ביאור:תוספתא/טהרות/א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


תוספתא מסכת טהרות פרק ראשון

עריכה

צירוף טומאות

עריכה
(א)

אמר ר"ש: מפני מה אמרו (מעילה ד, ד.) "אוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה

מצטרפין זה עם זה"?


ראו משנה א, ה. ר' שמעון מסביר שכיוון שאוכל שני לטומאה יכול להפוך לראשון (אם ירטב) – הוא מצטרף.



מפני שאפשר לשלישי לעשות שני, ואפשר לשני לעשות ראשון
ומפני מה אמרו (שם) "אין השרץ והנבלה והמת מצטרפים זה עם זה"?
לפי שא"א לשרץ לעשות נבלה, ולא נבלה יכולה לעשות מת.

חיבור בטומאה

עריכה
(ב)

מקרצת שהיתה שלישית, והשיך לה אחרות - כולן שלישית בקדש
פרשה - היא שלישית וכולן טהורות

ואיזו הוא הנשוך? התולש ממנו כל שהוא


ראו משנה א, ח. לעניין הדבלה ראו תרומות ב, א. לעניין הזיתים ראו משנה ג, ב.



אבל אם היו ממעכין זה את זה, כגון הדבלה והתמרים והגרוגרות והצימוקין
הרי אלו אינן חיבור
ומפני מה אמרו "בזיתים – חיבור"? שמתחלה לא נתנן, אלא על מנת שינקו זה מזה.

טבול יום ועשיה בבית הבד

עריכה
(ג)

אחד טבול יום מטומאה חמורה, ואחד טבול יום מטומאה קלה
ואפילו טבול יום מן הזב ומן והזבה, ושאר טומאות שבתורה

הרי הוא כטבול יום מן השרץ.


לעניין עשיה בבית הבד ראו פרה ח, ז. לעומתם טבול יום מזב ומזבה ביום השביעי הם בסכנה שמא יראו זיבה ויסתרו את ספירת השבעה שלהם, ולכן לא יעשו בבית הבד.
ר' אלעזר טוען שטבילת טבול היום טיהרה גם את ידיו לעניין משקה חולין ואוכל תרומה. ר' מאיר וחכמים מחמירים.



טבול יום מטמא מת ובועל נדה - עושה בית הבד
חוץ מן הזב ומן הזבה ביום השביעי שלו
ה"ז לא יעשה כלום, ואם עשה - ה"ז תלוי
אחד טבול יום, ואחד טהור, שידיו טמאות - מטמא משקה חולין ופוסל אוכלי תרומה
ור"א בר"ש אומר: אין ידים לטבול יום
אבא שאול אומר: טבול יום - תחלה לקדש
ר"מ אומר: טבול יום מטמא בקדש ופוסל בתרומה
וחכ"א: כשם שהוא פוסל משקה תרומה ואוכלי תרומה - כך פוסל משקה הקדש ואוכלי הקדש.

(ד)

השרץ מטמא שלשה ופוסל אחד בקדש, ומטמא שנים ופוסל אחד בתרומה.

מטמא אחד ופוסל אחד בחולין.


ראו משנה א, ז.
קדשי מקדש שאינם מקודשים (כגון חלות תודה וכו') – דינם כתרומה.



משקין מטמאין שנים ופוסל אחד בקדש, מטמאין אחד ופוסלין אחד בתרומה
ופוסלין את החולין.
הידים מטמאות אחד בקדש, ופוסלות את התרומה, ואין ידים לחולין.
ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"מ: הידים תחלה לקודש ושניות לתרומה.
באיזה קדש אמרו? - בקדשי המקדש המקודשין
כגון אבל חלות תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהן את הזבח ולכן אינם מקודשים
והמנחות שלא קדשו בכלי - אינן לא בקדש ולא בחולין אלא הרי הן כתרומה.
והשרץ מטמא שנים ופוסל אחד בהם.

(ה)

החלה והבכורים ותשלומי תרומה וחומשיה - הרי הן כתרומה.

הטבל והמדומע וגידולי תרומה ומעשר שני - הרי הן כחולין.


ראו משנה א, ט.
לסיפא ראו משנה ב, ח.



ככרות הקדש בתוך גומותיהן, והמים המקודשין
נטמאת אחת מהן בשרץ - כולן תחלה; בתרומה - מטמא שנים ופוסל אחד.
בחולין - מטמא אחד ופוסל אחד
אין לך משקה הנוגע בשלישי טמא, אלא קדש בלבד
ר"א בר' צדוק אומר: האוכל אוכל שני לא יעשה בית הבד
מפני שהוא שני, והשני מטמא את המשקין ליעשות תחלה
אוכל שני שנגע במשקין בית הבד - טמאין.