ביאור:תוספתא/כלים/בבא קמא/ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת ב"ק דכלים פרק שביעי

תולים לטהרה

(א)

מחט וטבעת שנמצאו במגופה של חבית, בצדה של חבית

אם היו טמאין - לא טמאו את החבית

ראו משנה ט, א.

ואם היו טהורים - אין החבית מצלת עליהן באהל המת
נמצאו למעלה משפתה של חבית, כנגד תוכה של חבית
בין שהטיט צף תחתיהן ובין שאין הטיט צף תחתיהן
אם היו טמאין - לא טמאו את החבית
ואם היו טהורין - חבית מצלת עליהן באהל המת
נמצאו למטה משפתה, כנגד תוכה של חבית, בזמן שהטיט צף תחתיהן
אם היו טמאין – לא טמאו את החבית. אם היו טהורין – החבית מצלת עליהן באוהל המת
אין הטיט צף תחתיהן, אם היו טמאין - טמאו את החבית
אם היו טהורין – אין החבית מצלת עליהן באהל המת. שאין כלי חרס מציל כלי שטף

(ב)

שרץ שנטמא באפרו של תנור, למטה מנחושתו של תנור – טהור, מפני שיש לו במה יתלה

מחט או טבעת שנמצאו באפרו של תנור – טמא, מפני שאין לו במה יתלה

ראו משנה ט, ג.
לדברי ר' שמעון ראו משנה ט, ח. חור באמצע עין התנור נחשב אם נכנס לתוכו כוש בוער. מצד עין התנור הוא נמדד בעזרת כוש שאינו בוער.

ר' שמעון אומר: בעין - שני שיעורין, מן האמצע נכנס ומן הצד אינו נכנס.

כונס משקה וצמיד פתיל

(ג)

כיצד בודקין כלי חרס, לידע אם אינו ככונס משקה?

היה ממלא עריבה מים ונותן את הקדרה לתוכה

ת"ק מציע מבחן. ר' יהודה מעיר עליו שיש לשפוך את המים לקדירה ולא להכניס אותה לתוכם. ת"ק מציע גם מבחן באש, ור' יוסי חולק עליו ומציע מבחן ברמץ. אם המים מטפטפים מהקדרה היא עדיין נחשבת ככונס משקה.

אם כינסה – בידוע שבכונס משקה, ואם לא כנסה - בידוע שאינו בכונס משקה
ר' יהודה אומר: בתחלה היה כופף את הקדרה לתוך עריבה ונותן לתוכה מים
אם כנסה – בידוע שבכונס משקה, ואם לא כנסה - בידוע שאינו בכונס משקה
היה נותנו ע"ג האור, והאור מעמידו - בידוע שאינו בכונס משקה
אין האור מעמידו - בידוע שהוא ככונס משקה
ר' יוסי אומר: אם נותנו ע"ג הרמץ והרמץ מעמידו - בידוע שאינו ככונס משקה
אין הרמץ מעמידו - בידוע שהוא ככונס משקה.
היה טורד טפה אחר טפה – בידוע שהוא בכונס משקה.

(ד)
עצמות העופות, וגולמי כלי מתכות וכלי עץ - מצילין צמיד פתיל

ראו משנה י, א. לעניין המעך השוו לעיל ו, ה.
וראו גם ספרי במדבר קכו.

ור' יוסי מוסיף אכסי קמטרא ומוקף מכסה עגול שאי אפשר להשתמש בו כסיר
חקק שבבקעת הקורה והמעך שבחבית דופן החבית המעוכה פנימה - אין מצילין צמיד פתיל
ואם בהן טפח על טפח – מצילין בכיסוי.

(ה)
חבית שכפאה על הכותל ומירח שפתותיה על הכותל

אפשר להפוך את הכותל או את הקרקע לכיסוי בצמיד פתיל, אם מירח את שולי החבית והדביק אותה לכותל או לקרקע; וראו בספרי שם. וראו במשנה י, א, שהכלים המצילים עד התהום אם הפך אותם אינם כלי חרס, אלא כלי אבן וכו', הגדולים מטפח על טפח; שהרי כלי חרס מצילים רק על מה שבתוכם ועל כלי חרס שבתוכם, ולא עד התהום.

מצלת על מה שבתוכה ועל מה שכנגדה בכותל
ר' אליעזר אומר: כפוי על פיו הפוך על הקרקע או על הכותל, ואין לו מכסה יעודי אינו מציל
ומודה ר' אליעזר בשני לפסין ושתי קדרות, שכפאן זה על גבי זה ומירחן בטיט מן הצדדין
שהן מצילין בצמיד פתיל
ואם היה כלי קטן, ואין בו טפח על טפח, וכפוי על פיו - אינו מציל.

(ו)
אין מקיפין בקסטרון, בעץ, בדיל. מפני שהוא פתיל ואינו צמיד

לעניין הקסטרון ראו משנה י, ב.
לעניין הקבותין ראו משנה י, ה. בעניין זה גם חכמים מודים, כי הדופן נראית מבחוץ והטיט שוקע.

ואם עשאו לחיזוק - הרי זה מציל
קבותין של מורייס שגפתן עם השפה, ושפתותיהן נראין
והטיט שוקע לתוכן מלא זוית - אינן מצילין
שכל מי שאינו מציל באהל המת – אינו מציל באהל השרץ.

צמיד פתיל מבפנים

רי"א: אין צמיד פתיל מבפנים וחכ"א יש צמיד פתיל מבפנים

כיצד? חבית שניקבה וסתמוה שמרים

ראו שם

רבי יהודה אומר: אינה מצלת וחכ"א: מצלת
נתקלפה והזפת שלה עומד - ר' יהודה אומר: אינה מצלת וחכ"א: מצלת.

(ז)

עין של תנור שעשה לה לימודין מבפנים, ר' יהודה אומר: אינה מצלת, וחכ"א: מצלת
כפישה שנתן בה טיט עד חציה, והשקיע בה את הכלים, והטיט עלה עד למעלה ר' יהודה אומר: אינה מצלת, וחכ"א: מצלת
כפאה על פי החבית, פי הכפישה רחב מפי החבית ומירח דופנותיה עם דפנות החבית

מצלת על מה שבחבית, ועל מה שבינה לחבית

בעניין הכפישה – החבית משמשת צמיד פתיל לכפישה –חוץ מדעת ר' יוסי בר' יהודה, אבל הכפישה אינה צמיד פתיל לחבית.

ר' יוסי בר' יהודה אומר: על שבחבית אינה מצלת, עד שימרח עם השפה.

כל שאינו מציל באהל המת

החמת מעור הדג והנייר, שהלביש בה את החבית, וצירף למטה - הרי זה מצלת

עור הדג והנייר, שהלביש בהן את החבית, וצדדן למטה

לעניין החמת וכו' ראו משנה י, ד.
אבל עור דג שאינו כלי - אינו צמיד פתיל, וגם החבית אינה צמיד פתיל עליו, בניגוד למשנה, שרואה במטלית מעור הדג וכו' צמיד פתיל על החבית. וראו גם משנה ב, ה.

אע"פ שמירח בטיט מן הצדדין- אינן מצילין
שכל שאין מציל באהל המת - אינו מציל באהל השרץ.

(ח)

קדרה שכפאה על פי חבית, ומירח שפתותיה עם דפנות החבית

מצלת על מה שבחבית ועל מה שבינה לחבית

פי הקדרה בגודל פי החבית. אם הקדרה הפוכה היא צמיד פתיל, אבל אם היא עומדת כרגיל - אינה צמיד, כי היא טמאה בעצמה. והשוו לעיל הלכה ה.

נתנה כדרכה וטמאה - אין כלי טמא חוצץ.

(ט)

שני לפסין ושתי קדרות, שכפאן זו על גב זו, העליון כנוס

אע"פ שמירח בטיט מן הצדדין - אינן מצילין

אם הקדרות אינן באותו הגודל, והעליונה קטנה יותר – אינן מצטרפות לצמיד פתיל, והשוו לעיל הלכה ה, וראו משנה י, ח.
המשפך אינו עשוי לסתום, ולכן לדעת ר' מאיר אין הדבקתו על שולי החבית מהווה צמיד פתיל, אפילו אם סתם את חור היציאה. חכמים טוענים שאם סתם את החור המשפך הוא צמיד פתיל, וראו גם משנה ב, ד, שהמשפך עצמו טהור כי אין לו בית קיבול.

שכל שאינו מציל באהל המת - אינו מציל באהל השרץ.
משפך - אינו מציל, דברי ר"מ. וחכ"א: מציל בכסוי.

טהרת כלי חרס וכלי מתכת

ואין טהרה לכלי חרס אלא שבירתו

ואפילו חיברו בקרקע ואפילו קבעו במסמר

לעניין אין לו טהרה – הברייתא מחזירה אותנו לתחילת המסכת, ראו משנה ב, א.

מלאו סיד וגפסית – טמא. רשב"ג מטהר.

(י)

שולי המחצין ושולי הפחתין, וקרקרות הכלים ודפנותיהן מאחריהן

אין ממלאין בהן, ואין מקדשים בהן, ואין מזין בהן

שולי המחצים יכולים להיות בית קיבול מלפניהם, ושולי הפחתים – מאחוריהם, כי הם קעורים.
לעניין מקדשים – ראו פרה ה, ה.
ר' מאיר (ור' יהודה) סוברים שניתן לתקן כלי חרס ואז הם עשויים לקבל טומאה, אבל חכמים טוענים שאם הכלי נחשב שבור וטהר – אין לו יכולת לחזור ולהיטמא ולהחשב כלי לא לחיוב ולא לשלילה. והשוו משנה ד, א.
כלי חרס שבור הוא טהור, וניתן להתיחס אליו כאל כלי טהור לכל דבר חוץ מלעניין צמיד פתיל.
הברייתא הובאה כאן כדי להדגיש את הייחוד של כלי מתכת, שיפתחו את ב"מ דכלים, ובהם אפילו אם נשברו ותיקן אותם – חזרו לטומאתם הישנה, ראו גם משנה יא, א.
לעניין גלמי כלי מתכות – ראו משנה יב, ו.

ואין מצילים בצמיד פתיל, ואין מצילין מיד כלי
קרדסן, שפן ועשאן כלים - ממלאין בהן, ומקדשין
ומצילין בצמיד פתיל, ומצילין מיד כלי חרס, ומקבלין טומאה מכאן ולהבא, דברי ר"מ
וחכ"א: כל כלי חרס שטהר שעה אחת - אין לו טומאה לעולם.
שולי כלי עץ, כלי עצם וכלי זכוכית - אין ממלאין בהן, ואין מקדשין בהן, ואין מזין בהן
ואין מצילין בצמיד פתיל, ואין מצילין מיד כלי חרס.
קירדסן, שפן ועשאן כלים - ממלאין בהן, ומקדשין בהן, ומזין מהן
ומצילין בצמיד פתיל, ומצילין מיד כלי חרס.
שברי כלי חרס שמקבלין אפילו כל שהן - ממלאין בהן, ומקדשין בהן, ומזין מהן
אין מצילין בצמיד פתיל, אבל מצילין מיד כלי חרס.
שברי כלי מתכות - חזרו לטומאתן הישנה
גולמי כלי מתכות - הרי הן ככלים, אלא שהן טהורין.