ביאור:מדרש תנאים לדברים/לא
פרק לא עריכה
פסוק יד עריכה
דרשות גזירה שווה הן-הן, וכן רב-רב. הטענות של משה מתוארות כהגיוניות, ואילו הקב"ה גוזר את דינו למיתה בלשון שפנה משה לקורח! |
"הן קרבו ימיך למות", ר' שמעון בן יוחאי אומר: ברוך דיין האמת אדון כל המעשים שאין עולה ומשוא פנים לפניך
בוא וראה: בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה "הן קרבו ימיך למות" השיב משה ואמר לפני הקדוש ברוך הוא:
רבונו של עולם בלשון שקלסתי, בו אתה גוזר עלי מיתה?
משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך ומצא סייף הנדוי; חרב הודית יקרה אמר אין זה ראוי אלא למלך! הלך והביאו דרון למלך
אמר המלך לכו והסירו בו את ראשו! אמר לו אדוני המלך, בדרון שהבאתי לך אתה בא אלי להרגני?
כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, בלשון שקלסתיך אתה בא להרגני?
ומה קלסו? שאמר לפניו (דברים י, יד) "הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים" והקדוש ברוך הוא אמר לו "הן קרבו ימיך למות!"
השיב הקדוש ברוך הוא ואמר למשה, לא זכור אתה בשעה שהיו בני לוי עומדים לבקש מלפניך מחילה
ואמרת להם (במדבר טז, ז) "רב לכם בני לוי"; ועכשיו הרי תשובתך "רב לך אל תוסף"! (דברים ג, כו)
חטא מי מריבה לא היה בהכאת הסלע, אלא ביחס לישראל: כינויים "מורים" חורץ את דינו של משה שלא ימשיך עימם את חייו. לדוגמאות לכלל "במדה שאדם מודד" וכו' ראו מכילתא שירה ד-ה, וכן סוטה א ז. |
משיב הקדוש ברוך הוא ואמר למשה: הלא כמה פעמים הייתי מצוה אותך לסבול טרחן של בני
וכשבאו למי מריבה קראת להן 'שוטים' ואמרת (במדבר כ, י) "שמעו נא המרים"!
עכשיו הסתלק מהם, דלית אורחיה דבר נש חכים למיזל עם שטיי!
משה מבקש להשוות את יציאת מצרים לכניסה לא"י, ומבקש שכר על שהסכים להנהיג את ישראל כל השנים, והקב"ה עונה לו שלמעשה הוא לא הסכים לקבל את המשימה וקרא "שלח נא ביד תשלח". |
משיב משה ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, זכור אותה שעה שאמרת לי (שמות ג, י) "ועתה לך ואשלחך אל פרעה"
כשם שעל ידי יצאו, כך על ידי יכנסו!
משיב הקדוש ברוך הוא ואמר למשה: משה, לא זכור אתה כשאמרת לי (שמות ד, יג) "שלח נא ביד תשלח"? במדה שאדם מודד - בה מודדין לו!
ר' אליעזר המודעי אומר, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא:
רבונו של עולם, הואיל ונגזרה עלי גזירה שלא אכנס לארץ ישראל בחיי - כשאמות יכנסו עצמותי לארץ ישראל
אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, גזירה היא מלפני, שלא בחייך ולא במותך - אי אתה נכנס לארץ ישראל!
כאן מואשם משה בחוסר נאמנות למוצאו ולא"י. |
משיב משה ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, עצמות יוסף נכנסין לארץ ישראל ועצמותי אין נכנסין?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: דמודי בארעיה מתקבר בארעיה, דלא מודי בארעיה לא מתקבר בארעיה!
יוסף, על ידי שאמר (בראשית מ, טו) "כי גנב גנבתי מארץ העברים", לפיכך זכה שיכנסו עצמותיו לארץ ישראל
אתה שמעת מבנותיו של יתרו שהיו אומרות (שמות ב, יט) "איש מצרי הצילנו מיד הרועים"
ושתקת ולא אמרת 'עברי אנכי' - לפי כך לא תכנס לארץ ישראל!
שני משלים נוספים על זה שבתחילת הדרשה לפסוק, על החרב ההודית: משה ממשיל את עצמו למרקד לפני הכלה (א"י) שלא זכה להשתתף בסעודתה וכן לרועה שנטרף צאנו והפסיד את שכרו. |
משיב משה ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: כתוב בתורתיך (דברים כד, טו) "ביומו תתן שכרו"
אני, ששימשתי את ישראל ארבעים שנה במדבר, אין לי שכר?
אני דומה לפניך, רבונו של עולם, לכלה שהיו מבקשין להכניסה לתוך חופתה, והיו הבחורים מרקדין לפניה
כיון שהגיעו לבית חופתה - באו אחרונים וטרדו את הראשונים, ונכנסו הן עמה!
נמצאו האחרונים יושבים עמה אוכלים ושותים, והראשונים הלכו בפחי נפש!
דבר אחר: למה הדבר דומה? לרועה שנכנסו זאבים לתוך צאנו ובקעוה. מה עשה אותו הרועה?
הגביה טליתו מעל כתיפו והניחה על ראשו, ויצא משם בפחי נפש, כענין שנאמר (ירמיה מג, יב) "כאשר יעטה הרועה את בגדו"
אף אני, אם איני נכנס לארץ ישראל - הריני יגיע והולך בפחי נפש בלא שכר!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך שאני נותן לך כל שכרך מושלם לעתיד לבוא, יתר מכל ישראל
שנאמר (ישעיה נג, יב) "לכן אחלק לו ברבים"!
משה מבקש מאלעזר ומהאבות שיתפללו עליו, ונענה בתמיהה על עצם הבקשה. |
אמר ר' חנינא בר אידי: באותה שעה הלך משה ונפל על רגלי אלעזר, ואמר לו: אלעזר בני, בקש עלי רחמים, שאכנס לארץ ישראל
כשם שבקשתי על אהרן אביך שנאמר (דברים ט, כ) "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו"
השיב אלעזר ואמר למשה: אתה ערבן שלכל ישראל, ואתה מבקש לך ערב? אתה הוא מטן שלכל ישראל, ואתה מבקש סומך?
באותה שעה היה משה מתחנן כנגד אבות העולם לבקש עליו רחמים. אמר לו הקדוש ברוך הוא
משה, משה, לא כבר אמרתי לך (דברים ג, כו) "אל תוסף דבר אלי"? עד כמה אתה מתחנן?
גזירה היא מלפני שלא תכנס לארץ ישראל, לא בחייך ולא במותך! "הן קרבו ימיך למות"!
תשובה מסוג חדש: אין משה מת כעונש על חטא כלשהו, אלא הוא מפנה את מקומו ליהושע. לשם כך הוא אינו יכול להשאר במחיצתו של יהושע שהיה תלמידו, וגם לא להשאר בעבר הירדן כי עצם קיומו פוגע במנהיגות יהושע, ולכן בנאמנות העם למקדש כמרכז מנהיגותי משותף. |
"הן קרבו ימיך למות", מה כתיב למעלה מן הענין (דברים לא, א) "וילך משה"
אמר ר' חנינא: היה ראוי למקרא לומר הן קרבו, ואחר כך "וילך משה"! אלא לאיכן הלך משה?
הלך מתשובות שהשיב לפני הקדוש ברוך הוא. אמר לפניו: רבונו של עולם
בשכר צער שנצטערתי עם ישראל אתה אומר לי (דברים ג, כז) "לא תעבר את הירדן הזה"?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אורכאות אורכאות בראתי את עולמי. וכי חטא היה בידו שלאברהם, שנפטר מן העולם?
אלא מפני שדחקה ארכי שליצחק! ויצחק לא נפטר מן העולם אלא מפני שדחקה ארכי של יעקב, ועכשו ארכי שליהושע דוחקת!
אמר משה: רבון העולמים, אהיה קיים ואשב בעבר הירדן, ולא אעבור לארץ!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, מה את מבקש לעשות תורתי פלסתר?
כתבתי בה על ידך (דברים טז, טז) "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך"
אם ישראל עולין לרגל ואין אתה עמהם – יאמרו: מי אמר דבר זה? משה! אם כן מפני מה לא עלה?
כשם שלא עלה הוא - כך אין אנחנו עולין! ונמצאת תורתי בטילה!
ועוד כתבתי בה על ידך (דברים לא, י) "מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בבוא כל ישראל תקרא את התורה הזאת"
יאמרו זה לזה: ממי למד יהושע דבר זה? הלא ממשה רבו! עד שאנו למידין מן התלמיד - נלך ונלמד מן הרב
ונמצאת מבזה תורתו ושעתו של יהושע!
אמר משה: רבון העולמים, אכנס לארץ ישראל, ויהיה הוא מבפנים ואני מבחוץ, הוא הרב ואני התלמיד, הוא למעלה ואני אהיה למטה!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אי אפשר, אלא כבר דחקה ארכי של יהושע! הוא מכניס ישראל לארץ, ואתה הסתלק לך אצל אבותיך! הן קרבו ימיך למות!
ראו בתחילת הדרשה לפסוקנו, במשל החרב ההודית. כאן תשובתו של הקב"ה מבוססת על כתב סתרים של זיווג אותיות בשיטת אטב"ח, וראו פירוט השיטה ברש"י על סוכה נב ב: האותיות ה'נ'ך' הן באמצע העשיריה, המאיה והאלף, ולכן אין להן בני זוג בשיטה זו. משה מתעצב על שגם לו אין בן זוג, והקב"ה מנחם אותו בהבטחת שכיבתו ומנוחתו. |
דבר אחר "הן קרבו ימוך למות", בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה "הן קרבו ימיך למות"
נבהל משה ואמר רבון העולמים, בלשון שקלסתיך אתה מבשריני מיתה!
אני אמרתי (דברים י, יד) "הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים" ואתה אומר "הן קרבו ימיך למות"!
אמר לו: עד עכשו לא למדת תורה? לך וזווג את האותיות, ואת מוצא תשובתך!
הלך וזיוג את האותיות ויצא לו "הנך". התחיל עצב. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני עושה לך קורת רוח! "הנך שוכב עם אבותיך" (דברים לא, טז)
ואין לשון שכיבה אלא קורת רוח, כענין שנאמר (איוב ג, יג) "כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי" ואומר (איוב ג, יז) "ושם ינוחו יגיעי כח"!
"הן קרבו ימיך למות" אמר לו הקדוש ברוך הוא: ימיך בטילים, אבל אתה - אין אתה בטל מן העולם!
אבל הרשעים אינן כן, אפילו בחייהם הן חשובין מתים, שנאמר (איוב טו, כ) "כל ימי הרשע הוא מתחולל"
"קרא את יהושע", אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: תן לו ליהושע תורגמן, ויהא שואל ודורש ומורה הוריות בחייך
שכשתיפטר מן העולם לא יהו אומרים לו 'בחיי רבך לא היית מדבר ועכשיו אתה מדבר!'
ויש אומרים העמידו מן הארץ והושיבו בין ברכיו, והיו משה וישראל מגביהין ראשיהן לשמוע דברי יהושע
מה היה אומר? ברוך שנתן תורה על ידי משה רבינו! כך היו דבריו של יהושע
"והתיצבו", אין יציבה בכל מקום אלא רוח הקדש! "ואצונו" על דברי תורה
"וילך משה ויהושע", מלמד שהיה משה שמח בגדולתו של יהושע!