ביאור:מ"ג דברים לג יא
בָּרֵךְ יְקֹוָק חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה עריכה
(...) ד"א ראה שעתידין חשמונאי ובניו להלחם עם היונים והתפלל עליהם לפי שהיו מועטים י"ב בני חשמונאי ואלעזר כנגד כמה רבבות לכך נאמר ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה:
ברך יי' חילו. הבכורים והמעשר: ופעל ידיו. הקרבנות:
ברך ה' חילו. הם התרומה והמעשר והבכורות והבכורים. ופועל ידיו. הקרבנות:
ברך ה' חילו. ברך נכסיהם באופן שיספיק להם מעט עסק בם, ויהיה להם פנאי להבין ולהורות. ופעל ידיו תרצה. עבודתם במקדש תהיה לרצון לפניך.
[מובא בפירושו לפסוק ט'] האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו'. כי רז"ל אמרו (מגילה יז עיי"ש) כל העוסק בתורה פטור מן כיבוד או"א וראיה מיעקב שלא נענש על אותן י"ד שנים שהיה נטמן בבית שם ועבר שלא קיים בהם מצות כיבוד או"א, זה"ש האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, שאינו צריך לראות אחריהם וכ"ש שגם את אחיו לא הכיר, אינו צריך לידע ממנו, ואת בניו לא ידע, כדאיתא במס' עירובין (כב) מ"ד שחורות כעורב רבא אמר במי אתה מוצא התורה במי שנעשה אכזרי על בניו כעורב כי הא דרב אדא בר מתנא כי הוה אזיל לבי רב אמרה ליה דביתהו ינוקא מאי נעביד להו אמר לה איכא קרמי באגמא, זה"ש כאן ואת בניו לא ידע, שגם את בניו יעשה א"ע כלא יודע וכל כך למה כי שמרו אמרתיך ובריתך ינצורו, יורו משפטיך ליעקב וגו', ר"ל מצד שהם צריכין לעסוק בתורה תמיד ע"כ גם את בניו לא ידע כאמור, ישימו קטורה באפיך וגו'. כי העוסק בתורת קרבנות כאילו הקריבם (מנחות קי), ברך ה' חילו, כחו כי התורה מתשת כחו של אדם ע"כ אמר ברך ה' חילו, היינו כחו, ופועל ידיו תרצה, שיעסוק בתורה כדי לשמור ולעשות, מחץ מתנים קמיו וגו', כי אם פגע בך מנוול זה השונא הפנימי שנקרא מנוול משכהו לבית המדרש (סוכה נב).
טעם ברך ה' חילו. שיהיו חיל גדול, והטעם שירבו ולא ימעטו בבואם אל הקדש, כטעם אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי (במדבר ד יח), וכן נאמר באזהרות שלהן (שם פסוק יט) ולא ימותו: ואונקלוס אמר נכסוהי, מלשון ואת כל מקנהם ואת כל חילם (שם לא ט), יתכוין למה שאמרו רבותינו (יומא כו.) בקטורת שהיא מברכת, והוא דבק אל ישימו קטורה באפך, כי ממנה יתברך חילו כמו ששנינו (שם) חדשים לקטורת. ובספרי (ברכה שנב), ברך ה' חילו, בנכסים, מכאן אמרו רוב כהנים עשירים הם, משום אבא דורש אמרו, נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב (תהלים לז כה), זה זרעו של אהרן:
[מובא בפירושו לבמדבר פרק י"ז פסוק ט"ו] וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה. כבר העיד הכתוב כי מיד שבא אהרן ונתן הקטרת מיד ותעצר המגפה קודם שישוב אל פתח אהל מועד, וא"כ למה הוצרך פסוק זה. אלא למדך שכפפו אהרן למלאך להוליכו לפני משה פתח אהל מועד. וכן דרשו רז"ל מצא אהרן למלאך עומד ומחבל עמד כנגדו ולא היה מניחו לחבל אלא ויעמוד בין המתים ובין החיים, אמר לו אהרן, משה שלחני, אמר לו המלאך אתה שלוחו של בשר ודם ואני שלוחו של הקב"ה, אמר לו אהרן הרי הקב"ה ומשה פתח אהל מועד נלך אצלם, לא השגיח המלאך עד שעצרו אהרן במתניו והוליכו לשם, שנאמר וישב אהרן אל משה פתח אהל מועד והמגפה נעצרה, א"ר יצחק מלמד שהוליכו פתח אהל מועד ועצרו לשם, זהו פתח אהל מועד והמגפה נעצרה. כשבא ליפטר מן העולם מה כתיב (שם לג) ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה, זהו הקטורת שבידו שכפף את המלאך ועצרו במתניו, להודיעך כמה הקטורת חביבה, עד כאן בתנחומא:
מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן: עריכה
מחץ מתנים קמיו. מחץ קמיו מכת מתנים כענין שנאמר (תהלים סט) ומתניהם תמיד המעד ועל המעוררין על הכהונה אמר כן. ד"א ראה שעתידין חשמונאי ובניו להלחם עם היונים והתפלל עליהם לפי שהיו מועטים י"ב בני חשמונאי ואלעזר כנגד כמה רבבות לכך נאמר ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה: ומשנאיו מן יקומון. מחץ קמיו ומשנאיו מהיות להם תקומה:
מחץ מתנים. הטעם מחץ קמיו: מן יקומון. מן אשר יקומון עליהם כמו לים מכסים:
ומשנאיו מן יקומון. אומרו מן יקומון, לדבריהם ז"ל (במד"ר פי"ד) שנתנבא על מלכות יון שעתידה ליפול ביד חשמונאי, לזה אמר ומשנאיו מן יקומון פירוש אפילו מן הזמן עצמו שתהיה להם לשונאים קימה וישראל שפלים בזמן עצמו מחץ מתנים קמיו וגו', וכן היה, ודבר זה היא הצלחה בנס ופלא:
מחץ מתנים קמיו. כמו מחץ קמיו במתנים. מן יקומון. מן אשר יקומון עליהם:
מן יקומון. שלא יוכלו לקום עליהם, כענין קרח ועזיהו המלך.
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש. לאיזה מאורע" וכו']