ביאור:תוספתא/בבא קמא/ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת בבא קמא פרק רביעיעריכה

הבעלות על השור והשלכותיהעריכה

(א)
שור שחציו של ישראל וחציו של הקדש, שהזיק של ישראל


ראו משנה ד, ג.
מועד – הישראל משלם חצי נזק מן העליה, כי חציו של הקדש. תם - הישראל משלם רבע נזק מחצי גופו של השור. כך גם הדין אם חציו של ישראל וחציו של גוי, אבל אז הגוי חייב בנזק שלם על חלקו.
שור שהוקדש למזבח, וחייבים באחריותו אם נגנב או אבד (ראו קינים א, א) – אינו בגדר שור של הקדש, אלא הבעלים עדיין אחראים עליו.
"רעהו" הוא דווקא ישראל לישראל, ואילו גוי לגוי או גוי לישראל – אינם רעהו, ולכן חייבים נזק שלם, וראו גם דברי ר' אלעזר בן עזריה במכילתא נזיקין יב.



מועד משלם נזק שלם, ותם משלם חצי נזק
של הקדש אם נגח שור של הקדש - בין תם ובין מועד פטור
הוזק מאחד של ישראל – חייב, ומשל הקדש - פטור
שור של הקדש, הבעלים חייבין באחריותן - הבעלים נוטלין את נזקו ונותנין את נזקו
שור שחציו של ישראל וחציו של גוי, שהזיק את של ישראל
מועד משלם נ"ש ותם משלם ח"נ
ושל גוי שהזיק שור של ישראל - בין תם ובין מועד משלם נ"ש
שור של גוי שהזיק שור של אחר חבירו
אע"פ שקבלו עליהם לדון בדיני ישראל - משלמין נ"ש, שאין תם ומועד בנזקי הגוי.

(ב)
שור של ישראל שנגח שור של כותי, ושל כותי שנגח שור של ישראל


לדעת ת"ק לעניין זה הכותים כישראלים. ר' מאיר רואה אותם כגויים, וכן המכילתא שם.



מועד משלם נזק שלם מן העלייה, ותם משלם חצי נזק
רבי מאיר אומר: שור של ישראל שנגח שור של כותי פטור
ושל כותי שנגח שור של ישראל, בין תם ובין מועד - משלם נזק שלם מן העלייה.

(ג)
יפה כח הדיוט מכח גבוה, וכח גבוה מכח הדיוט


נזקים – ראו משנה ד, ג. שאר הדינים – ראו ב"מ ד ט.
מעילה ותשלומי חומש עליה נובעים מדין מעילה. קניה מגבוה – ראו קידושין א, ו. אמירה לגבוה – ראו תוספתא קידושין א, ז.



יפה כח הדיוט: נזקין להדיוט ואין נזקין לגבוה, ריבית ואונאה להדיוט ואין ריבית ואונאה לגבוה
תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה להדיוט, ואין תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה לגבוה
נשבע להדיוט משלם קרן וחומש, לגבוה אין משלם אלא קרן.
יפה כח גבוה: מעילה לגבוה ואין מעילה להדיוט, אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט,
קרן וחומש לגבוה ואין קרן וחומש להדיוט, הקונה מן הגבוה בכסף מן ההדיוט בכסף בשטר ובחזקה.

(ד)
שור חרש שוטה וקטן שנגח שור של פקח - פטור


ראו משנה ד, ד. וראו לעניין ההעדאה לעיל ב, ג.



ר"ע ור' יעקב אומרים: משלם חצי נזק.
שור שנתחרשו בעליו, או שנשתטו בעליו, או שהלכו בעליו למדינת הים
יהודה בן נקוסיא אומר, סומכוס אומר: לעולם הוא בתמותו עד שיעידוהו בפני בעלים
רבי יוסי אומר: מעמידין עליו אפטרופין
העידוהו בפני אפטרופין, נתפקח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן
או שבאו בעליו ממדינת הים
יהודה בן נקוסיא אומר, סומכוס אומר: לעולם הוא בתמותו ראשונה עד שיעידוהו בפני בעלים שנייה
ר' יוסי אומר: הרי הוא בחזקתו.

שור מועד, הריגתו והכופרעריכה

(ה)
זה הכלל: כל שהועד בו, בשור והועד בדבר שהועד בו קרן או שן בשעה שהועד עליו בוקר, ערב וכדומה - משלם נ"ש מן העלייה

וכל שלא הועד בו, ולא הועד בבעליו בדבר שלא הועד בו בשעה שלא הועד עליו - משלם ח"נ מגופו
רבי יהודה אומר מועד לשבתות ואינו מועד לימות החול.
אימתי הוא תם? עד שיחזור בו שלשה ימי שבתות זה אחר זה.

(ו)
יש כאן חייב בכופר וחייב במיתה, חייב במיתה פטור מן הכופר,


טטראדמה נוספת: תם שהמית – ראו משנה ד, ה, ומכילתא נזיקין י. שור חש"ו שהמית – ראו משנה ד, ז. שהיה מתחכך בכותל – ראו משנה ד, ו. לדעת ר' שמעון ראו מכילתא נזיקין י. המית בן שמונה (נפל) – ראו משנה ד, ו.
לדברי ר' יהודה בסיפא ראו משנה ד, ז.
כיצד הוא משלם – ראו מכילתא נזיקין י.



חייב בכופר ופטור מן המיתה, פטור מן הכופר ופטור מן המיתה
שור מועד שהמית - חייב בכופר וחייב במיתה
שור תם שהמית, ושור חרש שוטה וקטן שהמית, המית גר ועבד משוחרר
חייב במיתה ופטור מן הכופר
שור שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם, נתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם,
לכנעני והרג בן ישראל, לנפלים והרג בן קיימא - חייב בכופר ופטור מן המיתה
ולענין הנזיקין: רבי יהודה מחייב ורבי שמעון פוטר
שנאמר (שמות כא כח) "כי יגח שור" עד שיתכוון ליגח
ואם היה תם - פטור מן הכופר ופטור מן המיתה
המית גוי, בן שמונה - פטור מן הכופר ופטור מן המיתה
רבי יהודה אומר: שור המדבר ושור הקדש ושור גר שמת ואין לו יורשין פטור
שנאמר (שם) והועד בבעליו ולא ישמרנו. אין בעלים לאלו!
יתר על כן אמר ר' יהודה: המית כשהוא של הדיוט, ולא הספיק לעמוד בדין עד שהקדישו בעליו
המית כשהוא של גר, ולא הספיק לעמוד בדין עד שמת הגר - פטור
שנאמר (שמות כא כט) ולא ישמרנו בעליו והמית,
את ששוות המיתתו לשעת עמידתו בב"ד - חייב
את שלא שוות המיתתו לשעת עמידתו בבית דין - פטור
כיצד הוא משלם? שמין את הניזק כמה הוא יפה, לפי כך הוא משלם, דברי רבי יהודה
ר' יוחנן בן ברוקה אומר: שמין את הבעלים כמה הן יפים, לפי כך הן משלמין.

(ז)
כל שחייב בבן חורין - חייב בעבדים, בין בכופר בין במיתה


אם חייב לשלם כופר לבן חורין – כשנגח עבד חייב לשלם 30 שקלים. אם חייב השור מוות כאן – חייב מוות שם.
עבד עברי – ראו מכילתא נזיקין יא.
עבד של שותפים – מדובר בעבד כנעני.



וכל שפטור בבן חורין - פטור בעבדים, בין בכופר בין במיתה
כל שפטור בבן חורין פטור בעבדים: המית עבד עברי - נותן כל כופר
ועבד של שני שותפין - נותן לשניהם
חציו עבד וחציו בן חורין - נותן לפי חשבון: חצי כופר ליורשין וחצי שלשים סלע לבעלים.

(ח)
הממית על פי עד אחד, והרובע והנרבע על פי עד אחד


ראו משנה ד, ז. גם לר' יהודה השור פסול להקרבה, למרות שאם הוקדש אינו מומת.
לפי עד אחד - ראו זבחים ח, א.
לפי שנים – ראו ספרא נדבה פרשה ב.
לעניין נעבד ראו תוספתא תמורה ד, א.



פסול לגבי מזבח ופטור מן המיתה ומותר בהנאה
הממית על פי שנים, והרובע והנרבע על פי שנים - פסול לגבי מזבח ואסור בהנאה וחייב במיתה
המית: בין לפני הקדשו ובין לאחר הקדשו,
בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון - פסול לגבי מזבח
רובע ונרבע: בין משלו ובין משל חבירו, בין לפני הקדשו בין לאחר הקדשו
בין בשוגג בין במזיד - פסול לגבי מזבח.
נעבד: באונס שיהודי עבד לו כי אנסוהו גויים לעשות כך – כשר, ברצון - פסול
יש בנוגח שאין ברובע, וברובע שאין בנוגח
נוגח משלם את הכופר, מה שאין כן ברובע
ויש ברובע, שהרובע עשה בו אונס כרצון, שאין מתכוין כמתכוין - מה שאין כן בנוגח.