ביאור:תוספתא/נדרים/ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת נדרים פרק רביעיעריכה

פרשנות נדרי הנאהעריכה

(א)

הנודר מפירות שנה - אסור בכל פירות שנה, ומותר בעגלים ובגדיים ובטלאים ובחלב ובגוזלות
אם אמר 'גידולי שנה שאני טועם' - אסור בכולן
הנודר מן הקיץ - אין אסור אלא מן התאנה בלבד
ר' שמעון בן גמליאל אומר: ענבים בכלל הקיץ
הנודר מן הפיאה ירקות הצומחים מעל פני האדמה - אסור בקשואין ובדלועין ובמלפפנות, ומותר בפירות האילן
הנודר מן התירוש - אסור בכל מיני מתיקה, ומותר ביין
הנודר מן התבלין - אסור בחיין ומותר במבושלין
אם אמר 'הרי הן על פי' ו'הרי הן עלי' - אסור בהן בין חיין בין מבושלין.

(ב)
הנודר מן הפת - אין אסור אלא מן הפת הבא מחמשת מינין בלבד


ראו חלה א, ב.
בניגוד למשנה ז, ג, הברייתא מתירה לנודר מן הכסות להשתמש בבגדים תחתונים.



הנודר מן הדגן - אסור בפול המצרי לח, ומותר ביבש, ומותר באורז ובחליקה ובטרגיס ובטיסני דייסות שהוכנו מאורז
הנודר מן הכסות - אסור בפנדא ופסקא, ומותר בסקרטיא באנפילא ובפמליא, במכנסיים וכובע.

פרשנות לפי ההקשרעריכה

(ג)
כיצד היה ר' מאיר אומר הכל לפי הנודר?


ראו משנה ז, ג, שם מיוחסת ההתיחסות להקשר לר' יהודה.



היה טעון צמר והצר, ואמר 'קונם צמר עולה עלי' - אסור לטעון, ומותר ללבוש
היה לבוש צמר והצר, ואמר 'קונם צמר עולה עלי' - אסור ללבוש ומותר לטעון.

(ד)
'קונם ככר זה שאני טועם אם אלך למקום פלוני למחר'


אם תלה את הנדר בדבר שעדיין לא עשה, ועבר עליו – אסור לו להביא למצב שחילל את דברו, וראו משנה ז, ט.
'שאמרנו מותרים' – ראו משנה ג, א. מפרש 'יחל' מלשון חילול הקודש.
אין מיפר נדרו לעצמו – מפרש 'יחל' מלשון הפרה, וראו נגעים ב, ה, וכן ספרי מטות קכג.



אם אכל - הרי הוא לא ילך, אם הלך - הרי הוא ב'לא יחל דברו'
אף נדרים שאמרנו מותרין, מנין שלא יהא אדם נודר בהן על מנת לבטלן?
ת"ל (במדבר ל ג) 'לא יחל דברו', שלא יעשה דבריו חולין
דבר אחר: לא יחל דברו - שאפילו חכם אין מפר נדרו לעצמו.

(ה)

אמר לה השאילני קורדומך, אמר 'קונם קרדום שאני קנוי, קונם נכסים עלי אם יש לי קרדום'

בידוע שאין לו קרדום


כיוון שאסר על עצמו את הקרדום – גם אם היה לו קרדום, הוא יצא מרשותו, ולכן מותר לו ליהנות מהנכסים.


נדרים המוגבלים בזמןעריכה

הנודר עד הקיץ בגליל, וירד לעמקים

אף על פי שהגיע הקיץ בעמקים - אסור עד שיגיע הקיץ בגליל.
(ו)

אמר ר' יוסי: בראשונה היו אומרים המודר הנאה מחבירו סתם 'עד הפסח' - אסור עד שחיטת הפסח

משחרב בית המקדש אמרו: כל היום כולו יד בניסן אסור


ראו משנה ח, ב-ה. השורה האחרונה היא לדעת ר' מאיר.



זה הכלל: כל שזמנו קבוע, אמר עד פניו, ר' מאיר אומר: אסור עד שיגיע; ר' יוסי אומר: אסור עד שיצא
'עד שיפסקו גשמים' - עד לילי יום טוב הראשון של פסח
'עד שיעקרו סוכות' - אסור עד לילי יום טוב אחרון של חג
'עד אדר' – הראשון. א באדר אם היתה שנה מעוברת - אסור עד אדר שני.

נדרי זירוזיןעריכה

(ז)
האומר לחבירו 'קונם שאני נהנה לך אם אי אתה בא

ונוטל לבניך כור אחד חטים וב' חבית של יין'
וארעו אונס או משתה או גשמים - מותר
ואם לאו - לעולם אסור עד שיפר את נדרו ע"פ חכם, דברי ר"מ
וחכ"א: אף זה יכול להפר את נדרו שלא ע"פ חכם
יאמר לו: כלום אמרת אלא מפני כבודי? זהו כבודי!
וכן האומר לחבירו 'קונם שאי אתה נהנה לי
אם אי אתה נותן לבני כור אחד של חטים וב' חבית של יין'.

(ח)
היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו בתוך המשתה, ואמר


ראו שם.



'קונם לביתך שאני נכנס', בתוך המשתה בזמן המשתה – אסור; לאחר המשתה - מותר
רבי יהודה אומר: היה מסרב בחבירו בתוך הרגל שיאכל אצלו, ואמר החבר
'קונם לביתך שאני נכנס', בתוך הרגל – אסור; לאחר הרגל - מותר
היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו במשתה, ואמר המסרהב
'קונם ביתך שאני נכנס', תוך המשתה – אסור; לאחר המשתה - מותר
אמר 'קונם לביתך שאני נכנס' ו'טיפת צונן שאני טועם לך'
מותר ליכנס ולשתות עמו בצונן, ואסור לאכול ולשתות.