פתיחת התפריט הראשי

בית שמואל על אבן העזר קיח

סעיף אעריכה


(א) בכח התקנה וכו':    התקנה היתה שאם כתובתה מרובה מחצי הנכסים אין לה אלא חצי הנכסים וחצי אחר ליורשים ובעל חוב גובה חובו מחלק היורשים ואפילו אם ויתרו היורשים לאלמנה שתטול כל הכתובה אין שומעין להם לחוב את הבעל חוב ואם התקנה היא שהברירה ביד היורשים לסלק אלמנה הכתובה או ליתן לה חצי עזבון ויש כאן ב"ח יכולים ליתן לה כל סך הכתובה כדי להפסיד לב"ח ועיין סי' קי"ג:


(ב) אבל לא בגדי חול:    אף על גב בסימן צ"ט מבואר לאלמנה שמין כל הבגדים אפילו של חול שאני הכא דאינה נוטלת אלא חצי עזבון אפילו אינו מספיק לכדי הכתובה לכן אין שמין בגדי חול כן כתוב בפרישה:


(ג) תנאי השיור וכו':    עיין ב"י סי' ק"ס שם הביא תשובת הר"ן והטעם כמ"ש בסמוך כל שאינו מפורש בתנאי אוקמ' אדינ' לכן היבם יורש אותה ואינו מחזיר כלום אף על גב אם מתה בחיי בעלה צריך להחזיר ליורשה ע"פ התיקון מ"מ אם מתה כשהיא ש"י נגד היבם לא היה התקנה:

סעיף דעריכה


(ד) אלמנה שפרעה וכו':    עיין חושן המשפט סי' קכ"ח שם פסק בהג"ה הפורע לעכו"ם אינו בכלל הפורע חוב של חבירו וחייב הלוב לשלם לו וכאן משמע דיפה עשתה משום דהוי כאלו נתמנת אפטרופס עליהם כמ"ש בטור משמע אי לאו הכי היו היתומים פטורים לשלם צ"ל נגד היתומים שאני דלא היה לה לשלם בלי ידיעת הב"ד ועיין פרישה ותשובת ש"י סי' נ"ח ועיין פרישה ס"ק כ"ב כתב אם היא גורמת הגט א"צ ליתן לה הוספת שליש מה שמוסיפים ולכאורה אנ"ל כי הוספ' שליש דינו כנדוני' כמ"ש בסי' קט"ז ועיין סי' ס"ו:

סעיף ועריכה


(ה) וכן כל ספק וכו':    ה"ה בתקנות שתפסיד מהכתובה כל מה שאינו מפורש או אם יש איזה ספק אין לגרוע מהכתובה ועיין בטור סעיף י"ג ובתשובת הר"ן שהבי' הב"י ולא כתשובת בן ששון סימן י"ט שכתב דוק' בספק תנאי אמרינן יד הבעל על העליונה ולא בספק התקנה ובענין התקנה שיהיה הולד ל' יום עיין בתשובת הר"ן היינו שיחיה בחיי האם ואחר מותה ל' יום וכן מפרש בדרישה דברי הטור ובתשובת בן ששון כתב שיחיה אחר מות האם ל' יום:

סעיף חעריכה


(ו) אבל אם מחלה:    עיין סי' צ' שם מבואר הפלוגת' אם מחילה מועיל בנצ"ב ובטור מבואר דאיירי כאן בענין דאינה יכולה לומר נ"ר עשיתי לבעלי:


(ז) מעכשיו לבעלה:    הטעם דחיישינן כל איש יפצר באשתו ליתן לו במתנה לאחר מותה אבל בחיי אשתו אין האשה מתרצית ליתן דשמ' ימות הבעל בחייה ויאכלו אחרים את נחלתה בחייה ועיין תשובת רשב"א סי' תשע"ח:


(ח) ויש לילך בזה אחר לשון התקנה:    ולכאורה נראה לפי המנהג שלנו שכותבים מחמת עידור תקיים כתקנת שו"ם א"כ מתנה אביה שיחזור לו הנדוני' אחר מותה דהיינו תקנו' שו"ם שיחזור אפילו בשנה שניה החצי מ"ה א"י למחול והוי כאלו התנה שנותן בתנאי זה ואפשר אפילו אם היא נתנה הנדוני' משלה דאז יכולה למחול מה שתרצה מ"מ אם נכתב בתנאים אם תמות יחזור ליורשים תו א"י למחול אם נעשה בקנין ועיין סי' צ':

סעיף טעריכה


(ט) אם תגבנו יקח בהן קרקע:    אף על גב אם הבעל נותן מתנה לאשתו קנתה ואין אוכל פירות היינו מה שנותן אחר הנישואין אבל מתנה שנותן לה קודם שנשאה נעשו מיד נ"מ והבעל אוכל פירות:


(י) אבל אם לותה וכו':    כיון דהיא יכולה לגבות כל שעה שתרצה נעשה נ"מ שלה כשאר נ"מ דיש לו גם כן פירות וב"ח גובה אם יש לו שטר אף על פי שהיא א"י ליתן לאחר אבל חוב שלה שנעשה אחר הנישואין אין חייב לשלם אלא דוק' כשנושאת ונותנת בבית כמ"ש בח"מ סימן צ"ו מיהו קשה למה לא אמדי' דעת הבעל מסתמ' לא נתן לה מתנה שתתן לאחרים אלא לה נתן ולא לפרוע חובות וכן הקשה בח"מ ולמ"ש בסי' צ' בשם מהרי"ו לק"מ:


(יא) דכל לגבי בעלה ודאי מחלה:    אף על גב נ"מ ונצ"ב מוכרת בטובת הנאה כמ"ש בפ' החובל ובחושן המשפט סי' תכ"ד דשאני נ"מ וצ"ב שהם בעין לכן אחר שמכרתם לאחר תו א"י למחול לבעלה משא"כ חוב או כתובה יכולה למחול לכן א"י למכור הכתובה בטובת הנאה מטעם כל לגבי בעל' ודאי מחל' וחוב זה דומה לכתובה וכ"כ בפרישה ובח"מ הקשה היכא יכולה למחול הלא משועבד לב"ח מדר"נ וע"ש וא"י למה לא הקשה כן על הש"ס פ' הנ"ל דאית' שם דחיישינן שמא תמחול הכתובה ועיין בה"ת שער נ"א ומ"ש בזה בשם הרמב"ן ובש"ך סי' פ"ו:

סעיף יעריכה


(יב) אם נתן לה הבעל מתנה:    ועיין סי' פ"ה מתנה שנותן לה יש לו פירי פירות והוא א"י ליתן לאחר לכאורה תימא למה גובה הב"ח שהלוה לה אחר הנישואין ממתנה זו יותר ממתנה שנותן לה בעת הנישואין כיון דיש לו פירי פירות והוא אינו חייב לשלם חוב שלה שלותה אחר הנישואין:

סעיף יבעריכה


(יג) אין לאותו קרקע דין נצ"ב:    דאיך יתכן שקרקע שלה והמעו' שתוצי' ממנו ג"כ נעשה נ"מ ואחר מיתתו תגבה שניהם:

סעיף יגעריכה


(יד) עליהם להבי' ראיה:    משום שהנכסים בחזקת הבעל גם הבעל יורש אותם אלא יורשים באים מחמת התקנה והיכא דיש ספק אוקמ' אדינ':

סעיף ידעריכה


(טו) אינו מתנה וכו':    דאף אם תשהה עמו עשר שנים ולא תלד שאז הוא מחוייב לישא אחרת לקיום פ"ו מ"מ התנאי קיים ויפטרנה בגט ולא ישא אחרת עליה:

סעיף טועריכה


(טז) ונשבע שלא ישא אחרת:    בתשובת הרא"ש לית' שנשבע שלא ישא מרצונה רק נשבע סתם ומ"מ חל השבועה ואפשר הרא"ש לטעמו דס"ל דיכול לקיים פו"ר עם פלגש כמ"ש ריש כתובו' וכ"כ בדרישה ואפילו להפוסקים דס"ל פלגש אסור מ"מ חל השבועה משום דהוי שבועו' כולל כמו שכתוב בתשובת ריב"ש סי' צ"ח מדחל על הנשים שאינן בת בנים ועיין בהרי"ף והרא"ש ס"פ ע"פ הביאו ירושלמי הנשבע שלא לאכול מצה חייל השבועה בכולל מצה כל השנה ולא כבעל המאור דס"ל שבועה לא חייל בכולל ועיין ביורה דעה סימן רל"ט ובתשו' רשב"ץ כתב אם נשבע שלא ליש' אשה אחרת עליה שלא מרצונה לא הוי מתנה על מה שכתב בתורה כיון שיכול לפייסה בממון ולכאורה קשה בל"ז נמי שפיר דהא יכול לגרשה כמ"ש בסמוך ויש ליישב:

סעיף טזעריכה


(יז) צריך לקיים שבועתו:    דאין מוציאים למזון האשה מנכסים משועבדים מיד שנשבע חייב לקיים שבועתו ואף על גב עדיין לא נתן הוי כנכסים משועבדים ועיין בטור סי' קנ"ד שם הבי' תשובת הרא"ש מי שנשבע ליתן לאשתו שניה כל מה שיש לו ופסק דאין השבועה חל כיון דחיוב לראשונה ועיין בדרישה שם:

סעיף יזעריכה


(יח) אין זה טענת אונס:    משום כדין עשה שרצה לגרש אותה כיון ששהה עמה עשרה שנים ולא ילדה והיא שיחדתו בממון שלא ישא אחרת ואין זה אונס ועוד שלא מסרה מודעה כ"כ בתשו' הרא"ש ובסי' ק"ה כתב הב"י בשם תשו' הרשב"א אפילו לא מסרה מודעה מחילתה בטלה וב"ח הבין דסותרים זא"ז ולית' דהא קי"ל במתנה ומחילה א"צ מסירת מודעה אלא כאן כיון דיש עליה דין ודברים הוי פשרה וצריך מ"מ, ובזה"ז דאיכ' חר"ג מ"מ י"ל אם שהה עשרה שנים ולא ילדה יכול לגרשה בעל כרחה ונוהג דין זה אף בזה"ז ועיין סימן קנ"ד:

סעיף יחעריכה


(יט) אלמנה שגבתה:    ב"ח מאריך בדין זה ועולה מדבריו דוק' שתפסה מטלטלין לרשותה וזכתה בהם אבל אם לא תפסה אפילו אם היורשין ג"כ לא תפסו חל חיוב הקבורה על הנכסים קודם שחל גביות הכתובה והנה בתשו' הרשב"א שהבי' הב"י ריש סימן צ"ג ובתשו' הרמב"ן סי' ס"ד אית' אפילו לכתחלה הי' גובה הכתובה והוא נקבר מן הצדקה וכ"כ במרדכי פנ"ש וכן משמע מדברי הג"ה בסעיף זה ואפילו אם תפסו היורשים קרקע או מטלטלין אם כת' לה מטלטלין אג"ק מוציאה מהם ומה שאתמר בתוספת' מה שקדם זכה והוא נקבר מן הצדקה משמע אם זכו היורשים נקבר מן אותם מעו' איירי אם תפסו מטלטלין ולא כתב לה מטלטלין אג"ק כיון מדינ' דש"ס מטלטלין אינן משועבדים לה אא"כ כשתפסה מחיים לכן אם תפסו היורשים מטלטלין זכו כיון שלא כתב לה אף על גב ואם תפסה היא משמע אפילו אם תפסה אחר המיתה מהני והוא נקבר מן הצדקה ובש"ג דף תקכ"ח פסק מטלטלין ולא כתב לה אג"ק לא מהני תפיסה של אחר מיתתו כי בודאי בזה לא תקנו הגאונים שתגבה היא והמת יהיה מושלך בבזיון עולה מזה קרקע או מטלטלין וכתב לה אגב לא מהני תפיס' היורשים, ומטלטלין ולא כתב לה אגב לא מהני תפיסה שלה אא"כ שתפסה מחיים ואם היורשים מכרו קרקע וקברוהו כתב בח"מ דאינן חייבים לשלם מדין גמרי דיש לדמו' ליורשים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים דאין חייבים לשלם משום דאין זה רק שהרחיק שיעבודו ומאחר דקי"ל ב"ח מכאן ולהבי' הוא גובה א"כ כל זמן שלא התרו בהם אין על היתומים שום תלונה מיהו אם יכולה לטרוף הקרקע שמכרו נראה דיכולה לטרוף אלא כשא"י לטרוף פטורים הם לשלם אבל אם מיחו בידם בכח ב"ד ומכ"ש אם הוציאו היתומים ממון שלהם ורוצים לתפוס נכסי המת מוציאה מהם ומ"ש ב"ח וכן עמא דבר דנקבר מן נכסי המת אין ראיה משום רוב האלמנות אין מקפידין אבל מי שרוצה לעכב הדין עמה ע"כ ועיין בח"מ סי' ק"ז ובד"מ רס"ק:


(כ) והוא נקבר מקופה של צדקה:    בתשו' מהר"מ מינץ סי' ג"ן כתב הוצאות קבורה קרוב קרוב קודם ואם היה הבן שם עליו מוטל הוצאות קבורה דעל כל ז' מתים אשר הכהן מטמ' את עצמו מצוה להם לקוברו ולא הוי מת מצוה להטילו על הצדק' אלא בנו קברו וה"ה בתו אם היה לה בלא בעלה ואם לא היו שם הבנים והבנות והאלמנה וחתניו שם מוטל על שניהם בשוה ואחיו נותן חצי מה שנותן חתנו או אלמנה וכן חצי מן אחיו:

סעיף יטעריכה


(כא) ע"ד תנאים ראשונים החזירה:    עיין מ"ש סוף סימן קי"ד:


(כב) רק בנדוני':    וז"ל בתשו' הרא"ש ול"ד לתקנות ר"ת וכו' כי בכל תקנה אמרי' הבו דלא הוסיף עליה דוקא בנדן תיקון משום עגמת נפש ואסמכוהו אקרא ותם לריק כחכם אבל ירושה שנפלה לה דהיינו נ"מ לא תיקון ומשמע אפי' לא בא לידי הבעל עדיין הירושה מ"מ זכה מיהו נראה נ"מ שנתן לה אביה מודה הרא"ש דצריך להחזיר כי איכא בזה ג"כ עגמת נפש, ובח"מ כתב נ"מ שהיו לה קודם הנישואים היינו שנפל לה הירושה קודם הנישואים צריך להחזיר וירושה שנפלה אחר הנישואין א"צ להחזיר ואין נ"ל אלא כל מה שאין אביה נותן לה א"צ להחזיר ובתשו' מהרי"ו סי' ס"ד פסק כהרא"ש דתקנה לא הי' על נ"מ שהיה לה ובתשובת מהרי"ל סי' ס"ד פסק גם בנכסי מלוג שהיו לה תקנו וכבר האריך בזה בתשובת ש"י סי' צ"ג ופסק כמהרי"ל ולדעת הרב רמ"א עיקר כהרא"ש ועיין סוף סימן נ"ה:


(כג) וכן במתנות שנתנו לחתן:    מבואר בתשו' מהרי"ל שם כל המתנות שנותנים להחתן משני צדדים הוי נ"מ וצריך להחזיר היינו לשיטתו כמ"ש בסמוך וכן פסק בתשו' בנימין זאב ובתשו' מהרי"ו שם משמע דמודה בזה מה שנותנים להכלה איתא ביה ותם לריק כחכם אבל בתשובת מהרא"מ סי' ט"ז פסק דמתנות א"צ להחזיר אפי' מה שנתן אבי הכלה ואמה ול"ד לנדוניא דאיכא מנהגא ידועה וברור' אבל דמתנות ליכא מנהג ידוע לא סגי בלא תנאי וכ"פ בתשובת מהרשד"מ סי' ק"מ ומסיים שם וכתב המפקפק בזה ראוי לנזיפה כאלו מהרהר אחר התורה ואחר דברי חכמים ונראה להני פוסקים דצריך להחזיר הכל אז א"צ לקובר' ואם תופס נ"מ חייב לקוברה ואפילו אם מחזיק /מחזיר/ נ"מ מה שנתן האב ומחזיק שאר נ"מ מה שלא נתן האב נראה דחייב לקוברה כמ"ש בסי' ק"ס וכן משמע מתשו' מהרי"ל סי' פ"ד ותשו' מהרי"ו שם ועיין בד"מ סי' נ"ה:


(כד) וכן מנהג הקהילו':    עיין בתשו' מ"ב מסי' י"א עד סי' ט"ו מה שנתחבטו בזה חכמי הדור והוא כתב הרב רמ"א לא הכריע ומ"ש וכן מנהג הקהלות הוא ל' תשו' מיימו' אף על גב בחושן המשפט סי' רכ"ג הכריע אם מתה קודם הנישואין לא זכו בהם היורשים שאני התם דאומדנא הוא הוא דלא נתן אלא להשיא אותה אבל כאן כבר היא נשואה ובט"ז כתב אם האב נתן הנדוניא או א' מקרובי' נתן הנדוניא אפי' אם יש קרובים יותר וא' נותן הנדוניא מחזירי' להנותן אפי' אם לא נתן משלו רק קיבץ ונתן לה נדוניא ואם הנותן מת נותן ליורשיו ואם נתן אדם אחר שאין קרוב לא שייך כלל ותם לריק כחכם ומחזירי' ליורשים:


(כה) אבל כשהן עצמן וכו':    דלא שייך ותם לריק כחכם כשהן בעצמן הכניסו הנדוני' ועכשיו מנהג פשוט ביתומים כשיש להם מעות ירושה כותבים בפי' מחמת עידור וקטט יועמד כתקנות שו"ם כאלו השיא' אביה בחייו וכתב בח"מ אפילו אם שכחו לכתוב או שאין התנאים לפנינו נוהגים תקנות שו"ם כיון שרגילים לכתוב הוי כאלו כתבו ותקנו' שו"ם היינו שיחזור שנה שניה כי שנה הראשונה היינו תקנות ר"ת ועיין תשו' מ"ב סימן י"ג ועיין תשו' ש"י סימן כ"ד ועיין בד"מ סימן נ"ה:


(כו) הולכים אחר מקום שנשאה:    בסימן ס"ו מבואר אם נשאה ע"מ שתדור עמו במקומו הולכים אחר המנהג מקומו:


(כז) דלא שייך בזה דין חתנים:    כמ"ש בסי' נ"ה שפסק ר"ת נדוניא שלא בא ליד החתן א"צ ליתן לו כי אומדנ' הוא שלא כתב לו אלא שתהנה בתו ג"כ והיינו דוקא כשמת' מית' טבעית אבל אם נהרג' או המירה שזה אונס דלא שכיח ולא אסיק אדעתא ואפי' אם התנה בפי' שאם תמות תוך השנה שיחזור הנדן מ"מ אין זה בכלל התנאי:


(כח) שצריכין להחזיר מכח התקנ':    בפסקי מהרא"י סימן רס"ז כתב בתקנ' אמרינן לא פלוג אפי' באונס' דלא שכיח כיון דתקנו בחד אונס ה"ה בכולהו ומיהו בהמירה מסופק שם לכן כתב הרב רמ"א דיש להתיישב בדבר: