ביאור:מעומד/מקרא/תורה/דברים/יח/הלוי

פרשנות חז"ל על האמור: וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי...

מקראות

הקריאה המתפרשת: וכי יבא הלוי

לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם - כָּל שֵׁבֶט לֵוִי - חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל....

...וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם, מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח:

• אִם שׁוֹר אִם שֶׂה? וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה.
• רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ,
• וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ, תִּתֶּן לּוֹ.

כִּי בוֹ בָּחַר ד' Lהֶיךָ, מִכָּל שְׁבָטֶיךָ, לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם ד' -

הוּא, וּבָנָיו, - כָּל הַיָּמִים. {ס}

וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוּא גָּר שָׁם?

וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ד'.

וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם ד' Lהָיו, כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי ד'.

חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ, לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת. {ס}

מקראות נוספות

במשכן ולא במקדשי אלילים (פרשת ראה, הקודמת)

אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם...

...לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַד' Lהֵיכֶם. כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ד' Lהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם? - לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ...

...שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם: עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַד'.

וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ד' Lהֵיכֶם, אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם,

וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם, כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם.

הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה...

...רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר, כְּבִרְכַּת ד' Lהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ,

בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ, כַּצְּבִי וְכָאַיָּל...

לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ, וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר, וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ.

כִּי אִם לִפְנֵי ד' Lהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ד' Lהֶיךָ בּוֹ,

אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ,

וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ד' Lהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ.

הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי כָּל יָמֶיךָ עַל אַדְמָתֶךָ. {ס}

כִּי יַרְחִיב ד' Lהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ, וְאָמַרְתָּ: אֹכְלָה בָשָׂר?

כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר? בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר! כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם...

וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן ד' לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ? וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ.

אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְאֶת הָאַיָּל, כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ, הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכְלֶנּוּ.

רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם, כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ...

דברי הימים - מקדש דוד

וַיִּקְרָא דָוִיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים,

וְלַלְוִיִּם - לְאוּרִיאֵל עֲשָׂיָה וְיוֹאֵל שְׁמַעְיָה וֶאֱלִיאֵל וְעַמִּינָדָב.

וַיֹּאמֶר לָהֶם:

אַתֶּם, רָאשֵׁי הָאָבוֹת לַלְוִיִּם? הִתְקַדְּשׁוּ אַתֶּם וַאֲחֵיכֶם!

וְהַעֲלִיתֶם אֵת אֲרוֹן ד' Lהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הֲכִינוֹתִי לוֹ.

כִּי לְמַבָּרִאשׁוֹנָה לֹא אַתֶּם, פָּרַץ ד' Lהֵינוּ בָּנוּ כִּי לֹא דְרַשְׁנֻהוּ כַּמִּשְׁפָּט.

וַיִּתְקַדְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן ד' Lהֵי יִשְׂרָאֵל.

וַיִּשְׂאוּ בְנֵי הַלְוִיִּם אֵת אֲרוֹן הָLהִים

כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה, כִּדְבַר ד', בִּכְתֵפָם בַּמֹּטוֹת עֲלֵיהֶם. {פ}

וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְשָׂרֵי הַלְוִיִּם לְהַעֲמִיד אֶת אֲחֵיהֶם הַמְשֹׁרְרִים בִּכְלֵי שִׁיר:

נְבָלִים וְכִנֹּרוֹת וּמְצִלְתָּיִם - מַשְׁמִיעִים, לְהָרִים בְּקוֹל - לְשִׂמְחָה. {פ}

וַיַּעֲמִידוּ הַלְוִיִּם אֵת הֵימָן...

בשר התאוה

קברות התאווה (ספר במדבר)

וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ - הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה,

וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ:

מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר?

זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם!

אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים.

וְעַתָּה? נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה! אֵין כֹּל, בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ!

...וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ד':

לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ?

וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי?!

הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה? אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ? ...

...וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה... ...וְאֶל הָעָם תֹּאמַר:

הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר!! וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר!

כִּי בְּכִיתֶם בְּאָזְנֵי ד' לֵאמֹר:

'מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר? כִּי טוֹב לָנוּ בְּמִצְרָיִם!'

וְנָתַן ד' לָכֶם בָּשָׂר וַאֲכַלְתֶּם!

לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם,

וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם.

עַד חֹדֶשׁ יָמִים!! - עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא.

יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת ד' אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם,

וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר:

לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם?".

וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת ד' וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם,

וַיִּטֹּשׁ עַל הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ יוֹם כֹּה וּכְדֶרֶךְ יוֹם כֹּה סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה,

וּכְאַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ.

וַיָּקָם הָעָם, כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלַּיְלָה וְכֹל יוֹם הַמָּחֳרָת,

וַיַּאַסְפוּ אֶת הַשְּׂלָו.

הַמַּמְעִיט? אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים!

וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה.

הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם, טֶרֶם יִכָּרֵת,

וְאַף ד' חָרָה בָעָם!

וַיַּךְ ד' בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד!!

וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה,

כִּי שָׁם קָבְרוּ אֶת הָעָם הַמִּתְאַוִּים.

מִקִּבְרוֹת הַתַּאֲוָה נָסְעוּ הָעָם חֲצֵרוֹת, וַיִּהְיוּ בַּחֲצֵרוֹת. {פ}

מדרשי חז"ל ופרשנות ראשונים

משנה - סוכה פרק החליל

שמחת הכהנים (מסכת סוכה, פרק החליל, משניות ז, ח) (ובמהדורת הביאור הרגילה)

בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות:

באֵמוּרי הרגלים, ובּחִלוּק לחם הפנים, ובעצרת, אומרים לו: "הילך מצה הילך חמץ", "הילך מצה, הילך חמץ".

משמר שזמנו קבוע - הוא מקריב תמידין, נדרים ונדבות ושאר קרבנות צבור.

ומקריב את הכל.

יום טוב הסמוך לשבת, בין מלפניה בין מלאחריה,

- היו כל המשמרות שוות בחלוק לחם הפנים.

חל יום אחד להפסיק בינתים?

משמר שזמנו קבוע היה נוטל עשר חלות, והמתעכב - נוטל שתים.

ובשאר ימות השנה - הנכנס נוטל שש, והיוצא נוטל שש.

רבי יהודה אומר: הנכנס נוטל שבע, והיוצא - נוטל חמש.

ספרי

פרשה קס"ח

וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי. יכול בבן לוי ודאי הכתוב מדבר?

תלמוד לומר וְשֵׁרֵת... - בראוי לשירות.

- יצאו לוים שאינם ראוים לשירות.

מִכָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוּא גָּר שָׁם - מכל מקומות מושבותיהם.

וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ

מנין אתה אומר, שכהן בא ונושא את כפיו, במשמר [שאינו] שלו?

תלמוד לומר ובא בכל אות נפשו.

אתה אומר, בפרק החליל שכל המשמרות שוים בקרבנות הרגל הבאים מחמת הרגל?

- שנאמר: וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ד'.

יכול לעולם?

- תלמוד לומר מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ - בשעה שישראל נכנסים בשער אחד, בשלש רגלים.

מדרש לקח טוב - כהנים

וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי. יכול לוי ממש?

תלמוד לומר: וְשֵׁרֵת... - הראוי בשרות.

- יצאו לוים - שאין ראויין.

אֲשֶׁר הוּא גָּר שָׁם - בכל מקומות מושבותיהם.

וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ

- מיכן לכהן - שבא ונושא את כפיו במשמר שאינו שלו.

איכה רבה - ברית לויים

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין, בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי פָּתַח:

סוף קהלת וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ...

אָמַר שְׁלֹמֹה לְיִשְׂרָאֵל: זְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ...

זִכְרוּ אֶת בּוֹרַאֲכֶם עַד שֶׁבְּחוּרוֹתֵיכֶם קַיָּמוֹת,

עַד שֶׁבְּרִית כְּהֻנָּה קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר על שמואל בספרו וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן.

עַד שֶׁבְּרִית לְוִיָה קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר ביאור:מעומד/מקרא/תורה/דברים/יח כִּי בוֹ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ.

עַד שֶׁבְּרִית מַלְכוּת בֵּית דָּוִד קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר משכיל לאסף (ויקם עדות ביעקב) וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ.

עַד שֶׁבְּרִית יְרוּשָׁלַיִם קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר $$(מלכים א יא, לב): וְהָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ.

עַד שֶׁבְּרִית בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר $$$(דברי הימים ב ז, טז): וְעַתָּה בָּחַרְתִּי וְהִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה.

עַד שֶׁאַתְּ קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר $$(דברים ז, ו): בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ.

סוף קהלת (מות האדם) עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה: אֵלּוּ יְמֵי הַגָּלוּת שם בהמשך וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ, לֹא טוֹבָה וְלֹא רָעָה.

שם, בפתיח עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ - לְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד, דִּכְתִיב בֵּיהּ...

וְהָאוֹר - זוֹ הַתּוֹרָה... וְהַיָּרֵחַ זוֹ סַנְהֶדְרִין... וְהַכּוֹכָבִים - אֵלּוּ הָרַבָּנִים...

פירוש מהרז"ו על איכה רבה

המהרז"ו - הרב זאב וולף איינהורן, מפרש מדרש רבה מגרודנה ווילנה, שחי ופעל כשמונים שנה לפני מלחה"ע הראשונה - ונפטר בשנת ה'תרכ"ב בעת מלחמת האזרחים בארה"ב, חמישים שנה לפני מלחה"ע הראשונה. בפירושו התייחס למעשה לבעייתיות של פירוש חז"ל שמדובר בכהנים בלבד. אמנם זהו "משפט הכהנים", אך ההסבר האמור במקראות הניתן למתנות הכהונה הוא שבחירת הקב"ה היא בכל שבט לוי: כִּי בוֹ בָּחַר ד' Lהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ - לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם ד'...!

כִּי בוֹ בָּחַר ה' - הכתוב מדבר שם במתנות כהונה:

......וְזֶה... מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים... רֵאשִׁית דְּגָנְךָ... וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ... כִּי בוֹ בָּחַר...

היינו בכהן.

וכבר הביא על זה פסוק: וּבָחֹר אֹתוֹ...

ואולי כוונתו על שכתוב סמוך לו וכי יבא הלוי וגו' ככל אחיו הלוים,

וזה - מן המקומות שנקראו הכהנים - לוים.

וכמ"ש בריש הענין שם: לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם - כָּל שֵׁבֶט לֵוִי וגו'

ועל זה אמר: כִּי בוֹ בָּחַר ה'- היינו כל שבט לוי

אך בדברי הימים (ושם) כתוב אצל לוים ביחוד!

ועם כל זאת גם שם נכללו הכהנים.

ובא בכל אוות נפשו - פירוש יונה מעוז

[https://www.biu.ac.il/sites/default/files/inline-files/שופטים%20בר-מעוז%20PDF.pdf דף השבת של אוניברסיטת בר אילן, פרשת שופטים, ה'תשפ"ב

לדעת יונה מעוז (עורכת בכירה של מקראות גדולות הכתר), הפרשנות של חז"ל, המובאת במשנה פרק חליל, ובמדרשים, לפיה "וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי..." מדבר על כהן המגיע לקבל את חלקו, מושפע גם מהביטוי המקראי "בכל אוות נפשך", כעקיצה לעגנית נגד תאוותנות לבשר, ובעד מאוויים של קרבת מקדש רוחנית.