פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) מדבריהם:    הטעם מבואר בש"ס מדהגט וקידושין מהני בעלמא חיישינן דיאמרו הואיל הגט לא מהני ומותרת ליבם ה"ה אחר החליצ' מותרת ליבם אף על גב דהגט לא מהני אלא מדרבנן מ"מ עשאו בכל הגט אפי' גט דלא מהני באשה בעלמא רק פוסל לכהונה מ"מ מהני ביבמה דאסורה ליבם וכן מאמר דמהני בעלמא יאמרו מדמאמר לא מהני ומותר לישא השניה כן מותרת השניה אחר הביאה ואתי למבעל אחר הביאה והוה ליה בונה שני בתים ועיין לקמן:

סעיף דעריכה


(ב) נאסר בקרובות שתיהן:    הנה ליש מי שאומר שהביא בסעיף ה' בשתי יבמות לא נפטרה הצרה בחליצה פסולה כזו שנתן גט לראשונה וצריך לחלוץ אף לשניה אם כן ממילא אסור בקרובות שתיהן אפילו לא תפס הגט בשניה אלא נ"מ אף אם לא חלץ לשניה:

סעיף העריכה


(ג) ויש מי שאומר:    מקור דין זה נובע מסוגיא ר"פ ד' אחים דאיתא שם בעלת מאמר ובעלת גט כי הדדי נינהו ופרש"י שחליצת א' מהן פוטרת חברתה כיון שהן שוין דבעלת מאמר צריכה נמי גט וכתבו תוספות והרא"ש דאתי' סוגי' זו כשמואל ואליבי' תירוץ הראשון בסוגי' הקודמות לזו ובג' אחיות הנופלות לפני ב' האחים זו אחר זו דס"ל לשמואל א' חולץ לאחת והשני לשניה ולשלישית חולץ א' מהם אף על פי שהיא חליצה פסולה א"צ לחזור על כל האחים ולפי תירוץ זה אין חילוק בין היבמה ובין צרתה א"כ נשמע נמי בצרתה אם שניהם שוין פוטרת א' לחברתה כשם שיבמה שלישית נפטרה בחליצה א' אעפ"י שאסורה עליו משום אחות חלוצתו מ"מ פוטר כיון שאחיו ג"כ שוה לו באיסור ש"מ כל ששוים פוטר זא"ז ולרב כשם דס"ל דשלישית צריכה חליצה מכל א' כן ה"נ אם נתן גט לשתי יבמות צריכה כל אחת חליצה ורש"י לא פירש בסוגי' זו תלי' בפלוגתת רב ושמואל הנ"ל מזה דייק הטור דס"ל לרש"י בשתי יבמות עדיף אף לרב א"צ חליצה כל אחת וכן משמע מדבריו ר"פ ר"ג מאמר בזו ומאמר בזו ע"ש ולזה נתכוון הטור מ"ש בדין זה בשם רש"י דחולק על יש מי שאומר שהבי' כאן וא"צ דחיק' הב"ח ע"ש, והנה בסמוך סעיף ז' הבי' ג"כ דיעה זו בשם יש מי שאומר ותימ' עליו אף דיש לדייק מרש"י כהנ"ל מ"מ מדברי תו' והרא"ש משמע דאתי' כשמואל אבל לרב לא עדיף חליצה פסולה זו בשתי יבמות מחליצה פסולה שני יבמים וצריכים כולם חליצה וכן הוא לדעת רש"י שהבי' הרא"ש וגם למ"ש בסעיף י"ט מבואר אף להרמב"ם ס"ל כן ושם נתבאר בס"ד:


(ד) והא דחליצה פסולה:    כ"כ בד"מ בשם א"ז, וכבר כתבתי כן בשם תוס' ועיין בת"ה סימן רכ"ה קטנה שחלצה בטעות אחר שהגדילה א"צ לחזור על כל האחים דחליצת קטנה אינה חליצה כלל וכו' ש"מ כל מה דאינה חליצה מדאורייתא לא קלשה הזיקה וא"צ לחזור ע"כ האחים:

סעיף ועריכה


(ה) וחליצה לאחת מהן:    גם כאן לטעמיה אזיל כמ"ש בסעיף הקודם דס"ל יבם א' וב' יבמות ונתן גט לכ"א די בחליצה לאחת מהן כן ה"נ אם עשה מאמר בזו ובזו צריכה כ"א גט מ"מ די בחליצה א' וכן אם עשה הוא מאמר בא' ואחיו בשניה צריכה כ"א גט ודי בחליצה אחת לא' משתיהן, היינו אם הוא נותן חליצה חולץ לשניה מה שאחיו גירש אז זו נפטרה בחליצה זו מאחר שזה לא גירש אותה ועדיף חליצתו בה מחליצת אחיו ושני' גם כן פטורה מחמת חליצה זו, ואם הוא עשה מאמר בזו ואחיו עשה ג"כ בזו באמת צריכה חליצה מכל א' כמ"ש בסעיף הקודם ולא כתב כאן אלא חליצה לאחת מהן מאלו יבמות שנתנו לה הגט:

סעיף זעריכה


(ו) ונתן לה הגט:    אפילו נתן לה גט סתם א"צ גט אחר והוי גט למאמר ולזיקה ומ"ש בהגהות סעיף ט"ו לא כתב אלא לענין אם נאסרת לשאר אחים ועיין תוס' ריש פר"ג:


(ז) ויש מי שאומר:    כאן הביא דיעה זו ובכמה סעיפים סותם ופסק דחליצת א' מהן פוטרת את חברתה:

סעיף יבעריכה


(ח) לפיכך אין המעשה וכו' מועיל:    בביאה שפיר לא מהני בה שום מעשה אף על גב דמהני בצרתה, אבל בחליצה מהני אף בה דאם קידש או בעיל וע"כ צ"ל מ"ש אין המעשה מועיל סמך אמ"ש כיצד כלומר המעשה המבואר אין מועיל אבל ביאה וקידושין מועיל ואסור בקרוביה של צרתה אם בא עליה דהא צריכה גט ממנו, וכ"כ בפרישה סעיף כ"ב ולא כמ"ש בדרישה וקידושין בצרתה אחר שבעיל את זו אם אמר בזיקת יבמים דינו כמו קידושין אחר שחלץ והכל דין א' כמ"ש בסעיף י"ג ואם קידש סתם קידושין דאורייתא כי אז פרח הזיקה ועיין בסמוך:

סעיף יגעריכה


(ט) בין לשם יבמות:    עיין בהרא"ש והנה לדעת הרי"ף ורמב"ם והרא"ש וכן דעת הרמב"ן במלחמות ה' אפילו חלץ חליצה כשירה ואמר מקודשת לי בזיק' יבמה תפסו בה קידושין כי היכי דתקנו חז"ל דקדושין ביבמה תופסים כך קדושין אלו אחר החליצה תופסים בה אף שהוא סבר שהיא יבמתו ובאמת היא אחר החליצה לאו יבמתו מ"מ קידושין תופסין בה מדרבנן אלא החילוק הוא אם קדשה בסתם או לשם אישות אז הוי קידושין דאורייתא אף על פי שהיא אסור' עליו בלאו כמ"ש בסי' קס"ב מ"מ מדאורייתא הוי קידושין גמורים אבל אם קידש בזיקת יבמי' אפי' אם חלץ חליצה פסולה לפי מה דקי"ל חליצה פסולה פוטרת תו ליכא קידושין דאוריית' ועיין בש"ג שם ס"פ ר"ג ונראה אף למ"ד חליצה פסולה צריכה לחזור ע"כ האחים אם חלץ לה ח"פ ויש כאן שאר אחים וקידש אותה בזיקת יבמים החולץ אף שעדיין יש עליה זיקה וצריכה חליצ' משאר אחים מ"מ קדושין אינן תופסים מדאורייתא:

סעיף ידעריכה


(י) אבל ביאה פסולה וכו':    היינו חז"ל עשאו זאת דמהני אחר ביאה פסולה דאי ביאה אחר הגט גזירה משום ביאה אחר חליצה כלומר אם יקנה הביאה אחר הגט קניה גמורה אתי למבעל לכתחלה אחר החליצ' ואם ביאה אחר המאמר גזרי' אטו ביאה אחר ביאה כלומר אתי למבעל צרה זו אחר שייבם אחת מהן אבל החליצה אף שהוא ח"פ ליכא למגזר כלום ועיין בש"ס:

סעיף טועריכה


(יא) וי"א שמותרת אף למגרש:    וא"ל לפ"ז למה תני מאמר בזו ומאמר בזו צריכה גט כ"א וחליצה ואסור לייבם, למה לא יתן גט למאמר בפירוש ואז מותרת לו וגם לדיעה קמייתא קשה יתן גט למאמר לאחת ולייבם השני תירצו תוס' פד"א דף ל"ב לכתחלה אין לעשות כן דגזרנן גט למאמרו אטו גט לזיקתו ודוקא בדיעבד קאמר הכי דאם גירש למאמרו הותרה:

סעיף טזעריכה


(יב) ומאמר של בן ט' וכו':    באמת לא מצינו שום טעם למה מאמר של קטן מהני לפי הטעם ר"פ ר"ג שהבאתי רס"ז דמאמר מהני בגדול הטעם דגזרינן הואיל ומאמר היינו קידושין מהני בעלמא וביבמה לא מהני יאמר אף הביאה לא מהני א"כ בקטן דאינו קונה לא שייך גזירה זו והנה פ"ק דקדושין דף י"ט איתא שם דרש"י ותוס' מחולקים בקטן הבא על יבמתו לרש"י קונה אותה מדאורייתא לכל מילי רק הבא עליה אין חיבי משום א"א לפ"ז י"ל דאיכ' נמי צד איסור דאוריית' אם בא עליה אחיו אחר שבא עליה הקטן משום איסור אשת אחיו והוי כמו החולץ בא עליה בזה שפיר הגזירה מדקדושין וביאה של קטן בעלמא אינו כלום יאמרו ביבמה ג"כ אינו כלום ויבא עליה אחיו אבל לשיטת התוס' דס"ל דביאה של קטן ביבמה מדרבנן כמו מאמר דגדול א"כ מנ"ל לגזור אטו ביאה כיון אחר הביאה ג"כ אין איסור, ועיין במגיד פ"ה הביא ג"כ פלוגתא זו וצ"ע, וליורשה ולטמא לה תלי' נמי בפלוגת' זו כמ"ש שם לפ"ז אפשר מ"ש רש"י בנדה דזוכה בנכסי אחיו והבאתי ריש סימן קס"ז י"ל רש"י לטעמיה דס"ל דהוי קנין גמור אבל לשיטת שאר פוסקים אינו זוכה בשום דבר מדין עד שיגדיל:

סעיף יחעריכה


(יג) חולץ לשניה:    כ"כ המגיד פ"ז בשם ה"ג אף על גב דקי"ל חליצה פסולה אינה פוטרת צרתה היינו דוקא שנאסרה עליו בזיקה כגון שעשה בה מאמר או נתן לה גט אבל כשאסורה עליו מתחלתן חליצה כשרה היא וכ"כ תוספ' ר"פ ד"א והיינו כמ"ש בהגהות רס"ז וכ"פ הש"ג ויש מי שאומר הוא דעת הרמב"ם והטור וכן משמע מרש"י ר"פ ד"א דס"ל דשוה לדין בעלת גט ובעלת מאמר, אלא דקשה לפ"ז מבריית' פ"ב דף כ' דתני איסור מצוה ואיסור קדושה חלץ לה נפטר צרתה, וב"ח כתב דבריית' זו איירי מדאוריית' פוטרת אלא מדרבנן תקנו דח"פ אין פוטרת ול"ד דהא איסור מצוה ואיסור קדושה תנא וא' מהם היינו שניות א"כ אף מדרבנן פוטר ואפשר ליישב למ"ש שם לצדדים אתמר בא עליה קאי על איסור מצוה שהוא מדרבנן וחלץ לה קאי על איסור קדושה וי"ל דאיירי דצרתה גם כן אסורה כמותה מ"ה באיסור מצוה שהיא מדרבנן מ"מ פוטר בביאה כשהיא וצרתה שוין כמ"ש ריש סימן קע"א ובאיסור קדושה פוטרת מדאוריית' בחליצה והנה לפוסקים דס"ל בצרות כשהם שוים באיסור פוטרת זא"ז כמ"ש רס"ז י"ל הברייתא איירי כשהצרה ג"כ איסור מצוה וכ"כ המגיד אלא לפי פירושו לדעת הרמב"ם דס"ל אף כשצרות שוים מ"מ אין פוטרת זא"ז קשה לו ליישב וע"ש ובסמוך יתבאר זאת ועל המחבר תימא שהביא דעת הרמב"ם בשם יש מי שאומר ש"מ עיקר כדיעה קמייתא ובסימן קע"ד סותם ופוסק כרמב"ם גם על רמ"א קשה שכתב בסימן קס"ז בענין חליצה פסולה דוקא שהיתה זקוקה ונפסלה והיינו כדיעה קמייתא ושם בריש סימן קע"ד לא הגיה כלום:

סעיף יטעריכה


(יד) וצריכה כ"א מהן חליצה:    כ"כ המגיד עיקר הגירס' ברמב"ם כך היא ובטור הביא דברי הרמב"ם ושם כתב וצריכה אחת מהן חליצה גם לא כתב בסוף דבריו עד שתחלוץ כל א' ודוחק לומר שדולג מדברי הרמב"ם מה שחולק על הטור בענין אם הצרות שוים פוטרת זא"ז בחליצה של אחת מהן, ולפי הגירסא בטור ס"ל לרמב"ם נמי כשהן שוים פוטרת זא"ז ומ"ש וצריכה אחת מהן חליצה היינו א' מצרות ולא זו שנבעלה ביאה פסולה או נתן לה מאמר פסול, ואם נחלצה א' משאר צרות אז כולם פטורות כי זו שנבעלה פשיטא פטורה דהא חליצתה גרוע מחליצה זו ושאר צרות שוים לזו ופטורה כמו בעלת מאמר ובעלת גט לפ"ז ל"ק נמי הברייתא איסור מצוה ואיסור קדושה נפטרה צרתה כמ"ש בסעיף הקודם לפ"ז אם נפלו לפניו ב' אחיות מב' בתים ולכ"א צרה א' אם חלץ לאחיות לא נפטרו הצרות שום אחת מצרות לא נפטרה כגון אם חלץ לאה בראשון והוי ח"פ משום דהיא אחות זקוקה מ"ה לא נפטרה הצרה, ואם אח"כ חלץ לרחל שהיא אחות חליצתו לא נפטרה הצרה דלא שוה רחל עם הצרה אף על גב דהצרה ג"כ אסורה משום צרות קרובת חליצתו מ"מ קרובת חליצתו גרע, כן הוא לפי תירוץ רב אשי דקי"ל כוותיה אף על גב לפי תירוץ התחיל ולא התחיל מוכח דשוים נינהו מ"מ לתירוץ רב אשי חליצת רחל גרועה טפי ועיין בהרא"ש שם אבל לפי הגירסא שכתב כאן והיינו גירסת המגיד ס"ל לרמב"ם ח"פ אינה פוטרת צרתה אפי' כשהן שוין בפסול מ"ה צריכה כ"א חליצה והיינו שאר צרות ועליהן כתב כ"א ולא דיבר כאן מזו שנפסלה בגט או במאמר שזו בוודאי נפטרה בחליצת אחרת ולא כהבנת המגיד מ"ש צריכה כ"א והיינו זו שנפסלה וכ"א משאר צרות ותמה על הרמב"ם למה לא נפטרה זו בחליצת שאר צרות כמו חלץ לצרה נפטרה בעלת הגט דאמר שמואל, וא"ל לפ"ז על המחבר שסתם ופסק כמה פעמים בסימן זה דח"פ פוטרת צרתה כשהן שוין וכאן הביא דעת הרמב"ם דצריכה כ"א חליצה, וי"ל דסמך את עצמו על מה שמסיים ונחלקו עליו וס"ל עיקר כדעת החולקי' אלא הביא דברי הרמב"ם דנשמע מדבריו כמה דינים דח"פ פוטרת לזו וגם אם חלצו כל האחים לזו פוטרת את אחרת ועיין במגיד שכתב בשם הרמב"ן והרשב"א דחולקים עליו בזה ואף לפי גירסא זו י"ל הברייתא איסור מצוה ואיסור קדושה דס"ל לרמב"ם אף על גב ח"פ אין פוטרת את צרתה אפילו בשוין מ"מ באיסור שבכה"ג איסור מצוה ואיסור קדושה שאסור מתחלתה ולא נפקעה הזיקה פוטרת את צרתה כשהן שוין, וכשהיא פטורה בח"פ איתא בסוגיא שני תירוצים לתירוץ א' אפילו לכתחלה לא מהדרין אחר חליצה כשרה כגון אם כבר חלץ ראובן לאחת וזו אחות חליצתו ויש כאן אחר מ"מ חולץ ראובן לזו וכ"פ הרי"ף אבל לדעת הראב"ד והרא"ש דכל מה שאפשר לחלוץ חליצה כשרה מהדרין אחר חליצה כשירה אפילו למפטר נפשיה לפ"ז אם א' מאחין נתן גט מהדרין שיחלוץ אחר ולא הוא אף על פי שהוא שליח דכולם לענין איסור דכולם אסורין לייבם מחמת גיטו, ולכאורה נראה לדעת הרא"ש אפילו בדיעבד לא נפטרה היא מאחר דאפשר לחלוץ מאח השני דהא הוא תופס עיקר התירוץ הראשון חולץ לכולם היינו אמצעית ולההיא שינויא לא מפליגין בין מפטר נפשה למפטר צרה אם כן כשם אם חלץ לבעלת גט לא נפטרה הצרה אף בדיעבד כן הוא אם חלץ אח אחד שחליצתו פסולה טפי משני לא נפטרה זו כמ"ש שם מפורש בתוס' ובהרא"ש מ"ה כתבו לפי תירוץ זה כל ששווים פטורה זו בחליצת זו וכן באחים אם הם שווים ש"מ אם אין שוין אפילו בדיעבד לא נפטרה ולכאורה קשה על הטור שכתב בשם הראב"ד לכתחלה מהדרין אחר חליצה כשרה לפטור את עצמה ובדיעבד מה דעבד עבד וכתב ולזה הסכים הרא"ש ולכאורה לא משמע כן אף שהביא הרא"ש דברי הראב"ד מ"מ לפסק הלכה לפי מה שפסק הרא"ש בתירוץ קמא לפי דאתי אליביה דרב אשי כמ"ש בתוספות משמע דס"ל אף בדיעבד לא נפטרה, ואפשר דס"ל כמ"ש ברי"ו דקי"ל כתרי תירוצים בש"ס לכתחילה מהדרין אחר חליצת כשירה כתירוץ הראשון ובדיעבד מהני ח"פ כתירוץ שני דמחלק בין למפטר נפשיה ובין למפטר צרה ועיין ב"ח שהביא דברי רי"ו ג"כ מיהו לישנא דהרא"ש מ"ש הלכך האי שינויא עיקר לא נתיישב לפ"ז, עיין בהרא"ש שכתב שתים הראשונים אי נפלו בבת אחת זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת, וטעמו משום ח"פ א"צ חזר' ע"כ אחין מ"ה הראשונה אף על גב דאסורה משום אחות זקוקתו מ"מ א"צ חזרה ע"כ אחים והשניה אסורה לראשון משום אחות חלוצתו ולשני אסורה משום אחות זקוקתו יותר טוב שיחלוץ השני אף שאסורה עליו משום אחות זקוקתו, ומ"ש אי נפלו בבת אחת לרבותא כ"כ ומכ"ש אי נפלו זא"ז ואפשר צריך להיות הגירסא אפי' נפלו בבת אחת, וראיתי בב"ח מגי' אי לא נפלו בבת א' ולכאורה נראה כמ"ש דיותר עדיף שיחלוץ זה שאסורה עליו משום זיקא דהא לזה שחלץ אסורה משום אחות חלוצה ובאמת עדיין הן זקוקים לו ואסורה משום אחות זקוקה:

סעיף כעריכה


(טו) קדם א' מהם:    עיין ברמב"ם פ"ה מסיים וכתב רצה א' לחלוץ קודם שידע מה עשה אחיו אין מונעים אותו והמחבר דילג משום דהקשה עליו בכ"מ ובבדק הבית דיש לחוש שמא כבר ייבם אחיו ואם כן החליצה אינו ואתה מצריכה כרוז לכהונה כמ"ש באשה שהלך בעלה וצרתה למ"י וכמ"ש בסוף סימן ק"מ ובאמת על קושיא זו י"ל דאין חשש שייב' אחיו דהא אסור לייבם עד שנדע מיבמה שניה אלא זאת קשה שמא חלץ אחיו ולמ"ש שם לק"מ ועיין ב"ח ודרישה, והב"י כתב בשם תשובת הגאונים בשני יבמים שייבמו שתי יבמות דצריכין לגרש וצריך לחלוץ אחת דיש לחוש שמא א' עשה בה מאמר ואח"כ בא אחיו על השניה והוי ביאה אחר מאמר, ואף שבעל המאמר בא אח"כ על הראשונה מכל מקום ביאתו פסולה: