ביאור:תוספתא/שביעית/ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת שְׁבִיעִית פֶּרֶק ד

פירות השוק בשביעית

(א)

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

הַפַּרְסָיוֹת, שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן - מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית,

ראו משנה ה, א. כאן נוספה התשובה לר' יהודה, המסתמכת על תצפית.

שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לִשְׁתֵּי שָׁנִים.
אָמְרוּ לוֹ: הֲרֵי הֵן אֶצְלָךְ בְּטִבֶּרְיָה,
וְאֵינָן עוֹשׂוֹת אֶלָּא בְּנוֹת שְׁנָתָן.

(ב)
הַטּוֹמֵן אֶת הַלּוּף בַּשְּׁבִיעִית,

ראו שם ה, ב. ר' מאיר אינו חולק על המשנה המתירה לטמון לוף באדמה, אבל ממליץ להחמיר.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: דֶּרֶךְ אֶרֶץ - טוֹמְנוֹ בֶּעָצִיץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְמַח.
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: (ירמיה לב, יד)
"וּנְתַתָּם בִּכְלִי חָרֶשׂ לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים."

(ג)
הַלּוּף שֶׁעָבְרָה עָלָיו שְׁבִיעִית,

פירוט למשנה ה, ג. ההנחה של ר' אליעזר היא שהמלקטים בשביעית הם העניים.

רַבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם שָׁהָא שָׁלֹשׁ שָׁנִים אחרי השביעית - נוֹתֵן לָעֲנִיִּים רְבִיעַ;
אִם שָׁהָא שְׁתֵּי שָׁנִים - נוֹתֵן לָעֲנִיִּים שְׁלִישׁ;
שָׁנָה אַחַת - נוֹתֵן לָעֲנִיִּים מֶחֱצָה.

(ד)

מֵאֵמָתַי מֻתָּר אָדָן לִקַּח הַלּוּף בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִכָּל מָקוֹם?

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִיָּד.

ראו משנה ה, ה. הזכרון מתעתע!

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: "מַעֲשֶׂה וְהָיִינוּ בְּעֵין כּוּשִׁי,
וְהָיִינוּ אוֹכְלִין לוּף בְּמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁלְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית,
עַל פִּי רַבִּי טַרְפוֹן."
אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵה: "מִשָּׁם רְאָיָה?
עִמָּכֶם הָיִיתִי, וּמוֹצָאֵי פֶסַח הָיָה!"

(ה)
אֵין מוֹכְרִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית לְחָשׁוּד עַל השְׁבִיעִית,

ראו משנה ה, ח. התוספתא מחמירה ואוסרת גם על מכירת פירות עם זרעים, שמא יזרע אותם. מצד שני, מתירים בית הלל למכור לו שדה בשביעית, למרות שהוא עלול לעבד אותו.

אֶחָד זְרָעִים הַנֶּאֱכָלִין, וְאֶחָד זְרָעִים שֶׁאֵין נֶאֱכָלִין.
בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: לֹא יִמְכֹּר לוֹ שָׂדֶה בַשְּׁבִיעִית.
וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.

(ו)
וְאֵי זוֹ הִיא "אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל"?

ראו משנה ו, א: המשנה הזכירה רק את הגבול של כזיב עם סוריה. התוספתא מוסיפה שבגבול המצרי יש רק שתי ארצות, ולא שלוש.

מִנָּהָר דָּרוֹמָה שֶׁלִּכְזִיב  נהר אל מפשוח וְהֵלָךְ.
סָמוּךְ לְעַמּוֹן וּמוֹאָב, וּלְאֶרֶץ מִצְרָיִם,
שְׁתֵּי אֲרָצוֹת הֵן: אוֹ נֶאֱכָל וְנֶעֱבָד, אוֹ לֹא נֶאֱכָל וְלֹא נֶעֱבָד.

(ז)
עַיְרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַסְּמוּכוֹת לַסְּפָר - מוֹשִׁיבִין עֲלֵיהֶן שׁוֹמֵר,

אמנם מחזקים ידי גויים בשביעית (משנה ה, ט,) אבל שומרים על היבולים מפניהם. וראו גם משנה פאה ו, א, שההפקר נראה בטעות כהפקר לכל, ואין הדבר כן.

כְּדֵי שֶׁלֹּא יָפוּצוּ גוֹיִם וְיָבֹזּוּ פֵרוֹת שְׁבִיעִית.

סוריה

(ח)
עֲיָרוֹת הַמֻּתָּרוֹת בִּתְחוּם נָוֵי עיר בבשן, היום נָוָה וְנֶאֶסְרוּ:

רשימה מפורטת של סוריא ועריה, השוו משנה ו, א.

כְּגוֹן צוּר וּצְיָר, עירות קרובות לנוה, מצפון מזרח, צֻריא, טרייא וְגַשְׁמִי  היום גָ'סִים צפונית לנוה וְזִיזְיוֹן, זַיְזוּן על הירמוך
וְיַגְדֵי חֲטָם, היום עַתְמָן מזרחית לזַיְזוּן וְדָנָב חֻרְבְתָא, היום אַל-דַנְבָּה מזרחית לנוה וְכַרְכָּא דְבֵית חַזְרָג מבצר לא מזוהה

(ט)

עֲיָרוֹת הָאֲסוּרוֹת בִּתְחוּם צוֹר:
אַשְׁנֵץ, וּבֶצֶת, וּפוּמָא צִיבָא, עיירות בין צור ועכו
וַחֲנִיתָא עִלֵּיתָא, וַחֲנִיתָא אַרְעִיתָא,
רֵישׁ מַיָּא, וּבֵית בַּדְיָא, וְחַמּוֹן וּמְזַיִן.

(י)

עֲיָרוֹת שֶׁחַיָּבוֹת בַּמַּעַשְׂרוֹת בִּתְחוּם סוּסִיתָא: בחוף המזרחי של הכינרת
עַיְנוּשׁ, וְעֵין תַּרְעָא, וְרוּם בְּרִיךְ, עֵין יַעְרִיט, וּכְפַר יְעָרִים,
וְנוֹב וְחִצְפַּיָּא וּכְפַר צֶמַח.
רַבִּי הִתִּיר כְּפַר צֶמַח.

(יא)
תְּחוּם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: פָּרָשַׁת אַשְׁקְלוֹן, הדרך מאשקלון לצדון

ראו רשימה דומה בספרי דברים נא.

וְחוֹמַת מִגְדָּל סְטְרָטוֹן, שמה הקודם של קיסרין וְדוֹר, דאר וְשׁוּרָה דְּעַכּוֹ, חומת עכו
וְרֵישׁ מַיָּא דְגַעֲתוֹן, וְגַעֲתוֹן גַּרְמַהּ, וְכַבְרְתָא, כברי וּבֵי זְנֵיתָא, חירבת זויניתה, צפונית לכברי
וְקַצְטְרָא דְגָלִילָא, מגדל חרבת גליל מצפון לכזיב וְקַבַּיָּא דְעַיְתָא, ומקוואות עיתא, בכפר עיתא
וּמִלְּתָא דְכוּר, סוללה של כור, חרבת אלכורא וְכוּרַיֵּי רַבְּתָא, חרבת אלכורייה
וְתַפְנַיָּא וְסַנְפְּתָא וּמְחַרְתָּא דְיַתִּיר, מערת יתיר, כפר יטיר וּמַמְצִיא דְגִתָּא, וּמַסְפָּד, וּמַחְרֶשֶת,
וְנַחְלָא דְיַפְצְאֵל וְעוּלֶשְׁתָּא וְאוּלָם רַבְּתָא,
וּמִגְדַּל חָרוּב וְנֻקְבְּתָא דְעִיוֹן, נחל של עיון, מַרְגְ' עַיוּן
וּכְזִישָׁא, וְחֻקְרַת כַּרְכָּא דְבַר סִנְגוֹרָא, מצודת הכרך של בן סינגורא, לא מזוהה
ותַּרְנָגְלָא עִלָּיָא דְקֵיסַרְיוֹן, דמות התרנגול מעל קיסריון בפניאס
וּקְנָת, וְרֶקֶם דְּחָגְרָא, וּטְרָכוֹנָא דִמְתַחֵם לְבָצְרָה, ערים בבשן
וְיָגוּד סִכּוּתָא, וְנִמְרִין, וּמֶלַח דְזַרְוַאי,
וְיַבְּקָא וְחֶשְׁבּוֹן וְנַחְלָא דְזָרֶד, וּרְפִיחַ דְּחָגְרָה וְרֶקֶם גִּיאָה,
וְגִנַּיָּה דְאַשְׁקְלוֹן, וְדֶרֶךְ הַגְּדוֹלָה הַהוֹלֶכֶת לַמִּדְבָּר. דרך המלך, מדמשק דרומה

(יב)

מוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָה, שֶׁאֵין זוֹרְעִין וְאֵין חוֹרְשִׁין וְאֵין מְנַכְּשִׁין בְּסוּרְיָא,
לְפִי שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָהֶן מֻתָּר בָּאָרֶץ.

שֶׁכָּל שֶׁכַּיּוֹצֵא בוֹ מֻתָּר בָּאָרֶץ, עוֹשִׂין אוֹתוֹֹ בְּסוּרְיָא.

ראו משנה ו, ב.
הברייתא משלבת את שאלת סוריא עם שאלת שיתוף הפעולה עם הגויים שם.

אֵין עוֹשִׂין אִתּוֹ עם הגוי בִּמְחֻבָּר בַּקַּרְקַע בְּסוּרְיָא,
אֲבָל עוֹקְרִין, וְאוֹגֵד עַל יְדֵיהֶן,
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא הוּא מְלַקֵּט, וְהֵן אוֹגְדִין עַל יָדָיו.
בּוֹצְרִין, וְדוֹרֵךְ עַל יְדֵיהֶן.
מוֹסְקִין, וְעוֹטֵן במעטן בבית הבד עַל יְדֵיהֶם.
בַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים?
בְּמוֹצִיא פֵרוֹת מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ, אוֹ שֶׁשָּׁלַח לוֹ חֲבֵרוֹ פֵרוֹת,
אֲבָל הַלּוֹקֵחַ לוֹ מִן הַשּׁוּק - הֲרֵי זֶה לוֹקֵחַ מִיָּד וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.

גידולי השביעית במוצאי שביעית

(יג)
בְּצָלִים שֶׁנִּכְנְסוּ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית לַשְּׁבִיעִית,

ראו משנה ו, ג. מדובר בגידולים שגדלו בשביעית באיסור ויצאו למוצאי שביעית.

אוֹ שֶׁיָּצְאוּ מִשְּׁבִיעִית לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית,
אִם עָשׂוּ כַיּוֹצֵא בָהֶן מזריעת השמינית - מֻתָּרִין, וְאִם לָאו - אֲסוּרִין.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵה: מַעֲשֶׂה שֶׁזַּרְעוּ בשביעית, באיסור כֶּרֶם גָּדוֹל בְּצָלִים בְּצִפּוֹרִי.
לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית זְרָעוּהוּ שְׂעוֹרִין, וְהָיוּ פוֹעֲלִין יוֹרְדִין וּמְנַכְּשִׁין בְּתוֹכוֹ,
וּמְבִיאִין יָרָק בְּתוֹךְ קֻפּוֹתֵיהֶן.
וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, וְאָמַר:
אִם עָשׂוּ כַיּוֹצֵא בָהֶן - מֻתָּרִין, וְאִם לָאו - אָסוּר.

(יד)
אוֹכְלִין עַל הַיָּרָק

ראו משנה ו, ד.

מִן הָאָפִיל עַל הַבַּכִּיר, מן המאחר לצאת על הממהר מִן הָרָחוֹק עַל הַקָּרוֹב,
הֻתַּר מָקוֹם אֶחָד - הֻתְּרוּ כָּל הַמְּקוֹמוֹת.
הַשּׁוּם וְהַלּוּף וְהַבְּצָלִים,
הֻתְּרוּ יְבֵשִׁין - הֻתְּרוּ לַחִין; לַחִין - לֹא הֻתְּרוּ יְבֵשִׁין, עַד שֶׁתַּגִּיעַ הַגֹּרֶן,
אֵין מִין מַתִּיר אֶלָּא מִינוֹ, וְאֵין מַתִּירִין אֶת מִינָן אֶלָּא עַל פִּי חָכָם.
וְכֻלָּן לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית חַיָּבִין בַּמַּעַשְׂרוֹת.

(טו)

יָרָק שֶׁנְּטָעוֹ בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלַּשְּׁבִיעִית,
הֲרֵי זֶה לֹא יִטֹּל מִמֶּנּוּ בַּשְּׁבִיעִית, משום מראית עין. עַד שֶׁיַּתִּיר הֶחָדָשׁ.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לְעָזָר אוֹמֵר: נוֹטֵל הֵימֶנּוּ עָלָיו את העלים שלו וּמַכְנִיס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ,
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָהֶן נִמְכָּר בַּשּׁוּק.

(טז)

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: אֵין כּוֹבְשִׁין וְאֵין מְיַבְּשִׁין, פירות שביעית
וְאֵין מְבִיאִין יַבֶּשֶׁת וְכַבֶּשֶׁת מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ. משום מראית עין.
רַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ שֶׁיְּהוּ מְבִיאִין יַבֶּשֶׁת וְכַבֶּשֶׁת מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ,
וְכוֹבְשִׁין וּמְיַבְּשִׁין.
אֵין מְבִיאִין יְרָקוֹת מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ. משום חשד שיראה כסוחר בגידולי שביעית.
רַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ שֶׁיְּהוּ מְבִיאִין יְרָקוֹת מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ.
כַּשֵּׁם שֶׁמְּבִיאִין יְרָקוֹת מִחוּצָה לָאָרֶץ,
כָּךְ מְבִיאִין קִטְנִית וּתְבוּאָה מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ.

(יז)
רַבִּי וּבֵית דִּינוֹ הִתִּירוּ לִקַּח יָרָק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִיָּד.

וראו לעיל הלכה ד.

(יח)
פֵּרוֹת שְׁבִיעִית שֶׁבָּאוּ מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ,

השוו משנה ח, ג.

אֵין מוֹכְרִין אוֹתָן לֹא בַמִּדָּה, וְלֹא בַמִּשְׁקָל, וְלֹא בַמִּנְיָן,
אֶלָּא הֲרֵי הֵן כְּפֵרוֹת הָאָרֶץ.

(יט)
מְבִיאִין שְׁתָלִים וּקְרֻמְלִים צמחים העושים כמין דלועים בשרשיהם מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ, לשתילה במוצאי שביעית.

הברייתא עדיין מהזמן שהיה איסור על ירקות חו"ל, ראו הלכה טז.

אֲבָל לֹא מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ לֹאכַל עֲלֵיהֶן בָּאָרֶץ.
אֵין מְבִיאִין עֲנָבִים מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ
וְדוֹרְכִין אוֹתָן בָּאָרֶץ,
וְלֹא זֵיתִים מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ וְעוֹטְנִין אוֹתָן בָּאָרֶץ,
וְלֹא חָשְׁנֵי פִשְׁתָּן  קנים לפני כתישה ושרייה מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ וְשׁוֹרִין אוֹתָן בָּאָרֶץ,
אֲבָל מְבִיאִין גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִין וְחָשְׁנֵי פִשְׁתָּן מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ,
אֲבָל לֹא מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ פירות טריים לַעֲשׂוֹתָן בָּאָרֶץ.
רַבִּי הִתִּיר שֶׁיְּהוּ מְבִיאִין אוֹתָן מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ לַעֲשׂוֹתָן בָּאָרֶץ,
סֶמֶךְ סָמוּךְ לְחוּצָה לָאָרֶץ.

גידולי שמינית

(כ)

כָּל אִילָן שֶׁחָנְטוּ פֵרוֹתָיו קֹדֶם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט, הֲרֵי הֵן לְשֶׁעָבַר;
לְאַחַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט, הֲרֵי הֵן לֶעָתִיד לָבֹא.

רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: בַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים?

ר' נחמיה מדבר בעיקר על תאנים.

בְּאִילָן שֶׁעוֹשֶׂה שְׁתֵּי בְרִיכוֹת יבולים בַּשָּׁנָה,
אֲבָל אִילָן שֶׁאֵין עוֹשֶׂה אֶלָּא בְּרִיכָה אַחַת,
כְּגוֹן הַזֵּיתִים וְהַתְּמָרִים וְהֶחָרוּבִין,
אַף עַל פִּי שֶׁחָנְטוּ פֵּרוֹתָיו קֹדֶם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט,
כְּאִלּוּ לֹא חָנְטוּ אֶלָּא לְאַחַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:

מֵהוֹצָאַת עָלִין עַד הַפַּגִּין, חֲמִשִּׁים יוֹם,

לדעת רשב"ג, תאנים שנמצאות על העץ פחות מ100 ימים אחרי טו בשבט של השנה השמינית אסורות כפירות שביעית, ובשנה השביעית – מותרות.

מִן הַפַּגִּים וְעַד שְׁחִיתִין וְנוֹבְלוֹת, פירות התאנה הראשונים, הנשחתים ונובלים מייד חֲמִשִּׁים יוֹם,
וּמִשְּׁחִיתִין וְנוֹבְלוֹת עַד הַתְּאֵנִים, חֲמִשִּׁים יוֹם.
רַבִּי אוֹמֵר: כֻּלָּן אַרְבָּעִים אַרְבָּעִים יוֹם,
וְכֻלָּן קֹדֶם הַזְּמַן הַזֶּה, הֲרֵי הֵן לְשֶׁעָבַר,
לְאַחַר הַזְּמַן הַזֶּה, הֲרֵי הֵן לֶעָתִיד לָבֹא.

(כא)
מַעֲשֶׂה בְרַבִּי עֲקִיבָה, שֶׁלָּקַט אֶתְרוֹג בְּאֶחָד בִּשְׁבָט,

המעשה בר' עקיבא אירע בשנה השלישית, וכיוון שאחר לקיטתו עישורו – בית שמאי דנו את האתרוג כמעשר עני וב"ה כמעשר שני, (ראו רה"ש א, א.) ר' עקיבא פדה את המעשר השני וחילקו לעניים.
ר' יוסי מסביר את המעשה במחלוקת רבן גמליאל ור' אליעזר (ביכורים ב, ו), האם אתרוג נדון כשעת לקיטתו או כשעת החנטה שלו, ור' עקיבא קטף אותו בטו בשבט.
ר' שמעון חוזר לדיני שביעית, ופוטר את האתרוג שחנט בשביעית ונלקט בשמינית, וכן את האתרוג שחנט בששית ונלקט בשביעית, מדיני מעשר ומדיני ביעור. ונראה שהוא חולק על הלכה כ.

וְנָהַג בּוֹ כְדִבְרֵי בֵית שַׁמַּי וּכְדִבְרֵי בֵית הִלֵּל.
רַבִּי יוֹסֵה בֵּי רַבִּי יְהוּדָה: כְּדִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּכְדִבְרֵי רַבִּי לִיעֶזֶר.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵה: אַבְטָלְמוֹס הֵעִיד מִשֵּׁם חֲמִשָּׁה זְקֵנִים,
שֶׁאֶתְרוֹג כְּשָׁעַת לְקִיטָתוֹ לְמַעֲשֵׂר.
וְרַבּוֹתֵינוּ נִמְנוּ עָלָיו וְאָמְרוּ בְאוּשָׁה,
שֶׁאֶתְרוֹג בְּשָׁעַת לְקִיטָתוֹ לְמַעֲשֵׂר וּלְבֵעוּר.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֶתְרוֹג שֶׁנִּכְנַס מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית לַשְּׁבִיעִית,
אוֹ שֶׁיָּצָא מִשְּׁבִיעִית לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית,
פָּטוּר מִן הַמַּעֲשֵׁר וּפָטוּר מִן הַבִּעוּר:
אֵין לָךְ שֶׁחַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת, אֶלָּא דָּבָר שֶׁגָּדַל בְּחוֹבָה וְנִלְקָט בְּחוֹבָה.
אֵין לָךְ שֶׁחַיָּב בַּבִּעוּר, אֶלָּא שֶׁגָּדַל בַּשְּׁבִיעִית וְנִלְקָט בַּשְּׁבִיעִית.