ביאור:תוספתא/פרה/ט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת פרה פרק תשיעיעריכה

מים פסוליםעריכה

(א)
כל הנהרות פסולין לקדש בהם מי חטאת.


ראו משנה ח, י, שם נאמר שר' יהודה פוסל שני מקורות כשרים שהתערבו.
וראו משנה ח, ט, שר' יהודה מחמיר במעיינות שהתיבשו אפילו בשעת מלחמה. מעיין השילוח לא התיבש לגמרי אבל נמלה הלכה בו, כלומר היה קרוב מאד להתיבשות.



ומודה ר' יהודה במעיין היוצא משני מקומות וחוזר ומתערב במקום אחד - כשר
וכן היה ר' יהודה אומר: ממלא אדם חבית ממעיין זה וחבית ממעיין זה
ונותנן בשוקת אחת ומקדש.
וכן היה ר' יהודה אומר: ממלא אדם צלוחית מחבית זו וצלוחית מחבית זו
ונותן בשוקת אחת ומקדש.
וכן היה ר' יהודה אומר: יורדת הצלמין אסורה, מפני שכזבה בשעת פולמוס
אמרו לו כל ימי בראשית כזבו בשעת פולמוס.
שילוח היתה נמלה מהלכת בו.
אבל מעיין שהיה יוצא בשנה זו מצד זו ושנה זו מצד זו
או שהיה רבה מימות הגשמים ומתמעט בימות החמה - כשר.

(ב)

הכל שוין בבאר שירד לתוכה שטף של מימי גשמים, שהוא צריך להמתין לכמות שהיו.

מעיין שיצא בתחלה – צריך לברר, אם אינו אכזב דברי ר' יהודה. וחכ"א: א"צ.

היתה מונחת חבית לפניו, שעדיין לא קודשה וירד לתוכה שטף של מימי גשמים - פסולה.
ירד לתוכה טל - פסול
ירד לתוכה טל בלילה, רא"א: יניחנה בחמה והטל עולה
וחכ"א: אין הטל עולה אלא מן הפירות בלבד.

מים מקודשים ופסילתםעריכה

(ג)
מי חטאת מקודשים שנפלו לתוכן מי מעיין ומי מקוה ומי פירות


ראו משנה ט, א. הברייתא טוענת שאם נוספו יותר מים משהיו אין המים מטמאים במשא אם טלטל אותם לחינם, וראו כלים א, ב.
לעניין הרוב ראו משנה ט, ז.
רבי מתיחס לדברי ר' אליעזר "יזה שתי הזיות" במשנה א שם.



אם רוב מי חטאת - מטמאין במשא, אם רוב מי פירות - אין מטמאין במשא
מחצה על מחצה - מטמאין במשא. בין כך ובין כך פסול להזות מהן.
אמר רבי: אם כדברי ר' אליעזר, הזאה כל שהוא - כשרה
חציה מן הכשר וחציה מן הפסול - הזאה מטהרת בכל שהוא.

(ד)

נפל לתוכן עכשוב שיבאי מובאי דג וצפרדע, ונתבקעו ונשתנו מראיהן - פסולין

לא נתבקעו ולא נשתנו מראיהן - כשרין.

רבי יהודה אומר: אע"פ שלא נתבקעו ולא נשתנו מראיהן – פסולין, מפני שהן מוררין.
והכל מודים בחגב, שהוא פסול מפני שהוא מוריר
והכל מודים בבקיעינה, שאינה פוסלת.
רבי יוסי ור"ש אומרים: נראין דברי ר"ג בנחש, וכדבריו אנו מורים
אמר ר' יוסי: והלא אין דברי ר"א בפרה אלא להקל, שר' אליעזר אומר כשיטה
ורבי יהושע אומר: כשישתה, מפני משקה פיו, ואם גרגר כשר.

(ה)
מי חטאת שנשתנו מראיהן מחמת עצמן - כשרין


ראו משנה ט, ב, וכן ספרי חוקת קכח.
לדברי ראב"צ ראו שבת ד.



מחמת עשן, או שנפל לתוכן סטים קוץ ופואה - פסולין
זה הכלל כל הפוסל בשנוי מראה - פוסל במעיין בצלוחית.
אפר חטאת שנשתנו מראיהן מחמת עצמן ומחמת עשן - כשר
נשתנו מחמת אבק, או שנפל לתוכן סיד וגפסית - פסול.
מי חטאת שהגלידו וחזרו ונמוחו - כשרים.
המחן באור – פסולין, ובחמה - כשרין
ר"א בר צדוק אומר: דבר שמטמינין בו לשבת - כשר
ודבר שאין מטמינין בו לשבת - לחטאת פסול.
המים הנמשכים והנגררין - פסולין.

הובלת מי החטאתעריכה

(ו)

לא יטול אדם מי חטאת ואפר חטאת והוא רוכב ע"ג חבירו או ע"ג בהמה

מקום שאין רגליו נוגעות בארץ.


ראו משנה ט, ו. חנניה בן עקביא טוען שהאיסור על הובלת מי חטאת בספינה (ראו משנה שם) הוא רק בירדן.



אבל מעבירן הוא בגשר
אחד הירדן ואחד כל הנהרות
חנניא בן עקביא אומר: לא אמרו אלא בירדן לבד.