פתיחת התפריט הראשי

תשובה מעריכה

עוד לרבי עמרם בן מרואס י"א

אח נכבד ומעולה, הגיעוני כתבך הראשון הארוך על ידי הפרש, והשני הקצר ממנו עם הרץ, וגדל צערי מצערכם מתשובת ברכה מעין שבע. ומה אעשה, ורמוני מאהבי, יעצוני לתתה אל בן מטבו"ח הבא ממליאנה בעבורה, וגם נשבע אלי כי ב' חזנין היו, וגם כתב לי הנכבד אנבופילי"א איך היה צועק עלי, ושלחתי לך הכתב ההוא להיות לעד ולאות על התנצלותי.

ואמנם מה שנפלאת על מה שאמרתי, שהמונע אותה אמר שלא כהלכה, לא מן ההלכה שבפרק במה מדליקין (דף לד:) היתה כונתי, כי שם אין זכר לדין זה. אלא מפני שאף אם יהיה טעם התקנה מפני עם שבשדות, הלא גם ביום־טוב היה להם עם שבשדות, כמו שמפורש בסוף ראש השנה (דף לה.) ובפרק בתרא דיומא (דף עז:), אין צריך לומר אם אין הטעם משום עם שבשדות, שלא נזכר זה בדברי שום מפרש. ורש"י ז"ל והר"ם ז"ל לא הזכירו עם שבשדות בתקנה זו, אלא שאר העם שבאין כולם לבית הכנסת בלילי שבת, ויש מהן מאחרין; ועם שבשדות אין מאחרין יותר משאר העם, שהרי בתקיעה ראשונה שתוקעין בערב שבת הם נכנסין לעיר כמו שמפורש בפרק במה מדליקין (דף לה:). ואם בספר שלחן מצאת שאין אומרין אותה, וכתב זה בלא ראיה אלא מסברתו, יותר יש לסמוך על ספר המנהיג שכתב בפירוש שאומרים אותה, שהיה מחברו רב גדול יותר ממחבר הספר ההוא. וגם מפני הראיות שכתבתי. ואם אין אומרים אותה בבית חתנים ובבית האבל, לפי שמתחילה לא נתקנה אלא בבית הכנסת, שהיו הכל באין שם ושהיתה בשדה במקום סכנת מזיקין. וכן אין מקדשין ואין מבדילין שם, ומקצרין בהרבה דברים.

ומה שאמרת שהקידוש הוא משום רפואה להאיר העינים, ואף על פי שאין שם אורחים -- אף על פי שזה הטעם כתבוהו קצת הגאונים, אינו נכון, שהרי חכמים ז"ל לא הזכירו אלא משום אורחים; ואם היה טעם זה נכון, היה להם להזכירו. וגם רבינו האי ז"ל לא סמך עליו, ולזה אמר שאין מקדשין היכא דליכא אורחים. ומכל מקום נהגו לקדש, אף על פי שבטל הטעם, התקנה נשארה במקומה, ולא מפני טעם רפואה, כי אין הרפואה סיבה להקידוש, אלא הקידוש כשנעשה כתקנו במקום סעודה הוא סיבה לרפואה, אבל אם היתה ברכה לבטלה, רפואות תעלה אין לה.

ומה שכתבת שנוהגין קולא בדם בתולים, ראוי למנוע אותן מן המנהג הרע ההוא, אף על פי שחכמי המשנה הקלו בו וחלקו בין קטנה ובין שהגיע זמנה לראות ובין ראתה ללא ראתה -- הנה האמוראים הראשונים רב ושמואל אמרו: בועל בעילת מצוה ופורש, וכן ר' יוחנן וריש לקיש בכל פרקין דתינוקת דמסיימי: בועל בעילת מצוה ופורש, כדאיתא בפרק תינוקת (נדה סה, ב). וכן הסכימו כל הגאונים וכל המחברים ראשונים ואחרונים ז"ל, דבין גדולה בין קטנה בועל בעילת מצוה ופורש, ואפילו בדקה ולא מצאה דם -- טמאה כרואה ודאית, שמא דם טיפה היה שם ונאבד, או שחיפתו שכבת זרע, וצריכה לישב שבעה נקיים. גם יש מחמירין שלא תתחיל לספור אלא מיום חמישי לבעילה, לפי שחוששת שלשה ימים לפליטת זרע שסותרת מניינה, שפולטת שכבת זרע כרואה, וזה דעת בעל התרומה. והרשב"א ז"ל מיקל בזה, שלא אמרו פולטת שכבת זרע כרואה אלא לטהרות ולא לבעלה, כמ"ש זה בס' ת"ה בשער הפרישה.

אבל במה שנהגו שם להחמיר בימי טוהר של יולדת אף אם אינה רואה בהן -- בזה אני אומר, שאם נהגו זה לגדר ופרישה אף על פי שידוע שהוא מותר, או מפני נקיות מפני שבאותן הימים דמים מצויין בה, ראוי להניחם על מנהגם ואין מתירין אותה בפניהם. אבל אם נהגו כן בטעות מפני שסבורים שאסור מן הדין, ראוי להודיעם שטועים הם, והוא מנהג שיצא להם מן הצדוקים כדרך שכתב הר"ם ז"ל (פ"יא מהל' איסורי ביאה).

גם מה שנוהגים להפטיר בשנים, כבר כתבתי לך תשובה על זה בתוס' השאלות האחרות ששאלת מהפסיק בין שברים לתרועה, וכן מהסדרת תפלת מוסף של ראש השנה.

ודברים האחרים אשר שאלת אותי עליהם ולא הודעתני אם הגיעו לידך, ולכן הודיעני, כי אם לא באו לידך אוסיף ידי שנית להשיב עליהן. ומעניין זה כתבתי לך שאין מפטירין בשנים, אבל עתה הוספת לשאול, שחזן קורא פסוק אחד והשני פסוק אחר וקורין אותן כך בדלוג, וזהו מנהג טעות, כי המפטיר שקרא בתורה מפני כבוד התורה, צריך שיקרא הוא כל ההפטרה, ולא שישתוק הוא ויקרא אחר שלא קרא בתורה ויקראו כן בדלוג. ואף אם נשתתק המפטיר באמצע ההפטרה מחמת חולי או אונס אחר שקרה לו, הבא לסיים אותה לא יתחיל ממקום שפסק הראשון, אלא צריך לחזור ולברך ולהתחיל ממקום שהתחיל הראשון. כי כן אמרו בירושלמי (דפרק אין עומדין) גבי קריאת התורה, והביאו הרי"ף ז"ל בהלכות (בפ' בני העיר): היה קורא בתורה ונשתתק, צריך להתחיל ממקום שהתחיל הראשון, שאם אתה אומר ממקום שפסק, הראשונים נתברכו לפניהם ולא לאחריהם, והאחרונים נתברכו לאחריהם ולא לפניהם, וכתיב "תורת ה' תמימה" שתהא כולה תמה, ע"כ. ונדון זה לההיא דמיא, שהרי צריך לברך על ההפטרה לפניה ולאחריה. וכל שכן שאין לקרותם בדלוג כמו שנוהגים שם. ולא דמי לש"צ שנשתתק באמצע תפילה, דתנן (ברכות לד, א) שמתחיל השני מתחלת ברכה שטעה זה, דהתם כבר יצאו הצבור ידי חובתן מאותן ברכות שקרא הא', מה שאין כן בהפטרה שצריך לברך לפניה ולאחריה.