דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק לו
קו אור בימי נערווא, והנסיעה לרומי.
בתוך מעוף צוקה ואפלה עד כי ימש חשך, זרח ברומי שביב אור, כי הנה איש הדמים לכל הרומיים בכלל ולבני ישראל ביחוד, הקיסר דאמיטיאנוס נהרג משומרי ראשו, ועל מקומו ישב לכסא רומא הישר באדם הקיבר נערווא. נערווא הי׳ ההיפך הגמור מדאמיטיאן, ותחת אשר בין כל קסרי רומא לא הי׳ איש משחית ומחבל כדאמיטיאן לא הי׳ ביניהם איש אשר זך וישר פעלו כנערווא.
וחכמי ישראל ידעו היטב את נערווא מימי היותם ברומא לפני עשרים וחמש שנה בסוף ימי טיטוס וראשית ימי דאמיטיאן.
כי בעלות נערווא לכסא רומא הי׳ כבר בימי זקנותו, וכבר בימי נירון קיסר הי׳ פרעטאר ברומא וכבר מיד אחר החרבן הי׳ קאנסול יחד עם אספסינוס.
ובימי היות ראשי חכמי ישראל בפעם הראשונה ברומא אשר בהשתדלותם לרפא את שבר בת עמם חפשו את הטובים אשר בין שרי רומא, אין ספק כי נודע להם כבר אז טוב לבבו של נערווא.
ודיא קאסיוס יאמר 68, 1 על נערווא:
״הוא פקד לבלי לקבל מלשינות מעבד על אדוניו, או גם אפי׳ מעבד משוחרר, וגם בכלל לבלי לקבל מלשינות על איש לאמר כי הוא נוטה לתורת היהודים ושיתנהג בדת היהודים״.
וכל זה הי' מיד בישבו על כסאו.
ועל כן הנה דבר מות דאמיטיאן אשר נהרג על ידי אשתו ועבדיו, וכי תחתיו ישב לכסא רומא איש טוב ומטיב כנערווא הרעיש אז את כל ממלכת רומא.
ובהשמע הדבר מיד גם בארץ יהודה מהרו ראשי חכמי התורה ליסע לרומא לבקש על עמם.
והנוסעים היו ראשוני ראשי הדור שני הנשיאים רבן גמליאל ור׳ אלעזר בן עזריה ור׳ יהושע ור׳ עקיבא, והם דברי הגמ׳ במס׳ מכות ד׳ כ"ד:
״וכבר היו רבן גמליאל ור' אלעזר בן עזריה ור׳ יהושע ור׳ עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטוס ברחוק מאה ועשרים מיל והתחילו בוכין וכו'".
ונראה ונתפלא על דרכם הגדולה והנפלאה לטובת עמם כי בידעם אשר הקיסר הישר באדם הזה הנהו כבר זקן גדול וחולה, ככל אשר יאמר דיא קאסיוס שם ״הקיסר הטוב הזה הי׳ כבר חלש מאד בעלותו לכסא רומא מפני זקנותו ומחלתו, כי הי׳ חולה במחלת הקיבה, וכל אשר אכל ושתה הקיא".
כי על כן אף כי דבר ישבו לכסא רומא נודע להם סמוך ממש לחג הסוכות נסעו מיד ולא חכו עד אחר החג.
הוא הי׳ לקיסר בשמנה עשר לחדש סעפטעמבער, וכפי הנראה הי׳ השנה שלפני זה שנת העיבור ועל כן הי׳ עד חג הסוכות כחדש ימים.
ומיד בהוודע להם הדבר מהרו לנסוע לרומא.
והן דברי הברייתא במס׳ סוכה ד׳ כ״ג:
״דתניא העושה סוכתו בראש הספינה רבן גמליאל פוסל ור׳ עקיבא מכשיר מעשה ברבן גמליאל ור׳ עקיבא שהיו באין בספינה עמד ר׳ עקיבא ועשה סוכה בראש הספינה למחר נשבה רוח ועקרתה אמר לו רבן גמליאל עקיבא היכן סוכתך". ובמקום הזה הוזכרו רק רבן גמליאל ור' עקיבא, אבל על כיוצא בזה נאמר יגיד עליו רעו בברייתא סוכה ד׳ מ"א:
״ת"ר ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד וכו׳ ומעשה ברבן גמליאל ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא שהיו באים בספינה ולא הי׳ לולב אלא לרבן גמליאל בלבד שלקחו באלף זוז נטלו רבן גמליאל ויצא בו ונתנו לר׳ יהושע במתנה נטלו ר׳ יהושע ויצא בו ונתנו לר׳ אלעזר בן עזריה במתנה נטלו ראב׳׳ע ויצא בו ונתנו במתנה לר׳ עקיבא נטלו ר׳ עקיבא ויצא בו והחזירו לרבן גמליאל״.
והננו רואים עד כמה מהרו דרכם עד בי גם לא הספיקו להכין להם אתרוג לכל אחד ואחד.
ורבן גמליאל אשר לקחו בעד אלף זוז היינו שהשיג זה בתוך נסיעתם ויתנו יתר חכמי הדור מכבודם לרבן גמליאל כי האתרוג היחידי אשר השיגו יהי׳ שלו, ועל כן אף שגם ר׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא עשירים גדולים היו לא הי' להם לפי שלא בא לידם בדרכם.
ומכל זה הננו יכולים להבין עד כמה מהרו לרוץ ארחות דרכם.
וד׳ עזרם ודרכם היתה צלחה, ובתוך כל יתר הדברים אשר עלה בידם נשאר גם בידינו דבר אחד אשר יעיד על עצמו והוא דבר ביטול המס.
ונשארה מטבע טבועה על זה ביחוד, ועליה צורת הקיסר נערווא וסביב צורת הקיסר נאמר Fisci Judaici calumaia sublata.
וזה עצמו ישוב ויבאר לנו גם הוא כי נסיעת החכמים לרומי רבן גמליאל ר׳ יהושע ר׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא היתה בימי נערווא.
כי בלא השתדלות מיוחדת השתדלות כללית לא הי׳ אפשר כי יבא ברומי דבר גדול כזה על ידי הקיסר.
והימים ההם אשר הדת היהודית היתה לשיחה כללית בין ראשי גדולי רומי, ככל אשר הננו רואים מהרדיפות אשר רדף דאמיטיאן לראשי גדולי רומי על חשד היותם נוטים לדת היהודים, וככל אשר הננו רואים גם מפקודת הקיסר נערווא מיד בעלותו לכסא רומי על זה,
הימים ההם כבר הביאו שאלות של ויכוחי הדת אשר נשאלו זקני ישראל מראשי שרי רומא בזמן היותם בעיר רומא.
והן הדברים במשנה במס׳ ע"ז ד׳ נ"ד:
״שאלו את הזקנים ברומי אם אין רצונו בעבודה זרה למה אינו מבטלה, אמרו להן אילו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדין הי' מבטלו הרי הן עובדין לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות יאבד את עולמו מפני השוטים אמרו להן, אם כן יאבד דבר שאין צורך לעולם בו ויניח דבר שצורך העולם בו אמרו להן אף אנו מחזיקין ידי עובדיהם של אלו שאומרים תדעו שהן אלהות שהרי הן לא בטלו״.
והדבר ידוע כי בכל מקום אשר השואל הי' רק אחד מיוחד, אז נפרט שם השואל ״שאל פלוני השר את וכו'״ כמו במשנה ע"ז עצמה מ"ד (פ"ג מ"ד) ״שאל פרוקלוס בן פילוספוס את רבן גמליאל בעכו וכו'״ וכן הוא בכמה מקומות. וכאן לבד ממה שלא נאמר שם השואל, הנה גם מפורש שהיו רבים השואלים כמו שבא ״שאלו את וכו'״, ״אמרו להן אילו״, "אמרו להן אם כן", ״אמרו להן אף אנו״ וכו׳.
והדבר מוכיח על עצמו כי במשנה השאירו לדורות רק דבר אחד מתוך המון דברים אשר שרי הממשלה שמו לפני ראשי חכמי ישראל להצטדק על אשר דתיהם שונות מכל העם, ואשר גם בכל דבר אלקות שונה היא אמונת ישראל מכל העמים.
ובזה לבד עוד לא הסתפקו ברומא כי אם שהחליטו לשלוח גם שלוחים מיוחדים אל מקום המתיבתא לחקור אם לא נמצא בהנהגת המתיבתא מחשבות נגד המלכות ככל דבר הדילטוריות בימי דאמיטיאן, ולראות ולדעת אם אין בתורת ישראל עצמה דברים נגד הממשלה.
ובכל אשר החליטו כן בסתר נודע גם זה לחכמי ישראל, ועל כן יראו גם בשובם מרומא לשוב ליבנה, ולקבוע מקומם שם, בהיות המתיבתא ביבנה בנויה ברמים, ובכל יקר תפארת.
כי על כן בכל אשר היתה לב המלכות טוב להם שבו לאושא, ולא ליבנה, והן ענין דברי הספרי דברים וזאת הברכה ל"ג ג׳ על הכתוב אף חובב עמים:
״וכבר שלחה מלכות שני סרדיטאות ואמרה להם לכו ועשו עצמכם גרים וראו תורתן של ישראל מה טיבה הלכו להן אצל רבן גמליאל לאושא וקראו את המקרא ושנו את המשנה וכו׳ בשעת פטירתן אמרו להם כל תורתכם נאה ומשובחת" (ועי׳ גם בירושלמי ב״ק פ״ד ה"ג).
והדבר ידוע כי תורת ישראל היתה אז כבר מועתקת לעמים, וגם פרטי עניני תורה שבעל פה והנהגת ישראל היו יכולים לדעת גם ברומי עצמה, אשר היתה שם קהלה גדולה מישראל, ובכל איטאליא כולה.
וגם לדעת פרטי דברי התורה לבד הי׳ דרוש יותר לחפצם לשלוח שני פילוסופים, ולא שני סרדיטאות.
אבל כי יחד עם זה רצו לבדוק אם אין שם בהמתיבתא דבר נגד המלכות, ידבר זה יכלו יותר לדרוש ולחקור כאשר עשו עצמים לגרים ולמדו תורה מפי תלמידי המתיבתא ותלמידי דתרביצא.
ולכל זה היו היותר ראוים שני סדדיטאות.
ורק אחרי אשר הסרדיטאות חקרו ודרשו ולא מצאו דבר והם עצמם גילו לבסוף תכלית בואם ואמרו ״כל תורתכם נאה ומשובחת חוץ משני דברים" וחכמי ישראל ידעו כי יצאו בדימוס, רק אז החליטו כי אפשר להם לשוב ליבנה ולשובב להם את נחלתם בארץ יהודה.
והן דברי ר׳ יוחנן במס׳ ראש השנה בחשבו כל עשר מקומי הסנהדרין (ר"ה ד' ל"א):
״מלשכת הגזית לחנות ומחנות לירושלים ומירושלים ליבנה ומיבנה לאושא ומאושא ליבנה ומיבנה לאושא ומאושא לשפרעם וכו'״.
ולפנינו יבואר כי חשבו ״משם לכאן״ אף כי בינתיים עבר זמן גדול שלא היתה שם מתיבתא כל עיקר. אבל כיון שלא היתה בינתיים במקום אחר אף שהי׳ שם זמן שלא שמשו המאורות חשבו ״משם לכאן״.
והנה חשבו יבנה ואושא שני פעמים ״מירושלים ליבנה ומיבנה לאושא ומאושא ליבנה ומיבנה לאושא״,
והפעם השני מיבנה לאושא הי׳ גם הוא לפני ביתר, כאשר אחרי ימי טראיאנוס זרחה להם השמש בראשית ימי אדריאנוס ככל אשר יבואר כל זה לפנינו.
ואז היתה באושא המתיבתא תחת הנהגת ר׳ עקיבא ויבואר לפנינו.
״ומאושא ליבנה״ בדברי ר׳ יוחנן הכונה לזמן הזה לדבר שיבת רבן גמליאל ליבנה בימי הקיסר נערווא וכמבואר.
הערות