כל ראשי הדור ההוא ר׳ יהושע(נ) האב בית דין בימי יבנה, וגבור האומה ר׳ עקיבא, אשר לא נעשה דבר בלעדו (יבואר עוד) ואשר כבר עשרים שנה לפני זה אמר עליו זקן הדוד ר׳ דוסא בן הרכינס ״אתה הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו״, ור׳ טרפון אביהם של ישראל, אשר גם הי׳ דר בלוד.
וכולם יחד הנם רק המשה זקנים ראשי כל הדור ההוא.
ועל פי הדברים האלה יאירו לנו דברים חתומים במקומות שונים.
ועי׳ במשנה עירובין ד׳ ל"ה פרק ג׳ משנה ד׳:
״נתגלגל חוץ לתחום וכו׳ אם ספק ר׳ מאיר ור׳ יהודה אומרים הרי זה חמר גמל ר׳ יוסי ור׳ שמעון אומרים ספק ערוב כשר אמר ר׳ יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים על ספק ערוב שכשר״.
והנה לא נזכר כלל מי המה החמשה זקנים הללו אשר ר׳ יוסי ירצה להכריע מתוך עדות מפיהם.
ואין ספק שהם ידעו דבר החמשה זקנים האלה ועל כן אמרו סתם.
ודברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר אשר משם יוצא לנו מקום החמשה זקנים האלה שיהיו בלוד ושהיו באמת ראשוני הדור ההוא.
ובמס' ביצה ד׳ כ"ז בא במשנה:
״בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה מעשה ששאלו את ר׳ טרפון עליה ועל החלה שנטמאת ונכנס לבית המדרש ושאל ואמרו לו לא יזיזום ממקומן״.
ועל זה בא שם בירושלמי אצל המשנה:
״שמואל אמר טעו חמשה זקנים שהורו לר׳ טרפון בלוד אמר רב מתנה בבכור הוה עובדא״ (ועל כן כדין הורו וכן הוא גם מסקנת הבבלי).
ומבואר כי על סתם דברי המשנה ״מעשה ששאלו את ר׳ טרפון וכו׳ ונכנס לבית המדרש ושאל אמרו לו וכו׳" יאמר שמואל בפשיטות ״חמשה זקנים בלוד״.
כי באמת אך בימים ההם היו שם בבית המדרש בלוד ראשוני ראשי הדור אשר ר׳ טרפון הציע ספיקו לפניהם.
ומפני שהשאלה היתה מתחלה לר׳ טרפון בהיות זה מקומו, והוא פסק כן ככל אשר החליטו אמר גם שמואל בדבריו ״חמשה זקנים״ כמו שהורגלו לאמר אז על ראשוני הדור בלוד בימים ההם.
ומזה הם גם דברי ר׳ יוסי במס׳ ראש השנה ד׳ ט"ו:
״דתניא אמר ר' יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים אתרוג אחר לקיטתו למעשר ורבותינו נמנו באושא ואמרו אחר לקיטתו בין למעשר בין לשביעית".
ורבותינו נמנו באושא הוא אחר זה בימי היות ר׳ עקיבא ראש באושא בתחלת ימי אדריאנוס(נא). ובאמת כי קבעו בלוד כדעת רבן גמליאל וכמו שהם דברי הגמ׳ שם ״הכי קתני אתרוג אחר לקיטתו למעשר ואחר חנטה לשביעית״.
והוא כדברי רבן גמליאל במשנה בכורים פ"ב מ"ו (הובא בר״ה ד׳ י"ד) דתנן "אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים ולירק בדרך אחד שוה לאילן בשלשה דרכים לערלה ולרבעי ולשביעית ולירק בדרך אחד שבשעת לקיטתו עישורו דברי רבן גמליאל ר׳ אליעזר אומר אתרוג שוה לאילן לכל דבר״.
והנה באו הדברים מלוד בזמן ההוא על שם "חמשה זקנים" ונאמרו כן סתם בהיות הדבר ידוע להם מי היו החמשה זקנים.
וכן הוא גם בתוספתא מקואות פ"ח ״היו לו שתי שערות בריסי עיניו ומלמטה ונקבו והוציאן בריסי עיניו מלמעלה זה הי׳ מעשה ונמנו עליו חמשה זקנים בלוד וטמאוהו״.
כן הוא בר"ש שם סוף מקואות וכן הגיה הגר״א ז"ל בתוספתא.
ויתבארו הדברים עוד יותר כאשר נעמוד על ענינו של ר׳ אלעזר בן עזריה אחרי מות רבן גמליאל בלוד.
הערות
הערה (מה): והגר"א ז"ל הגיה בתוספתא גם ״שבת אבא ביבנה וחל י״ד להיות בשבת" כמו שהוא בגמ'.
וכבודו הגדול במקומו כי בגמ׳ לא הובאו שם כי אם רק סוף דברי התוספתא מן אמר ר׳ אלעזר בר׳ צדוק ואילך, על כן הורחבו הדברים למען נבין ענינם.
אבל בתוספתא שכל הענין מדבר על שבת קצרו ואמרו סתם.
והרי בהכרח צ״ל דעיקר כל הברייתא הוא כמו שהוא בתוספתא שהרי בגמ׳ לא הוזכר כלל להיכן בא זונין ויחסר ״היינו יושבין לפני ר״ג בבית המדרש״. הערה (מו): זה הי׳ דרכם כי נועדו לפני התפלה לבית המדרש אשר למדו שם.
וכמו שהוא גם בברכות ד׳ י"ג ״אמר ליה רב לר׳ חייא לא חזינא ליה לרבי דמקבל עליה עול מלכות שמים (בזמנו) אמר ליה בר פחתי בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים".
וכבר כתב שם רש"י ז"ל "לא חזינא דמקבל עליה עול מלכות שמים שהי׳ שונה לתלמידיו מקודם זמן קריאת שמע וכשהגיע הזמן לא ראיתיו מפסיק״. הערה (מז): בגמ' נאמר ״רבן גמליאל הזקן״ וכבר הגיהו זה בגליון בצדק ומחקו תיבת ״הזקן" ובמות רבן גמליאל הזקן נשיא הדור בירושלים בימי שלותה בחיי רבן יוחנן בן זכאי וכל חביריו לא היו שם ר׳ אליעזר ור׳ יהושע המורים הלכה בפני רבם ורבותיהם. וכן הוא בירושלמי ברכות פ"ג ה"א ר״ג סתם. הערה (מח): וצדקו מאד דברי התוס׳ עירובין מ״א ד"ה מודה הי׳ דרבנן דפליגי על רבן גמליאל סבירא להו דמפסיקין, ויבואר לנו במקומו. הערה (מט): הכהנים העניים, הי׳ תרומה מאכלם תמיד והורגלו כן הם ובני ביתם, ועבדים ושפחות לא היו להם. וכי גם היו רחוקים ממדרגת ר' טרפון, ומכל דקדוקי טהרה ודקדוקי שמירת התרומה בטהרה, ושמירתה מכל הפסד וכל דקדוקי דינים, אשר כולם ויותר מכולם היו בבית ר׳ טרפון.
ועל כן באמת אכלו שם תרומה רק לפעמים ולעתים קבועים וכמבואר.
הערה (נ): אחרי ר׳ אליעזר הי׳ ר׳ יהושע הראש והראשון, והוא הי׳ גם האב בית דין בימי יבנה.
ור׳ אליעזר אף כי הי׳ גם הוא דר בלוד הדבר ידוע כי לא התערב אז בין חכמי הדור. הערה (נא): והנאמר בגמ׳ ראש השנה ד' י"ד ובתוספתא שביעית ספ"ד ״מעשה בר׳ עקיבא שלוקט אתרוג באחד בשבט ונהג בו שני עישורין אחד כדברי ב"ש ואחד כדברי ב״ה או אחד כדברי רבן גמליאל ואחד כדברי ר׳ אליעזר הדברים מוכיחים על עצמן שהי׳ זה בראשית ימי ר׳ עקיבא, ואז החמיר על עצמו כדברי כולן, ובלוד הכריע גם הוא כן ויבואר זה יותר מדברינו בפרק הבא.