ביאור:מ"ג דברים לג יג
וּלְיוֹסֵף אָמַר עריכה
[מובא בפירושו לפסוק ו'] יחי ראובן. אמר ר"א כי החל מראובן שהוא הבכור, (...) וסדר זאת הברכה היתה ברוח הקדש על דרך נחלתם. החל מראובן, כי לקח נחלתו בראשונה, ועוד כי הוא הבכור, ומשה התפלל עליו שלא ימחה שמו בחטאו, ולכך נתן לו בברכתו משפט הבכורה. ואחר כן הקדים יהודה, כי הוא הנוחל הראשון בארץ, ולנגיד ממנו, והוא העולה בתחלה למלחמה אשר בה יברך אותו, והנה ברכתו כוללת כל ישראל: ואחר כן ברך לוי החונים עם בני יהודה (ס"א ועיר ירושלים) בירושלים ושם יהיו קרבנותם לרצון. ואחרי כן ברך בנימין שהיתה נחלתם עם בני יהודה, ועיר ירושלים ובית המקדש בין בני יהודה ובין בני בנימין, והלוים יחנו עם שניהם. ואחרי כן ברך בני יוסף, כי כן היתה נחלתם, שנאמר (יהושע יח יא) ויעל גורל מטה בני בנימין למשפחותם ויצא גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף.
ובין כתפיו שכן. וליוסף. רמז כי בתחלה היה בחלקו של יוסף משכן שילה:
[מובא בפירושו לפסוק כ'] ולגד אמר. בברכתו של גד תמצא כל האלפ"א ביתא לפי שמשה רבינו ע"ה קבור בחלקו שקיים כל התורה כולה מאל"ף עד תי"ו. וכן בברכת יוסף לפי שארונו היה מהלך אצל הארון לומר קיים זה מה שכתוב בזה:
מְבֹרֶכֶת יְקֹוָק אַרְצוֹ עריכה
מברכת ה' ארצו. שלא היתה בנחלת השבטים ארץ מלאה כל טוב כארצו של יוסף:
מברכת ה' ארצו. הנה חלקו של יוסף היא ארץ מברכת בטבע.
מבורכת ה' ארצו. אולי לפי שעתידין לומר בני יוסף ליהושע (יהושע י"ז) שצר להם המקום להיותם עם רב, לזה ברך ארצם להתרחב, עוד לפי שיוסף זן ופרנס כל ישראל, ומצינו שהעלה ה' עליו בשביל זה כאילו ילדם דכתיב (תהלים ע"ז) בני יעקב ויוסף סלה, ואמרו ז"ל (סנהדרין י"ט:) לפי שפרנסם נקראו על שמו, לזה ברכו ברוב טובת הארץ מדה כנגד מדה:
וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו. ברכה זו היא ממש מעין ברכת יעקב שברכו בריבוי התבואות על שהיה זן ומפרנס את כל בית ישראל, והוסיף כאן ממגד תבואות שמש וירח, כי כבר נשתעבדו לו בחלומו, והנה השמש והירח וגו' (בראשית לז ט).
[מובא בפירושו לפסוק ט"ז] ובמדרש מברכת ה' ארצו, למה נתברך יוסף בברכת הארץ יותר מכל השבטים, אלא אדם הראשון ששמע לקול אשתו נתקללה האדמה בעבורו שנאמר (בראשית ג) כי שמעת לקול אשתך וגו', יוסף שלא שמע לאשת אדוניו נתברכה האדמה בעבורו, הה"ד מברכת ה' ארצו:
מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל עריכה
ממגד. לשון עדנים ומתק:
ממגד שמים. מגד לשון מעדנים ומתק. וממגד תבואת שמש, שהיתה ארצו פתוחה לחמה וממתקת את הפירות. גרש ירחים, יש פירות שהלבנה מבשלתן והן קשואין ודלועין. גרש ירחים, שהארץ מגרשת ומוציאה מחדש לחדש, לשון רש"י: ואם כן, יהיה עם פרי מגדים (שה"ש ד יג) פרי ממתקים. יברך אותו שתהיה ארצו ממתק השמים שיהיה מן הטל, ותהיה מבורכת מן התהום שתהיה רובצת תחת ארצו, להיות עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר: ויתכן שהפירות יקראו מגדים, ויאמר שתהיה ארצו מבורכת מפרי השמים שהוא הטל, ובעבור היות המגדים בטל יקרא מגד, ותהיה מבורכת מתהום תחתיה. וברכתו כעין יעקב שאמר (בראשית מט כה) ברכות שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת.
ממגד. שיתנו השמים:
מבורכת ה' ארצו ממגד שמים. קרא הגשמים מגד שמים והוא מאמר החכמים ז"ל מים העליונים במאמר הם תלויים ופירותיהן מי גשמים וכן אמר הכתוב (תהלים קד) משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ, כי השמים מעשיו, וכן כתוב (שם ח) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, וקרא הגשמים פרי מעשיו כלומר פרי השמים, וזהו ממגד שמים, ובאמרו ממגד שמים מטל ברך אותה בטל ובמטר:
ממגד שמים מטל. והנני מתפלל שברכתה תהיה גם כן מצד מגדנות המתבשלות בכחות "השמים מטל", גם בלי מטר, "ומתהום.. וממגד תבואת" וכו'.
[מובא בפירושו לפסוק י"ד] (...) וכח השמש והירח שמבשלין הפירות קראו הכתוב מגד,
וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת: עריכה
ומתהום. שהתהום עולה ומלחלח אותה מלמטה
ומתהום רובצת תחת. הם המים התחתונים כי במים העליונים ומים התחתונים ברך אותה והם האור והחשך, ולכך סמך הטל אל התהום, וידוע שאין הטל יורד ביום אלא בלילה, וכן הזכיר יעקב בברכתו (בראשית מט) ברכות שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת:
ממגד שמים מטל. והנני מתפלל שברכתה תהיה גם כן מצד מגדנות המתבשלות בכחות "השמים מטל", גם בלי מטר, "ומתהום.. וממגד תבואת" וכו'.
אתה מוצא בכל השבטים ברכתו של משה מעין ברכתו של יעקב:
[מובא בפירושו לבראשית פרק ז' פסוק י"א] נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבות השמים נפתחו. היה ראוי שיאמר ביום הזה נפתחו ארבות השמים ונבקעו כל מעינות תהום, כי היה לו להקדים מים עליוני למים התחתונים. ויתכן לומר כי לפי שהענין קללה ופורענות לא רצה להקדימן. ומצינו שהקדימן הכתוב בברכה הוא שאמר (בראשית מט) ברכות שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת. וכן הזכיר משה ע"ה (דברים לג) ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת. ומן הענין הזה היה שלא הזכיר הכתוב ויביא אלהים מבול על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה, כי לא רצה להזכיר הש"י בפורענות, והדבר ידוע כי הוא המביא, שכבר אמר לו ואני הנני מביא, אבל התורה אשר כל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום כה משפטה שתכנה הש"י בענין הפורענות ולא תזכירנו. וכן מה שאמר וימח את כל היקום, ולא אמר וימח אלהים את כל היקום. אבל בהצלה ורחמים הזכיר את הש"י, הוא שכתוב ויסגר ה' בעדו, וכתיב ויעבר אלהים רוח על הארץ. וכן מצינו כשהעניש לאדם וחוה אמר הכתוב סתם (בראשית ג) אל האשה אמר, ולאדם אמר, ולא הזכיר את ה' יתברך בקללתם. אבל במדת רחמנות כאשר רחם עליהם והלבישם הזכיר בהם את השם יתברך, הוא שכתוב (שם) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם: ואם תסתכל בכתובים תמצא שאינו מביא את הפורענות אלא בקושי ולהכרח גדול, שהרי מתחלה אמר ויהי הגשם על הארץ, ואחר כן אמר ויהי המבול, וזה להורות שירדו מתחלה בנחת שאם יחזרו בתשובה יבטל גזרתו וישנה המים לטוב, וגשמי ברכה יהיו ואם אין יהיה מבול. ומן הטעם הזה נאבדו במבול כל שאר בעלי חיים תחלה ובני אדם באחרונה, שנאמר וכל האדם, כי כשם שהיה אדם אחרון בבריאתו של עולם כך היה אחרון בחרבנו: