גר"א על ספרא דצניעותא/ב

<< · גר"א על ספרא דצניעותא · ב · >>

פרק ב

דיקנא:    כאן חוזר לבאר י"ג תקוני דיקנא בפרטות אחר שביאר פרצופי אבא ואמא כמש"ל שהוא חופף עליהם ובמזלא אתכלילן ואח"כ מבאר פרצופי זו"נ:

מהימנותא:    כמ"ש באדרא רבא דף ק"ל ע"ב דיקנא כו' מהימנותא דמהימנותא דכלא ושם בדף קל"א ע"א דיקנא יקירא מהימנא שלימא כו': וענין מהימנותא כמו אמונת ישראל שבה משיגין את א"ס ולכן זו"נ נקראין בכל מקום מהימנותא וכן כל האצילות בכללו שהן גילויו ודיקנא הוא ראשית הגילוי לבושין דיקר כנ"ל לכן נקרא מהימנותא כו':

דיקנא עד דכלא:    כמ"ש לקמן תחלת פ"ג כל מה דאתטמר כו' ובאדרא רבא ד' קל"ב ע"ב ובגין דאיהו יקירא וטמירא כו' ובדף קל"ט ע"א ואיתימא דיקנא לא אשתכח כו' ור"ל שלא נזכר תיבת זקן בפירוש חוץ מזקן כ"ג זקן אהרן כו' כמ"ש שם ד' קל"ב ע"ב ע"ש: ואמר יקירותא כו'. כנ"ל בפ"א יקירו דיקירותא וכמ"ש באדרא רבא כמש"ל ובאדרא זוטא דרפ"ט ע"א בדיקנא דעתיקא קדישא תלייא כל יקירא דכלא כו' והענין כי הזקן הוא כבוד לאדם כמ"ש הדרת פנים זקן וכמ"ש והדרת פני זקן וכ"ש דיקנא דעתיקא קדישא סבא דסבין נאמר מפני שיבה תקום ונגד זקניו כבוד ולכן נקרא יקירו דיקירותא: וענין הכבוד כאן הוא כשמתגלה הדיקנא מתגלה רחמיו ונכפין כל הדינין והרשעים כלין ושמו מתגדל בעולם כמ"ש (שמות ל"ג) הראני נא את כבודך כו' אני אעביר כו' ויעבור כו' הנה אנכי כרת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות כו'. וכן בקריעת י"ס אמר לקמן סוף פ"ד דבעא לאוקיר דקניה ונאמר (שם י"ד) ואכבדה בפרעה ובכל חילו כו' כי גאה גאה כו' שמעו עמים כו'. וכן לע"ל שאמר באדרא רבא דף קל"ד ע"ב ובההוא זמנא דאתער כו' דביה זמין לאוקיר דיקניה כו' ונאמר שם (זכריה י"ד) והיה ה' למלך כו' ונאמר (ישעיה מ"ג) תכבדני חית השדה כו' והגידו את כבודי בגוים כו' (שם בסופו) כי לי תכרע כו' והתגדלתי והתקדשתי (יחזקאל ל"ח). והכל שהרשעים כלים כמ"ש באדרא רבא דף קל"א ע"ב ואינון תליסר כו' לתברא כו' ושם בדף קל"ב ע"א ומהאי תקונא מתכפיין כו' ושם בדף קל"ד ע"א ובאו במערות צורים כו' ובדף ק"מ ע"א אלא תאנא כל הני כו' ובאדרא זוטא ד' רפ"ט ע"ב תשעה כו' לאכפיי' דינין. # ובאדרא זוטא דף רצ"ה ע"ב כל יקירו כו' דכלהו אכפיין לדינין בשעתא דמזלא כו':

מאדנין עד חוורא:    כמ"ש שם דף קל"א ע"א תאנא בצניעותא דספרא דהאי כו'. ואמר מאודנין נפקא - ר"ל מתחיל תיכף אצל האזנים וג"כ כל הדיקנא יוצא מאזנים כמש"ל (בפ"א י"ג ע"ב): ואמר בסחרנהא דבסיטא ר"ל סביב פניו כמ"ש שם דף קכ"ח ע"ב בוסיטא דאנפוי כו'. ואמר סליק ונחית חוטא חוורא - שאחר שנחית סביב הפה שהן ה' תיקונים ראשונים סליק ונחית בתיקון ו' וכמ"ש שם דף קל"א ע"א תקונא שתיתאה כו' וסליק כו' ונחית כו' ומשם ואילך בתיקון ח' נחית כו' כמ"ש שם ונחית וסליק וחפי כו' ונחית בשקולא כו' כי התיקון ו' הוא למעלה מתקונים שלפניו כמש"ל (בד"ה חפי). ואמר חוטא חוורא הוא תיקון ח': (הגהה - וכלל כאן כל הי"ג תיקונים בכללות ואמר מאדנין כו' הוא תיקון הראשון כמ"ש למטה מקמי פתחא דאודנין שרי כו' ואמר בסחרנהא כו' כולל כל התיקונים עד תיקון ו' כי בוסיטא הוא כולל כל מקום של הפנים. סליק הוא תיקון ו' עד ח'. ונחית כו' הוא תיקון ח' עד כל י"ג תיקונים שחוטא חוורא הוא ב' מזלות וכל התיקונים שביניהם נכללים באלו הב' מזלות כידוע וכמש"ו):

בתליסר מתפרש:    כמ"ש שם בתלת עשר כו' כל הענין ואמר שם פתח ר"י ואמר מי אל כו' דתניא תליסר מכילן כו' ואינון תליסר כו' ומפרש והולך למטה:

בתליסר מתפרש:    כמ"ש שם בתלת עשר כו' כל הענין ואמר שם פתח ר"י ואמר מי אל כו' דתניא תליסר מכילן כו' ואינון תליסר כו' ומפרש והולך למטה:

ביקירא דיקירותא עד כ"ש איש:    לפי שדיקנא מגיע עד טיבורו ונכללין בו אבא ואמא אבל ז"א מטיבורו ולמטה במקום שנסתיים דיקנא. וז"א נקרא אדם כידוע וכמ"ש שם בדף קל"ה ע"א השתא אתתקנו כו' כמראה אדם כו' ובדף קמ"א ע"ב ובכללא חדא כו' אדם כו' ובדף קמ"ב ע"ב ויפל ה' אלקים תרדמה כו' ובדף קמ"ג ע"א והאדם ידע כו' ובהרבה מקומות רבו מלספר. והוא נקרא לבר לפי שעומד מטיבור ולמטה ששם נקרא לבר מגופא שכתרו מטיבורו עד סיום גופו דא"א וכתר לעולם אינו מן המנין ומחכמה ולמטה עומד נגד נה"י שלו שהן נקראין לבר מגופא כמ"ש שם אר"ש חמינא כו' דאינון לבר מגופא כו' # ובפרשת פקודי דף רנ"ז ע"ב ירכין דאינון קיימין לבר כו' ע"ש כל המאמר עד סופו ובפרשת א"מ דף נ"ח ע"א ואינון ברייתי כו'. # ולכן נקרא ז"א לבר כמ"ש שם דף קכ"ח ע"ב וההוא דלבר אקרי ז"א כו' ושם בדף קל"א ע"ב תאנא מאי דכתיב חכמות בחוץ כו' מתחברן לבר כו' ובדף קל"ג ע"ב אית חסד דגו כו' ועוד לפי שמלביש את א"א מבחוץ כמ"ש שם דף קמ"א ע"ב וייצר מאי צר צורה בגו צורה כו' ובאדרא זוטא דף רצ"א ע"ב דכלהו בוצינן כו' נהורא דאתגלייא אקרי לבושא דמלכא נהורא דלגו לגו כו'. ואעפ"י שגם אבא ואמא מלבישין את א"א אינן נגלין ואדרבא הם מלובשין בדיקנא דא"א וביה אתכלילן ונקראים על שמו כנ"ל (בד' כ"א ע"ב) וז"ש אדם לבר הוא: ואמר אדם לא כליל הכא ר"ל דאבא ואמא במזלא אתכלילן אבל אדם ז"א לא כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ב ע"א אב ואם מהאי מוחא כו' ז"א בע"ק כו' ור"ל מהאי מוחא ע"י מוחא בדיקנא כמ"ש שם דף רפ"ט ע"ב בטש מאן דבטש בהאי מוחא כו' ובמזלא תליין כו' מכאן כו' אבל ז"א בע"ק תלייא מטיבורו ולמטה: ואמר כ"ש איש - ר"ל צדיק שנקרא איש כמ"ש בזוהר מאן איש דא צדיק כו' וכן בני יעקב קראו אותו איש דבר האיש אדוני הארץ וכן יעקב להגיד לאיש וכן בכל הפרשה שם והוא בעלה דאתתא כמ"ש (תענית ו' ע"ב) דהאי מטרא בעלה דארעא משיצא חתן כו' (שם) בסוד ונהר יוצא מעדן כו' וז"ש כ"ש איש - ואמר אצל איש לא עבר דסליק עד מוחא ואעפ"כ שם לא עבר אע"פ שהוא נהר היוצא מעדן הוא מעדן תתאה דז"א אבל בעדן דחכמה עלאה שהוא במזלא וכ"ש מ"ס אינו מגיע שם. וז"ש לא עבר כו' אפילו בעת סילוקו למוחא כמ"ש בפרשת משפטים דף קי"א ע"ב סליק עד דסליק עד מוחא עלאה כו'. אבל גבי אדם אמר לא ישב כמ"ש (ישעיה מ"ד) כתפארת אדם לשבת בית וכמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב ואמר בדרך לא זו אף זו לא עבר ולא כו':

1. ואמר ביקירא דיקירותא ההוא כו' לאפוקי יקירא דז"א ששם ישב אדם ת"ת דז"א ונוק' כמ"ש שם דף קמ"א ע"ב באתר דתליין שערי דדיקנא כו' וכ"ש איש שהוא סליק עד מוחא:

בתליסר עד מתפרשין:    ר"ל בדיקנא בי"ג תקונין שבו נגדין בו י"ג נביעין דמשח רבות והמשח רבות מתחלק ג"כ לי"ג של התיקונים. ואמר בתליסר נביעין מבועין כפל שהם נביעין ממוחא סתימאה והן מבועין לדיקנא דז"א כמ"ש שם בדף קל"א ע"א דנגדין ביה י"ג נביעין מבועין כו' ושם בתליסר תקונין אלין נגדין ונפקין תליסר מבועין כו' ושם וכלהו נפקין מתליסר מבועין דמשח כו' ובדף קל"ט ע"א תאנא כד נחית כו' ובאדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב תלת עשר נביעין דמשחא דרבות כו' ושם בדף רצ"ה ע"א וכד משחא דרבות קודשא כו' ושם ע"ב בהאי דיקנא נגיד כו'. וכן נחית לדיקנא דכהנא רבא כמ"ש באדרא רבא דף קל"ב ע"ב כד משחא נחית כו' והוא דיקנא דאבא עלאה:

ארבע עד לגנתא:    ר"ל תשעה מבועין נפקין לז"א ומהן נעשו ט' תיקונים לז"א שהן תמיד בו כמ"ש שם דף קל"ט ע"א תאנא כד נחית מן כו' אתתקן בתשעה תקונין כו' ובדף ק"מ ע"א וכל הני תשעה כו' אינון תשעה מכילן דנהרין מע"י כו' ונחתין כו' ובאדרא זוטא דף רצ"ה ע"א שערין אוכמין משחא דרבות כו' בט' תיקונין כו' ובדף רפ"ט ע"ב תלת עשר נביעין כו' וכלהו נפקין כו' אלא תשעה כו'. וז"א נקרא גנתא שעליו נאמר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ר"ל את ז"א כמ"ש פ' א"מ דף נ"ח ע"א ותאנא ההוא נהר כו' לאשקאה גנתא כו' ושם בדף ס"ה ע"א והאי נהרא אתקרי אם לגנתא ועילא מגנתא כו' ע"ש ובאדרא זוטא דף ר"צ ע"ב וההוא נהרא דנגיד ונפיק כו' דאשקי תדיר לגנתא כו' הה"ד ונהר כו' נטיעה דגנתא ודאי אקרי ו' כו' להשקות את הגן דא הוא ו' כו' ואמר לקמן כתיב ויטע כו'. וז"ש תשעה אשקיון לגנתא והוא ע"י הנהר בינה כמש"ל וכמ"ש למטה (ל"ב ע"ב) שכל אלו י"ג תקונים משתכחין בעלמא עלאה שהוא בינה ואח"כ תדשא כו' לז"א ממנה נפקין וע"ש הכתוב להשקות את הגן: ואמר ארבעה בלחודוי אסתמכו ר"ל לנוקבא דז"א והן נגד תקונין של א"א שאין בהם שערות ג' ה' ז' י"ב ותיקוני נוקבא הוא בלא שערות כידוע: והענין כי תשעה דז"א הן ששה ומתפרשין לתשעה כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ה ע"א שתא אינון תשעה אקרון כו' והוא נגד ו"ק דז"א שמתחלקין לתשעה ע"י מוחין כידוע וז"ש שם ואלין שתא כו' תלת אחרנין כו' ובגין דהני תלתא כו'. ואלו שלשה נגד מוחין דז"א לכן הן ביקירו יתיר מכלהו וכלן תליין בהו שהמוחין מתפשטין בכל הגוף וכל הגוף תולה במוחין כמ"ש שם דף רצ"ב ע"ב ובאדרא רבא דף קל"ו ע"א. וכלל כולן הוא דכל הט"ס של ז"א בכללן הוא ו"ק ו' של יו"ד ונוק' הוא ד' של יו"ד והיא נקראת ד' כידוע שכל בניינה מד"ס כידוע. והיא עטרת בעלה ונכללת בג"ס הראשונים שכנגדן ד' אותיות אדנ"י א'י'ן' כח"ב כמ"ש בתיקונים ו ד' מלכות. ולכן כנגדה ד' תיקונים וכמ"ש באדרא זוטא דף ר"צ ע"ב וההוא נהר דנגיד ונפיק כו' אמאי ו"ד כו' דאיהי ארבעה כו' להשקות את הגן דא הוא ו' ומשם יפרד כו' דא הוא ד' כו'. וידוע שאבא נכלל במזל עליון שהוא בחינת דכר ואימא נכללת במזל תחתון שהוא בחינת נקבה ומזל עליון כולל כל הח' תיקונים כידוע. ולכן אבא בתמניא תקונין אתתקן כמ"ש באדרא רבא דף קל"ב ע"ב דיקנא דכהנא רבא כו' נגד שמנה בגדים. ואמא מקבלת ממזל תחתון ומזל עליון נכלל במזל תחתון כידוע אוירא וניצוצא וכלהו ירית ז"א והשאר ד' שנכללין במזל תחתון ואינן נכללין במזל עליון שהן בחינת נוקבא ירית נוקבא דז"א. ומ"מ ירית ע"י ז"א שגם בו נכלל כל הי"ג תיקונין בשעתא דנהיר ע"ק לז"א כמ"ש לקמן בפ"ג ובאדרא רבא ואדרא זוטא והוא כשנהיר מוחא סתימאה למוחא דז"א שאז לו ד' מוחין וכלא כליל מ"ס דא"א שכנגדן ירית עוד ד' תיקונין כמ"ש באדרא רבא דף ק"מ ע"א ובשעתא דאתמשכן שערי כו' ארבע מוחי כו' וחד מוחא שקיט על בורייה דכליל כל תלת כו' ובגין דאתחברן כו' אתמשכן ארבע מבועין מניה כו' והן שני בחינות ג' מוחין שהיו לו מקודם וארבע של עכשיו שהן בחינה אחרת כידוע בסוד מוחין דגדלות ודקטנות שכ"א בחינה בפ"ע ונגד הד' מוחין שנתחדשו לו הן ד' בתי דתפלין כמ"ש שם והן נקראין כתר על ראש ז"א וז"ש (ברכות ו' ע"ב) שהקב"ה מניח תפילין שהן באין לו בתוספת. וכלם יורדים לנוקבא שהיא בחינת כתר כידוע כתר מלכות והן ד' פרשיות דתש"י והן ד' תיקונים הנ"ל וז"ש באדרא זוטא שם ומהאי ו' אשתקייא ד' דאיהי ארבעה ולפי שכלל כל ספירות שלה הוא נקודה א' לכן שם בבית א' משא"כ מוחין דז"א שהן מתתקנין מחג"ת כידוע וכתר ע"ג לכן הן ד' בתים. וז"ס י"ג תיקונין ט' וד' נגד ט' דז"א וד' דנוקבא בסוד א"ח"ד כידוע. והן בכלל ע"ס וד' ספירות בקו האמצעי ד"ת"י"מ כמ"ש לעיל (בדף ב' ע"ד) וכולן מקבלן אימא ואשקי לגנתא ולנוק' כמ"ש למטה ובאמא נוקבא קודמת לדכורא י' על ו' ה' כידוע ולכן חשיב ד' קודם לט' כאן. ואמר בלחודוי אסתמכו - שאינן יורדין עד דאתתקן ז"א בד' מוחין ובי"ג תקונין ועד דאתתקנת נוקבא דז"א אפין באפין שאז אתתקן גולגלתא דילה כנ"ל (בפ"א דף כ"ז ע"ב):

מקמי עד בשפירו:    כאן מתחיל לפרש י"ג תקונין בפרטות. וזה הוא תיקון א' כמ"ש באדרא רבא דף קל"א ע"א תקונא קדמאה כו'. וז"ש מקמי פתחא דאדנין כו' ר"ל אצל פתח האזנים ר"ל נגד הנקב של האזנים מכוון שם מתחיל יקירו לאתתקן ר"ל דיקנא שנקרא יקירו כנ"ל (בד' ה' ע"ג): ואמר נחית ר"ל שהתיקון הזה נחית בחד חוטא עד התחלת הפה כמ"ש שם. ולא הוצרך כאן לפרש עד היכן נחית שבראש הפה מתחיל תיכף תיקון השני כמש"ו: ואמר בשפירו ר"ל כמ"ש שם בחד חוטא בשקולא טבא כו' ושם בע"ב תקונא קדמאה הא תנינן דכל שערא ושערא כו' ושם בדף קל"ב ע"א תקונא קדמאה כו' ולא אתדבק כו':

ברישא עד להאי רישא:    הוא תיקון השני כמ"ש שם דף קל"א ע"א תקונא ב' כו' וז"ש ברישא דשפוון ר"ל בשפה העליונה. מהאי כו' ר"ל מראש אחד של השפה עליונה עד ראש השני של אותה השפה:

קאים עד פשע:    הוא תיקון ג' כמ"ש שם תקונא תליתאה כו' ושם דף קל"ג ע"א ותאנא בתקונא קדמאה דדיקנא כו' שם עד תקונא רביעאה ע"ש. וז"ש קאים ארחא כו' ור"ל שעומד הארח תחת שני נקבי החטם. ואמר קאים שאין מגיעין עליו השערות. ואמר דנפיק ר"ל שיוצא מתחת נקבי החטם עד הפה והוא תחת הנקבים של החטם לבד לא תחת דופני החוטם ולכן אמר תחות תרין כו': ואמר לאעברא חובא כו' כמ"ש באדרא רבא שם אמאי אתפסק משום כו' והאי כו' ושערא לא כו' למיתן כו'. והענין כמ"ש שם דף ק"ל ע"ב מחד נוקבא חיין ומחד כו' וקרינן ליה סליחה והיא כו' ולכן אין שער שם כדי שיעבור רוחא דחוטמא ויאמר סלחתי ושם בדף קל"ג ע"א מאי בין האי כו' בא"א כתיב עובר כו' ושם דתניא ארחא כו' ושם ע"ב לעילא עובר כו' יהיב אתרא כו' תנא בכל אתר כו' ושם בדף ק"מ ע"ב ותאנא נשא עון אתקרי כו' אבל משום כו' לא אתקרון כו' ושם דתנא האי אורחא כו': ואמר דכתיב ותפארתו כו'. ר"ל שהאי תקונא נקרא תפארת כמ"ש שם דף קמ"א ע"א ותאנא האי הוד כד כו' ועובר על פשע כו' ובצניעותא דספרא כו' תפארת הוא עובר על פשע דכתיב כו' וכד אתתקל כו'. ואמר עבור כו' שתיקון הזה הוא מי"ג תקונין שנקרא ועובר על פשע כמ"ש שם דף קל"א ע"ב דתניא תליסר מכילן כו' ועובר על פשע תלת ושם בדף קל"ג ע"א ותאנא בתיקונא קדמאה דדיקנא ותניינא כו' ור"ל שב' תיקונים ראשונים אינן אלא הזמנה לתיקון ג' הזה שתיקון הראשון מי אל כמוך הוא חזקו לאכפייא דינין דלא שלטין וסובל הכל כמ"ש שם דף קל"ב ע"א וכן נשא עון תיקון השני שסובל והוא יותר מתיקון הא' שתיקון הא' ביכולתו לסבול וכאן סובל וכולם הזמנה לתיקון זה שכאן מוחל ועובר על פשע. וכן בי"ג דלתתא דז"א כד מתתקנין הוא אל רחום וחנון כו' כמ"ש שם דף קל"א ע"ב לקביל דא אל כו' וחנון הוא תיקון שלישי והוא יותר רחמים מרחום כידוע והוא העברת הפשע. ואמר על פשע כמ"ש שם דף קל"ג ע"א תאנא בצניעותא דספרא מהו כו' שפע דאקדים כו' ור"ל שעובר אות ש' על אות פ' ונעשה שפ"ע ונחית לז"א ואז מתהדר לרחמים כמ"ש שם דף ק"ל ע"ב דביה נשיב רוחא לז"א וקרינן ליה סליחה ואם לאו ח"ו אז נשאר פשע ואין עובר האי ארחא כמ"ש שם דף קל"ג ע"א לא זכו פשע כו' לא זכו עומד ולא עובר כו'. וז"ש עבור לז"א ויסלח ואז על פשע שיקדום כנ"ל:

תחות שפוון עד אחרא:    הוא תיקון ד' כמ"ש שם דף קל"א ע"א תקונ' רביעאה כו' ושם בדף קל"ג ע"א תקונא רביעאה כו' וז"ש תחות שפוון כו' ר"ל תחת השפתים הוא השפה תחתונה שערות שם מצד א' עד צד השני וז"ש אסחר כו'. ולא הוצרך לומר כאן מהאי רישא כנ"ל בתיקון ב' לפי שתיקון ב' נסתיים בתחלת שפה התחתונה ושם מתחיל תיקון הד' וז"ש אסחר שסובב נגד השפה עליונה עד ראשית השפה ששם מתחיל תיקון הב' ולכן לא הוצרך לפרש התחלת תיקון הזה:

ארחא עד תחותוי:    הוא תיקון ה' כמ"ש שם דף קל"א ע"א תקונא חמישאה כו' ושם דף קל"ג ע"א תקונא חמישאה כו': ואמר נפיק תחותוי ר"ל תחת הראשון תיקון ג' כמ"ש שם דף קל"א ע"א בשקולא דארחא דלעילא כו' ובדף קל"ג ע"א דתניא ארחא כו' והאי ארחא דלתתא שקילן אינון בכלא כו' וז"ש תחותוי ואע"ג שאין נזכר כאן תיקון ג' כיון שאמר אחרא משמע אחר לראשון:

חפי עד דלעילא:    הוא תיקון ששי כמ"ש שם דף קל"א ע"א תקונא שתיתאה כו'. ובדף קל"ג ע"ב תקונא שתיתאה כו' ואמר חפי תקרובתא דבוסמא ר"ל שמכסין את הלחיים שנקראים ערוגת הבושם כמ"ש לחייו כערוגת הבושם כמ"ש שם דף קל"ט ע"א וחפי בתקרובתא דבוסמא מאי תקרובתא דבוסמא כד"א כו' ושם בדף קל"א ע"א תרין תפוחין בתקרובתא כו' לא אתחזי מכל אנפי תקרובא כו' ובדף קל"ג ע"ב אינון תרין תפוחין דתקרובא כו' ובדף ק"מ ע"ב בעילעוי בתקרובא דבוסמא ובאדרא זוטא דף רצ"ה אנפין כתרין תקרובין דבוסמא כו' באלין תקרובין דבוסמא שארי כו': ואמר לרישא דלעילא ר"ל שהתיקון הזה מתחיל תיכף אחר תיקון שקודם תיקון ה' בשפה התחתונה עד התיקון ח' שהוא מזלא המתחיל בשבולת הזקן וזה התיקון הוא בצדדי זה התיקון וסליק לעילא עד ראש הפה ששם נסתיים תיקון הראשון וז"ש לרישא דלעילא ר"ל עד ראש השפה העליונה כמ"ש שם וסליק ונפיק מלרע לעילא לרישא דפומא כו' עד רישא כו' ובדף קל"ג ע"ב וסליק מלרע לעילא כו'. ואמר שם לרישא דפתחא תתאה דפומא ר"ל שהולך למטה באורך וברוחב עד מקום שנסתיים ארחא תתאה והוא בשבולת הזקן והולך בשני צדדי הפנים והן תקרובתא דבוסמא. ומ"ש תקרובתא כו' ולא אמר תקרובין דבוסמין הוא כמ"ש לחייו כערוגת הבושם וכמ"ש שם דף קל"ט ע"א מאי תקרובתא דבוסמא כד"א כערוגת הבושם ולא ערוגות והוא לפי שמגיעין כא' שאלו השערות מגיעין לא' תחת ארחא תתאה וכן הלחיים מגיעין שם כא' בשבולת הזקן תחת הארחא. ולכן למטה אצל התפוחים אמר תרין תפוחין שאין מגיעין כא':

תרין עד בוצינין:    הוא תיקון ז' כמ"ש שם דף קל"א ע"א תקונא שביעאה כו'. ובדף קל"ג ע"ב תקונא שביעאה כו'. ואמר תרין כנ"ל. תפוחין כמ"ש שם כתפוח כו' מה תפוח כו' ואמר אתחזון לאנהרא בוצינין כמ"ש שם ותאנא מהאי תפוחין נפקין כו' ותאנא כ"ז כו' תנא כד אתגליין כו' מכלל כו' ישוב מכלל דזמנין כו' ובדף קל"א ע"א מתרי תפוחין שפירין כו' וכל כו' ושם למעלה אינון תפוחין כו' ובדף קמ"א ע"א הני תרי תפוחין כד כו' ובאדרא זוטא דף רצ"ה ע"א כד אתנהיר מן נהירו דחוורא כו' וז"ש אתחזון דזמנין אינון טמירין ועש"ה ישוב ירחמנו כנ"ל:

מזלא עד ותתאין:    הוא תיקון ח' כמ"ש שם דף קל"א ע"א תקונא תמינאה כו' ובדף קל"ד ע"א תקונא תמינאה כו' הכל תלוי במזל אפילו כו' הכי אוקימנא בס"ד האי חוטא כו' מ"ט משום כו' וביה תליין כל מלי כו' ואמר שם ותאנא הכל תלוי במזל דאיהו כו' אמאי מזל משום דמניה תליין כו':

(הגהה - ואעפ"י ששם אמר עד טיבורא צ"ל עד טיבורא דליבא ומזל ב' הוא עד טיבורא):

אינון עד מן דא:    הוא תיקון ט' כמ"ש שם תקונא תשיעאה כו' ושם תקונא תשיעאה כו'. ואעפ"י שאמר שם מתערבין שערי אם אינון שערי דתליין כו' מ"מ העיקר הם אינון דתליין ואותן המתערבין בטלין לאלו דתליין. וז"ש אינון דתליין לא נפקין כו' משמע שיש אחרים דלא תליין כו':

חפיין עד דיקירו:    הוא תיקון י' כמ"ש שם תיקונא עשיראה כו' ושם תקונא עשיראה כו' והן שערות קטנות שתחת הזקן מכסין את הגרון ואינן שוין השערות זה עם זה. ואמר על גרונא דיקירו ר"ל חלק הגרון ששייך לדיקנא שנקרא יקירו וכן התיקון הזה נקרא הדר גאונו כמ"ש שם ומהדר גאונו אינון כו' וצואר הוא שפירו דכל גופא:

רברבין עד שלים:    הוא תיקון י"א כמ"ש שם תקונא חד סר כו' ושם תקונא חד סר כו' והם ג"כ שערין דעל גרונא תחות דיקנא רק שתיקון י' הוא זעירין ומתערבין וזה הוא רברבין ובשיעורא שלים:

שפוון עד נשיקין:    הוא תיקון י"ב כמ"ש שם תקונא תריסר כו' ושם תקונא תריסר כו' בגין דלא כו' וכל מאן כו' ועל דא כו' ובג"כ כו' שערוי ובהאי אתרחיצו כו':

וז"ש זכאה מאן כו':    כמ"ש בפרשת פקודי דף רנ"ג ע"ב היכלא שתיתאה כו' כחוט השני שפתותיך כו' כד נשיקין כו' ונשיק נשיקין בהאי היכלא כו' כד אתדבקו נשיקין כו' לית נשיקין כו' ושם בדף רנ"ה ע"א ובכל זמנא דנשיקין אתחברו כו' ושם בדף רנ"ו ע"ב דאינון נשיקין לאתדבקא רוחא תתאה כו' ובפרשת בראשית דף מ"ד ע"ב לאתדבקא ביה בנשיקה כו' ישקני כו'. וידוע שהשבועה הן בז' הבלין דפומא וז"ש אשר נשבעת לאבותינו כמ"ש באדרא רבא הה"ד אשר כו' ואמר שם בדף ק"ל ע"א תאנא עכ"ד שמיה דעתיקא סתים בר מן כו' דכתיב בי כו' וזהו אשר כו':

בההוא עד וסתים:    הוא תיקון י"ג כמ"ש שם דף קל"א ע"א תקונא תליסר דתליין כו' ובדף קל"ד ע"ב תקונא דתליסר תליין כו' והאי תקונא דתליסר הוא כו' מניה תליין כו' מניה כו' דא הוא כו' והאי דתליסר כו' אלא כו' ובאדרא זוטא דף רפ"ט בדיקנא דעתיקא קדישא כו' מזלא דכלא כו'. ואמר נגדין תליסר כו' כמ"ש שם ע"ב תלת עשר נביעין דמשחא כו' ובאדרא רבא שם ומניה נגיד משחא דרבותא לתליסר כו' והוא שפעא דמ"ס שנקרא שמן כמ"ש (תהלים קל"ג) כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן כו'. ואמר דאפרסמונא דכיא שהוא השמן הטוב מכל השמנים כידוע וכמ"ש (ברכות מ"ג א') על משחא דאפרסמון מאי מברך אר"י בורא שמן ארצנו וכתב רש"י שגדל ביריחו וע"ש הריח כו' והוא פנג אר"י בורא שמן ערב. ואמר דכיא ר"ל בלא שמרים שאין דין כאן כלל כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"ב והאי מוחא כו' כחמר טב על דורדייא שהוא צלול ואין השמרים יוצאין וכן מוחין דאבא ואמא נקראין אוירא דכיא ואשא דכיא שבג"ר אין דין כלל: ואמר כלא בהאי כו' כנ"ל וביה כלילן כו' הוא דכליל כלא ובאדרא זוטא שם מזלא יקירותא כו' כלהו כו' בהאי מזלא תלייא כו' עלאין ותתאין כו' כל קדושי קדושין כו' כלהו תליין בהאי כו'. ואמר וסתים כמ"ש באדרא רבא שם ומשום דהאי תקונא כו' לא אתיידע ולא כו' ולא אתחזון היך כו' וכלא אסתימו ומכלא כו' עש"ה: ושבעה תיקונים הראשונים הן בפנים וכלן הן כסדר. הראשון אצל פתח האזנים עד ראשית הפה. ב' שעל שפה העליונה. ג' ארחא דשם. ד' על שפה התחתונה. ה' ארחא דשם. ו' שערות של צדדי הפה עד שבולת הזקן. נשאר תפוחין בלא שערות והוא תיקון ז' - ואח"כ שאר תקונים משיבולת הזקן ולמטה חוץ מתיקון י"ב שהוא השפתים פנויים והן כסדר חוץ י"ב כנ"ל וי"ג שהוא מזלא ח' הוא השערות בשקולא מצד הפנים. ואח"כ שערות בין ב' מזלות תיקון ט' - ואחר המזלות על הגרון תיקון י' - ואותן בשיעורא שלים י"א - ופה ומזל תחתון י"ב י"ג - והטעם שהן אחרונים כי הם כוללין כל התיקונים כמ"ש באדרא רבא שם בתיקון י"ב ודא הוא תקונא קדישא עלאה דתריסר דמכאן כו' וכן מזלא כנ"ל. והן כנגד היכל ו' וז' שי"ב מזלות עם התנין הכוללם הם נגד ז' ככבים שהן ז' היכלות שהן ז' כפולות ב'ג'ד' כ'פ'רת והן ששה היכלות ובהיכל הששי בו ו' היכלות הן י"ב והוא היכל הרצון שהוא פי ה' ושם הנשיקין כנ"ל ולכן פה כולל י"ב תיקונים נגד היכל הששי של הששי ת"ת שכולל כל הי"ב היכלות. וכן תיקון ז' כולל כל הז' תיקונים שהוא התחלת ששה היכלות שבת"ת שהוא הדעת המתפשט בדעת והוא כולל כל הו"ק כידוע. ומזל הי"ג הוא נגד היכל השביעי ק"ק ולכן הוא קדשי קדשים כמ"ש באדרא זוטא שם כל קדושי קדושין דקדושה ביה תליין. ואמר ג"פ קדוש נגד ג"פ קדוש דקדושה והענין כי בז' היכלות שהן למטה נק' קדש קדשים וכאן שהוא בע"ק נק' ג"פ קדוש שכנגדו הוא ג"פ קדוש כמ"ש בר"מ וכן נקרא עתיקא כן:

בזמנא עד בהמצאו:    ר"ל בחדש תשרי כל הי"ג תקונין נמצאין באמא בינה ומתפתחין י"ג תרעין שהן י"ג תיקונים באלו עשרת ימים שבין ר"ה לי"כ שאז שערי תשובה פתוחין כידוע והן שערי בינה שהיא נקראת תשובה כידוע. והוא כמ"ש לעיל שתיקון י"ג הוא נגד היכל השביעי בינה ק"ק ובמזלא כלילן כל התיקונים לכן בה משתכחין ג"כ כל התיקונים וכמש"ל בפ"א שתא אלפי שנין תליין בשתא קדמאי שביעאה עלייהו כו' בתריסר שעתי כו' תליסר יקים לון ברחמי כו' ושלטא ביום השביעי י"ג תיקונים וכן כאן בחדש השביעי. וטעם לאלו עשרת ימים יתבאר למטה. וכן היתה בעולם התהו שמלכו ששה מלכים וכשמלכה בינה שביעאה עלייהו כנ"ל אתחריב כלא בתריסר שעתי שהן י"ב תיקונים כנ"ל ולכן היה שנה כלו תהו כידוע מבהר"ד שנה שלפניה שהן י"ב חדשים י"ג יקים לון ברחמי ומתחדשן כו' כן הוא כאן. והענין כי מינה דינין מתערין לכן אע"פ שכל השערים הן רחמים מ"מ מתערין דינין ולכן אתחרב כלא בתריסר שעתי שהן י"ב היכלות דכלילן בה י"ג שהוא בחינת עצמה שהיא רחמים יקים לון ברחמי. וכן כאן בר"ה מתערין דינין כידוע וכל עי"ת עד ביה"כ מתגלה היא בעצמה כידוע. וז"ש משתכחי ירחי אלין כו' ר"ל שנמצאים שקודם אמר כלא בהאי כו' וסתים והשתא משתכחו כו'. ואמר בעלמא עלאה שהוא בינה שכל עולם הוא בנוקבא כידוע בסוד צדיק יסוד עולם (משלי י') והן שני עולמות בינה ומלכות עה"ז ועה"ב כמ"ש מן העולם ועד העולם כידוע ומלכות נקראת עלמא תתאה ובינה עלמא עלאה והוא ידוע בהרבה מקומות בזוהר ותיקונים: והן נגד י"ב חדש כנ"ל של י"ב תיקונים שכולל בינה את כולם שהן ו' של השם ו"ק ו"ו כפולה ו' של ת"ת ו' של הדעת יעקב ומשה זה מלגאו וזה מלבר כידוע וכלם בינה כוללם. והן ב"פ ו' חדשים של ימות החמה ושל ימות הגשמים וכמ"ש בספר יצירה שז' ימים הן נגד ז' ככבים שהן ז' תיקונים דגלגלתא כמש"ל וי"ב חדשים הן נגד י"ב מזלות שהן י"ב תיקונים כנ"ל. וכל אלו החדשים הן למטה בו"ק שמשמשין ומאירין ללבנה שלכן נחלקה לחדשי הלבנה והיא שנת הלבנה נחלקה לי"ב חדשים ואח"כ באלו עשרה ימים מתעברין בה כל הי"ב חדשים ובה נכללין כא' והיא שנת החמה כמ"ש בר"מ ובתיקונים לכן אין נחלקין בה לחדשים ששנת החמה אין בה חדשים ובה מתעבר ז"א באלו הימים בט' תיקונים שלו כמ"ש למטה. ושנת החמה יתירה על שנת הלבנה עשרה ימים ואלו הן עשרה ימים שבין ר"ה ליה"כ ימי העבור ולכן הן נחשבין לשנה שעברה כמ"ש (ר"ה י"ו א') אדם שאירע לו קרי קודם יה"כ כו'. ובשלשה שנים מצטרפין לחדש שהוא חדש השלשה עשר ולכן נקרא חדש העיבור והוא נגד תיקון י"ג נגד בינה עצמה: וז"ש משתכחי ירחי אלין כו':

ומתפתחי תליסר תרעי דרחמי שהן י"ג מדות וכ"מ בגמרא דר"ה (שם ע"ב) ולכן תקנו לומר בו י"ג מדות וכמ"ש (שם) כ"ז כו' יעשו לפני כסדר הזה: ואמר בההוא זמנא דרשו כו' כמ"ש (שם י"ח ע"א) והכתיב דרשו ה' בהמצאו התם ביחיד כו' ויחיד אימת כו' אלו עשרת ימים שבין ר"ה ליה"כ ואמרו השב בנתיים מוחלין לו כו': ואמר בהמצאו ר"ל בזמן שמשתכחין הי"ג מדות בעלמא עלאה כמש"ל בזמנא כו' משתכחו כו' דלמעלה בע"ק סתים אינון כנ"ל וכאן הוא הגילוי למטה כמש"ל וכמ"ש באדרא רבא דף קל"א ע"א תאנא בצ"ד תליסר תקונין כו' משתכחי כו':

כתיב עד בערב:    ר"ל שבט' ימים אלו שבין ר"ה ליה"כ מתעברין בה אלו ט' תקונים שיורדין לז"א כמש"ל שמי"ג תיקונים ט' יורדין לז"א והוא ע"י אמא כמש"ל ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ז"א תשעה אשקיון לגנתא והוא ע"י אמא שנכללת במזלא ומקבלת משם י"ג תקונין ומשם ירית ז"א ט' תקונים כנ"ל. והן באלו ט' ימים שבין ר"ה ליה"כ. ואח"כ ביה"כ הלידה כמ"ש למטה והוא התפתחות יסוד דבינה ששם החותם כידוע וז"ש חתמנו כמ"ש ונחתם ביה"כ. כי אלו הד' ימים שבין יה"כ לסוכות נגד ד' תיקוני דיקנא כי בנעילת יה"כ מלכות עולה שם. אח"כ שמא אתנטע כמ"ש למטה ומתחילין ז' תיקונים דגלגלתא והן נצחי קרבא כמ"ש לקמן פ"ה וכנגדן ז' ימי הסוכות שנוצחין המלחמה כמ"ש (ברבה בכ"מ) מאן דנקט סימנא כו' ולכן שבעים פרים נגד ז"א שבעין אנפין שבהן נאחזין שבעים שרים כידוע שלכן הן מונין לחמה. ואח"כ שמיני עצרת ויטע ה' אלקים כו' התשעה תקונין כו' ואתתקן פרצופא דנוקבא ע"י גבורות כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב כד אתתקן כו' באתר דתליין שערי דדיקנא כו' ועבד גולגלתא דנוקבא כו' ותקין מעוי דנוקבא בסט' דדינא כו' וכנגדה שמיני עצרת כידוע שלכן עצרת תהיה לכם ואין משתתפין בה האומות שישראל מונין ללבנה שהיא חלק ישראל ונחלתו. ולכן אומרים בה גבורות גשמים שהיא אתתקן ע"י גבורות כנ"ל. ונגד ה' גבורות וכללותן ביסוד הן ו' חדשים ימות הגשמים ונגד ה"ח עם כללותן הן ימות החמה והן נגד ו' דגלגלתא כידוע. והוא שיצירתה גלגלתא סתימא כמ"ש באדרא רבא שם ונחסרין ו' תקונים וז"ש כתיב ויאמר אלקים תדשא הארץ כו' ר"ל ארץ עלאה בינה שכל זו"נ נקראין שמים וארץ כידוע ותדשא הוא עיבור הזרע שהזרעים נשרשין בארץ וכן כאן עבור ט' תיקונים דז"א בבינה אמא. והן נקראין דשא עשב מזריע זרע שהזרע בא מב' מזלות ה"ח וה"ג והם עץ פרי עשה פרי דו"נ. עץ פרי דכר עשה פרי נוק' והן ב' מזלות כנ"ל ונכללין בהן דו"נ. וז"א נקרא גן דאתנטען ביה הנטיען כמש"ל ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן כמ"ש באדרא זוטא דף ר"צ ע"ב להשקות את הגן דא ו' כו' ומשם יפרד כו': וז"ש היינו דכתיב ועניתם את נפשותיכם כו' שאחר עיבור הט' תיקונים הלידה ומתגלה בינה ומתפתחא תרעין דילה כמש"ל אז ועניתם את נפשותיכם שמתגלה בינה העה"ב שאין בו אכילה ושתיה ואימת בתשעה לחדש בערב כנ"ל: ואלו הט' תקונים כוללין כל הט"ס של ז"א ו"ק ומוחין ומלכות אין לו כידוע שנוקבא משלמת לו לע"ס ועטרה נכלל ביסוד כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ב ע"ב דיקנא דמלכא כו' אתפליג נהירו דאבא בתלת נהורין שהן חכמה וחסד ותפארת שמכריע נוטה לימין אבא. ואמא בתרין הא חמשה והוא בינה גבורה ומהן נעשו נה"י כידוע שחג"ת מאבא ואמא ולכן חו"ב וחג"ת דז"א מאבא ואמא ונה"י מח"ג דז"א ואמר שם חו"ג בחד נהורא הא שיתא והוא כתר שנתקן מחו"ג כמ"ש שם רישא דמלכא אתתקן בחסד בגבורה לבתר אתעטר חסד ואתנהיר בתרין נהורין כו' והם נצח ויסוד כנ"ל וגבורה אתנהיר בחד הוא הוד הא תשעה וכד מתחברין כלהו נהורין כחדא אקרי דיקנא דמלכא וכדין כתיב ה' כגבור יצא כו' והוא באלו ימים המלך המשפט:

בהאי זמנא עד לא כתיב:    ר"ל בהאי זמנא ביה"כ שאמר בתשעה לחדש שאז ותוצא הארץ דשא כו' כמ"ש למטה אז אד' יה"ו אתה החלות כו' כמ"ש בפרשת א"מ דף ס"ה ע"ב ורזא דמל' הכי הוא כו' עד דא פרט' ודא קיומא והענין בקיצור כי אקי"ק אשר אקי"ק אקי"ק השלישי ו הוי"ה הכל הוא דרגא דז"א שבו מנהיג העולם והוא שמו של א"ס וע"י מתגלה וכל הדרגין שקודם לו הכל דרגין אליו שיתגלה שעיקר הכוונה של א"ס הוא שיתגלה שמו בעולם וזה כוונת בריאת העולם ולכן נחית מדרגא לדרגא גילוי אחר גילוי עד ז"א ושם נתגלה כי שאל נא לימים ראשונים (דברים ד') כידוע. ולכן שם של ז"א הוא עיקר השם המיוחד וכל השמות שקודמין לו אקי"ק ושאר השמות הן טפלין לו אע"פ שהן גבוהין יותר ממנו. והענין כי כל מה שיותר נעלם אין לו שם עד שא"ס אין לו רמז לא בהרהור ולא במחשבה וכל מה שמתחיל להתגלות יותר קונה לו שם יותר כי השם הוא הגילוי וכל השמות עד ז"א הם אינן שמות בעצמן רק על ז"א שיתגלה שכאן רמז קצת על גילויו כמ"ש במאמר הנ"ל ואינן שם העצם אלא בז"א ששם השם בעצמו מתגלה. וכן השמות מורין כן אקי"ק שאהיה אח"כ ולא עכשיו והוי"ה הוא יהיה בהוה כי יהיה לשון הוה כמו ככה יעשה איוב (איוב א') ונתחלף הי' לו' הואיל ונעשה מפעולה שם כמו מן חיה חוה כי היא אם כל חי. וכל השמות הוא בז"א ששם הוא גילויו וזהו כוונתו וכל השמות שקודם הוא ששם מורה שיתגלה וכל מה שמתגלה יותר הוא יותר גדול כמו האדם הגשמי בתחלה הוא במוח האב סתים מאד ואינו אלא טפה כלול במוח ואח"כ בשעת הזיווג אז יוצא הטפה והוא יותר גלוי ואח"כ מצטייר בבטן אמו ונעשה שם אדם שלם ועדיין הוא בבטן אמו ובטל לאמו ואח"כ מתחיל לצאת ראשו ורובו עד שיוצא כלו ואח"כ יוצא כלו. וכן כאן בתחלה סתום במוח אבא ולכן אבא הוא שרותא כמ"ש באדרא זוטא שהוא שרותא להוליד את ז"א ולכן מתחיל בו י' של השם והוא בסתימו והחכמה מאין תמצא לא ידע כו' (איוב כ"ח) שהגילוי הוא בז"א ושם הוא סתום מאד. ואח"כ בזיווג יוצא הטפה. ואח"כ מצטייר בבטן אמו. וכנגד אלו הג' בחינות אמר אקי"ק. אשר. אקי"ק. ואח"כ מתחיל להוליד והוא אקי"ק הג' כמ"ש במאמר הזה לבתר שארי לאולדא ולא כתיב אשר אלא אקי"ק כלומר השתא יפוק ויתתקן כלא כו'. ואחר שיצא ונתגלה הוא נקרא הוי"ה. ולכן באמא קצת גילוי כידוע הוא כמו אשה מעוברת שיודעין שתלד אבל באביו אין שום גילוי כלל שילד. וזהו שם המיוחד ר"ל גילוי מציאת א"ס שנתגלה בז"א. ושם אדני במלכות הוא על הנהגתו בתחתונים ולכן היא ראש לשועלים וע"י מנהיג בתחתונים. וכבר אמרנו שבט' ימים שבין ר"ה ליה"כ הוא עיבור ז"א ואז נאמר תדשא הארץ. וביה"כ הוא הלידה ותוצא הארץ כמ"ש למטה ואז אתה החלות כו' כמש"ל שארי לאולדא כו' השתא יפוק כו' כנ"ל: וידוע ששמא שלים הוא הוי"ה אלקים כמ"ש בזוהר ובאדרא רבא והוא בשני פנים או ז"א באמא כשיוצא ממנה שלכן בינה הוי"ה בניקוד אלקים שהיא הוי"ה בעצמה רחמים ויוצא ממנה ז"א שנקרא אלקים כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ט ע"ב אלקים הבין דרכה דא עדן דלתתא דידע ז"א כו' וכמ"ש למטה שבו דינים כמ"ש לקמן ובאדרא רבא ואדרא זוטא ולכן בינה נקוד בנקודת אלקים ע"ש דינין דמתערין מינה ז"א כמ"ש בפ' א"מ דף ס"ה ע"א ע"ש. והשני כשמתיישב ז"א בא"א ומלבישו אז נקרא ה' אלקים ה' א"א אלקים ז"א כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב וייצר ה' אלקים את האדם כו' רזא דעתיקא ורזא דז"א תרין שמהן דאתקרי שם מלא ה' אלקים ודא הוא רזא דתרין יודין דוייצר כו' תקונא דשמא כו' ע"ש. וז"ש הויה שלים בסטרוי אע"פ שאין שם מלא בפירוש מ"מ בסטרוי הוא שמא מלא כתוב בהוי"ה ונקוד באלקים וזהו בסטרוי דאין שם דינין בבינה רק דינין מסטרהא נפקין ולכן אלקים לא כתוב בפירוש רק בסטרהא ר"ל בנקודות ומ"מ הוא שלים כמ"ש בפ' א"מ שם א"ל הא תנינן אלקים בכל אתר כו' הוי"ה דאית אתר כו' בגין אדני הוי"ה אמא כו' ת"ח כלהו נטיען כו' אקרי רחמי בלחודהא הא מסטרהא דינין מתערין ובג"כ כתיב ברחמי ונקו' בדינא אתוון ברחמי ואתנגיד דינא בסטרהא וכן בפרשת ויקרא דף י' ע"ב ע"ש. וז"ש (את גדלך) זו רחמים (ואת ידך החזקה) זו מדה"ד כידוע. ומ"מ אינו שלים לכל סטר עד דאתיישב בע"ק שאז נאמר ויטע ה' אלקים גן בעדן כמ"ש למטה דאז אתנטע שמא שלים כמ"ש לקמן פ"ג דאתעקר משמא שלים ואשתיל בשמא שלים ר"ל אתעקר ביציאתו מאמו דאז הוא שמא שלים ולא לכל סטר ואשתיל בשמא שלים בע"ק שאז שלים לגמרי: והוא ביציאתן ממצרים אז אתעקר משמא שלים ולא לכל סטר עד ביאתן לארץ כמ"ש תביאמו ותטעמו (שמות ט"ו) גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה (תהלים פ') וכן המקדש לא אתנטע עד ביאתן לארץ. וכן שמא דקב"ה כמ"ש (מלכים ב' כ"א) לשום את שמי שם לעולם והכל א' וכולם נתעקרו ממצרים וניטעו בא"י והכל בפסוק אחד תביאמו ותטעמו. מכון לשבתך. מקדש אדני כו'. וז"ש אד' הוי"ה בניקוד אלקים אתה החלות במצרים אעברה נא כו' ואמר והכא ברחישותא כו' ר"ל כאן תדשא הארץ שהוא הזריעה זרע של אבא בגו אמא ובו אין ניכר כנ"ל עדיין אין השמא שלים כי עדיין ז"א אינו ניכר כמש"ל וז"ש יהי לא כתיב שיהי מורה על שמא שלים כמ"ש למטה וכאן שלא שלים לכן כ' תדשא תרחיש עיבור ולא כתיב בו יהי:

ויהי כן יו"ד עלאה עד סטר:    כצ"ל ור"ל תדשא הוא העיבור כנ"ל ויהי כן הוא העיבור שכאן מתחיל הגילוי אשר אקי"ק כנ"ל שבא לכלל הויה ואז החלות להראות כנ"ל שמא שלים ולכן נאמר ויהי ש י'ה'י הוא שמא שלים כמש"ו יהי י' עלאה י' תתאה כו' והוא שמא שלים כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב וכתיב וייצר כו' בתרין יודין כו' רזא דעתיקא קדישא ורזא דז"א כו' דאתקרי שם מלא כו' ע"ש והן שני יודי"ן של יה"י כמש"ו. וז"ש ויהי כן י' עלאה י' תתאה וייצר י' עלאה י' תתאה ר"ל שני היודי"ן של יה"י הוא שני היודי"ן של וייצר שהן י' עלאה י' תתאה שמא שלים ששם כתוב אצל וייצר ה' אלקים שמא שלים והוא העיבור וייצר צר צורה בתוך צורה כמ"ש בגמ' על העובר והוא [יהי כן] שכתוב כאן וכאן הוא [אשר אקי"ק] [אשר] תדשא [אקי"ק] ויהי כן. ותוצא הוא [אקי"ק] השלישי. ואח"כ ויטע הוי"ה כמ"ש לקמן. ואמר יהי עלאה תתאה ה' בגווייהו ר"ל אע"ג שכאן כתוב ג"כ ה' אמר שגם שגם ה ה' מורה על דבר זה כמ"ש למטה ואמר כללא דשלימו שלים ולא לכל סטר ר"ל עם כ"ז שהוא שלים מ"מ אינו שלים בכל צד ור"ל לכן אתעקר מהאי אתר כו' כמש"ו:

אתעקר עד אלקים:    כמ"ש בזוהר בראשית (ד' ז' סוף ע"א) דנטיעות כקרני חגבים היו ואעקר לון קב"ה ונטען במקום אחר והוא ז"א בבטן אמו שהיו כקרני חגבים איבריו כמו עובר בבטן אמו ואתעקרו מבטן אמו וזהו ותוצא הארץ שיצא מבטן אמו כמו הנטיעות מבטן הארץ ואח"כ אשתיל באחרא ר"ל בע"ק נשתל מטיבורו ולמטה ששם מקומו. וז"ש כתיב ויטע ה' אלקים ר"ל שנטע אותו בע"ק וזהו גן בעדן מקדם גן הוא ז"א כמש"ל בעדן מקדם הוא עדן קדמאה ע"ק חכמה קדומה שם וישם את האדם אשר יצר בבטן אמו: ואמר ה' בין כו' עכשיו מפרש למה נכתב ה' בין יו"ד ליו"ד דויהי ואמר שהוא ה' דבחוטמא ששם הוא רוחא דחיי כמ"ש למטה שיו"ד דעתיקא קדישא הוא שורש יצירתו ו ה' הוא רוח החיים שבו אפילו בבטן אמו כי א"א להתקיים בלא רוח חיים כמ"ש (ריש פ' חלק) מאימתי נשמה ניתן באדם כו' אפשר חתיכה בשר ג' ימים בלא מלח כו' וז"ש בלא רוחא לא אתקיים ואמר בה' אשתכלל כו' ר"ל ועיקר הוראת ה' מורה על אימא ששם עיבורו ולכן ה' מפסיק בין י ל י' כי י' עלאה דעתיקא קדישא משפיע ל י' תתאה ע"י ה' אמא ובה אתקיים בלא אמא א"א להתקיים כידוע והוא כמו ה' דפרדשקא. וכן מרמז ל ה' תתאה שנתעברה ג"כ עם ז"א רק שנכללת בו בסוד פסיעה לבר כידוע. ושני ההי"ן אלו א' הן כי מלכות נכללת בבינה ולכן בע"ק ובז"א לא אשתכחו אלא ג' אותיות יק"ו ש ה' אחרונה בכלל ה' ראשונה כמ"ש לקמן פ"ה עשיראה דמלכא ואתייא מן יובלא כו' עשיראה באמא כו' ויובל ה' כו' דכתיב אהה כו' ה' לה' כו'. וז"ש דכתיב אהה אדני אלקים ר"ל שב' ההי"ן כאחד והן אדנ"י אלקי"ם אדנ"י מלכות והוי"ה בניקוד אלקים בינה. וכן הפסוק דלעיל אתה החלות אדני מלכות ה' אלקים בינה והוא ה' דיהי ושני היודין הן השם מלא דכתיב שעל כן נקרא בינה בשם זה:

בקטפוי עד בסטרוי:    משום שאמר למעלה י' עלאה י' תתאה ה' עלאה מפ"ו היכן הם האותיות אלו ואמר בקטפוי דקטפין הוא קרומא דאוירא שקוטפא נקרא גולגלתא כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ע"א גולגלתא כו' קולטרא דקטפוי אתפשט כו' מהאי קולטרא דקטפוי דהיא גלגלתא כו'. ואמר ברוחא הוא רוח דפרדשקא כמ"ש למטה. ואמר צרירא דמתקלין הוא בוצינא דקרדינותא שכתב למטה והוא הדעת כידוע שבוצינא דקרדינותא הוא הדעת שהוא קו המדה שמתפשט בכל הגוף שדעת מתפשט בכל גופא ומלייא אדרין ואכסדראין כמ"ש (משלי כ"ד) ובדעת חדרים ימלאו כמ"ש באדרא רבא ובאדרא זוטא. והדעת הוא קשר המתקלא שהוא הלשון של המשקולת כמש"ל פ"א האי במתקלא סלקא קדמאי בלחודוי וכלא לחד כו'. ואמר באלו השלשה שלש אותיות יה"ו וז"ש בקטפוי כו' יה"ו. ומפ"ו י' עלאה דאתעטר בקטרא דעתיקא כו' ר"ל כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב פשיט פשיטותא דקוטרא עלאה כו' והיא קיטור של הגלגלת והוא קרומא כו' ה' עלאה כו' ה' של ע"ק הוא ברוחא דחוטמא. ואמר דנפיק לאחייא דאותיות של ע"ק בשביל דיתקיימון אלין דלתתא כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"א בצניעותא דספרא אוליפנא דהא י' עלאה י' תתאה כו' עלאין בעתיקא תליין כו' בגין דיתקיימון אינון דלתתא כו' ע"ש וז"ש דנפיק לאחייא. ו' עלאה בוצינא כו' הוא הדעת דגניז בפומא כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ג בז"א דעת גנוז בפומא דמלכא וכן הוא בע"ק כידוע וכמש"ל פ"א שהוא לישן כו'. ואמר שם שחב"ד הוא יה"ו אבא ואמא י"ה של השם ודעת ו' שהוא ת"ת וכן הן במוחין דז"א כמ"ש למטה (הגהה - אמר בס"ד בפ"ב שי' בקד"א ה' בחוטמא ו' בבוצינא דקרדינותא למכסייא פתחא והוא בפה כמ"ש בס"ד. והענין כי ג' רישין גלגלתא מאיר בפה ולכן בו ו' דדעת בוצינא דקרדיניתא והיא במקום הכתר שהוא גלגלתא. י' בקד"א שהוא בחכמה שבו והוא מאיר בי"ג תיקוני דיקנא דא"א כידוע. ולכן לא אתפתח באחרא כי הוא טמיר מאד אוירא דלא אתפס ובא מרדל"א שלכן חסד עלאה אתגלי בדיקנא במזלא ולכן דיקנא יקירו דיקירותא לבושין דיקר שכבוד הוא מחכמה ומשם אור לבושו שמתלבש היכלא ונפתח באדנין שלכן לא נזכר אזנים כלל בא"א שהוא טמיר וגניז. ה' במ"ס שהוא בינה דא"א ומ"ס מאיר בחוטמא כמ"ש באדרא רבא ובע"ח שלכן ה' בחוטמא. וכן בז"א הגבורות מתגלים שם וכאן הוא מיתוק הגבורות בשרשן שלכן בו סליחה ובו אומרים סלחתי ביה"כ שיה"כ מיתוק הגבורות בשרשן כמ"ש בזוהר): תלת חללין דאתוון רשימין כו' וכן הוא כאן בע"ק # קרומא דאוירא הוא חכמה דעתיקא קדישא ושם הוא שירותא דעתיקא קדישא כמ"ש למעלה (בד' ח' ע"ג) ולכן שם י' עלאה. מ"ס הוא בינה דעתיקא קדישא ולכן בטש אוירא במוחא כמ"ש באדרא זוטא שם ובז"ח דף ע"ט ע"ג ולכן שם הוא ה' עלאה. בוצינא דקרדינותא הוא דעת ולכן הוא ו' עלאה והן יה"ו עלאין שבע"ק. ואמר דאתעטר בסטרוי הוא בו"ק שהן סטרין של דעת:

מתפשטן אתוון עד ואתקרי בהון:    ר"ל מתפשטן אתוון לבתר ר"ל אעפ"י שהן ברישא דעתיקא קדישא מתפשטן אח"כ מרישא דעתיקא קדישא ואתכללו בזעירא דאפין ואין רצונו שמתפשטין מע"ק לגמרי אלא שמהם מתפשטין בז"א אותיות יה"ו אחרים. ואמר מתפשטן אתוון לבתר ר"ל שמתפשטין בכל גופא דעתיקא קדישא ואח"כ מתכללין בז"א כמ"ש לקמן בז"א מתפשטין בכל גופא כי המוחין הן מתפשטין בכל גופא כמ"ש באדרא רבא דף קל"ו בחלליה דגלגלתא ג' חללין אשתכחו כו' ואלין ג' מתפשטין בכל גופא כו' וכן כאן בע"ק. ומה שלא אמר בגופא כאן לפי שגופא דעתיקא קדישא לא נזכר כלל כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ע"א בהאי עתיקא לא אתגלייא אלא רישא וכמ"ש למעלה לכן לא הזכירו אלא ברמז: ואמר כמה דשריא כו' ר"ל כמו שהתחיל בע"ק מתחלה בגלגלת ואח"כ בכל גופא כן הוא בז"א וז"ש בגלגלתא אשתכחו מתפשטן בכל גופא ר"ל בתחלה בגלגלת ואח"כ בכל גופא. ואמר בגלגלתא אשתכחו ר"ל כאן נמצאין ומתגלין שבע"ק הן סתומין ואינן נמצאין שע"ק נקרא אין שאפילו מציאותו אין משיגין והחכמה עלאה הוא שירותא לאשתכחא כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב אתר דשירותא אשתכח כו' הוא נהירו דחכמתא ושירותא ממה דאתגלייא הוה כו' וגם הוא אינו מושג כמ"ש שם דף ר"צ ע"א והאי אב כו' ובג"כ לא אשתמודע ואע"פ שמציאותו נגלה ובו מתחיל כמ"ש (איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא והוא ראשית י"ש מאין ר"ל מע"ק שנקרא אין כנ"ל ולכן נקרא ראשית ונקרא יש אבל ממנו ולמטה הוא יש מיש והוא תהו חומר הראשון שנקרא גולם שאין ניכר מהותו אלא מציאותו ובז"א הוא הגילוי וז"ש בגלגלתא אשתכחו כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"א י' עלאה כו' ובע"ק תליין דהא שמא דעתיקא אתכסיא מכלא ולא אשתכח אבל אלין אתוון כו' ע"ש:

ואמר לשכללא כלא ר"ל שבשביל כך הן מתפשטין בכל הגוף לתקנא כל הגוף כידוע. שע"י המוחין נבנה כל הגוף ואותיות אלו השלשה הן הן המוחין כידוע ובוא"ו של דעת נכללת נוקבא שהוא בן הנוטל שני חלקים ומניה מתזנא נוקבא כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"א ע"א והאי בן אקרי כו':

בעמר עד אתוון:    ר"ל מהיכן מקבל ז"א אלו אתוון מע"ק ואמר מעמר נקי כשהם תלוין תלוין אלו אותיות שם וז"א מקבל במוחין שלו מעמר נקי כי אבא ואמא במזלא תליין ואתכלילן ביה כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"ב ודף רצ"א ע"א וכלא אחיד מע"ק ותלייא במזלא כו' אבל ז"א אינו אתכליל במזל כמש"ל (בריש זה הפרק) אדם לא כליל הכא ומוחיו מתתקנין ע"י שערות של ע"ק כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ט ע"א ובכל נימא ונימא אית מבועא דנפיק ממוחא סתימאה דבתר כותלא ונהיר ונגיד בההוא נימא לנימין דז"א ומהאי מתקן מוחיה כו' ע"ש ובדף קל"א ע"ג דרישא אריכין על כתפין למיגד מרישא לרישא דז"א כו' למוחא דיליה כו' כד נגיד ממוחא סתימאה דא"א למוחא דז"א באינון נימין כו' בגין דלית קיומא למוחא תתאה אלא בקיומא דמוחא עלאה כו' ע"ש ואמר שם למיתי תועלתא לכלא מאי לכלא למיעל על חוטא דשדרה דמתשקיין כו' ע"ש. וז"ש לעיל מתפשטן אתוון לבתר ר"ל לגוף כמש"ל כידוע שחוט השדרה הוא שקיו דכל גופא וע"י מתפשטין המוחין ובדף ק"מ ע"א תאנא כל אלין נימין דבדיקנא כו' ושערי דרישא אריכין כו' ע"ש כל המאמר. ואמר שם ותאנא האי חכמתא דאתכללא כו' ע"ש:

כד אתגלי עד דרמיז:    ר"ל כד אתגלי אלו אותיות ע"י עמר נקי אז מתיישבין בו אלו האותיות דבעתיקא לא נתיישבו בו האותיות כמ"ש לקמן פ"ד דאתגלייא באתווי כתיב דאתכסיא סתים באתוון דלא מתיישבן כו' וכמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"א יו"ד עלאה כו' כל אינון עלאין בעתיקא תליין בז"א אינון לאו תליין אלא אינון כו' ע"ש:

ואמר ואתקרי בהון:    כידוע שז"א נקרא י'ה'ו' ונוקבא ה' ונקרא כן ע"ש המוחין של אבא ואמא י'ה' ודעת כולל ו"ק ו' והן מתפשטין בכל הגוף כמ"ש לעיל ועיקר האותיות ויישובן בו:

יו"ד דעתיקא עד בהדה:    ר"ל יו"ד דעתיקא קדישא סתים בקרומא דאזדכך וסתים שהוא סתים מאד כמ"ש לעיל ובאדרא רבא דף קכ"ח ע"ב קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה כו' ע"ש וז"ש סתים בסטרוי ר"ל סתום בצדו ואינו נפתח באחר. ע"כ למטה באותיות תתאין שהן בחו"ב וז"א בכולם יש גילוי אל השם הוי"ה כמ"ש לעיל בסוד אקי"ק אשר אקי"ק אבל כשהוא בחכמה אין גילוי אל השם ואין נמצא שם כלל וז"ש בגין שמא לא אשתכח - ר"ל בגין כך השם לא נמצא שם וכן החכמה עצמה אין נמצא כמ"ש והחכמה מאין תמצא כו' לא ידע כו' וכמ"ש באדרא זוטא דף ר"צ ע"א והאי אב כו' ובג"כ לא אשתמודע כו': ואמר הא אתפתח באחרא ר"ל ה' דעתיקא קדישא מתפתח במקום אחר שכל הג' אותיות עיקרן במוח כמו בז"א דמ"ס כולל כל הג' מוחות כמ"ש לעיל (ד' ד' ע"ד) ושם הוא סתום מ"מ הה"א נפתח במקום אחר ולכן יש בו גילוי השם בבינה כמש"ל. והתפתחו באודנין כמ"ש באדרא רבא דף קל"ח ע"ב מסט' דחד חללא דמוחא דתליין אודנין ומחמשין תרעין כו' ואתפתח בההוא נוקבא דאודנא כו' ע"ש ואמר ואנקיב בתרין נוקבין ואשתכח בתקונין ר"ל ואנקיב ג"כ הה"א בתרין נוקבין דפרדשקא כמש"ל ה"א עלאה כו' ובאדרא זוטא דף רפ"ט ע"א בנוקבא דפרדשקא תלייא ה' כו' וז"ש ואשתכח בתיקונין שהן תקוני גלגלתא: ו"ו אתפתח באחרא - ר"ל בפה ששם גנוז בוצינא דקרדינותא דעת כמש"ל (בד' ל"ד ע"א) כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ג ע"א דעת גניז בפומא דמלכא כו' והדעת הוא מכסה פתחא כמ"ש לעיל סוף פ"א וז"ש דכתיב הולך לדודי למישרים ר"ל בתוך הפה כמ"ש וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים שדעת נקרא יין כמ"ש לעיל (ד' ט"ו ע"א) ע"ש והולך לדודי למישרים שהוא מכריע והולך במישור וכמ"ש בפרשת בשלח דף נ"א ע"ב דהא תנינן אתה כוננת מישרים עד וכלא וז"ש בבוצינא דקרדינותא למכסיא פתחא כנ"ל: ו' לעילא כו'. ר"ל לעילא בע"ק כמ"ש באדרא זוטא שם כנ"ל לתתא בז"א ור"ל שאלו האותיות דעתיקא קדישא וז"א יש להם חיבור ע"י התפתחות בנקבים כמש"ל בה"א אשתכלל ה"א עלאה ה"א תתאה וכן וא"ו בוצינא דקרדינותא שהוא קו המדה שמתפשט בכולן. אבל יו"ד דעתיקא קדישא סתים ואין מתחבר ביו"ד דז"א וז"ש ובה לא אשתתף אחרא ולא סליק בהדה שכל שלמטה יש להם סליקו כ"א בשרשו אבל יו"ד דז"א אין לו סליקו שם רק רמז מעט כמש"ו וז"ש בר רמיזא דרמיז:

כד אתגליין עד אורידך:    ר"ל כד אתגליין תרין עיינין דז"א ומתחברן בעינא דעתיקא קדישא שהוא חד עינא כמ"ש באדרא רבא דף ק"ל ע"א ת"ח בעינים דתתאה כו' ואינון תרי כו' ובג"כ עינא חד כו' ושם דף קכ"ט ע"ב כתיב הנה עין כו' ובאדרא זוטא דף רפ"ט ע"א עינוי דרישא דעתיקא קדישא כו' וז"ש כד אתגליין תרין ומתחברן בחד דרגא - ואמר בחד דרגא שבאמת גם בע"ק תרין עיינין רק שהן חד דרגא שהכל ימינא משא"כ בז"א כמ"ש באדרא רבא דף ק"ל ע"א ת"ח בעינא דתתאה כו' ותרווייהו בדרגא חד סלקי כו' וכן שם בדף קכ"ט ע"ב ועכ"ד תרי עיינין אינון ואתחזרו לחד כו' ואינון תרין כו': חד רגשא בגין לאתפרשא - ר"ל כי בעיינין דז"א שלשה גוונין שם אוכם סומק וירוק וכשמתגלה עינא דעתיקא קדישא אז מתפרש גוון אוכם שהוא שמרי הדין ואז רגשא גדול שם והשאר גוונים נכללין בחוורא דנחית מעינא עלאה ומסתחיין בחלב דחוורא ונכללין בו כמ"ש באדרא רבא דף קל"ו ע"ב עינוי כד אתפקחן כו' לא אתגלי כו' ע"ש ושם בדף קל"ז ע"א גוונא תניינא אוכמא כאבנא חד כו' אתי רגשא ותקפא כו'. והענין כי ההוא אבנא הוא גוון אוכמא דעינא כמ"ש שם למעלה מאן אבן אחת אוכמתא דעינא. והוא כמו אבן הנעשה משמרי היין שאוכמתא הוא שמרי הדין כמ"ש בפרשת תרומה כי שחור אדום הוא אלא שלקה (נדה י"ט ע"א) וכד אתגלי חוורא דעינא עלאה ואתסחיין כולם בחוורא האי אוכמתא אתפרשא. והוא רגשא דבתהומא כי חו"ב נקראין ים ותהום חכמה נקרא ימא כמ"ש למטה ובינה נקרא תהום כמש"ל בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג') משפטיך תהום רבה (תהלים ל"ז) וזה האוכם הוא שרשו בתהום שג' גוונין הן מג' חללין דמוחין שעינים תליין במוחין כמ"ש באדרא זוטא שף רפ"ט ע"א וכמ"ש למטה וז"ש דנפיק מתהומא. ועמה מסתלק הדין של גוון סומק כמ"ש שם וכד אסתחר חוורא כו' ובג"כ אסתלקו כל מאריהון כו' ר"ל שאין א' יכול לפעול בלא חבירו. והן מסתלקין ע"י חוורא וחוורא דעינא דעתיקא קדישא הוא תלי במ"ס כמ"ש באדרא זוטא דף דף רפ"ט ע"א וכמ"ש למטה וז"ש דנפיק מתהומא. ועמה מסתלק הדין של גוון סומק כמ"ש שם וכד אסתחר חוורא כו' ובג"כ אסתלקו כל מאריהון כו' ר"ל שאין א' יכול לפעול בלא חבירו. והן מסתלקין ע"י חוורא וחוורא דעינא דעתיקא קדישא הוא תלי במ"ס כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"א ההוא מוחא אתגליף כו' בחוורא דא מסתחיין כו' דהא במוחא תליין כו' ע"ש ומ"ס נקרא ימא רבא וע"י מתפרשין תרין דינין דתרין גוונין אלו וז"ש באדרא רבא דף קל"ז ע"ב תאנא בהני עיינין כו' ימא דחכמתא עלאה כו' ר"ל חכמה דעתיקא קדישא מ"ס כמ"ש באדרא זוטא כנ"ל שבו מתסחיין. וז"ש בגמ' (ברכות נ"ט) מאי זוועות בשעה כו' מוריד שני דמעות לים הגדול וקולן נשמע מסוף העולם עד סופו וזהו רגשא הנ"ל: וזהו פקיחת עינים להסתכל בחוורו דעינא דעתיקא קדישא כמ"ש שם דף קל"ו ע"ב וכל זמנא דעינוי לאו מתפקחן כל מאריהון דדינין כפיין כו' ואמר שם בד' קל"ז ע"א וכד אתסחאן בחוורא משתכחין לאשגחא וז"ש (שם) בשעה שרואה ישראל בצער כו': וגוון חוורא דעתיקא קדישא הוא יו"ד דעתיקא קדישא שהוא בקרומא עלאה ר"ל במוחא רק שהמוח סתים נתגלה היו"ד בקרומא וז"ש למעלה יו"ד עלאה כו' קרומא עלאה דאזדכך וסתים ר"ל ע"י הזדככו מתגלה שם יו"ד של מוח ויו"ד זה נתגלה ע"י חוורא דעינא שהוא ממוחא סתימאה כנ"ל ויורד בעינים דז"א. ובעינים דז"א ארבע גוונין עם גוון חוורא כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ג ע"ב ארבע גוונין כו' ד' בתי דתפילן דנהרין ברהיטי מוחא שהן ד' מוחין כמ"ש שם דף רצ"ב ע"ב בחללא דגולגלתא כו' ארבע אינון ובאדרא רבא דף ק"מ ע"א ובשעתא דאתמשכו כו' ארבע מוחי תלת מוחי כו' וחד מוחא כו' ארבע רהיטי בתי דתפלין כו' והוא כד מסתחיין בחוורא שאז מוחא עלאה נהיר בתתאה ומתחברן ד' מוחין ונהרין בעיינין ד' גוונין שתלוים זה בזה כנ"ל. והענין כי שלשה גוונין תלויין בשלשה מוחין דז"א וכד נהיר חוורא דעתיקא קדישא מוחא עלאה בתתאה אז לו ד' מוחין וד' גוונין ואע"פ שגם בלא מוחא עלאה יש לו בפרטות ד' מוחין מוח חכמה אין מאיר בגוונין רק כשמתגלה מוחא עלאה אז נהיר עלאה בתתאה ונהיר חכמה בגוון חוור שלכן כל הג' גוונין הן דין. וד' מוחין חו"ב הן י"ה מוח דעת חו"ג ב' מוחין זו"נ הן ו"ד כמ"ש לקמן פ"ד י' נפקין מניה דו"נ ו"ד בהאי אתר כו' ה' ד' הות בקדמיתא כו' ע"ש ולכן בדעת שעדיין לא נתפשטו למטה הן ו"ד קודם העיבור וכשמאיר חוורא י' עלאה אז נהיר מוח חכמה יו"ד תתאה ונכלל בו מוח דעת ו"ד שהן כלילן במילוי י"ו"ד" כמ"ש שם נכללין במוח חכמה ונכללין גוונין שלהן בחוורא כמ"ש שם באדרא רבא כנ"ל. אבל מוח בינה ה' א"א להכלל ב יו"ד פרשא כנ"ל בתהום ששם מוח בינה כנ"ל ומשם פרשא כמ"ש שם. וז"ש חד רגשא ר"ל גוון אוכם שרוצה להתפרש וז"ש בגין לאתפרשא ורגשא כנ"ל. ב' גוונין הנשארים שהן ו"ד" כלילן בגוון חוורא שהוא י"ו"ד וז"ש ו"ד" כלילן ביו"ד - וידוע שעל עיינין דז"א כסותא כשהוא סתום אז נאמר עורה למה תישן כו' פקח עיניך והפקיחות הוא להסתכל בעינא חוורא כמ"ש באדרא רבא ובשעתא דסלקין אינון כסותא כו' ובההוא שעתא אשתכח אשגחותא כו' עש"ה וזהו פקיחותא ע"י הסתכלות עינא חוורא ומתסחאן בחיורא. ויש שהוא מתפקח בלא הסתכלות עינא חוורא ואז הוא התפקחות לביש כמ"ש שם דף ק"ל ע"א כד אתפקח אית למאן כו' ווי למאן כו' והוא כשאין מתגלה עינא חוורא ובדף קל"ז ע"א ואית פקיחותא דעיינין כו'. וז"ש ווי כד אסתלק האי ואתגליין אינון ר"ל שמסתלק חד הנ"ל שהוא עינא חוורא יו"ד גוון חוורא ואתגליין אינון שהן הגוונין הנ"ל ואינן כלילן ביו"ד וכמ"ש לקמן בסוף הפרק ווי כד לא נהיר י' בו"ד כד אסתלק כו' כמו שאפרש שם. ואמר לעיל כד אתגליין דזמנין לא אתגליין וגילוי לטב וכאן ואתגליין כנ"ל:

בוסמין דטיפסא:    הן כסותא דעל עיינין שכל שבפנים בלא שערות עליו נקרא בוסמין כמש"ל כמ"ש באדרא רבא ד' קל"א לא אתחזי מכל אנפוי תקרובתא דבוסמא בר אינון תפוחין כו': דטיפסא לשון מטפס ועולה מטפס ויורד שהן כסותין דעל עיינין פקחין וסתמין סתמין ופקחין תמיד: שריקין לא עברי ר"ל אינן יכולין לעבור גבות עיניו שזהו הענין של גבות לתת גבול לגבינין שע"כ יפתחו כדי שלא יסתכל למעלה למעלה לרישא דלא אתיידע כמ"ש למטה וגבות עינים נקראין שרקותא כמ"ש באדרא רבא דף קל"ו ע"ב שרקותא דבגבתא דעל עיינין כו' וז"ש שריקין לא עברין שאינן עוברין שריקין דבגבתא. ואמר לא מתעכבין בדוכתא ר"ל שאינן מכוסין תמיד ולא מגולין אלא סתמין ופתחין כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ג ע"ב גבינין לא קיימין ולא משתככין שעתא חדא שלימתא אלא פקחין וסתמין סתמין ופקחין משום עינא פקיחא דקאי עלייהו וע"ד כתיב והחיות רצוא ושוב הא אוקימנא ור"ל שאמר שם למעלה בדף רפ"ח ע"ב רישא דלאו רישא ולא ידע ולא אתיידע מה דהוי ברישא דא דלא אתדבק בחכמתא ולא בסוכלתנו ועל דא אקרי ברח לך אל מקומך והחיות רצוא ושוב וז"ש כאן לא מתעכבין בדוכתא והחיות רצוא ושוב ברח לך אל מקומך ור"ל החיות רצוא ושוב המוחין נקראין חיות ששם חיה כמש"ל ושם ד' מוחין שהן ד' חיות וכמו שמוח א' כולל כולם כן פני אדם כולל כולן ובהן המחשבה ולכן כשמגיעין אל רישא דלא אתיידע ולא אתדבק בחכמתא כו' הן ברצוא ושוב וכמ"ש בתז"ח במתני' ד' פ"ט ע"ד כל הרהורין ביה משבשן תבין והדרין ולא אתדבקו כו' וכמ"ש בספר יצירה פ"א ואם רץ פיך לדבר ולבך להרהר שוב למקום שלכך נאמר והחיות רצוא ושוב. וז"ש כאן ברח לך אל מקומך כמ"ש שם שוב למקום. ואע"ג שבתז"ח אמר על החכמה ובספר יצירה אמר על כל הע"ס הכל כפי הבחינה של המשכיל כאן על ז"א אמר ברדל"א והחיות כו'. וכ"ז הוא ג"כ בעיינין שהן ג"כ נקראין חיות שהן תלויין במוח כנ"ל והן ג"כ ד' גוונין וחד כליל לון כנ"ל והן כנגד האופנים ארבעה שתלויין בד' חיות כמ"ש (שם) והחיות רצוא ושוב כו' והנה אופן א' בארץ אצל החיות לארבעת פניו לכל א' מהחיה גוון א' והוא אופן כמ"ש שם (יוד) לאופנים קורא להם הגלגל באזני והוא גלגלי עינא. ואמר [כעין תרשיש] כידוע שהעין דומה לים. ואמר [ודמות אחד לארבעתן] שכאן שגוון חוור נראה שם ד' מוחין וד' גוונין כלם חוזרין לחוור. ואמר [וגביהן] הן גבינין [וגובה להם] הוא גבתא דעינא שירא להעביר הראי' למעלה וז"ש [ויראה להם]. ואמר [וגבותם מלאות עינים סביב לארבעתן] שכל גוון בו שבעה עינים כמ"ש באדרא רבא שם ובאדרא זוטא שם והגבות הן גבתא דעיינין שבהן תלויין מארי דאשגחותא כמ"ש באדרא זוטא שם תקונא דעל עינא שערי דמשערן בשיעורא מאינון שערין תליין אלף וז' מאה מארי דאשגחותא לאגחא קרבא וכדין קיימו כלהו משולשליהון ומתפקחין עיינין ובאדרא רבא דף קל"ו ע"ב שרקותא דבגבתא דעל עיינין מכחלן דכל עיינין מכחלן באוכמתא תליין תלין על תלין דשערי ואינון תקונין דעל עיינין ברישא דמצחא ומתאחדן מתרויי' שבע מאה ואלפי מארי דאשגחותא כו'. ואמר [ובלכת החיות ילכו האופנים] כו' שהעין הולך אחרי המחשבה כמ"ש ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כי ברשעים המחשבה אחר העין משא"כ בקדושה כמ"ש עיניך בשדה כו' כידוע. ולכן השגת החכמה כינו בראיה ולבי ראה הרבה חכמה ודעת (קהלת א') וראיתי כו' (ב). [בלכתם ילכו ובעמדם יעמודו] שאין רואה אלא לפי החכמה. ואמר [ודמות על ראשי החיה רקיע] שהוא קרומא דאוירא שהוא רקיע כידוע. [וממעל לרקיע כמראה אבן ספיר דמות כסא] הוא האוירא שעל הקרום שאינו לא אויר ולא מים אלא דבר ממוזג כמו מראה ספיר כסא הכבוד. [ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה] הוא חיה היושבת שם שהוא כתר בגולגלתא שלכן [ואראה ואפול על פני] במופלא ממך כו' כמ"ש בתיקונים ובתז"ח. נמצא כי העיינין תליין במחשבה ועליהן ג"כ נאמר והחיות רצוא ושוב כי בלכת החיות ילכו האופנים ובעמדם יעמודו: ואמר אם תגביה כנשר כו' ר"ל להסתכל ברישא דלא אתיידע שהוא ע"ג גולגלתא כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח ע"א דא לגו מן דא ודא לעילא מן דא כו'. ושערות שעל גולגלתא הן כוכבים י"ג נימין י"ב מזלות ותלי וכל השערות הן בשאר הכוכבים כמ"ש בתז"ח דף כ"ח ע"א בנימין דרישא דאינון ככבייא ומזלי דלית להון חושבנא. ואם יגביה שם כו'. ואלו שני פסוקים ברח כו' ואם תגביה כו' נאמר על בלעם ועשו שרוצין להגביה יותר ממקומם שלכן הוא אזהרה על כל מי שרוצה להסתכל יותר ממדרגתו: ואמר והחיות רצוא ושוב ר"ל תמיד העינים הן כך פתחין וסתמין כנ"ל ואמר ברח לך כו' שאם רוצה להיות פתוח שעה אחת נאמר ברח לך כו' כנ"ל ואם רץ לבך להרהר שוב למקום. ואמר שם ועל זה נכרת ברית ר"ל שנאמר (איוב ל"א) ברית כרתי לעיני שלא להסתכל מה שאין מגיע לו וכן בלשון נכרת ברית הלשון שז"ש לעיל ווי מאן דגלי פתחהא ר"ל שמגלה רזין כמ"ש באדרא זוטא ד' רצ"ד ע"ב ווי לההוא מגלה רזין כו' ואלין אקרי חייבי דרא כו' כל ההוא מגלה רזין בידוע דנשמתא כו' ווי לההוא ב"נ ווי ליה וי לנשמתיה כו' ע"ש. ולישן סתים פתחהא שהן נ' תרעין דבינה שבהן כל הרזין כמ"ש (ר"ה כ"א ע"ב) נו"ן שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר חד והמגלה פותח את הלשון ומגלה פתחהא לכן אמר ווי למאן דגלי פתחהא. והוא ברית הלשון נגד ברית המעור כמ"ש בספר יצירה פ"א והוא כמ"ש בר"מ פרשת פנחס דף רמ"ז ע"א ובחבורא קדמאה אמר ר"מ מאן דמזלזל בפירורין כו' כ"ש מאן דמזלזל בפירורין דמוחא דאינון דזרע דזריק לון בארעא כו' וכ"ש מאן דמסר רזין דאורייתא וסתרי קבלה וסתרי מעשה בראשית או סתרי אתוון דשמא מפרש לאנשים כו' וזהו מכוון במלת הלשון ובמלת המעור (בספר יצירה). ופסוק השלישי אם רוצה להגביה על גבות עיניו אז [אם] וכו' והג' פסוקין הן נגד ג' רישין. נגד א' שהוא מ"ס ששם שרשי החיות שהן המוחין והחיות רצוא ושוב. ונגד גלגלתא סתימא פסוק ברח. ונגד רדל"א אם כו':

ותוצא הארץ עד אתנטע:    ע"כ פירש תדשא הארץ שהוא על זריעת ורחישת הזרע בגו אמא ואח"כ ויהי כן על העיבור ועכשיו מפרש פסוק ותוצא הארץ שהוא הלידה. וז"ש כד שמא אתנטע והוא נטיעות כקרני חגבים והוא יציאה מבטן מעט מעט כמש"ו ואח"כ ויטע ה' אלקים כמ"ש לקמן פ"ג והן כנגד אש"ר. אקי"ק אקי"ק. הוי"ה כמש"ל (ד' ל"ג ע"א). ואע"פ שלא פירש עדיין פסוק יהי רקיע בתוך המים שהוא קרומא דפסיק כמש"ל פ"ה ויקוו המים הסתלקות מים התחתונים כמ"ש שם והם קודמין לעיבור ז"א כידוע וכמ"ש בפסוק מ"מ הואיל ואמר כלא בהאי כו' בזמנא דמטא כו' לא רצה להפסיק עניינו עד שגומר הכל ואח"כ מפרש כו':

וכדין אוירא עד בסטרוי:    ר"ל אוירא ה"ח דגנוז באבא וניצוצא הוא דנפיק מבוצינא דקרדינותא דגניז באמא והוא ה"ג. ומהן גולגלתא אתתקן כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ב ע"ב רישא דמלכא אתתקן בחסד בגבורה כו' ובאדרא זוטא דף רצ"ב (ע"ב) מבוצינא דקרדינותא נפיק ניצוצא כו' עד כמה דאמינא ובאדרא רבא דף קל"ה ע"ב תאנא כד סליק ברעותא עד גלגלתא תקיפא. וז"ש חד גולגלתא ר"ל אעפ"י שהוא דוגמת ע"ק בג' רישין מ"מ חד גולגלתא רק שמתפשט בסטרוי ד' סטרין של חו"ב אוירא דכיא ואשא דכיא ושל דעת אוירא ואשא והוא חד רישא הרי ג"ר. ומ"מ עיקרו הוא מחו"ג כמ"ש בפרשת משפטים כנ"ל. וז"ש (באדרא רבא קל"ה ב') אתפשטו אשא כו' ואוירא דכיא קאים כו' ולא קאמר אתפשט והן ד' מוחין שבכתר שבגלגלתא כידוע:

טלא עד גווני:    ר"ל כאן ניכר תרין גוונין חוור וסומק של טלא כמ"ש באדרא רבא שם בהאי גולגלתא נטיף עד ולהאי סטר ובאדרא זוטא שם בהאי גולגלתא נטיף עד בהאי מזלא כמה דאוקימנא: ואמר כאן מלי עלה ובע"ק אמר בפ"א מליא טלא כו' ששם הטל בתוך הגולגלתא משא"כ כאן דנטיף מע"ק עליו. והכל על לשון המקרא (שיר ה') ראשו כתם פז. שראשי נמלא טל. קוצותי רסיסי לילה שהוא ע"ג הראש ושערות:

תלת עד ביה:    הוא שלשה חללי מוחא חב"ד דז"א ששם שלשה אותיות י"ה"ו כמש"ל בגלגלתא אשתכחו כד אתגלי לזעירא כו' וכמש"ל פ"א דג' אותיות י"ה"ו" הן בחב"ד אחתא ומודעתא כו' ביה"ו כלא כו': וכמ"ש באדרא רבא ד' קל"ו ע"א בחלליה דגולגלתא ג' חללין עד אתפשטן ואשתכחן ושם דף ק"מ ע"א תלת מוחי דהוו עד דגולגלתא דרישא. ובאדרא זוטא דף רצ"ב ע"ב בחללא דגולגלתא עד נתכנו עלילות ודאי ור"ל דבאנפוי ניכר חוור וסומק כמ"ש (שם) דודי צח ואדום והן סימני אבא ואמא אבא נותן לבן כו' ואמא אדום וזהו לו נתכנו עלילות מצד חו"ג עם חסיד כו' ועם עקש כו' (תהלים י"ח) והוא אמר אנא אחיו ברמאות כו' שנאמר עם עקש כו' והוא מצד רבקה וזהו כי בן רבקה הוא ושם דף רפ"ט ע"ב אתגליף האי חכמתא ואפיק חד נהרא עד וכלא נהיר מאתר חד. וזהו יה"ו שהן בג' מוחין שהן מחב"ד עלאין ולכן גם בחג"ת יה"ו כידוע. וכולם ממוחא סתימאה כמ"ש שם:

אוכמין עד דקיק:    ר"ל שערות שחורות כעורב וכמ"ש קוצותיו תלתלים כו' והן תולין על אזנים שהן נוקבין עקימין והן תולין עליהם שלא יוכל לשמע כמ"ש באדרא רבא שם תאנא בגולגלתא עד אית ימינא ואית שמאלא וז"ש כאן ימינא ושמאלא הכא ר"ל משא"כ בעתיקא. וכן שערין דעתיקא קדישא לא תליין על אודנין. וכן ארחא דאזיל בפלגותא דשערי דעתיקא קדישא הוא רברבא מה שאין כאן וז"ש חד ארחא כו' וכמ"ש באדרא רבא דף קכ"ט ע"א קוצין דשערוי תליין בתקונוי עד כל ארחות ה' חסד ואמת ושם דף קל"ח (ע"א) אודנין עד תליין עליה ושם ותניא בשעתא דצווחין כו' ובדף ק"מ ע"א ותאנא האי חכמתא דאתכליל בארבע עד לאור צלמות ובאדרא זוטא דף רצ"ג ע"א בגלגלתא דרישא תליין עד וכלא אשתכח באינון קוצין ושערין דרישא ובפרשת משפטים שם בהאי רישא תליין שערי עד וכלא נחית מעתיקא סתימאה קדישא: וכל אלו תקונין בהיפוך מע"ק ששם כעמר נקי וכאן שחורות וכן בכולם. ואמר שם בתיקונין קרומא דאוירא וכאן אמר תלת חללין משום דבע"ק מוחא סתים ואין נגלה כי אם ע"י קרום דאזדכיך דקרום שם לא פסיק משא"כ כאן שקרומא דקיק ואתפסק כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"ב בחללא דגולגלתא עד ברישומי אתוון ת"ו ובדף קל"ו ע"א שם וזהו ג"כ החילוק בשני דרכים מן ע"ק. ועוד כי שם חלל א' וכאן שלשה. וכן בגלגלת שם גלגלתא חוורא וכאן בסטרוי ונקרא גלגלתא תקיפא כמ"ש באדרא רבא ובאדרא זוטא כנ"ל. וכן הטל שם בתוכו וכאן עליו ושם רק חוור ואין אודם ניכר בו וכאן תרי גווני. וכן באותיות שם לא אתגליין וכאן אתגליין. ושם בקרומא אין שם רק יו"ד כמ"ש שם וכאן תלת. וכן ד' חלוקים בשערות כנ"ל. ואמר עקימין כמ"ש למטה דנוקבין דאודנין עקימין הן. ועוד בשערות בע"ק הן נקי דלא אסתבך ולא נפקין דא מן דא משא"כ כאן. חוץ ממנין עלמין שבכל התיקונים דעתיקא קדישא ודז"א שחלוקים הרבה הן בכל תיקון ותיקון וע"ש באדרא רבא ובאדרא זוטא בכל תיקון: ואמר דלא יכיל למשמע ר"ל בג"כ כתיב הטה אלי אזנך:

מצחא עד אשגח בה:    ר"ל שלא נהיר וכל דינין דעלמא משתכחין כד אתגלייא האי מצחא חוץ כשמתגלה מצחא דעתיקא קדישא ששם כל רצון מתגלים ונהיר למצח דז"א אז מתהפך לרצון. כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ט (ע"א) מצחא דגולגלתא עד ע"י סתימאה דכלא ובדף קל"ו (ע"א) מצחא דגולגלתא עד דבשאר תקוני גופא ובאדרא זוטא דף רצ"ג (ע"א) מצחא דגולגלתא עד דאתכלילן באורייתא ובפרשה משפטים שם מצחא דמלכא עד ממצחא דעתיקא קדישא דאקרי רצון:

עיינין עד עינך כתיב:    תלת גוונין הן סומק ואוכם וירוק שכולם הן דינין וע"ז נאמר (שם) עיניו כיונים כמ"ש באדרא רבא דף ק"ל ע"א ותאנא לית נהירו לעינא תתאה עד ונלכה באור ה' ושם בדף קל"ו וקל"ז עינוי דרישא משתנין עד ומרחם להו לישראל ובאדרא זוטא שם ארבע גוונין אתחזיין עד ראשון לציון הנה הנם ובפרשת משפטים שם עיינין דמלכא עד דנגיד תדירא ולא פסיק. וז"ש למרתת קמייהו שהן דינין ומשגיחין על כל דרכי איש רק כשמתסחאן בחלבא דנהיר ר"ל כמ"ש (שם) רוחצות בחלב והוא חלב דאמא בחוורא דעתיקא קדישא: ואמר כתיב עיניך כו' ר"ל כמ"ש באדרא רבא ואדרא זוטא דשאנן הוא רחמים ושלום וצדק הוא דין ותירץ נוה שאנן הוא של ע"ק שהוא רחמים וזהו שאנן כמ"ש (ע"ז ג' ע"ב) א"ת שנאן אלא שאינן ר"ל דרבותיים הוא מע"ס מלמעלה למטה וממטה למעלה כידוע עשרה עשרה הכף וכאן הוא י"ח אלפים אלפיים שאינן ר"ל דעתיקא קדישא כתר שנקרא אין והוא אין נמצא לכן חסרין אלפיים שמחכמה שירותא וז"ש כאן שאנן עתיקא דסתים - ואמר עינך כתיב ר"ל חסר יו"ד אחר הנו"ן משמע עין א' והוא דעתיקא קדישא:

חוטמא עד בנוקבוי:    ר"ל פרצוף ניכר בחוטם כמ"ש (יבמות ק"ב א') עד שיהיה פרצוף פנים עם החוטם וכל הפרצוף ניכר בחוטם ר"ל אם החוטם ארוך הוא ארך אפים וזעיר זעיר אפין ולכן נק' אריך אפין זעיר אפין וז"ש לאשתמודע - ואמר תלת שלהובין כו' הוא עשן ואש וגחלי אש שכנגדן הן אף וחמה ומשחית שכולן הן באף. וכולן הן בפסוק (תהלים י"ח) עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו. ואע"ג דכתיב מפיו עקרא דרוגזא בחוטמא כמ"ש באדרא זוטא ד' רפ"ט ע"א חוטמא דז"א כמה דאוקימנא עד גו רחמי ושם דף רצ"ד ע"א חוטמא דז"א תקונא עד וכלא בז"א אתמר ובאדרא רבא דף ק"ל ע"ב חוטמא דז"א כתיב עד מההוא אשא ובדף קל"ז וקל"ח חוטמא דז"א בחוטמא עד כלא בז"א אתמר ובפ' משפטים חוטמא עד ריח הניחוח:

דרגא עד וביש ר"ל אודנין והוא עקימא כדי למשמע ולהבחין בין טב לביש שאם היה חלול ביושר אז היה יוצא בבהילו ולא היה מבחין בין טב לביש וז"ש עקימא כצ"ל למשמע טב וביש ר"ל להבחין בין טב לביש ולכן בע"ק לא נזכרו תקונא דאודנין. ולכן בקריעת ים סוף דשם בעתיקא תליא כמ"ש לקמן סוף פ"ד אמר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון שאין תקונא דאודנין בע"ק שמעשיו הוא לפי מעשה ב"א וצדקתם ותפלתם. ולכן לא אמר משה י"ג מדות הרחמים של ע"ק ששם אין מבחין בין טב לביש שכלו רחמים ושם וחנותי כו' אין תפלה ובקשה רק ברחמיו רק הוריד למטה י"ג מדות לז"א כמ"ש באדרא רבא כנ"ל. משא"כ בז"א שם הבחנה ותפלה כמ"ש באדרא רבא שם אודנא דאתעביד עד בחד מתקלא אתקל ובאדרא זוטא שם תרין אודנין למשמע טב וביש עד לעולם ירשו ארץ. וז"ש דרגא כו' כמ"ש שם ותרווייהו סלקין לחד ובפרשת משפטים אודנין דמלכא עד קלין דעלמא וכלהו אקרון אזני ה':

כתיב אני כו'... אקרי בשמא:    ר"ל דכתיב אני ה' דמשמע דהשם גלייא וכתיב הוא דמשמע סתום ותירץ דהוא נקרא ע"ק כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ט ע"ב והוא ידע את מקומה דא עדן דלעילא דידע ע"י סתימאה דכלא ובאדרא זוטא דף ר"צ ע"א ע"ש וז"ש הוא אקרי כו'. ואמר ג"פ הוא אקרי כו' הוא כו' הוא כו' כנגד ג' רישין שאמר באדרא זוטא דף רפ"ח (ע"א) תלת רישין אתגלפן דא כו' וכלן נקראין הוא: ואמר כאן מלמטה למעלה הוא אקרי מאן דסתים ולא שכיח נגד מ"ס שהוא הראש התחתון שהוא סתים בגלגלת ואין נמצא כי הקרום סותמן ואין מתגלה רק קרומא דאזדכך וסתים כמש"ל וכמ"ש שם וחכמתא עלאה סתימאה בההוא עד דשאר חכמות ובאדרא רבא דף קכ"ח ע"ב בחללא דגולגלתא עד אתוון ת"ו ושם בדף קכ"ט ע"ב דתנא אית עדן עד סתימאה דכלא. ואמר הוא מאן דלא אזדמן לעינא נגד גולגלתא שהוא נקרא ע"ק דסתים ולא אזדמן לעינא והוא ידוע באדרא רבא ואדרא זוטא בהרבה מקומות. ואמר הוא מאן דלא אקרי בשמא הוא רישא דלא אתיידע דלאו רישא ושם אין נרמז לא באות ולא בקוצו של יו"ד והוא נקרא א"ס כמ"ש למעלה וכנגדן הביא ג' פסוקים שאמר הוא וג' פסוקים שאמר אני ובפסוק א' מג' פסוקים אלו מזכיר אני והוא ואמר אני ה' הוא לומר שהכל א' נעוץ סופן בתחלתן כמ"ש בספר יצירה. שלכן מלכות אני וכתר אין באותיות שוות כידוע וכמ"ש באדרא רבא דף ק"ל ע"א ות"ח כתיב אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא כלא הוא:

ה"א ה"י א' כליל כו' עד סוף הפרק:    ר"ל דהקב"ה נקרא הוא כשהשם סתים כשמסתלקין מוחין דז"א למעלה ומסתלק ג"כ ז"א בע"ק כידוע שאז נקרא הוא סתים ועתה מפרש אותיות הוא ואמר ה"א כו' דה"א הוא בינה כידוע ויו"ד הוא חכמה ואלף הוא דעת כידוע ולכן בו אלף אדרין וכן צורת אל"ף יו"ד מכאן ויו"ד מכאן מיין דכורין ומיין נוקבין והוא באמצע כידוע. וז"ש ה"א אזיל לאלף ר"ל שנכלל בינה בדעת שדעת כולל חו"ב ובדעת נכלל ג"כ ו"ק שהוא ז"א בכללו שהוא וא"ו כמ"ש לעיל א' כליל וא"ו וזהו [הוא ה"ו"א]. וכלם הולכין ליו"ד שהוא סתים ולא אשתכח בשמא כמ"ש לעיל וזהו יו"ד הוא חכמה שכולל ו"ד דנהיר בו"ד בעת רצון דנהיר חוורא ועדיין יש תרופה ואח"כ כולם מסתלקים ליו"ד עלאה שהוא לא כליל ו"ד ושם הוא הפירוד הגמור ח"ו שד' אין נכלל שם זהו הסתלקות כרוב א' כמ"ש בתיקונים דבעלה אסתלק בכתר ואז נעלם ממנו ח"ו וזהו הוא דסתים - וז"ש אלף אזיל ליו"ד שהוא יו"ד של חכמה יו"ד אזיל ליו"ד כו' דלא מתחברן ביה ו"ד שהוא י' דעתיקא קדישא והוא סתים מכל סתימין ואז כלם סתימין. ואמר ווי כד לא נהיר י' בו"ד כנ"ל שאז אין חוורא דעינא מתגלייא ואז כל הגוונין של סומקין וירוקין ואוכמין מתגליין והן מגלין כל עבירות וכל דרכי איש הרעים כמ"ש באדרא רבא שבכ"א שבעה עיינין דמגלין דרכי איש ודרך של כל הרשעים וז"ש כד אסתלק יו"ד מן ו"ד בחובי עלמא ערייתא דכלא אשתכח ר"ל כמו והראתי גויים מערך (נחום ג) כי ראו ערותה (איכה א') ולכן קורין העריות ביה"כ שלא יתגלה העריות והן דרכינו הרעים כמ"ש בתוס' (מגילה ל"א א'). ואמר בחובי עלמא שיש הסתלקות י' מן ו"ד לצורך בנין העולם לצורך הנסירה שהוא מקלקל ע"מ לתקן יותר ויותר כמ"ש לעיל בפ"א אתייחד יו"ד בלחודוי ובתר כן סליק כו' וז"ש בחובי עלמא שזהו קלקול לא לצורך: ואמר ע"ד כתיב ערות אביך לא תגלה כי אמא מכסה ערות אבא וכשפורש ממנה ח"ו מתגלה. ואמר כד אסתלק יו"ד מן ה"א ע"ד כתיב וערות אמך לא תגלה כו' הענין כמ"ש למעלה בפ"א (דף כ"ג) שאבא ואמא כלילן זה בזה ביו"ד ה"א אמא כלולה באבא ביו"ד בו"ד שבו ואבא באמא בה"א בעוקץ שאחורי ה"א שהוא יו"ד כמ"ש בזוהר כמש"ל. וכללות אמא באבא שני הפרצופים נקראים אבא וכללות אבא באמא שני הפרצופים נקראים אמא וז"ש אצל י' בו"ד ערות אביך ואצל י' בה' ערות אמך כו' כי יו"ד שניהן נקראין אביך י"ה שניהן נקראים אמך ורומז כ"ז ח"ו שאין זיווג ואמר אמך היא לא תגלה ערותה הוא שלא יגלה הוא את ערותה כמש"ל (סוף פ"א) אתא מפתחא דכליל בשית ומכסיא פתחהא ווי למאן דגלי פתחהא והיא אמו של המפתח דכליל בשית. וז"ש אמך היא ודאי כי אם לבינה כו': ואמר ה"א ה"י כו' ר"ל היאך אזיל ה"א לאלף ולמה כתיב ו' בתוך תיבת הוא הואיל וה"א אזיל לאלף לזה אמר כו' וט"ס כאן וכצ"ל הוא ה"א כליל ו' ו' כליל א' ולא כליל ה' ה"י אזיל לאלף כו' ור"ל שה"א כליל וא"ו ווא"ו כליל אל"ף לכן ה"א אזיל לאל"ף ע"י הוא"ו ואם היה וא"ו כליל ג"כ ה"א אז ה"א ואל"ף נכללין ביחד אז א"צ ה"א אל וא"ו לילך לאלף ולזה אמר ולא כליל ה"א - וענין הכלילות כנ"ל שה"א הוא בינה וכוללת את ז"א בתוכה בסוד בינה ב"ן י"ה כמ"ש באדרא זוטא דף ר"צ ע"ב וא"ו ז"א כולל אל"ף דעת שדעת נכנס בפנימיות ז"א כמש"ל. והכלילות באותיות הוא כי בתוך ה"א הוא וא"ו כמ"ש לקמן ה' ד' הות בקדמיתא ומדאתעברת ביה בגוה אפיקת ו' כו' ע"ש. וא"ו כולל אלף # כמ"ש בזוהר שאל"ף הוא קו האמצעי בפשיטות דרועין כו' ו' ת"ת סתים בגויה דרועי כו' וכאן הענין להסתם כנ"ל:

(הגהה - ענין לאה ורחל. כי לאה מלכות דבינה כתר דרחל מלבד כתרה. וכמו שת"ת של בינה נעשה כתר לת"ת כן מלכות שלה נעשה כתר למלכות. ועוד ת"ת שלו נעשה ג"כ כתר לה. וזהו מיעוט הירח. והנה היא י"ל לב' שמות ה' אחרונה של הוי"ה ושם א'. והוא כי ה' של הוי' הוא בלאה כתרה ואד' הוא ברחל כמו ששם הוי' מתחיל מחכמה דז"א. ועיקר הענין הוא כי זו"נ כ"א כלול מזו"נ כמ"ש בר"פ שמיני וכמו שיעקב וישראל הם דו"נ שבז"א כמ"ש בר"מ בכ"מ והם פרצוף א' כן לאה ורחל דו"נ שבמלכות. ובסוד מיעוט הירח וחטא האדם מסתלק ממנה בחי' דכורא ונשארת בבחי' נוקבא בלבד והוא בחי' עשירית נגד דכורא אבל מ"מ היא מת"ת ולמטה כידוע. והן ד'ו פרצופין ו' ד'. וז"ש האר"י ז"ל כי ששה תקונין בנוק' הוא בלאה שש מעלות לכסא אבל ברחל הוא ד' תיקונין כמ"ש בס "ד בארוכה והן ד' אלפין של שמות אדנ"י. וז"ש בברכת כהנים י"ג יוד"ין ט' וו"ין ו' הה"ין ד' אלפין. וזהו אותיות א"ה"ו"י הנחות העקרית. והן ל"ב נתיבות. ושאר כ"ח אתוון הן בז' קונם ד"פ שבז' תקונים ד"פ שבז' תקונים כל הפרצופים והן כ"ח עתים דקהלת ד"פ שבעה. והן בד' אותיות הוי"ה ד' פרצופין. כי י"ו תקונים מתגלין ע"י אבא כידוע שהתגלות כתר ע"י חכמה בראשית ברא כו' וכמ"ש בריש ס"ד ולכן הן יודי"ן ובינה מתגלה בלאה. ועיקר שתדע כי לאה ורחל פרצוף א' הוא אלא שהוא במיעוט ורבוי כנ"ל ואדם וחוה בחטאם נשארו בבחינת נוק' שבהם כמ"ש בר"פ שמיני. ויעקב תיקן חטא האדם ונקרא ישראל ולקח ב' נשים. וז"ש זיווג יעקב ורחל כו' ר"ל זיווג בדכורא שבו או בנוק' וכן בה אבל הכל אחד כמ"ש הזיווג בבחינת קטנות או גדלות חיצוניות או פנימיות):