ביאור:מ"ג דברים כח ט
יְקִימְךָ יְקֹוָק לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ
עריכהוטעם יקימך. יעמידך:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש. מדוע שמירת המצוות" וכו']
לעם קדוש. והקדושה לשמור המצות:
יקימך ה' לו לעם קדוש כאשר נשבע לך. יקרא שבועה, הברית אשר כרת עמהם בהר סיני על כל הדברים האלו, כי שם נאמר (שמות יט ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. או שהברית אשר כרת עם אברהם (בראשית יז ז) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, יכלול זה. וכן אמר (להלן כט יב), למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב, כי לכולם בא בברית:
כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו:
עריכהלעם קדוש. והקדושה לשמור המצות: תשמור. בלב: והלכת. במעשה:
יקימך ה' וגו'. מכאן עד יפתח ה' לך את אוצרו הטוב הוא יעוד הטוב שכנגד שמירת מצות לא תעשה שרשם בתיבת לשמור, והוא מה שגמר אומר כי תשמור את מצות ה', ואומרו והלכת בדרכיו לומר שלא צוה ה' אלא על הדברים שהוא מרחקם ויעוד זה מכוון הוא כנגד שמירת מצות לא תעשה כי באמצעות שיהיה האדם נשמר מהעבירות יקרא קדוש, דכתיב קדושים תהיו ופירוש הכתוב הדברים שבהם יהיו קדושים איש אמו וגו' ואת שבתותי וגו' אל תפנו אל וגו' ושאר אזהרות האמורים, וגם לדברי חז"ל (ויק"ר פכ"ד) שעל אזהרת העריות נאמר קדושים, הנה היא בכלל לשמור, ולזה אמר כנגד שמירת מצות לא תעשה יקימך ה' לו לעם קדוש, ודקדק לומר תיבת לו להעיר שיהיו ישראל במקום המלאכים שברר ה' לו לעמוד לפניו שנקראים קדושים דכתיב (דניאל ח') ויאמר אחד קדוש, יקים ה' אותנו במקומם לעם קדוש ויהיו המלאכים שיריים להם, וכן אמר (במדבר כ"ג) כעת יאמר ליעקב וגו' (במד"ר פ"כ): ואומרו וראו כל עמי הארץ וגו' גם זה הוא מכוון כנגד שמירת מצות לא תעשה, כי כל זמן שהאדם שומר עצמו מהעבירות אין צלם אלהים עובר מעל פניו וכל הנבראים אדם ובהמה מזדעזעים ממנו משא"כ המתעב מעשיו מעבירין ממנו הצלם וכמאמר קין (בראשית ד' י"ד) והיה כל מוצאי וגו':
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש. מדוע שמירת המצוות" וכו']
[מובא בפירושו לפרק י"ג פסוק ה'] אחרי ה' אלהיכם תלכו. אחר מדותיו, כענין שכתוב (דברים כח) והלכת בדרכיו,
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש. מדוע שמירת המצוות" וכו']
[מובא בפירושו לפסוק ב'] והנה הזכיר ברכות בית ראשון, ואמר שיזכו להן בכל עת שישמרו את המצות, עד אמרו "יקימך ה' לו לעם קדוש" (פסוק ט). וזה היה בתחלת בית שני, כמו שספרו ז"ל על ברכות שמעון הצדיק והנסים של בית-המקדש כל ימיו.