בן יהוידע/תענית/פרק א

על ש"ס: בן יהוידע | ראשונים | אחרונים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

דף ב

אי זו היא עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה: נ"ל בס"ד דארז"ל התפלה תקנו אותה כנגד התמיד, ולכן נרמזו אותיות תמיד בתוך אותיות לב, כי ל'מד ב'ית במילואם המילוי הוא אותיות תמיד, כי נרמז התמיד שהוא התפלה בתוך אותיות לב. גם תמצא בין אות ב' של לב לאות למ"ד יש ט' אותיות שהם מספר חכמה, לרמוז שצריך לאדם חכמה שיתחכם להבין שיחתו בתפלה. גם נ"ל בס"ד המזבח נקרא לב, מפני שהוא ל"ב אמה על ל"ב אמה, ומספר אותיות מזבח נ"ז כמנין הברכות שבשלש תפילות שמונה עשרה, דהתפלות הם כנגד תמידין הקרבין ע"ג המזבח:

מפני שיורדין בגבורה: נ"ל בס"ד ארז"ל בני חיי מזוני במזלא תלייא, ופירשו גורי האר"י ז"ל חיי מחכמה, מזוני מבינה, בני מדעת. וידוע שפע החכמה יורד לחסד העומד תחת החכמה בקו ימין, ושפע הבינה יורד בגבורה, ושפע הדעת בתפארת. ואמר לקמן ר"י גשמים היינו פרנסה, וכיון דשפע הפרנסה יורד מן הבינה לגבורה, לז"א על הגשמים שיורדין בגבורה.

ועוד נ"ל בס"ד חלק תיבת בגבורה לשנים וקרי בה ג"ב ור"ה, כלומר אחור אותיות ור"ה, שהם אותיות דק"ה, והוא מטר הדק שהוא העיקר המרוה את הקרקע, וכמ"ש לקמן עורפילא אפילו לפרצידא דתותי קלא מהניא ליה, ופירש עורפילא גשמים דקים, ואותיות ור"ה הם רוה, לרמוז כי טפה הדקה היא מרוה את הארץ והזרעים שבתוכה, וז"ש שיורדים בגבורה - בגב ורה, כלומר שיורדין טיפות דקים הנרמזים בגב של אותיות ור"ה.

גם נ"ל בס"ד אומרו שיורדים בגבורה ר"ל שעושים מלחמה בגבורה עם הקליפות, כי בגשמים יתפרדו פועלי און מן ניצוצי קדושה שבדומם שיתבררו ויעלו ממנו:

שם. שלשה מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח: נ"ל בס"ד ענין המפתח וענין השליח הוא, כי כשברא הקב"ה את העולם ברא כח הטבע, והוא שליח של הקב"ה לעשות הפעולות בעולם בכל דבר ודבר, וכמ"ש בעל קערת כסף, בראו אך ביד טבע מסרו, ולכן דרשו הראשונים אלהים גימ' הטב"ע, דהטבע הוא שליח של הקב"ה לעשות הפעולות בעולם, אך לזה כח הטבע שהוא השליח צריך לו כח אחר לעורר אותו כדי לעשות פעולתו, וזה הכח שהוא המעורר את הטבע נקרא מפתח, ובכל כח הטיבעי שבעולם קשר הקב"ה עמו כח המעורר הזה הנקרא מפתח, ורק בשלשה אלה שהם חיה וגשמים ותחיה לא קשר עם כח הטבע את הכח המעורר שנקרא מפתח, אלא נשארה התעוררות הטבע בשלשה אלה בידו יתברך שהוא יתברך גוזר ואומר, והטבע עושה הפעולה שלו בכל דבר משלשה אלו. ועפ"ז נראה לפרש בס"ד רמז הכתוב לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת, פירוש הגדולה זה מפתח התחיה שהוא בעל שהוא חסד הנקרא גדולה, והגבורה זה מפתח גשמים שיורדין בגבורה, והתפארת זה מפתח של חיה לשון פארות:

שם. של חיה דכתיב וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה: קשא ר' יוחנן נקיט חיה דאיירי בלידה, והפסוק של ויפתח את רחמה איירי בהריון, ואיך יליף הא מהא, ועוד י"ל קושיית מהרש"א ז"ל שהקשה אמאי לא יליף מפסוק וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה. ונ"ל בס"ד דמניעת ההריון הוא בשתים הא' מחמת חולי וחולשה, והב' עקרות בידי שמים כאשר נבאר, והענין הוא כי באוצר רחם האשה יש אשכול ביעים וזרע הזכר יורה כחץ ומגיע עד אשכול הביעים הזה, ואם זרע הזכר הוא ירה ונפל לצד ימינה של אשה בפנים אז הוא מרוה את ביעה הימנית שקולטתו ומתעברת בו ועי"כ נולד זכר, ואם נופל וירה יירה הזרע לצד שמאלה של האשה דבזה מרוה ביעה השמאלית שקולטתו ומתעבר בו אז נולד נקבה, באופן כי ההריון היו יהיה מכח קליטת הביעים שבאשכול אשר באוצר רחם האשה שקולעין הזרע ומתעבין בו שטיפת הזרע נקשרת בתוך הביעה ונדבקת בדפנותיה על ידי ליחה דקה, ומקליפת אותה הביעה נעשית השליה שהוא העור שהולד מונח בתוכו, וכנז' כל זה בספר הברית במאמר י"ז פרק ב' יע"ש.

והנה נודע כי מניעת ההריון שתהיה מסיבת חולי וחולשה הוא כך, דלפעמים אין זרע הבעל יורה כחץ, ולכן אינו מגיע עד אשכול הביעין, ולכך לא יעשה פועל של הריון כלל, וזהו מצד חולשת זרע הבעל ולפעמים יהיה מחמת חולי וחולשת הביעין של האשה, דאע"פ שזרע הבעל יורה כחץ ומגיע עד אשכול הביעין, אין הביעה קולטתו ואינו נקשר ואינו נדבק בה מחמת חולשתה, ועל כן הזרע נפסד וטפל שם ולכך אין לה הריון, כי במה יהיה הולד אם לא תהיה הביעה קולטת הזרע להיות נקשר בתוכה ונדבק בדפנותיה כאמור לעיל, וזו היא מניעת ההריון שתהיה מסיבת חולי וחולשה הן מצד הבעל הן מצד האשה.

ברם יש מניעת הריון מצד עקרות,שיש בגוף האשה מעת יצירתה בבטן אמה, והוא כי אשכול הביעים המונח באוצר רחם האשה יש עליו כח הסגר שהוא כמו קליפה, ומסך מבדל ומעכב כנגד האשכול של הביעיס, באופן שאפילו זרע הבעל יורה כחץ אינו נוגע באותם הביעין שבאוצר הרחם כלל. ובזה תבין מש"ה וה' סגר רחמה, ולפי פשוטו יפלא והלא הפתח פתוח והזרע הולך שם דאינה אטומה ח"ו, דאם אטומה איך ישמש בעלה עמה והלא יהי' הזרע לבטלה, ומאחר דהי' משמש בעלה עמה מוכרח שהיה פתח פתוח, וא"כ מה זה ההסגר דקאמר וה' סגר רחמה, אך הוא הדבר אשר כתבנו, שיש כמו מסך מבדיל ומעכב כנגד הביעין שלא יהיה נוגע הזרע בהם אע"פ שהוא נכנס לפנים ועשה ה' לה כן מעת יצירתה, כדי שאח"כ יוסר ההסגר הזה בנס ותתעבר כשיואל ע"י תפלה, ובאופן זה היו אמותינו עקרות שהי' להם כח הסגר זה מעת יצירתם בבטן אמותם.

וכתב הרב אוהל יעקב ז"ל בפרשת ויצא בפסוק וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה, אין נופל לשון פתיחה אלא במקום שיש הסגר והענין הוא כי שרה רבקה ולאה היה להם הסגר של עקרות מבטן אמם כדי שיתפללו האבות עליהם ויולידו בנס שהקב"ה מתאוה לתפילתם, אך רחל לא היה לה מעת יצירתה הסגר של עקרות, כי די בלאה שבעבורה יתפלל יעקב אע"ה, אמנם אחר שנשא יעקב אע"ה את שתיהם ועשה את רחל עיקר ולאה טפילה לה בדין הוא שישתנה הדבר הזה שצריך להיות העקרות אצל רחל ולא אצל לאה, לכך אחר הנשואין פתח הקב"ה רחמה של לאה שהסיר אותו הסגר שהיה לה מעת יצירתה ועשה עקרות אצל רחל, והרב ז"ל הטעים שם דברים אלו ע"פ משל ונמשל יע"ש.

ולפ"ז העקרות שהיתה ברחל לא היתה מצד הסגר שהיה לה מעת יצירתה, כי היא נוצרה בטוב ורק זה נתחדש לה אחר נשואין שעשאה יעקב אע"ה עקרת הבית, וכמו טעם הרב אה"י ז"ל הנז', אך צ"ל העקרות שלה היתה מסיבה הנז"ל שנעשה לה חולשת הביעין שלא יהיו קולטין הזרע, ובזה לא שייך לשין פתיחה, דאין כאן הסגר אלא הוא ענין רפואה, ולכן השתא מ"ש ברחל וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה, אין פתיחה זו של הריון, אלא מוכרח לפרש פתיחה זו על הלידה, כי מעת ששמע אליה אלקים בענין ההריון שגזר שתקבל הריון, גזר באיזה יום ובאיזה שעה יהיה פתיחת רחמה בלילה שתוליד את עובר אשר תתעבר בו, כי לחיבתו של יוסף הע"ה מעת שגזר על הטיפה שיהי' נוצר ממנה בבטנה של רחל, גזר על שעת לידתו באיזה זמן יצא מבטנה לאויר העולם, וכמ"ש רז"ל ע"פ ויום המות מיום הולדו, כי מיום הלידה נגזר יום שיצא בו מן העולם נמצא זה הפסוק של רחל מדבר בפתיחת הרחם של לידה, ולכך הביאו לענין רבי יוחנן דמדבר בזה, ולא הביא פסוק של לאה דנתיב ויפתח את רחמה, ששם מדבר בפתיחת הרחם להריון, ואינו שייך לענין זה דרבי יוחנן שהוא מדבר בפתיחה של לידה :