דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק כו

יצחק אייזיק הלוי
דורות הראשונים
כרך א, חלק שני, פרק כו
→חלק שני, פרק כה	חלק שני, פרק כז←

‫במס׳ סנהדרין ד׳ כ״ז: (פרק ג׳ משנה ד') נאמר:

‫ואלו הן הקרובים אביו^(סט) ואחיו ואחי אביו, ואחי אמו ובעל אחותו, ‫ובעל אחות אביו, ובעל אחות אמו, ובעל אמו, וחמיו, וגיסו, הן ובניהן וחתניהן, ‫וחורגו לבדו, אמר ר׳ יוסי זו משנת ר׳ עקיבא, אבל משנה ראשונה, דודו ובן‬ דודו וכל הראוי ליורשו.

ופי׳ רש״י ז״ל וכל הראוי ליורשו דהיינו קרובי האב אבל קרובי האם כגון‬ ‫אחי אמו כשר לו שהרי אינו ראוי ליורשו וכו׳.

וכפי מה שהורגלנו נחשוב זה למחלוקת בין המשנה הראשונה לר׳ עקיבא, ‫דהיינו שלהמשנה הראשונה כשרים קרובי האם וקרובי האישות, ולדברי ר׳ עקיבא פסולים.

‫אבל כאשר אך נשים לב להדברים אז נראה לבד כל דברינו גם מתוך‬ ‫המקום הזה עצמו שאי אפשר לאמר כן.

ולבד ממה שאם כן הי׳ צריך להיות תחלה דברי המשנה הראשונה ואחר‬ ‫זה דברי ר' עקיבא. ‫‬‬ ‫הנה גם עזבו כאן במקום הזה לגמרי דברי המשנה הראשונה וישכחום, ‫ולולא ר׳ יוסי לא באו כלל, והרי לא רצו להשכיחם על ידי זה, שהרי עתה‬ ‫הוצגו לפנינו עם דברי ר׳ יוסי. ‬ ‫אבל גם זולת כל זה אין מקום לאמר כן שהרי דבר פשוט הוא בכל‬ ‫הגמרא שקרובי האם וקרובי האישות פסולים, ואם יש כאן מחלוקת, לכל הפחות‬ ‫הי׳ צריך להיות על זה בגמרא מפורש שהלכה כר׳ עקיבא.

‫ואמנם כי יפלא עוד יותר הרבה שבגמרא באו על זה לימודים ואסמכתות‬ ‫מקרא על דר׳ עקיבא, ואין שם שאלה בגמרא ורבנן האי קרא דר׳ עקיבא מאי‬ ‫עבדי ליה.

‫ונאמר על זה בגמרא סתם מנא הני מילי דת"ר וכו׳ אשכחן קרובי האב‬ ‫קרובי האם מנא לן אמר קרא אבות אבות תרי זימני אם אינו ענין לקרובי האב‬ תנהו ענין וכו׳.

‫ואיך לא אמרינן על זה ואידך הוא וכו׳ כמו שהוא דרך הגמרא בכל מקום‬ ‫במחלוקת התנאים.

‫וכאן נתפרש שם רק שיטת ר׳ עקיבא, ואין זכר בכל הסוגיא לשיטה אחרת, ‫וגם דברי ר׳ עקיבא שנתפרשו לא הוזכר על זה שמו, לאמר ור׳ עקיבא מנא ליה,‬ ‫כי אם סתם מנא הני מילי ומנלן, כאלו הי׳ זה באמת דבר פשוט ומוסכם וסתם‬ ‫משנה מוסכמת. ‫ ובנזיר (פרק כ׳׳ד לעיל) שאף שכל מחלוקת ר׳ עקיבא ות"ק הוא רק בפרט‬ ‫אחד הנוגע לדין המשנה ולא לעיקר הדבר בכל זה בא על זה בגמרא מפורש‬ "‬תנא קמא וכו׳ ור׳ עקיבא כיון דכתיב וכו'״. ‫ וכאן הרי אם הוא מחלוקת נחלקו בעיקר גדול כזה, ובכל זה ידובר בגמרא‬ ‫סתם עד שלא לבד שלא הוזכר דבר בגמרא משיטת החולקים על ר׳ עקיבא, כי‬ ‫אם שגם דברי ר׳ עקיבא נתפרשו סתם שלא על שמו ביחוד רק כאלו הי׳ זה רק‬ ‫סתם משנה. ‫ אבל כן הדבר, וגם בלא כל דברינו הנה יוכיח המקום הזה גם על עצמו, ‫ועל הכלל כלו, שאין בזה מחלוקת כלל, כמו שבאמת לא נמצא בשום מקום‬ ‫שיחלוק אחד התנאים על המשנה ביסודה, ור׳ עקיבא אינו אלא מוסיף עליה.

‫לפי שביסוד המשנה במקום הזה לא נחשבו רק הפסולים מן התורה, ולא‬ ‫חשבה כלל פסולי קורבה הפסולים רק מדרבנן, דהיינו קרובי האם וקרובי האישות.

‫ועל כן כשבא ר׳ עקיבא והוסיף וסידר בתוך המשנה יחד גם פסולי קורבה‬ ‫הפסולים רק מדרבנן שבקו כולי עלמא הלשון הראשון, וגרסו במשנתם רק הכל‬ ‫יחד כמשנת ר׳ עקיבא, שהרי הלכה כן, ודברי ר׳ עקיבא גם מוסכמים באין חולק.

‫ועל כן ירא ר׳ יוסי שישתכח לגמרי לשון המשנה הראשונה לפי שכל‬ ‫השונים תפסו כלשונו של ר׳ עקיבא, ועל ידי זה ישתכח עיקר הדבר שמדאורייתא‬ ‫רק קרובי האב פסולים, ולזה הזכיר ר׳ יוסי אצל משנת ר׳ עקיבא המוסכמת גם‬ ‫לשון יסוד המשנה לעצמו כמו שהי׳. ‫ ובזה יאירו לנו דברי הרמב״ם, ואשר לא מצאו הדרך להעמידם, אבל‬ ‫הנם ברורים ופשוטים. ‬‬ כי בהלכות עדות פי״ג ה״א כתב הרמב״ם ״הקרובים פסולים לעדות מן‬ ‫התורה שנאמר לא יומתו אבות על בנים מפי השמועה למדו שבכלל לאו זה‬ ‫שלא יומתו אבות על פי בנים ובנים על פי אבות והוא הדין לשאר קרובים‬ ‫ממשפחת אב בלבד והם האב עם הבן ועם בן הבן, והאחים מן האב זה עם זה, ‫ובניהם זה עם זה, ואין צריך לאמר הדודים עם בן אחיו, אבל שאר הקרובים מן‬ ‫האם או מדרך אישות כולן פסולין מדבריהם״.

ויש מן הראשונים ז״ל שחשדו אותו שכתב כן על פי הסברא בלבד, ועל‬ ‫כן כתב עליו הרשב״א בתשובה ״ודע שהאומרים שיש הפרש בין צד האם לצד‬ ‫האב כבר ביארנו טענתם שיצא להם מפני שאותם הקרובים ממדרש חכמים הם‬ ‫וכדאמרינן התם אשכחן קרובי האב קרובי האם מנלן אמר קרא אבות אבות תרי‬ ‫זימנא וכו׳ ואם אתה אומר כן אף פסולי קרובי האב מדבריהם כו׳ ומה הפרש בין‬ מדרש יומתו יומתו וכו׳“.

‫ומרן בכסף משנה האריך בתירוצים על דרכי פשרה וכתב "וסובר רבינו‬ ‫שכל מה שאנו דורשים בפירוש הכתוב הוא דאורייתא ומה שנדרש באם אינו ענין‬ ‫מיקרי דברי סופרים, ואם תאמר והלא גם שם מסיים בברייתא אשכחן לחובה לזכות‬ ‫מנלן אמר קרא וכו׳ אם אינו ענין לחובה וכו׳ ואם כן נאמר דדוקא לחובה וכו׳‬ ‫וי"ל וכו׳.

‫ובחושן המשפט סי׳ ל״ג סעי׳ ב׳ כתב הרמ״א "ויש אומרים דקרובי האם‬ ‫נמי אינם פסולים אלא מדרבנן״.

‫והש״ך חלק עליו וכתב ״משמע מדברי הר״ב דהיש אומרים אלו מקילין‬ ‫וסבירא להו דאינן פסולין אלא מדרבנן ונפקא מינה גם כן לענין עדי קדושין‬ ‫ולפענ״ד זה אינו "דהא על כרחך טעמו של הרמב״ם כמו שכתב בכסף משנה" ‫פי״ג מה׳ עדות דסבירא ליה שכל מה שאנו דורשים מהי״ג מדות שהתורה נדרשת‬ ‫בהן הוא מדבריהם וכו׳ ע״ש וכו׳ וכן מוכח בודאי דעת הרמב״ם דאם לא כן אין‬ ‫טעם לדבריו למה יהא קרובי האם רק מדבריהם וכו' ואם כן פשיטא דאין כוונת‬ ‫הרמב״ם כאן בקרובי האם לומר דכיון שהוציאו באחד מי״ג מדות לא יהא בהן דין‬ ‫תורה וכו׳ והר״ב וע״ש שהביאו דעת היש אומרים לא כיוונו יפה״.

‫אבל כל זה כתבו מפני שבכל מקום חשדו להרמב״ם שבא ובדא שיטות‬ ‫חדשות^(ע) מסברת עצמו, ואין הדבר כן, כל דברי הרמב״ם בכל מקום אינם כי‬ אם מתוך שיטת סוגית הגמ׳ אשר לא זז מזה ימין ושמאל, ואך משם חקר דבר‬ ‫ההלכה והקבלה.

‫ויסוד דברי הרמב"ם בכל הדברים האלה אינם כי אם זה שכתב בספר המצות‬ ‫בשרש השני: ‬‬ "לפי הראוי בזה שכל מה שלא תמצאהו כתוב בתורה ותמצאהו בתלמוד‬ ‫שלמדוהו באחת מי"ג מדות אם בארו הם בעצמם ואמרו שזה גוף תורה או שזה‬ ‫דאורייתא הנה ראוי למנותו אחרי שהמקובלים ממנו אמרו שהוא דאורייתא ואם‬ ‫לא בארו זה ולא ידברו בו הנה הוא דרבנן.״

‫ועל כן הנה גם במקום הזה לא עשה רבינו דבר מדעתו ומסברתו לברר לו‬ ‫דרשות מתוך דרשות איזה דאורייתא ואיזה דרבנן, ידע רבינו היטב כי אין הדבר‬ ‫תלוי כלל בדרשה זו או זו אשר הם באו על הדינים המקובלים, ולא שהדין בא‬ ‫מהם, הכל תלוי רק בהיוצא מתוך עומק סוגית המשנה והגמרא במקומם לדעת‬ ‫משם אם זה וזה מקובל ומוכרע לדאורייתא או דרבנן.

‫וכן עשה גם במקום הזה, ואחרי שאין זה מדרך המשנה כלל לסדר תחלה‬ ‫דברי החולק על אשר הי׳ מוסכם לפני זה, ואלו הי׳ ר׳ עקיבא חולק על דין‬ ‫המשנה הראשונה הי׳ סידור הדברים תחלה דברי המשנה הראשונה, ועל זה דברי‬ ‫ר׳ עקיבא.

‫ואחרי שגם יותר מזה בלא דברי ר׳ יוסי השכיחו את דבר המשנה הראשונה, ‫ואלו הי׳ כאן מחלוקת לא עשו כן, שהרי לפנינו שלא רצו להשכיח זה, והביאו‬ ‫דברי ר׳ יוסי.

‫ואחרי שבכל סוגית הגמרא לא נתפרש כלל במאי פליגי משנה ראשונה ור׳‬ עקיבא, והוא לגמרי נגד דרך סוגית הש״ס במחלוקת, ואף כי במחלוקת של ענין‬ ‫גדול וכולל כזה. ‬ ‫ולא זו בלבד כי אם שבכל הסוגי׳ לא הוזכרו רבנן דר׳ עקיבא כלל, ולא‬ ‫דבר מחלקותם.

‫ויותר מזה שגם דברי ר׳ עקיבא לא הוזכרו על שמו, כי אם סתם, כאלו‬ ‫הוא באמת דבר מוסכם.

‫ועל כן ראה ‬רבינו ונוכח מתוך הסוגי׳ עצמה שבהכרח שיש כאן רק דבר‬ ‫מוסכם לכל, והמשנה הראשונה חשבה רק פסולים מן התורה, קרובי האב כלשונו‬ ‫של רש״י ז״ל ור׳ עקיבא הוסיף לשנות יחד עם זה גם כל הפסולין מדרבנן.

‫ובגמ׳ סמכו הכל יחד לקרא והוא מדרכי הגמ׳ בכל מקום ואין זה כי אם‬ ‫אסמכתא דקראי.

‫ומפני שאין כאן מחלוקת והוא דבר מוסכם, תפסו כל השונים את הלשון‬ ‫של ר׳ עקיבא במשנה בהיותו כולל הכל. ‫ וזה עצמו רצה ר׳ יוסי לתקן, לפי שיכול לבוא מזה טעות שכל הפסולים‬ ‫מדרגתם אחת שהרי נשנו יחד, ועל כן הודיע לתלמידיו שבמשנה הראשונה לא‬ ‫באו באמת כי אם קרובי האב לבד מפני שאך הם לבדם דאורייתא והדברים‬ ‫פשוטים וברורים^(עא). ‬‬ ‫והוא ממש כמו שהוא ענין דברי המשנה במס׳ עדיות פרק ז׳ משנה ב׳‬ בתפסם לשון "משנה ראשונה“:

‫העיד ר׳ צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור שמשנה ראשונה חגבים‬ ‫טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים לא פסלו צירן.

‫וזה עצמו נאמר במשנה תרומות פרק י׳ משנה ט׳ בלא לשון "משנה ראשונה״:‬

חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים לא פסלו את צירן, העיד ר׳ צדוק‬ ‫על ציר חגבים טמאים שהוא טהור.

‫והנה אין בזה לשון של משנה ראשונה כלל, לפי שהכונה פשוטה שר'‬ ‫צדוק ביאר שטעם המשנה הוא אינו מטעם תערובות כי אם שחגבים טמאים‬ ‫אין בהם דם כי אם לחלוחית בעלמא ועל כן ממילא כן הוא גם כשהוא בעין, וזה הוסיף ר׳ צדוק^(עב).

‫ועל כן באמת באו במס' עדיות דברי ר' צדוק תחלה ואחר זה דברי‬ ‫המשנה עצמה.

‫לפי שהשונים כבר שנו רק דבריו לבדם, לפי שהם כוללים גם דברי המשנה, ‫ואינם צריכים פירוש.

‫וממש כן הי׳ הדבר שם בסנהדרין עם דברי ר׳ עקיבא וכמו שנתבאר, ובאו‬ ‫תחלה דברי ר׳ עקיבא. ‬‬

הערות

הערה (סט): בנוסח המשנה שבגמרא וגם בירושלמי לא נמצא שם תיבת ״אביו״ וכבר כתב שם‬ ‫הרמב״ם "הטעם שלא מנה אביו לפי שהוא מבואר במקרא ולא למדנו אסור עדות הקרובים אלא ממה שהזהיר‬ ‫השי״ת מלהעיד האב על הבן או הבן על האב כמו שנאמר לא יומתו אבות על בנים״.

והוא באמת מראשי כללי המשנה, אבל יש בזה תנאים רבים ככל אשר יבואר בכרך הבא. ‬‬

הערה (ע): ‬גם בנוגע להי״ג מדות חשדו להרמב״ם בדבר שלא עלה על דעתו, ונגד דבריו המפורשים‬ ‫במקומות אין מספר, ודברי הרמב״ם ברורים, שהעיקר בכל זה הוא רק העולה מתוך סוגית הגמ׳ אם זה‬ ‫דאורייתא או דרבנן, ואך על זה לבד סמך הרמב״ם בכל מקום, ואך לחנם השיגו עליו, וגם משיגיו עצמם ילכו‬ ‫בדרך זה בכל הש״ס, וכן הוא גם שיטת התוס׳ ושיטת כל הראשונים וככל אשר יבואר לנו במקומו, ואך לחנם האריכו‬ ‫בזה האחרונים כי דבריו פשוטים וברורים עד שבאמת אין כאן מחלוקת כלל בעיקר הדבר בינו לבין יריביו וגם החולקים‬ ‫עליו הלכו בדרך זו במקומות לאין מספר ושם יבואר לנו כל זה. ‬‬

הערה (עא): ובפי' המשניות תפס הרמב״ם בלשונו ״ואין הלכה כמשנה ראשונה״, והכונה שאין הלכה‬ בזה ‬שרק קרובי האב פסולים ולא קרובי האם, ולא נחית שם רבינו באריכות של ביאורים.

‫ושם כתב הרמב"ם ״ואמרו וכל הראוי ליורשו אינו מדברי משנה ראשונה אלא הוא תשלום משנת‬ ר׳ עקיבא״‪.‬‬

וזה הוא שלא כדברי רש״י ז״ל ונראה שזה מפני הקושיות שהקשו על רש״י ז״ל שכתב הנמוקי יוסף, שגם בקרובי האם יש צו ירושה והרמב״ם הלא יסבור שבמשנה ראשונה נחשבו רק קרובי האב. ‬‬

‫הערה (עב): ומזה עצמו מבואר שהדין עם רוב הפוסקים ביו״ד סי' פ״ה שגם הוא עצמו שרי, שהרי אין‬ ‫כאן מחלוקת כלל, ואך זה לבד עיקר הפירוש. ‫‬‬