דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ח


וכל הדברים פרושים לפנינו, פתוחים וברורים ומבארים את עצמם, גם מתוך מס׳ עדיות עצמה,

כי יסוד המשנה הי׳ כבר ערוך ומסודר לפני שמאי והלל כמו שהוא לפנינו.

ועל כן אחרי עיקר ימי שמאי והלל, ואחרי עיקר המחלקאות שנחלקו ‫על דברי יסוד המשנה וכל הנוגע לזה, נסדר כל דבר ודבר מדבריהם במקומו אצל יסוד המשנה, כמו שכבר נתבאר לנו בכרך שלישי גם מתוך הדברים עצמם של דברי בית שמאי ובית הלל, בכל מקום לעצמו.

וכבר נתבאר לנו שם מעמוד 555‬ ולהלן שעיקר המחלקאות של בית שמאי ובית הלל היו בחיי הלל ושמאי. ועל כן הנה הי׳ זה זמן רב לפני החרבן, ובימי הבירורים אשר היו בראשית ימי יבנה, כבר עברו ימיס רבים מאז אשר נסדרו הדברים במקומם אצל יסוד המשנה, ונתפרסמו ונודעו בכל סידורם בפי כל.

כי על כן במס׳ עדיות אשר נסדרה עתה בימי הבירורים, באו שם בנוגע לדברי בית שמאי ובית הלל רק כל הדברים אשר היו נחוצים עתה להשלמת הדברים ולבירורם.

והיינו הדברים אשר מתוך כל מה ששבו ונתבררו אז חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי, וכל הדברים אשר נתבררו אז כי הנם יוצאים מן הכלל ובית שמאי לקולא ובית הלל לחומרא,

וגם הדברים המעטים מדבריהם אשר עדין לא נסדרו אצל יסוד המשנה.

ונפלא הדבר כי גם השלשה דברים אשר באו למחלוקת על שם שמאי והלל עצמם, נשארו שנים מהם אשר גם לפנינו לא באו כי אם במס׳ עדיות, וגם בימי רבי לא נסדרו במקום אחר, כי אם נשארו רק במס׳ עדיות.

והם דבר מחלוקתם בשיעור חלה, ודבר מחלוקתם בשיעור מים שאובין הפוםלים את המקוה,

בהיות שני הדברים האלה כוללים, ולא בא מהם על משנה פרטית ביסוד המשנה(ו).

וכן מהעוללות אשר הובאו שם ממחלוקות בית שמאי ובית הלל אשר באו שם ששה דברים מזה,

הנה הראשונה "ב״ש אומרים רובע עצמות מן העצמים וב"ה אומרים" וכו', לא הובא מחלוקתם לפנינו במס' אהלות אצל יסוד המשנה.

והטעם פשוט לפי שבעצמו של דבר לא הי׳ זה מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל,

רק שבימי הבירורים ביבנה התראו בזה שני סגנונים שונים, סגנון אחד להשונים גדר דברי המשנה כפי קבלתם מהלל, וסגנון אחר להשונים מבית שמאי.

ועל זה אמר אז ר׳ יהושע שאין זה כי אם שני סגנונים שונים, אבל אין כאן מחלוקת.

ובא בברייתא במס׳ נזיר ד׳ נ"ב "אמר ר׳ יהושע יכולני לעשות דברי בית שמאי ודברי בית הלל כאחד שבית שמאי אומרים וכו׳ ובית הלל אומרים וכו׳".

ובמשנה ח' שאחריה בא:

"כרשיני תרומה בית שמאי אומרים שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה ובית הלל אומרים שורין בטהרה ושפין ומאכילין בטומאה(ז) שמאי אומר יאכל צריד." וכל זה אינו הולך על דברי שום משנה ממס' תרומות עד שגם בימי רבי לא הביאו זה במס׳ תרומות.

ונראה בזה דבר נמלא כי אחרי ימי סידור מס׳ עדיות, אז נחלקו ר־ טרפון ורבנן מחלוקת כעין זו בנוגע למעשר שני במס׳ מעשר שני פרק ב׳ משנה ד׳.

והשתמשו בזה בימי רבי להביא במס׳ מעשר שני שם על ידי גררא דברי בית שמאי ובית הלל, ובא שם:

"כרשיני מעשר שני יאכלו צמחונים ונכנסין לירושלים ויוצאין נטמאו ר׳ טרפון אומר יתחלקו לעיסות וחכמים אומרים יפדו.

ושל תרומה בית שמאי אומרים שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה, ובית הלל אומרים שורין בטהרה ושפין ומאכילין בטומאה."

ומבואר מעצמו כי לא הי׳ לזה לא התלות ולא אגב גררא במס׳ תרומות עד כי גם בימי רבי סידרו זה אגב גררא רק במס׳ מעשר שני אחר מחלוקת ר׳ טרפון ורבנן.

עוד שני דברים באו שם:

"הפורט סלע ממעות מעשר שני בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות" וכו׳.

"הפורט סלע של מעשר שני בירושלים בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות" וכו׳.

והדברים האלה אינם לא בדאורייתא ולא בדרבנן כי אם שלא יוקרו הפרוטות, ושלא יתקלקלו הנשארות.

והאחרונה ממה שקבעו שם הוא:

"כסא של כלה שנטלו חפויו בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין שמאי אומר אף מלבן של כסא טמא, כסא שקבעו בעריבה בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין שמאי אומר אף העשוי בה.״‫

והוא כבר מדיני הפרטים של סוף דיני כלים אם זה בטל מתורת כלי או לא.

אלה הם כל הדברים אשר נקבעו שם מכל המחלקאות הרבות של בית שמאי ובית הלל,

והדברים המעטים האלה, גם כשהם לעצמם, חותמם מעיד עליהם, וענינם יביע ויאמר כי הנם רק עוללות אשר נשארו.

וכל הדברים הרבים והגדולים של בית שמאי ובית הלל בכל מקצועות הש״ס כבד נקבעו כלם במקומם.

ועל כן נשארו רק אלה כעוללות, אשר לא נקבעו עוד, ונקבעו עתה בימי הבירורים במס׳ זו.

ואמנם שיש לנו גם ענין כללי גדול מאד במס׳ עדיות בנוגע ליסוד המשנה ודבר ימי הבירורים עליה בראשית ימי יבנה, והוא דבר המשנה בעדיות ‬‫פרק ו׳ משנה ב׳:

"העיד ר׳ יהושע ור׳ נחוניא בן אלינתן איש כפר הבבלי על אבר מן המת

שהוא טמא שר׳ אליעזר אומר לא אמרו אלא על אבר מן החי אמרו לו והלא קל וחומר ומה מן החי שהוא טהור אבר הפורש ממנו טמא המת שהוא טמא אינו דין שיהא אבר הפורש ממנו טמא אמר להם לא אמרו אלא על אבר מן החי וכו'".

והנה דבר שאין צריך לאמר הוא כי השקלא וטרי׳ הזאת עם ר׳ אליעזר לא היתה בו ביום שהרי ר' אליעזר לא הי׳ כבר בבית הוועד אז כמו שהוא במשנה ידים פרק ד' משנה ג׳:

"בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעית וכו׳ נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית וכשבא ר׳ יוסי בן דורמסקית אצל ר' אליעזר ללוד אמר לו מה חדוש הי׳ לכם בבית המדרש היום אמר לו נמנו וגמרו עמון ומואב וכו׳ בכה ר׳ אליעזר ואמר סוד ד׳ ליראיו" וכו'.

וכבר כתב שם הרמב"ם ז"ל בפירושו "וכבר יצא ר׳ אליעזר מבית המדרש בעבור המחלוקת שנפל בינו ובין החכמים כמו שזכרנו בחמישי של כלים".

אבל השקלא וטרי׳ בין ר׳ אליעזר לר׳ יהושע בדין אבר מן המת הי׳ לפני זה, בימי הבירורים, ככל אשר יבואר הדבר לפנינו, שכן הם שם כל הדברים בו ביום בנוגע לר' אליעזר.

והשקלא וטרי׳ הזאת על דבר אבר מן המת אשר בא במשנה זו בקצרה ונתפרש יותר בברייתא בגמרא, נוכל ללמוד ממנה דברים רבים וגדולים וכוללים בנוגע ליסוד המשנה, ולדבר ימי הבירורים ביבנה.

כי על כן עלינו לבאר את כל הדברים האלה על סדרם ועל ענינם הגדול לדעת בכל זה את הדברים כמו שהם.

הערות

הערה (ו): וכבר נתבאר לנו בכרך שלישי עמוד ‪227‬ טעם הדבר את אשר לא בא ביסוד המשנה שיעור חלה, ועל כן בא בסוף הימים מחלוקת שמאי והלל על זה, ונתבאר לנו שם.

והדברים מכל זה נשארו רק במס׳ עדיות.

וכל מה שעשו בזה בחתימת המשנה הי׳ לבאר כי השיעור הוא עם סובן ומורסנן.

ובכל דבר אשר באו דבריהם על דבר הקבוע וטבוע כבר, נקטו תחלה הפיסקא מהנקבע כבר כמו שהוא בכל כיוצא בזה גם בגמ׳, ובא במס׳ חלה פרק ב׳ משנה ו׳:

״חמשת רבעים קמח חייבין בחלה.״

״הם ושאורן וסובן ומורסנן ‬חמשת רבעים חייבין, ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן הרי אלו פטורין.״

הערה (ז): במשנה שם בא בסוף "ר׳ עקיבא אומר כל מעשיהם בטומאה״,

וכבר נתבאר כי בכל כיוצא בזה הכונה שר׳ עקיבא חולק עם ת״ק בענין דברי בית הלל. ‫והוא באמת מחלוקת ר׳ עקיבא וחכמים במס׳ חלה פ"ד מ״ט ״ואלו ניתנין לכל כהן וכו׳ כרשיני תרומה ר' עקיבא מתיר וחכמים אוסרין".