ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק כה
- למהדורה הרגילה: מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק כה
תמלול החלק השייך לפרק כה מפי הרב יהונתן בלאס:: [1]
שכן
ידוע כי ענין זאת המלה היא התמדת העומד במקום אחד: "וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" (בראשית יד, יג); "וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל [בָּאָרֶץ הַהִוא]" (בראשית לה, כב), וזהו הידוע המפורסם. וענין השכינה במקום הוא התמדת העומד במקום אחד, כי באריכות עמידת בעל חיים במקום כולל או מיוחד, ייאמר בו שהוא שכן במקום ההוא, ואף על פי שהיה מתנועע בו בלא ספק. [2]
והושאל זה למה שאינו בעל חיים. אבל לכל עניין שהתיישב ושקד על דבר אחד ייאמר בו גם כן לשון שכינה. ואף על פי שלא היה הדבר אשר שקד עליו עניין ההוא מקום, ולא היה העניין ההוא גם כן בעל חיים. אמר" "[הַיּוֹם הַהוּא יְהִי חֹשֶׁךְ]... תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה" (איוב ג, ה), ואין ספק כי העננה אינה בעל חיים, ולא היום גוף כלל, אבל הוא חלק זמן.
ולפי זאת ההשאלה הושאל לבורא יתעלה. כלומר, להתמדת שכינתו או השגחתו באיזה מקום שהתמידה בו השכינה, או לכל דבר שהתמידה בו השגחה. ונאמר" "וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה'" (שמות כד, טז); "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כט, מה); "וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה" (דברים לג, טז). וכל מה שבא מזאת הפעולה מיוחס לבורא יתברך, הוא בעניין התמדת שכינתו, כלומר אורו הנברא במקום, או התמדת ההשגחה בדבר אחד. כל מקום כפי עניינו.
הערות שוליים
עריכה- ^ תמלול השעיעור:ידוע כי ענין זאת המלה היא התמדת העומד במקום אחד: "וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא", הכוונה היא שזה מקום קבוע לא שהוא היה שם רק ללילה אחד, "וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל [בָּאָרֶץ הַהִוא]", זאת אומרת זמן ממושך, זהו הידוע המפורסם. וענין השכינה במקום הוא התמדת העומד במקום אחד, כי באריכות עמידת בעל חיים במקום כולל או מיוחד, ייאמר בו שהוא שכן במקום ההוא, ואף על פי שהיה מתנועע בו בלא ספק, מקום יכול להיות ספייס, כלומר, לא מקום ספציפי, או שזה מקום מיוחד, מקום ספציפי, אז המילה שוכן והושאל זה למה שאינו בעל חיים. אבל לכל עניין שהתיישב ושקד על דבר אחד ייאמר בו גם כן לשון שכינה. ואף על פי שלא היה הדבר אשר שקד עליו עניין ההוא מקום גם אם הוא לא שכן במקום, אלא שכן במשהו אחר, ולא היה העניין ההוא גם כן בעל חיים. אמר" "[הַיּוֹם הַהוּא יְהִי חֹשֶׁךְ]... תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה" תשכון עליו עננה זה לא שאתה רואה איזה עננה מעליו, אלא זה עניין שהאור לא בוקע ממנו כמו שהיה פעם. ואין ספק כי העננה אינה בעל חיים, ולא היום גוף כלל, אבל הוא חלק זמן. בפסוק הזה איוב מקללל את היום שבו הוא נולד. אז הוא אומר שתשכון עליו העננה. ולפי זאת ההשאלה הושאל לבורא יתעלה. כלומר, להתמדת שכינתו או השגחתו באיזה מקום שהתמידה בו השכינה, או לכל דבר שהתמידה בו השגחה. ונאמר" "וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה'" "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" "וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה". וכל מה שבא מזאת הפעולה מיוחס לבורא יתברך, הוא בעניין התמדת שכינתו, כלומר אורו הנברא במקום, כל מקום כפי עניינו. שוב, מה זה שכינה? אור הנברא. לאור הנברא ראינו שיש שתי משמעויות. אחת זה האור הנברא שנראה לנביאים בראיה נבואית וגם לפעמים זה אור שגם אנשים שהם לא נביאים יכולים גם כן לראות או התמדת ההשגחה בדבר אחד גם כן יש השגחה גדולה במקום המקדש ובארץ ישראל. שעיני השם אלוקיך בא מאחרית השנה ועד ראשית שנה כל מקום כפי עניינו. כלומר וזה עניין של התמדת ההשגחה. כלומר ההשגחה היא הולכת יחד עם האור האלוקי רק כדי שלא נשכח את זה. אז בחלק שלישי בפרק נ"ב.. אין ישיבת האדם ותנועתו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועתו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדבורו במושב המלך,. נכון אדם במושב המלך אז הוא צריך לדבר יפה. ומפני זה מי שיבחר בשלמות האנושי ושיהיה איש האלהים באמת, יעור משינתו וידע שהמלך הגדול המחופף עליו והדבק עמו תמיד הוא גדול מכל מלך בשר ודם אפילו היה דוד ושלמה, על מי הוא מדבר? על השכל השופע עלינו כמו שהוא אומר והמלך ההוא הדבק המחופף הוא השכל השופע עלינו, שהוא הדבוק אשר בינינו ובין הש"י, וכמו שאנחנו השגנוהו באור ההוא אשר השפיע עלינו, כאמרו באורך נראה אור כלומר הקדוש ברוך הוא עצמו לא חופף עלינו. הקדוש ברוך הוא נבדל. מה שחופף עלינו זו השכינה. והשכינה זה דעת השם ודעת השם זה השגחת השם עלינו ודעתנו את השם. זה מה שצמוד אלינו. הרמ"א מצטט את הרמב"ם הזה אבל הוא שינה את זה. כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, אני בטוח שהסיבה היא שהמילה שכל השתנה בין הזמן של הרמב״ם לבין הזמן של הרמ"א בגלל שכמו שהיום מה זה שכל היום? מישהו עשה בשכל. כלומר הוא ידע למכור את המניות שלו בזמן, הוא ידע לקנות משהו אחר בזמן. זה שכל אבל בזמן הרמב"ם שכל זה עניין של אמת. שפע השכל זה לא איי-קיו. זה לא היכולת להשכיל. אלא זה עניין של אמת. האמת חיה. האמת החיה של ההשגחה האלוקית. ודעת אלוקים היא חופפת. וכמו שאנחנו השגנוהו באור ההוא אשר השפיע עלינו, ככה אנחנן משיגים אותו כאמרו באורך נראה אור, כן באור ההוא בעצמו הוא משקיף עלינו, ובעבורו הוא תמיד עמנו משקיף ורואה, השכל הוא הדיבוק בין הקדוש ברוך הוא לבינינו וככה אנחנו יודעים אותו ומתחברים אליו וככה הוא מתחבר אלינו דרך ההשגחה שהוא משגיח עלינו וזה לא כמו שיש כאלה שאומרים שאצל הרמב״ם הקדוש ברוך הוא הוא שכל זה לא ככה אלא כמו שאמרנו שהשכל הוא הדיבוק בין הקדוש ברוך הוא לבינינו, ואיך אני יודע שזה השכינה מההמשך ודע כי כאשר ידעו זה השלמים, תגיע אליהם מן היראה והכניעה ופחד השם ויראתו ובשתם ממנו, בדרכים אמתיים לא דמיוניים, מה ששם צפונותיהם עם נשותיהם ובבית המרחץ, גם כאשר אין אף אחד הם מתנהגים כנגליהם עם שאר בני אדם, כמו שתמצא מנהג חכמינו המפורסמים עם נשותיהם מגלה טפח ומכסה טפח, ואמרו ג"כ אי זה צנוע זה הנפנה בלילה כדרך שנפנה ביום, כלומר ביום בוודאי הוא לא נפנה ליד אנשים, אבל גם בלילה הוא לא נפנה, אף על פי שאין שם אנשים, כי הוא יודע שהשכינה נמצאת איתו וכבר ידעת הזהירם מלכת בקומה זקופה, משום מלא כל הארץ כבודו, לישב בלב בני אדם באלו המעשים כלם הענין אשר זכרתי לך, והוא שאנחנו תמיד בין ידי השי"ת ולפני שכינתו נלך ונשוב, וגדולי חכמינו ז"ל היו נמנעים מלגלות ראשם, להיות השכינה מחופפת על האדם ומסוככת אותו, היום גם לא גדולי חכמים נמנעים מלגלות ראשם. ראיתי תשובה של רב שלמה קלוגר, אחד שאל, האם מותר לי ללכת עם כיסוי ראש האם זה לא יוהרה? אז הוא ענה לו אל תלך עם משהו גדול, ותלך עם משהו קטן, אז גדולי ישראל היו נמנעים מלגלות ראשם, להיות, תראו את הלשון, להיות השכינה מחופפת על האדם ומסוככת אותו, אותו לשון שהיה קודם, מה חופף? השכינה חופפת על האדם ומסוככת אותו. אז כן, אמרנו את זה לגבי מה שאנחנו למדנו על שכן, כן, בפרק כ"ה, שהוא מדבר. על ההשגחה ששוכנת, השכינה ששוכנת, כלומר, זה העניין, והקדוש ברוך הוא, כבודו מלא עולם, הקדוש ברוך הוא נבדל, וכבודו מלא עולם, הוא מתגלהאנחנו מרגישים את השגחתו, השכינה זה הדיבוק בין הקדוש ברוך הוא לבינינו. זה דעת אלוקים שזה דו-כיווני.
- ^ במהדורה המקורית מופיעים כאן בפעם השנייה הפסוקים שהובאו לעיל בפרק זה. השמטנו את ההכפלה של פסוקים אלו במהדורתנו, משום שנראה כי מדובר בטעות.