פתיחת התפריט הראשי

משנה עדיות ז ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק ז · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

העיד רבי צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור.

שמשנה ראשונה, חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים, לא פסלו צירן.

נוסח הרמב"ם

העיד רבי צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור שמשנה הראשונה חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים לא פסלו את צירן.

פירוש הרמב"ם

חגבים מיני הארבה וצירן הוא הרוטב היוצא מהם ואינו אסור ואפילו מחגבים טמאין לפי שאין החגבין מבעלי הדם וכמו כן יכשיר צירן גם כן ואינו כגון משקין טמאים אבל הוא מתטמא וזהו אמרם מהו טהור להכשיר הא לטמא אפי' כל שהוא מטמא ועדות זו הלכה כמותה וכבר קדמה בעשירי מתרומות:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לא פסלו את צירן - דהקלו בציר של חגבים טמאים שאינו אוסר תערובתו, מפני שאין להם דם ואינו אלא לחלוחית בעלמא. וזו היתה משנה ראשונה. ועדותו של ר' צדוק הוסיף על משנה ראשונה לומר שהוא טהור, דלא מבעיא דאינו אוסר את תערובתו אלא אפילו הוא עצמו טהור:

פירוש תוספות יום טוב

העיד ר' צדוק וכו'. משנה זו נשנית ג"כ במתני' ט' פ"י דתרומות. ומ"ש הר"ב טהור שאינו אוסר וכו'. וכ"פ שם. ועמ"ש שם בס"ד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

על ציר חגבים וכו':    שנויה בפ' עשירי דמסכת תרומות ובת"כ פרשת שמיני ספ"ה. וביד פ"ג דהלכות מאכלות אסורות סי' כ"ב ובפי"ו דהלכות טומאת אוכלין סי' ד'. וכתב הראב"ד ז"ל מפ' בגמרא דבני מערבא פ' עשירי דתרומות מהו טהור טהור מלהכשיר הא לטמא אפילו כל שהוא טמא נ"ל הא דאמר לטמא אפילו כל שהוא טמא הכי קאמר הא לאסור אפילו כל שהוא אסור ואוסר כעין שאמרו בדג טמא שהציר שלו אוסר רביעית בסאתים ומשנה ראשונה היו אומרים שאין צירם אוסר כלום דזיעה הוא וזיעת חגבים לית בה מששא ופירשא בעלמא הוא ובא הוא והעיד שאין בו קולא אלא לענין הכשרו משום דלא חשיב אבל לאסור אוסר בכל שהוא אבל לענין טומאה הא קיימא לן ציר לאו בר קבולי טומאה הוא בבכורות פ"ג. ויש לפרש דר' צדוק בא להקל נמי לומר שהציר של חגבים טמאים אין דרך בני אדם לכונסו וכ"כ הוא נמאס שאפילו המים שבו הוא מבטלם מלהכשיר מפני שהוא כמשקה סרוח וכ"ש שאינו אוסר את עירובו בציר חגבים טהורים אבל לטמא טמא בכל שהוא דקסבר ר' צדוק לענין טומאה כיון שכבר היו המים טמאים קודם עירובם ועדיין הוא ראוי לאכול ע"י תערובות לא בטלה טומאתם מהם אבל הכשרם שהוא מכאן ולהבא אחר שנתערבו בציר בטלו מלהכשיר נמצא מעדותו של ר' צדוק למדנו שאפילו להכשיר אינו ראוי ואפילו ע"י רוב מים שבו ואילו למשנה ראשונה מכשיר היה שלא היו חושבין אוחו כמשקה סרוח וזה הפירוש נראה יותר שאילו בא ר' צדוק להחמיר כפירוש שנכתב לפנים לא היה פותח דבריו בטהרה והאיסור בא מן הכלל אבל היה פותח באיסור והטהרה היתה באה מן הכלל ע"כ וע"ש. וז"ל רבינו שמשון ז"ל בפרק עשירי דתרומות אמרינן בירושלמי מהו טהור טהור מלהכשיר הא ליטמא כל שהוא מיטמא ובמסכת מכשירין נמי תנן ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא ע"כ. והר"ש שיריליו ז"ל פירש דטהור ומותר קאמר ואפילו בעיניה מותר לאכלו ואפילו מדרבנן ויישב לשון הירושלמי על פי דרכו ושכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ג דמאכלות אסורות שכתב ציר חגבים טמאים מותר דאין בהם לחלוחית ותירץ השגת הראב"ד ז"ל וכתב בסוף דבריו ועוד מצאתי בתוספתא דמותר וטהור קאמר ר' צדוק דתניא התם העיד ר' צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור ומותר לאוכלי תרומה ע"כ כך נ"ל. ושוב מצאתי להרא"ש ז"ל בפירוש עדויות כדברי שמה שדקדקו בירושלמי משום ששנינו טהור ולא שנינו מותר וז"ל שם ומשנה ראשונה אסרה ציר חגבים טמאים בפני עצמן ולכך הוצרך ר' צדוק להעיד שציר חגבים טמאים לא אסרו חכמים כמו שאסרו ציר דגים טמאים ומן הדין היה לו לשנות מותר ומה ששנה טהור מפרש בירושלמי כדי לדקדק מהו טהור טהור מלהכשיר הא ליטמא אפילו כל שהוא מטמא פירוש אם נפל לתוכו מים כל שהוא מטמא והכי תנן בפ' ששי דמסכת מכשירין ר"א בן יעקב אומר ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא ואמרינן עלה בבכורות פ' הלוקח בהמה דציר לאו בר קבולי טומאה הוא אלא דנחשדו עמי הארץ לערב מים מחצה בצירם וכשנתן לתוכו מים כל שהוא אע"פ שהן טהורין טהרה מעוררת טומאה וכיון דמים רובא הכל טמא ולהכי שנה טהור לאשמועינן דציר חגבים זיעא בעלמא הוא ומותר וגם טהור מלהכשיר אבל לענין טומאה החמירו לטמאתו בנפילת מים כל שהוא כדמפרש טעמא בגמרא דבכורות והראב"ד ז"ל והר"ר אליעזר מגרמיזא ז"ל פירשו בענין אחר והמדקדק במשניות אי אפשר לפרש אלא כמו שפירשתי עכ"ל הר"ש שיריליו ז"ל. וכבר כתבתי שם בתרומות פ' עשירי דבריו ז"ל אבל כאן הארכתי קצת. ושם הבאתי בארך תשובת הרשב"א ז"ל ג"כ:

תפארת ישראל

יכין


בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים