ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק כד
- למהדורה הרגילה: מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק כד
תמלול החלק השייך לפרק כ"ד מפי הרב יהונתן בלאס:: [1]
הלך
ההליכה גם כן מכלל השמות המונחים לתנועות מיוחדות מתנועות בעלי חיים: "וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ" (בראשית לב, ב), וזה הרבה.
וכבר הושאל זה השם להמשך הגופות אשר הם יותר דקות מגופות בעלי חיים: "וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר" (בראשית ח, ה); "וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה" (שמות ט, כג).
ואחר כן הושאל להתפשט ענין אחד והראותו, ואם אינו גוף כלל. אמר: "קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ" (ירמיהו מו, כב); וכן אמרו: "קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן" (בראשית ג, ח) - הקול הוא הנאמר עליו שהוא היה מתהלך בגן. ולפי זאת ההשאלה הוא כל לשון הליכה שבאה בבורא יתברך, כלומר, שהיא הושאלה למה שאינו גוף - אם להתפשט העניין, או לסור ההשגחה, אשר דומה לו בבלתי בעלי חיים סור מן הדבר, אשר יהיה בבעל חיים בהליכה. וכמו שכנה הסתלק ההשגחה בהסתרת פנים, באמרו: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי" (דברים לא, יח), כן כינה אותו בהליכה, אשר הוא בעניין סור מן הדבר, אמר: "אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי" (הושע ה, טו).
אמנם אומרו: "וַיִּחַר אַף יְהוָה בָּם וַיֵּלַךְ" (במדבר יב, ט), יש בו שני הענינים יחד. כלומר, עניין הסתלק ההשגחה המכונה בהליכה, וענין התפשט הדבר והגלתו והראותו, כלומר החרון אף אשר הלך ונמשך אליהם, ולזה שבה מצורעת כשלג.
וכן הושאל לשון ההליכה להנהגה במנהגים החשובים, מבלתי הנעת גוף כלל. אמר: "[ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹהֶיךָ] וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח, ט); "אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ" (דברים יג, ה); "[בֵּית יַעֲקֹב] לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה" (ישעיה ב, ה).
- ^ תמלול השעיעור:ההליכה גם כן מכלל השמות המונחים לתנועות מיוחדות מתנועות בעלי חיים: "וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ" וזה הרבה .וכבר הושאל זה השם להמשך הגופות אשר הם יותר דקות מגופות בעלי חיים: "וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר" המים יותר קלים מבני אדם או חיות, "וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה", מים ואש אלו הם יסודות, ואחר כן הושאל להתפשט ענין אחד והראותו, ואם אינו גוף כלל. אמר: "קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ", שם בירמיהו, זה רשי מסביר, כשנענש הנחש, קולו הלך מסוף העולם ועד סופו. בתורה לא כתוב מה היתה תגובת הנחש כאשר הקדוש ברוך הוא העניש אותו, אבל מה שכתוב, : "קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ",, רשי אומר שהנחש נענש קולו הלך מסוף העולם ועד סופו. רואיםאת הכוח הבהמי העז שהיה לנחש שהיה יכול לשרת אותנו אז הקול הולך. וכן אמרו: "קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן" , הקול הוא הנאמר עליו שהוא היה מתהלך בגן. ראינו את זה וגם קול אומר קרא, וגם קול קורא במדבר פנו דרך, הקול עובר, כלומר הקול הוא דבר שנמצא, הוא בריאה בפני עצמו. אז הקול היה מתהלך. אבל כאן הוא אומר שמה זה הולך, זה מתפשט. יש כאן עניין של ההליכה, זה לא נשאר במקומו, אבל זה לא עולה ומתרחק, אלא זה מתפשט. ולפי זאת ההשאלה הוא כל לשון הליכה שבאה בבורא יתברך, כלומר, שהיא הושאלה למה שאינו גוף - אם להתפשט העניין, או לסור ההשגחה, כלומר, אם נאמר שהקדוש ברוך הוא הולך, הכוונה היא שהוא מסיר את ההשגחה, או להפך, שההשגחתו מתפשטת. אז צריכים לראות מה ההקשר. בשורות הבאות הוא יגיד שלפעמים זה גם וגם. אשר דומה לו בבלתי בעלי חיים סור מן הדבר, אשר יהיה בבעל חיים בהליכה. וכמו שכנה הסתלק ההשגחה בהסתרת פנים, באמרו: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי" כן כינה אותו בהליכה, אשר הוא בעניין סור מן הדבר, אמר: "אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי" אמנם אומרו: "וַיִּחַר אַף יְהוָה בָּם וַיֵּלַךְ" זה בפרשת בהעלותך בעניין צרעת מרים, מה זה וילך פה? כל התשובות נכונות. יש פה שני עניינים יחד. זה גם כן דבר חשוב. הרמב״ם אומר שרצוי לפעמים לפרש פסוק בשני דרכים, וזה היה הרצון בפסוק. לפרש אותו בשני הדרכים, ושניהם נכונים. זה לא שתבחר לאיזה פירוש המילה מתכונת אלא שהקדוש ברוך הוא הכתיב את המילה, כדי שזה יתפרש לשני הכיוונים. אמנם אומרו: "וַיִּחַר אַף יְהוָה בָּם וַיֵּלַךְ" יש בו שני הענינים יחד. כלומר, עניין הסתלק ההשגחה המכונה בהליכה, וענין התפשט הדבר והגלתו והראותו, כלומר החרון אף אשר הלך ונמשך אליהם, ולזה שבה מצורעת כשלג. מה זה "וַיִּחַר אַף יְהוָה בָּם וַיֵּלַךְ"? חרון אף השם התפשט ונתן את אותותיו גם כן בבשר. "וַיִּחַר אַף יְהוָה בָּם וַיֵּלַךְ" על פי הפירוש שוילך זה עלה זה השם עלה. כלומר, ההשגחה עלתה. זה העניין. אם כן, השגחתו של הקדוש ברוך הוא נסתתרה, והחרון אף התפשט. שני הדברים נכונים. זה כמו שראינו בעניין פנים, יש פנים, שזה עניין של כעס, פני יליכו והניחותי לך. שזה הכעס יסתלק. ואחר כך אומר לו משה, אם אין פניך הולכים, אל תעלינו מזה. כאן פניך הולכים זה לא הכעס, הרי הקדוש ברוך הוא הבטיח לו. אלא הכוונה היא שאם אין ההשגחה שלך מתפשטת, שתהיה עוד יותר ממה שהיה לפני החטא. כלומר, משה לא מוכן להניחותי שפירושו שזה יהיה כמו שהיה קודם. משה רוצה שזה יתפשט., שזה יהיה עוד יותר ממה שהיה קודם. אז גם המילה של הליכה וגם העניין של פנים, כל אחד מהמילים האלה יש לו את הדו משמעותיות.. אגב, פעם ראשונה ששמתי לב, שרשי מסביר, את מה שכותב, פה אל פה אדבר עמו. בדרך כלל נאמר פנים אל פנים. אז רש"י מסביר שהקדוש ברוך הוא אמר לאהרון ולמרים שהתלוננו על משה למה הוא פרש מאשתו. אז הקדוש ברוך הוא אמר להם אני אמרתי לו לפרוש. כשאמרתי לו שיגיד לעם ישראל שובו לכם לאהליכם, אמרתי לו אתה פה עמוד עמדי. זה הפה אל פה.. אגב אונקלס מתרגם אל נא רפא נא לה, אל נא הוא מתרגם בבקשה, רפא נא, הוא מתרגם עכשיו מייד. מישהו אמר לי שכך, מפרשים את העניין שלהלעיטני נא מן האדום האדום הזה, אני תמיד חשבתי שעשיו היה ג'נטלמן, בגלל שהוא כמו האירופאים האלה, מוכנים להכניס לך סכין בגב, אבל הם יגידו, טוב, תודה, בבקשה, אבל הפירוש הפשוט, של הלעיטני נא זה תביא לי עכשיו מיד. מישהו אמר, שזה, מה שאומרים באנגלית NOW