ביאור:תוספתא/קידושין/ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת קידושין פרק רביעי

קידושין ע"י שליח

(א)
הנותן רשות לשלשה לקדש לו אשה

לכאורה הבריתא היא מחומרי בית הלל, אבל החומרא מביאה לקולא.
החתן נתן להם רשות ולא מינה אותם לשליחיו בפירוש.
והשוו מקרה דומה אבל שונה בגיטין ו, ז.

ר' נתן אומר, בית שמאי אומרים: יכולין שנים להעשות עדים ואחד שליח
ב"ה אומרים: שלשתן שלוחין ואין יכולין להעיד.

(ב)
האומר לשלוחו 'צא וקדש לי אשה פלונית ממקום פלוני'

ראו משנה ב, ד. הברייתא הוסיפה את דברי ר' אלעזר.

הלך וקדש ממקום אחר - אינה מקודשת
'הרי היא במקום פלוני', והלך וקדשה במקום אחר - ה"ז מקודשת
ר"א אומר: בכולן ה"ז מקודשת, עד שיאמר 'אי אפשי שתקדשנה לי אלא במקום פלוני'.

(ג)
האומר לחבירו 'צא וקדש לי אשה פלונית'

ראו משנה ג, א.

הלך וקדשה לעצמו - מקודשת לשני
'מעכשיו לאחר שלשים יום',
ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום - מקודשת לשניהם
כיצד יעשו? אחד נותן גט ואחד כונס.
אם היו שניהם כהנים, שניהם אחים - נפסלה מזה ומזה.

קידושין בלי כסף

(ד)
המקדש בטעות ובפחות מש"פ, וכן קטן שקדש

ראו משנה ב, ו. גם אם הקטן גדל, ואם החתן השלים סבלונות יותר מפרוטה, ולדעת ר' שמעון אפילו אם בעל אותה – אינה מקודשת.

אע"פ ששלח סבלונות שערכם יותר מפרוטה לאחר מכן - אינה מקודשת
שמחמת קדושין הראשונים שלח
ואם בעל - קנה
ר' שמעון בן יהודה אומר משם ר"ש: אע"פ שבעל לא קנה
שלא היתה בעילה אלא מחמת קדושין הראשונים.

(ה)
המקדש בגזילה ובפקדון, או שחטף ממנה סלע וקדשה בו - ה"ז מקודשת

ראו משנה ב, ז, שקידש שלוש נשים בתאנים שלהן. אבל אם לא לקח ממנה את הסלע ולא נתן לה אותו – אינו יכול לקדש אותה בו.
והשוו לעיל ב, ט, וכן לעיל ג, י.

אמר לה: התקדשי לי בסלע שיש בידך - אינה מקודשת
כיצד יעשה? יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה, ויאמר 'הרי את מקודשת לי'.

קדושין בקודשים ובאיסורי הנאה

(ו)
המקדש בבשר מעשר, אפילו לאחר שחיטה - אינה מקודשת

ראו משנה ב, ח.
לעניין עצמיו וכו' ראו תוספתא סוף בכורות.
הברייתא מנמקת את דברי ר' מאיר במשנה ב, ח, שלפיהם דווקא אם הזיד בקדשים – קידש, כי מעל בהם ולכן הקדשים יצאו לחולין.
דברי ר' יהודה הם על "המקדש בין בקדשי קדשים... אינה מקודשת". התיחסותו למקדש בקדשי בדק הבית היא במשנה. כאן לא נזכרו דבריו הקשים במשנה על המקדש בהקדש במזיד.
רבי מכריע את המחלוקת שבמשנה הנ"ל: המקדש במע"ש אינה מקודשת, והמקדש בקדשי בדק הבית בשוגג – מקודשת, ואולי גם במזיד.

בעצמיו, בגידיו, בקרניו, בטלפיו, בדמו, בחלבו, ובעורו ובגיזתו - ה"ז מקודשת
המקדש בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים - אינה מקודשת
בהקדש, במזיד - קידש מפני שמעל
בשוגג – לא, דברי ר"מ
ר' יהודה אומר: אם יש לו בהן בקדשי המזבח טובת הנאה ש"פ - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת
א"ר: נראין דברי ר' יהודה בהקדש ודברי ר"מ במעשר שני.

(ז)
המקדש ביין נסך ובעבודת כוכבים, בעיר הנדחת ויושביה

ראו תוספתא סנהדרין יד, ב. והשוו משנה ב, ט-י. איסורי ההנאה הללו חלים גם על מחירם ואינם ניתנים לפדיון, בניגוד לערלה וכו' המנויים במשנה.
גם כאן חוזר ר' יהודה וקובע שאם יש לו טובת הנאה במי חטאת ובאפר חטאת - מקודשת. והשוו הלכה ו. כלומר המקדש במי חטאת לדעת ת"ק - מקודשת אפילו אם אין בהם שווה פרוטה!

בעורות לבובין, באשירה ופירותיה, בבימוס ומה שעליו
במרקוליס ומה שעליו, ובכל דבר שחל עליו איסור עבודת כוכבים
כולם, אע"פ שמכרן וקדש בדמיהן - אינה מקודשת
במי חטאת ובאפר חטאת - מקודשת
ר' יהודה אומר: אם יש לו בהן טובת הנאה ש"פ – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת.

קידושין מראש

(ח)

האומר לאשה 'הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר' 'לאחר שתתגיירי'

'לאחר שאשתחרר' 'לאחר שתשתחררי' 'לאחר שימות בעליך'

ראו משנה ג, ה.

'לאחר שתמות אחותך' או 'לאחר שיחלוץ ליך יבמיך'
בכולם, אע"פ שנתקיים התנאי - אינה מקודשת.

ספק אם היו קידושין

(ט)
'קדשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתיה'

ראו משנה ג, ז. האב מקדש מגרש ופודה את בתו הקטנה ולא את הגדולה, ראו כתובות ד, א-ד.
לעניין "קידשתי את בתי הקטנה" ראו משנה ג, ט, כר' יוסי.

בא אחד ואמר 'אני קדשתיה' - נאמן לכונסה
אם משכנסה בא אחד ואמר 'אני קדשתיה' - לא כל הימנו לאסרה
'קדשתי את בתי' - הקטנות בכלל ולא הגדולות בכלל
'נתקדשה בתי' - אין הקטנות בכלל
'גרשתי את בתי' - הקטנות בכלל ואין הגדולות בכלל
'נתגרשה בתי' - אין הקטנות בכלל
'נשבית ופדיתיה' או 'שנבעלה לאחד מן הפסולין' - לא כל הימנו לאוסרה
'קדשתי את בתי' והיה לו עשר בנות - כולן אסורות מן הספק
אם אמר 'גדולה' - לא נתקדשה אלא גדולה
ואם אמר 'קטנה' - לא נתקדשה אלא קטנה.

(י)

ב' אחים שקדשו שתי אחיות, זה אינו יודע לאיזו קדש וזה אינו יודע לאיזו קדש

שניהם אסורין מן הספק

ראו יבמות ב, ז.
אם היו דנים לפני כן שגדולה לגדול וכו' – ניתן להניח שכך עשו, אפילו אם אינם זוכרים מי קידש את מי.

אם היו עסוקין בגדולה לגדול ובקטנה לקטן
אומר אני: גדולה לא נתקדשה אלא לגדול וקטנה לא נתקדשה אלא לקטן.

(יא)
'קדשתיך' והיא אומרת 'לא נתקדשה אלא בתי'

ראו משנה ג, י-יא.

הוא אסור בקרובות גדולה, והגדולה מותרת בקרוביו
ומותר בקרובות קטנה, וקטנה מותרת בקרוביו
'קדשתי את בתך' והיא אומרת 'לא קדשת אלא אותי'
אסור בקרובות קטנה, וקטנה מותרת בקרוביו
ומותר בקרובות גדולה, וגדולה אסורה בקרוביו.

קידושין ויוחסין

(יב)
כהנת ולויה וישראלית שנשאו לגר - הולד גר

לדברי ר' שמעון ראו משנה ג, יב. לגישות הקדומות לגבי בני הגויים ראו יבמות ז, ה, וכן ספרא אמור פרק ה ד, ושם פרשה יד א. וראו סיפור על השינוי ביבמות מה א.

לעבד משוחרר - הולד עבד משוחרר
כותי ועבד שבאו על בת ישראל והולידה בן - הולד ממזר
ר"ש בן יהודה אמר משם ר"ש: אין ממזר אלא מן האשה שאיסורה איסור ערוה וחייבין עליה כרת.