פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) אין ביאת אחת מהן פוטרת:    מפורש בש"ס קטנה ספק קנויה וחרשת קנויה ומשויירת לכן אין חליצה אחת פוטרת את חברתה בין אם נפלו מפקח ובין אם נפלו מחרש והסכימו רוב הפוסקים מלמדין הקטנה שתמאן בו ואם לא תרצה למאן אז לכ"ע מייבם את החרשת ויוציא אותה בגט ותמתין לקטנה עד שתגדיל וחולצת ואם ייבם את הקטנה אז אין תקנה לחרש כי א"י לייבם אותה מאחר שכבר ייבם א' מבית זה והיא אין בת חליצה ועיין בש"ג פ' ב"ש:

סעיף בעריכה


(ב) ביאת א':    כלומר בקטנות וחרשות אין פוטרת צרות בחליצה אפי' הצרה שוה לה אבל בביאה פוטרת כששוה לה:

סעיף העריכה


(ג) לא פסל הראשונה:    ממ"נ אם קנויה היא אם כן קנה הראשונה תו לא פסלה השניה את הראשונה כמו בגדולה אם בא על אחת תו ביאת השניה לא פסלת, ואם אינה קנויה א"כ הוי כאלו שתיהם נכריות ומקיים הראשונה ולא את השניה שמא הראשונה קנויה היא והשניה צריכה מיאון דהא הביאה מהני בה וכן בשתיהן חרשת נמי אין השניה פוסלת את הראשונה אלא הביאה מהני בה וצריכה גט:

סעיף זעריכה


(ד) לא פסל את הקטנה:    כן הוא הגירסא במתני' לשיטת הרי"ף והרמב"ם והטעם משום ממ"נ הנ"ל, אבל בא על החרשת ואח"כ על הקטנה פוסלת את החרשת כי החרשת קנוי' ואינה קנויה והקטנה שמא קנויה הוא ואז קנויה היא לגמרי ופוסלת את החרשת וסבירא לי' לרמב"ם דאז אסור בשתיהן מאחר בעת הביאה של הקטנה היתה החרשת פסולה עליו תו לא מהני מיאון דקטנה לקיים את החרשת כיון דבחרשת ליכא מצות יבום גמור משא"כ כשבא על הגדולה אחר שבא על הקטנה מלמדין לקטנה שתמאן ומותר בגדול' כיון שמקיים בגדולה מצות יבום: