דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק כה

יצחק אייזיק הלוי
דורות הראשונים
כרך א, חלק שני, פרק כה
→חלק שני, פרק כד	חלק שני, פרק כו←

ובמס׳ נדרים ד׳ ס"ו תנן (פ"ט מ"ו): ‬ ‫פותחין בימים טובים ובשבתות בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרים‬ ‫ושאר כל הימים אסורין עד שבא ר׳ עקיבא ולימד שהנדר שהותר מקצתו הותר‬ כלו כיצד אמר קונם שאיני נהנה לכולכם הותר אחד מהם הותרו כולם וכו׳‪.‬‬

‫והנה ראשונה נראה גם בזה ככל דברינו.

‫עצם דברי המשנה הם "פותחין בימים טובים ובשבתות".

‫אמנם כי לפני ר׳ עקיבא פירשו זה שהכונה שאז ניתרין רק שבתות וימים‬ ‫טובים, אבל שאר כל הימים נשארין באיסורן. ‫ ור׳ עקיבא בא ולימד שאין זה פירוש דברי המשנה, כי אם שכונת המשנה‬ ‫לאמר שעל ידי זה הכל מותר.

‫ואמנם כי יותר מזה שגם דברי ר׳ עקיבא שבא ולימד, אין זה כי אם מתוך‬ ‫שיטת בית הלל אשר גם דבריהם נשנו במקום אחר לפרש שם דברי יסוד המשנה.

‫והוא במשנה נדרים ד׳ כ: כ"ה: שנאמר שם:

‫ארבעה נדרים התירו חכמים, נדרי זרוזין ונדרי הבאי נדרי שגגות ונדרי‬ ‫אונסים. נדרי זירוזין כיצד וכו׳ נדרי שגגות (כיצד) אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר‬ ‫שאכל ושתה וכו׳ ראה אותם אוכלים תאנים ואמר הרי אלו עליכם קרבן ונמצאו‬ ‫אביו ואחיו.

‫היו עמהם אחרים בית שמאי אומרים הן מותרין ומה שעמהם אסורין, ובית‬ ‫הלל אומרים אלו ואלו מותרין. ‬‬ ‫וכבר הובאו שם בד' כ"ה דברי ר׳ עקיבא, וע"ש בדברי הר"ן שכתב "והא‬ ‫מתניתן לא דמיא ממש למתניתן דפרקין דאילו במתניתן דהכא הנדר בטל מאליו‬ ‫ואילו במתניתן דפותחין נדרא חייל אלא שפותחין וכו' והא דמייתינן לה הבא‬ ‫לפרושי פלוגתייהו דבית שמאי ובית הלל ולומר דבנדר שהותר מקצתו הותר כלו‬ ‫תליא כי היכי דתליא בהו פלוגתייהו דרבנן ור' עקיבא".

‫ועוד יותר מזה הוא בתוספתא במס' פסחים פרק א׳ ה"ו: ‬ ‫בראשונה היו אומרים אין מוכרין חמץ לנכרי ואין נותנים לו במתנה אלא‬ ‫כדי שיאכל עד שלא הגיע שעת ביעור, עד שבא ר' עקיבא ולימד שמוכרין‬ ‫ונותנין במתנה אף בשעת הביעור, אמר ר׳ יוסי אלו דברי בית שמאי ואלו דברי‬ ‫בית הלל הכריע ר׳ עקיבא לסייע דברי בית הלל.

‫ולפנינו בברייתא בגמרא בפסחים כ"א בא זה באמת רק במחלוקת בית‬ ‫שמאי ובית הלל: ‬ ‫דתניא בית שמאי אומרים לא ימכור אדם חמצו לנכרי אלא אם כן יודע‬ ‫בו שיכלה קודם פסח ובית הלל אומרים כל שעה שמותר לאכול מותר למכור^(סז).

‫והנה בא גם על זה בתוספתא הלשון "בראשונה היו אומרים וכו׳ עד שבא‬ ‫ר׳ עקיבא ולימד" ונתבאר בדברי התוספתא עצמה מר׳ יוסי שאין זה לימוד חדש מר׳ עקיבא כי אם "שהכריע ר׳ עקיבא לסייע דברי בית הלל".

‫וכן הוא גם במס׳ שבת ד׳ י"ח: תנו רבנן בית שמאי אומרים לא ימכור אדם‬ ‫חפצו לנכרי ולא ישאילנו ולא ילונו ולא יתן לו במתנה אלא כדי שיגיע לביתו‬ (לפני השבת) ובית הלל אומרים כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה ר׳ עקיבא אומר‬ ‫כדי שיצא מפתח ביתו, אמר ר׳ יוסי בר׳ יהודה הן הן דברי ר׳ עקיבא הן הן‬ ‫דברי בית הלל לא בא ר׳ עקיבא אלא לפרש דברי בית הלל^(סח).

‫והנה לנו בזה מפורש בתוספתא פסחים שם ״בראשונה היו אומר־ם וכו׳ עד‬ שבא ר׳ עקיבא ולימד" והכונה שביאר דברי בית הלל. ‬‬ ‫וזה הוא ממש כן ועוד יותר מזה בדברי המשנה בנדרים שביאר והכריע‬ ‫כדברי בית הלל על יסוד המשנה.

‫וכדברי בית הלל אשר באו על יסוד המשנה של נדרי שגגות שביארו הם‬ ‫שזה שנאמר שם בתוך נדרי שגגות ונמצאו אביו ואחיו שכוונת דברי המשנה הוא‬ ‫לאמר שאז גם אחרים מותרים לפי שנדר שהותר מקצתו הותר כלו.

‫אף כן ביאר ר׳ עקיבא והכריע בשיטת בית הלל שגם זה שנאמר ביסוד‬ ‫המשנה ״פותחין בימים טובים ובשבתות״ גם שאר הימים מותרין.

ומבאר שדבריו מתוך דברי בית הלל על יסוד המשנה ויזכיר זה גם‬ מפורש ויאמר:

‫עד שבא ר׳ עקיבא ולימד שהנדר שהותר מקצתו הותר כלו כיצד אמר‬ ‫קונם שאיני נהנה לכולכם הותר אחד מהם הותרו כולם וכו׳.

‫שזה הוא עצם דברי בית הלל בדמיון זה בנדרי שגגות וביאר ר׳ עקיבא‬ שכן הוא גם בפותחין.

‫ולשון הר"ן גם בסוף ד׳ כ״ו "ולענין הלכה קי״ל כר׳ עקיבא אליבא דבית הלל״.

וכל הדברים פשוטים ומבוארים מעצמם.

‫וכן הוא גם יתר הדברים ממין הזה ככל אשר יתבאר כל זה במקומו בכרך‬ ‫הבא בדבדינו על ר׳ עקיבא וכל ענינו בנוגע להמשנה.

‫ועלינו לבאר עוד במקום הזה מקום אחד במשנה אשר בא גם שם הלשון‬ "‬משנה ראשונה ור׳ עקיבא". ‬‬

הערות

הערה (סז): בברייתא שם בא בסוף "ר׳ יהודה בן בתירא אומר כותח וכל מיני כותח אסור למכור‬ ‫שלשים יום קודם לפסח".

‫והגר״א ז״ל הגיה כן גם בסיום דברי התוספתא שם ולא נוכל לירד לסוף דעתו ולדעת טעם להגהה זו, ‫שהרי התוספתא במקום הזה היא סגנון סידור לעצמה, והברייתא בגמ׳ סידור אחר לגמרי, ושם בברייתא באו‬ ‫דברי ר׳ יהודה בן בתירא, אבל מה ענין להגיה מזה בתוספתא, וכי כל הברייתות השונות נסדרו בדברי כל‬ ‫התנאים.

הערה (סח): ובמקומו בכרך הבא יבוארו לנו מקומות הרבה במשנה כאלה שבאו דברי ר׳ עקיבא על‬ ‫דברי בית שמאי ובית הלל ואינם כי אם לפרש או להכריע.

‫וראוי להעיר שכן הוא גם עם התנאים הקודמים לר׳ עקיבא כמו במס׳ ערכין ד׳ כ״ג ״והתניא המקדיש‬ ‫נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ר׳ אליעזר אומר כשהוא מגרשה ידור הנאה ר׳ יהושע אומר אינו צריך ואמר ר׳‬ ‫אלעזר בר׳ שמעון הן הן דברי בית שמאי הן הן דברי בית הלל שבית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש, ובית‬ ‫הלל אומרים הקדש טעות אינו הקדש".

‫ובגמ׳ מועד קטן ד׳ כ' ״ת״ר קיים כפיית המטה שלשה ימים קודם הרגל אינו צריך לכפותה אחר הרגל‬ ‫דברי ר׳ אליעזר וחכמים אומרים אפי׳ יום אחד ואפי׳ שעה אחת אמר ר׳ אליעזר בר׳ שמעון הן הן דברי בית‬ ‫שמאי הן הן דברי ב"ה שבית שמאי אומרים שלשה ימים ובית הלל אומרים אפי׳ יום אחד".

‫וזח הוא גם ענין מחלוקת רבי ורשב״ג בירושלמי במס׳ עירובין פ״י ה״א בדין בדיקת תפילין וכבר‬ ‫הערנו על זה בדברינו ״הלל הבבלי ובבל בכלל" הערה נ״ב עמוד ‪112‬‬. ‬‬