ביאור:תוספתא/שבועות/ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת שבועות פרק חמישיעריכה

שבועת המודה במקצת על טענת עצמועריכה

(א)

שבועת הדיינין: הטענה שתי כסף ופרוטה, וההודאה פרוטה מן הטענה

ואם אין הודיה ממין הטענה - פטור


ראו משנה ו, א.
התוספתא בדעה שהפער בין התביעה להודאה צריך להיות לפחות שתי כסף, ולכן היא פוטרת את מי שמודה במעה ופרוטה ואת מי שמודה במנה פחות מעה אחת משבועה.



כיצד? - שתי כסף יש לי בידך; אין לך בידי אלא פרוטה - פטור
שתי כסף ופרוטה יש לי בידך; אין לך בידי אלא פרוטה – חייב. מעה ופרוטה - פטור
שתי כסף יש לי בידך; בין שכפר כולן בין שכפר מקצתן - פטור
מנה לי בידך; אין לך בידי אלא חסר שתי כסף - הרי זה ישבע
חסר מעה כסף - א"צ לישבע.

(ב)
היה טוענו מנה, ולא היה חייב לו אלא חמשים


לדרשה השניה ראו מכילתא משפטים כ.
שתי הדרשות אוסרות לנצל את ההלכה ולשקר שקר לבן במסגרתה.



לא יאמר: הריני כופר בו בב"ד, וכשאצא לחוץ הריני מודה לו, שלא אזקק לו לשבועה
ת"ל (שמות כג א) לא תשא שמע שוא, אל תשמע לדיין דבר שהוא של שוא
היה טוענו מנה ע"פ עד אחד וכפר בו
לא יאמר לאחר בא אני ואתה ונעידנו ונוציא גזילה מתחת ידו
ת"ל (שם) אל תשת ידך עם רשע וגו'.

(ג)

היה טוענו מנה במעמד ב"ד, וכפר בו, ובאו שנים והעידוהו שחייב לו חמשים זוז

ה"ז משלם. ופטור מן השבועה


חיוב שבועה על פי עד אחד אינו במשנה אלא בספרי דברים מה וכאן. העד מחייב אותו להישבע על כל הסכום למרות שהוא מעיד רק על חלק ממנו.
ר' יוסי מנסה להסיק את חיוב השבועה בעד אחד בק"ו משבועת המודה במקצת, שנשבע על פי עצמו למרות שאינו מעיד לעצמו; אבל הק"ו שלו נדחה.
אם הודה שלא ממין הטענה, אפילו אם הודה על כל הסכום פטור משבועה, וכן אם טען שהחזיר חלק מהסכום בשווה כסף. שבועה זו מחוייבת אפילו אם טען בא כוחו של התובע, בניגוד לשבועת העדות – ראו משנה ד, יב.



ואם היה עד אחד מעידו - ה"ז נשבע על הכל.
אמר ר' יוסי ק"ו: ומה אם במקום שאין פיו מצטרף עם פי אחד - למיתה, הרי הוא נשבע ע"פ עצמו.
מקום שעד אחד מצטרף עם עד אחד למיתה, אינו דין שישבע על פיו!?
מה לנשבע ע"פ עצמו, שכן משלם ע"פ עצמו
ישבע ע"פ אחד, שכן אינו משלם ע"פ עד אחד?
ת"ל (דברים יט טו) לכל עון. לעון אין קם, אבל קם לשבועתו.
מנה לי בידך; היה לך בידי ונתתיו לך, או "שיש לך בידי במנה כסות" ו"במנה פירות" - פטור
או שאמר לו: "אין לך בידי אלא חמשים זוז,
שיש לי בידך בחמשין זוז כסות" ו"בחמשין זוז פירות" - פטור
אבל אם אמר לו: נתתיו לך מהן נ' זוז – חייב, שכן הוא נשבע על טענת עצמו.
מנה לאבא בידך; היה לו בידי ונתתיו לו, או "שיש לו בידי במנה כסות" "במנה פירות" - פטור
או שאמר לו: אין לו בידי אלא חמשים זוז, ויש לי בידו חמשים זוז כלים ובחמשים זוז פירות – פטור
אבל אם אמר לו: נתתי לו מהן חמשים זוז – חייב, שכן הוא נשבע על טענת עצמו.

(ד)

דינר זהב יש לי בידך; מזהב אין לך בידי אלא דינר כסף וטריסית ופונדיון ופרוטה - פטור
כדינר זהב לי בידך; בערך של דינר זהב אין לך בידי אלא דינר כסף וטריסית ופונדיון ופרוטה - חייב.

טענו חטין והודה בשעורין – פטור, ור"ג מחייב


הברייתא חולקת על משנה ו, ג, וטוענת שאם טען דווקא על דינר מזהב והנטען הודה במטבעות אחרים – פטור, אבל אם דרש את סכום הכסף – ההודאה ממין הטענה. וראו גם ב"מ ד, א.
אם טען בכמה נושאים של מטלטלין, והודה לו באחד מהם ממין הטענה – חייב שבועה, והשוו למשנה ו, ג, הנ"ל.



טענו פירות כסות וכלים, והודה באחד מהן - חייב.

(ה)

ואלו שמשביעין אותו ואין משביעין להן: חרש שוטה וקטן והקדש ועובד כוכבים.

כיצד? - אמר לו גזבר: מנה להקדש בידך; אין לך בידי אלא חמשים זוז - פטור


ראו משנה ו, ד-ה. המנויים כאן אינם נשבעים, אבל במקרים המנויים במשנה ז, א, שבהם נשבע ונוטל – נשבעים להם.
אמנם המנויים כאן אינם מחייבים שבועה, אבל אם הודה להם בחלק מתביעתו – חייב שבועה.



אבל המקדיש נכסיו, ויצתה עליהן כתובת אשה ובעל חוב - הרי אלו נשבעין ונוטלין
ר' אליעזר בן יעקב אומר: פעמים אדם נשבע על טענת קטן
כיצד? אמר לו קטן: מנה לאבא בידך; אין לו אלא חמשים זוז - פטור
אבל אם אמר לו: נתתי לו מהן חמשים – חייב, שכן הוא נשבע על טענת עצמו.

הודאה שאינה מחייבת בשבועהעריכה

(ו)

עשרה דלוסקמין מלאים שטרות יש לי בידך

אין לך בידי אלא דלוסקמית אחד כמות שהוא


בתחילת הברייתא לא הודה לו ממין הטענה, שהרי עיקר הטענה היתה על השטרות, בניגוד לדברי רבן גמליאל ואדמון במשנה ו, ג.
לעניין הבתים העבדים והשטרות – הברייתא בשיטת ר' מאיר, ראו משנה ו, ו.
הודאה במקצת היא רק אם הודה לו במידה. אם אמר "איני יודע" על המידה – פטור משבועה.



ועשרה עבדים ועליהן עשר כסות כמות שהן
אין לך בידי אלא עבד אחד כמות שהוא
עשר בתין מלאין פירות לי בידך
אמר ליה אין לי אלא בית אחד כמות שהוא - פטור
עשר דלוסקמין מלאין שטרות לי בידך; אמר אין לך בידי אלא דלוסקמית אחד ובתוכו שטר אחד.
עשר עבדים ועליהן עשר כסות לי בידך; א"ל אין לך בידי אלא עבד אחד ועליו אזור קטנה.
עשרה בתים מלאין פירות לי בידך; אין לך בידי אלא בית א' ובתוכו כור אחד חטים - חייב.
עשר מנורות לי בידך; אין לך בידי אלא מנורה אחת של עשר ליטרין.
עשר כסות לי בידך; אין לך בידי אלא אזור קטנה.
פירות לי בידך; אין לך בידי אלא כור אחת של חטים – חייב, מפני שטענו במדה.
עשר מנורות של מאה ליטרין לי בידך; איני יודע, הרי הן לפניך.
עשר כסות לי בידך; איני יודע, הרי הן לפניך.
עשר כורין של חטין לי בידך; איני יודע, הרי הן לפניך – פטור, מפני שלא הודה לו במדה.

(ז)

בית מלא פירות לי בידך, וכיס מלא מעות לי בידך; אין לך בידי אלא חציין ושלישן
חייב. מפני שבית – מדה, וחציו ושליש – מדה. כיס – מדה, וחציו ושליש - מדה.