דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק לז
מות נערווא וממשלת טראיאנוס.
קו האור אשר הי׳ להם לבני ישראל בימי נערווא הועיל להם, רק כלעולה על הר מוצק במצאו מקום לפוש, כי יחליף כח לסבול כל יד עמל ותלאה, כי הנה עוד מעט וגם עולם חשך בעדם.
ימי נערווא קצרים היו ככל אשר הבינו כל יודעיו מראש, וכל ממשלתו ארכה רק שנה אחת וד׳ חדשים ועשרה ימים, היינו מן 18 סעפטעמבער שנת 96 עד 27יאנואר 98.
ועל מקומו ישב איש אשר לבד שנאתו לישראל אשר נהל מאביו, הי׳ זה אצלו גם דבר מדיני גדול מאד לדכא את היהודים תחת רגליו לבלי יוכלו לעמוד לו לשטן בדרכו אשר בחר לו ואשר הכין אה ממשלתו ואת מבטו אליה.
טראיאן הי' בן שר הצבא ראש הלגיון העשירי אשר לחם את מלחמת החרבן כמבואר מדברי יאזעפוס במלחמת היהודים III, 7, 31 הוא הלגיון העשירי אשר הי׳ שוט שוטף לישראל כל ימי נציבי רומא לפני החרבן.
ועל כן הנה עם חלב אמו ינק טראיאן גם את שנאתו לבני ישראל, ומראשית ימי ממשלתו פגש אותם כדוב שכול.
בשבע ועשרים שנה אחר החרבן הי׳ טראיאנוס לקיסר רומי, ומאז שבו ימי הרעה לבני ישראל בכל עזוז נוראותיה, ועולם חשך בעדם.
ובמדרש איכה רבה ג׳ ה׳ ״ויקף עלי ראש ותלאה ראש זה אספסינוס ותלאה זה טרבינוס".
ושם י' ״דוב אורב הוא לי ארי במסתרים, דוב אורב הוא לי זה אספסינוס ארי במסתרים זה טרכינוס".
כי גם לבד שנאתו הגדולה לבני ישראל אשר נחל מאביו, הי׳ זה אצלו גם מבט מדיני.
טראיאן התהלך בגדולות יותר מכל אשר לפניו וישם אל לבו לנחול לו כבוד גבורים גם בארץ בבל גם הלאה משם, וגם בארץ הודו, ויחכה רק לשעה היותר ראוי׳ לסכסך שם מושל במושל עד שיהי׳ אפשר להתנפל בגבולות בבל. ועל כן חשב מחשבות לבצר את רוח היהודים ולהושיבם עד דכא.
רגילים אנו לחשוב כי מאחרי החרבן ואילך היו בני ישראל למרמס ובגוים לא התחשב.
ומזה גם נולדו טעיות גדולות אצל כותבי דברי הימים, כי אם מצאו דברים נגד בני ישראל אצל קסרי רומא הבלתי נודעים לשואפי דמים בכלל, הכחישו הדברים, כמו שעשו בכל זה נם מאממזען גם שירער, או שבדו מלבם מרידה אצל היהודים.
אבל כל זה אינו אלא טעות של חסרון הבנה במהלך הדברים.
על ידי כח כביר של ראשי חכמי התורה לא ארכו הימים אחר החרבן,
והעם החלו לשאוף רוח ויהיו עוד הפעם לגוי איתן בארץ, ולעם ארצו אשר כח בו לדבר את אויב בשער.
ככל אשר נראה עוד כעשרים שנה אחר זה בבואנו לימי המלחמה אשר תקרא בדברי הימים בשם ״מלחמת ביתר״, אשר רומא בכל תעצומות עוזה חרדה אז מפני תנופת ידם הגדולה.
ועל כן ידעו הרומיים כי השבר הגדול אשר נשברה בת ישראל על ידם, יוכל להפך להם לרועץ במלחמת עמים למעלה מגבול ישראל.
רומא עשתה להיהודים על ידי אספסינוס וטיטוס את אשר לא עשו אז לכל גויי הארצות, כי אף אשר גם היונים בסוריא ובמצרים באו גם הם תחת ממשלת הרומיים, בכל זה נשארו גם אחר זה בכל רום גדולתם, כי גם אנטוכיא וגם אלכסנדריא נשארו בכל תפארתם, ובהתהללם באלילים יחד עם הרומיים היו כמו לאום אחת, ויהיו גם ראשי ההנהגה וגם ראשי גייסות.
לא כן היהודים, ירושלים תפארת גאונם שאה שממה על ידי הרומיים, ותהי מוסר מעיר, מקדש הקדש לבב האומה הודש והורס, והעם כלו עם לבדד ישכון לא התבולל ולא התערב לא בין הרומיים ולא בין גויי הארצות.
והאדן החי הזה עומד על פרשת דרכים וכנמר על דרך ישור, אין מקומו בקצה הארץ, ולא נעו מעגלותיו בקצוי תבל.
יושב הוא בטבור כל הארץ בימים ההם וישכון לחוף ימים, ובקצף נורא הביט אז על כל סביביו, אשר החריבו את ארצו.
ועל כן כאשר התהלך טראיאנוס במחשבותיו להסיע את חילו מסוריען אל בבל וארץ יהודה תהי׳ לו מאחוריו הי׳ עליו להחליט אחת משתי אלה, או להתרצות אל היהודים, לתת להם את כל אשר נתנו הרומיים לכל הגוים אשר תוכו לרגליהם הנהגה פנימית לעצמם, ולהרשות להם לקומם כל הרוס ולשוב ולבנות את ירושלם על תלה ומקדש הקדש על מכונו,
או להשתדל לקחת מהם את פליטת קיומם ולשברם לרסיסים, ועיקר הכל לראות כי לא יהי׳ להם כל ניר וכל קשר אשר יוכל לאחדם.
ובשנאתו הגדולה לישראל בחר טראיאנוס בדרך זו לדכאם עד עפר.
ומתוך המבט המדיני הזה בטל טראיאנוס כבר בימים הראשונים לימי ממשלתו את ממשלת חנאבאטים בעבר הירדן, ואת ממשלת ההורדסים בהגליל, ויעשם לפראווינץ רומית.
והפראפעסאר מאממזען (V. 397) יאמר:
"בימי ממשלת טראיאנוס הראשונים לא שנה הרבה במזרח, ועשה רק זאת כי בטל את שתי הממשלות העומדות על גבול סוריא, זו של הנאבאטאער בעבר הירדן ושל היהודים בקיסרי פאנעאס ויעמידם תחת יד הרומיים עצמם (בשנת 106)״.
ואם הפראפעסאר מאממזען בימינו אלה יחשוב את ממשלת אגריפא השני בהגליל לממשלת היהודים, אף כי חשבו כן הרומיים בשעתם בשעה אשר חשדו את כל צל של יהדות.
ובפרט כי אף אם אגריפא השני ומשפחת ההורדסים בכלל כמעט כי דבר לא הי׳ להם עם היהדות והיהודים מאז אשר נחרבה ירושלים ונתבטל כל ניר ממשלה ביהודה, ולא נמצא מאז דבר בינם לבין ראשי חכמי הדור.
ככל זה נשארו גם אז בארץ ממשלת אגריפא השני שרים וממונים יהודים מלפני זה.
וכמו זה שבא ממנו במס׳ סוכה ד׳ כ״ז: ״שאל אפוטרופוס של אגריפס המלך את ר׳ אליעזר כגון אני שאיני רגיל לאכול אלא סעודה אחת ביום וכו׳ ועוד שאלו כגון אני שיש לי שתי נשים אחת בטבריא ואחת בצפורי ויש לי שתי סוכות אחת בטבריא ואחת בצפורי מהו שאצא מסוכה לסוכה ואפטר אמר לו וכו'״.
ועל כך באמת הי׳ לו לטראיאנוס מקום של חשד ויבטל לגמרי את הממשלה הזאת, ויעמיד גם זה תחת יד הרומיים עצמם.
ובידעם כבר כי מאחר החרבן היתה יבנה ללב האומה ואחדותה על ידי בית הנשיאים בטל גם את זה.
ואייזעביוס (קירכעננעשיכטע III, 32, 5) בדברו שם מטרויאנוס ויספר שם דברים בשם הענעסיפפוס יאמר שם בתוך דבריו, שכותב דברי הימים הזה יספר עוד כי בעת ההיא חפשו אחרי משפחת המלך (דוד) אצל היהודים ונמסרו למשפט.
והנה באמת נראה בפרק הבא כי בתור אנשים פרטים לא נרדפו אז לא בית הנשיאים ולא גם הנשיא עצמו, כי רבן גמליאל וכל ביתו הלכו אז מיבנה ויתישבו בתור אנשים פרטים בעיר לוד אשר גם היא בארץ יהודה, לא רחוקה גם מיבנה גם מירושלים.
ועל כן דברי העגעסיפפוס כי חפשו אצל היהודים אחרי משפחת המלך (אחרי בית הנשיאים) ונמסרו למשפט יכול להיות רק זאת כי נמסרו למשפט על זה עצמו על אשר שבו זה עתה בסוף ימי נערווא ליבנה ולהמתיבתא לכרם ביבנה בלא רשיון מיוחד על זה מהממשלה.
והסוף ממשפט זה הי׳ כי הוכרחו לבטל המתיבתא ולעזוב גם את יבנה, ולהתישב בלוד בתור יחידים לבד בלא צל מתיבתא אף לא כמו שהי׳ להם באושא.
ויבחרו בעיר לוד גם מהיותה קרובה וגם כי בהיות שם גם לפני זה בית מדרשו של ר׳ טרפון, יוכל גם הנשיא להסתופף שם בצל בית המדרש מבלי שיחודש דבר. ומאוצר רעה ויגון גם מת שם רבן גמליאל פתאום.
ובהיות הדברים האלה אחד מהמאורעות בימים ההם אשר ישנו את כל פני הדברים עלינו לבאר כל הדבר כמו שהוא.