ביאור:מ"ג דברים כח כז
יַכְּכָה יְקֹוָק בִּשְׁחִין מִצְרַיִם ובעפלים וּבַטְּחֹרִים וּבַגָּרָב וּבֶחָרֶס אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא: עריכה
בשחין מצרים. רע היה מאד לח מבפנים ויבש מבחוץ כדאיתא בבכורות (דף מא): גרב. שחין לח: חרס. שחין יבש כחרס:
והנשארים יוכו בשחין מצרים: ובטחורים. הם היוצאים במקום הנסתר על כן כתוב ובעפולים והוא מגזרת ויבא אל העופל: ובגרב. כן בלשון ישמעאל: ובחרס. יש אומרים שיצטרך אל חרס כאיוב ואם הוא בסמ"ך. ויש אומרים במכת השמש. והנכון שהוא שם חולי הנזכרים ואין לו חבר
בגרב ובחרס. לשון חרס, מין גרב יבש שיצטרך לחרס, וכן כתוב בשחין איוב (איוב ב) ויקח לו חרש להתגרד בו, כן פירשו המפרשים. אבל יתכן לפרש ובחרס מלשון שמש, כי יפחידם במכת השמש, ושלשה שמות יש לו, שמש חמה חרס. שמש על שם שהוא עבד משמש אצל קונו, ומתוך מעלת העבד תתפרסם מעלת האדון, חמה על שם החמימות, חרס על שם שנברא להאיר על הארץ. ועוד יש בשלשתן רמז על ההקף הרביעי הגדול שהוא שס"ה ימים, ועל שמות שני מנהיגיו. וכן בענין שלשה שמות אשר ללבנה, והן סהר ירח לבנה, ואין כאן מקום להאריך בזה. אבל יזהיר הכתוב שאם לא ישמעו בקול השי"ת שיכה אותם במכת השמש שהוא קלקול האויר והיסודות, וזהו ובחרס מלשון (שם ט) האומר לחרס ולא יזרח, וכן (שופטים יד) בטרם יבא החרסה. והנה זה הפך ממה שהזכיר דוד ע"ה בברכה (תהלים קכא) יומם השמש לא יככה וירח בלילה, כנגד זה אמר בכאן יככה כי החליים בסבת המאכלים ושנוי האויר בארצות, והכל בתנועת השמש:
[מובא בפירושו לשמות פרק י"ד פסוק כ"ד] ויהם. במיני חלאים, כענין בפלשתים "ותהי יד ה' בעיר מהומה גדולה מאד ויך את אנשי העיר מקטן ועד גדול וישתרו להם עפלים" (שמואל א ה, ט). ואותם מיני חלאים הם "מדוי מצרים הרעים" (דברים ז, טו), והיא "היד הגדלה אשר עשה ה' במצרים" (להלן פסוק לא), שראו ישראל ויראו, כאמרו "והשיב בך את כל מדוה מצרים אשר יגרת מפניהם" (דברים כח, ס). אמנם פרטי המכות שהזכירה התורה לא היה בהם שום חלי זולתי השחין, והנה התורה הזכירה (דברים שם פסוק כז) "שחין מצרים" והזכירה גם כן "מדוה מצרים".