הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

נשמה = נקודת שם ה' הנתונה באדם

זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

ערך מילוני בוויקימילון: נשמה

המושג נְשָמָה נזכר לראשונה בפסוק המתאר איך ה' בורא את האדם:

(בראשית ב ז): "וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה"

גם בהמשך התורה, המושג נשמה נזכר רק בקשר לה' או בקשר לאדם.

בקשר לאדם:

(בראשית ז כא): "ויגוע כל בשר הרמש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השרץ על הארץ, וכל האדם. כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו"
(דברים כ טז): "רק מערי העמים האלה, אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה, לא תחיה כל נשמה"
(יהושע י מ): "ויכה יהושע את כל הארץ... ואת כל מלכיהם.. ואת כל הנשמה החרים כאשר צוה ה' אלהי ישראל"
(יהושע יא יא): "ויכו את כל הנפש אשר בה לפי חרב החרם לא נותר כל נשמה ואת חצור שרף באש"
(יהושע יא יד): "וכל שלל הערים האלה והבהמה בזזו להם בני ישראל, רק את כל האדם הכו לפי חרב עד השמדם אותם, לא השאירו כל נשמה"- בני ישראל בזזו את הבהמה אבל הרגו את האדם, לא השאירו כל נשמה (כלומר, אדם).
(מלכים א טו כט): "ויהי כמלכו הכה את כל בית ירבעם, לא השאיר כל נשמה לירבעם עד השמדו..."
(מלכים א יז יז): "ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית, ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא נותרה בו נשמה"( פירוט )
(ישעיהו ב כב): "חדלו לכם מן האדם, אשר נשמה באפו, כי במה נחשב הוא?!"
(איוב כו ד): "את מי הגדת מלין, ונשמת מי יצאה ממך?"( פירוט )

ובקשר לה':

(שמואל ב כב טז): "ויראו אפקי ים, יגלו מסדות תבל, בגערת ה', מנשמת רוח אפו"(ודומה לזה תהלים יח טז
(ישעיהו ל לג): "כי ערוך מאתמול תפתה, גם הוא למלך הוכן העמיק הרחב, מדרתה אש ועצים הרבה, נשמת ה' כנחל גפרית בערה בה"
(ישעיהו מב ה): "כה אמר האל ה' בורא השמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה, נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה"
(איוב ד ט): "מנשמת אלוה יאבדו, ומרוח אפו יכלו"
(איוב לז י): "מנשמת אל יתן קרח, ורחב מים במוצק"

או בקשר לה' ולאדם גם יחד:

(ישעיהו נז טז): "כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף, כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי"( פירוט )
(תהלים קנ ו): "כל הנשמה תהלל יה, הללו יה"
(משלי כ כז): "נר ה' נשמת אדם, חפש כל חדרי בטן"( פירוט )
(איוב כז ג): "כי כל עוד נשמתי בי, ורוח אלוה באפי"
(איוב לב ח): "אכן רוח היא באנוש, ונשמת שדי תבינם"
(איוב לג ד): "רוח אל עשתני, ונשמת שדי תחיני"
(איוב לד יד): "אם ישים אליו לבו, רוחו ונשמתו אליו יאסף"
(דניאל ה כג): "ועל מרא שמיא התרוממת... ולאלהא די נשמתך בידה וכל ארחתך לה לא הדרת"
(דניאל י יז): "והיך יוכל עבד אדני זה לדבר עם אדני זה, ואני מעתה לא יעמד בי כח, ונשמה לא נשארה בי"- דניאל לא יכול לדבר עם מלאך ה', כי לא נשארה בו נשמה.

מסתבר שהנשמה מציינת את הקשר שבין ה' לאדם. ה' נפח, הצית באדם את הנשמה, ומאז הנשמה היא כמו נר הדולק בתוך האדם.

מקורות ופירושים נוספים

1. המאמר מבוסס על מאמר של איתן דור-שב, נשמה של אש (בתוך "תכלת" 26) . לדבריו, התנ"ך מתאר את האדם כמורכב מארבעה גורמים:

בשר ועצמות (מערכת השלד, הכוח הצומח, משותף לכל הצמחים ובעלי החיים)--מיסוד האדמה
נפש (מערכת הדם, הכוח המתנועע, משותף לכל בעלי החיים)--מיסוד המים
רוח (מערכת הנשימה, הכוח המרגיש, משותף לכל בעלי החיים החברתיים)--מיסוד הרוח
נשמה (שייכת לאדם בלבד, מבטאת את הקשר הייחודי של האדם עם ה').--מיסוד האש

אבן גבירול: מִי יַכִיל עָצְמָתֶךָ, בְּבָרְאֲךָ מִזִּיו כְּבוֹדְךָ יִפְעַת טְהוֹרָה / מִצּוּר הַצּוּר נִגְזָרָה / וּמִמַּקֶּבֶת בֹּר נֻקָּרָה. וְאָצַלְתַּ עָלֶיהָ רוּחַ חָכְמָה / וְקָרָאתָ שְׁמָהּ נְשָׁמָה. עֲשִׂיתָהּ מִלַהֲבוֹת אֵשׁ הַשֵׂכֶל חֲצוּבָה / וְנִשְׁמָתוֹ כְאֵשׁ בּוֹעֲרָה בָּהּ, וְשִׁלַּחְתָּהּ בַּגּוּף לְעָבְדֵהוּ וּלְשָׁמְרֵהוּ ‑ / וְהִיא כְאֵשׁ בְּתוֹכוֹ ולֹא תִשְׂרְפֵהוּ, כִּי מֵאֵשׁ הַנְּשָׁמָה נִבְרָא וְיָצָא מֵאָיִן לַיֵּשׁ, / מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְיָ בָּאֵשׁ.

במדרש רבה הבחינו בחמישה כינויים - נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה - ופירשו שהנשמה מייצגת את ה" "אופיא" ", האופי, או ל" "אופיא טבא" ", האופי הטוב, ה"סופר אגו" של האדם.

ייתכן שהמילה נשמה קשורה למילה שֵם, המייצגת מהות מופשטת, או למילה שמים: " "וייתכן להיות כל אשר נשמת רוח חיים באפו שב אל האדם, כי לא מצאנו נשמה חוץ מנשמת האדם. ורבים אמרו שנקראת כן בעבור שהיא מן השמים; ואם הם שני שורשים, ימצא כמוהו" " (אבן עזרא על בראשית ז) .

פירוש זה תואם למערכת המושגים המקובלת בקבלה ובחסידות.

2. אולם, בלשון חז"ל, כמו בלשון ימינו, דווקא השורש נשמ מייצג את מערכת הנשימה:

" "כמה שינת הסוס? שתין נשמי" " ( תלמוד בבלי, סוכה כו: ) .
"כל הנשמה תהלל יה" = " "על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבוראו" " (רבי לוי בשם רבי חנינא, בראשית רבה יד ט).

ויש שפירשו כך גם בלשון המקרא:

(ישעיהו מב יד): "החשיתי מעולם אחריש אתאפק כיולדה אפעה, אֶשֹּׁם ואשאף יחד"- יש שפירשו שהמילה אֶשֹּׁם היא כמו אנשום, והיא מציינת הוצאת אויר מהריאות.
" "ונשמת - מלשון נשימה ונשיבת רוח" " ( מצודות על איוב כו ד ) .

לפי זה, המילה נשמה מייצגת את מערכת הנשימה, והיא משותפת לכל בעלי החיים הנושמים: " "נשמה (כמו נפש ורוח) תחילת הוראתה הוצאת האויר מן הריאה... אחר-כך הושאל שם נשמה להורות על העצם המשכיל החי לנצח, וקראו אותו גם-כן רוח ונפש" " ( שד"ל על בראשית ב ז ) .

יש פסוקים שניתן לפרש לפי כל אחד משני הפירושים:

(בראשית ז כא): "ויגוע כל בשר הרמש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השרץ על הארץ, וכל האדם. כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו"- 1 הביטוי " כל אשר נשמת..." יכול להתייחס לביטוי " כל האדם " שנזכר בסוף הפסוק הקודם (כדברי אבן עזרא שם) ; 2 אך ייתכן גם שהוא מתייחס ל" כל בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה... " שנזכר בתחילת הפסוק הקודם, שהרי כל החיות הנושמות מתו במבול ( כדברי שד"ל על בראשית ב ז ) .
(ישעיהו ב כב): "חדלו לכם מן האדם, אשר נשמה באפו, כי במה נחשב הוא?!"- 1 הנשמה, שה' נתן באדם, היא הדבר היחיד המחזיק אותו בחיים, ולכן אין טעם לייחס חשיבות לאדם כאשר הוא פועל נגד ה'; 2 האדם תלוי באויר, " "כל חיותו וכוחו תלויים בנשימת אפו שהוא רוח פורח..." " (שד"ל ע"פ רש"י) .
(שמואל ב כב טז): "ויראו אפקי ים, יגלו מסדות תבל, בגערת ה', מנשמת רוח אפו"- 1 המשורר מכנה את הפעולות האלהיות המופלאות של ה' בשם "נשמה" כדי להדגיש שהן חורגות מגדר הטבע; 2 המשורר מדמה את הרוח החזקה, החושפת את קרקע הים, לנשימה היוצאת מאפו של ה'.

ביטויים דומים

המילה נְשַמָּה מציינת שממה:

(ירמיהו יב יא): "שמה לשממה אבלה עלי שממה נשמה כל הארץ כי אין איש שם על לב"
(יחזקאל כה ג): "ואמרת לבני עמון שמעו דבר אדני ה' כה אמר אדני ה' יען אמרך האח אל מקדשי כי נחל ואל אדמת ישראל כי נשמה ואל בית יהודה כי הלכו בגולה"
(יחזקאל לב טו): "בתתי את ארץ מצרים שממה ונשמה ארץ ממלאה בהכותי את כל יושבי בה וידעו כי אני ה'"
(יחזקאל לו לד): "והארץ הנשמה תעבד תחת אשר היתה שממה לעיני כל עובר"
(יחזקאל לו לה): "ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כגן עדן והערים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו"
(יחזקאל לו לו): "וידעו הגוים אשר ישארו סביבותיכם כי אני ה' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה אני ה' דברתי ועשיתי"
(זכריה ז יד): "ואסערם על כל הגוים אשר לא ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ חמדה לשמה"
(תהלים סט כו): "תהי טירתם נשמה באהליהם אל יהי ישב"

מבחינה דקדוקית אין קשר בין המילים - המילה נְשָמָה היא מהשורש נשמ, והמילה נְשַמָּה היא מהשורש שממ בבניין נפעל; אולם מבחינה עניינית ייתכן שיש ביניהן קשר של ניגוד - המילה שממה מתארת מצב שבו אין בני אדם, אין כל נשמה.

השורש נשמ הוא גם השורש של שם החיה תנשמת:

(ויקרא יא יח): "ואת התנשמת ואת הקאת ואת הרחם"
(ויקרא יא ל): "והאנקה והכח והלטאה והחמט והתנשמת"
(דברים יד טז): "את הכוס ואת הינשוף והתנשמת"

לא ברור לי מה הקשר ביניהם.

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-09-21.

תגובות

מאת: חגי הופר

תגובה למאמר של הראל - נשמה

"ויגוע כל-בשר הרמש על-הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל-השרץ השרץ על-הארץ וכל האדם. כל אשר נשמת-רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו" (בראשית, ז', 21, 22).

אולי מכאן אפשר ללמוד שגם לבהמה יש נשמה? והוא מה שאמר בקהלת (ג', 21) - "מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ". כמו כן, גם לאדם וגם לבהמה נכתב שיש "נפש חיה" (בראשית, א', 24; ב', 7).

למרות שלפי יהושע, יא', 14 - "וכל שלל הערים האלה והבהמה בזזו להם בני ישראל, רק את כל האדם הכו לפי חרב עד השמדם אותם, לא השאירו כל נשמה" עולה כי נשמה היא רק האדם, אכן.

חוץ מזה, את הכתוב באיוב, כו', 4: "את מי הגדת מלין, ונשמת מי יצאה ממך?", שמדבר, כך נראה, מעניין העתקת מילים, וכבר דנתי בזה פעם, אפשר אולי לראות, למי שמחפש את זה, כרמז היחיד בתנ"ך לאפשרות של גלגול נשמות. ביהדות בקבלה מדברים על כך, אם כי רס"ג בספרו "אמונות ודעות" שולל אפשרות זו.

איוב, ד', 9 - "מנשמת אלוה יאבדו, ומרוח אפו יכלו" נראה לי הוא מה שהרמב"ם קרא האנשה. ממש כמו הביטוי הציורי במשלי, כ', 27 - "נר ה' נשמת אדם, חפש כל חדרי בטן". אם כי האיחוד של נשמת אדם ונשמת ה', או גם רוח ה', מזכיר את הנאמ על אדם, שנברא "בצלם אלוהים" (בראשית, א', 27).

ראוי עוד לומר, כי מבחינת ההבדל בין נשמה זה ששורשו נשם לנשמה-חרבה ששורשו שמם, כי בעצם לשניהם אותו שורש בסיס - שם, שהרי האות נ' נוספה לשורש, כמו גם האות הכפולה מ'. נראה לי גם שיש כאן חיקוי צלילי, שהרי הש' היא המחשה של הנשימה. והרוח, שהיא נשמת אלוה האמורה באפשר, הרי מחריבה.

עוד ראוי לציין, כי על הפסוק בישעיה, נז', 16 - "כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי" אומרים חכמי היהדות, בספר "תניא", כי מכאן שיש לאדם שתי נשמות, בהמית ואלוהית, בהקבלה ליצר הטוב ויצר הרע, אף כי מהפשט הוא מדבר על כלל נשמות העולם וכתובים אחרים אכן מדברים רק על נשמה אחת לאדם.

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:נשמה - נקודת שם ה' הנתונה באדם

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/njm