ביאור:מ"ג בראשית מט כד
וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ
עריכהותשב באיתן קשתו. נתישבה בחוזק: קשתו. חזקו: ותשב. ותבת בהון נביאותיה החלומות אשר חלם להם על דקיים אורייתא בסתרא תוספת הוא ולא מל' עברי שבמקרא ושוי בתוקפא רוחצניה תרגום של באיתן קשתו וכך לשון התרגום על העברי ותשב נבואתו בשביל שאיתנו של הקב"ה היתה לו לקשת ולמבטח בכן יתרמא דהב על דרעוהי לכך ויפזו זרועי ידיו. לשון פז:
ותשב באיתן קשתו. שנתחזק כנגדן:
ותשב באיתן קשתו. הקשת החזק שקורין אלבלטרא מושיבין אותו על עץ איתן וחזק שקורין פורקא והמושך בקשת ההוא אם הוא אדם חזק מאד מושך את חבל הקשת בזרועיו ונכפפין זרועיו עד גופו ויורה החץ למרחוק. ואם הוא חלש אינו יכול למשוך החבל. וכן פירוש המקראות מצרים ירו בו חצים ונתנוהו בבית הסוהר וענו בכבל רגלו והוא יצא ומלך עליהם כי קשת שלו היה חזק ואיתן משלהם ואסרם כדכתיב לאסור שריו בנפשו:
ותשב באיתן. במקום איתן קשתו:
ותשב באיתן קשתו. אמנם קשתו של יוסף לירות חץ על מספרי לשון הרע ישבה "באיתן" והוא המלך כאמרו אל עבדיו "הנמצא כזה, איש אשר רוח אלהים בו" (לעיל מא, לח), ובאמרו "אין נבון וחכם כמוך" (שם לט).
[מובא בפירושו לבמדבר פרק כ"ו פסוק ס"ד] (...) אבל הנשים של אותו דור צדקניות היו והיו אוהבים הצדקה, הן מצות חלה המיוחדת לנשים ותלויה בארץ, הן שאר תרומות ומעשרות ע"כ היו אוהבים את הארץ לילך למקום החיוב כי סתם אשה אינה רשאית ושלטאה בנכסי בעלה ע"כ היה להם חפץ לילך למקום שהחוב מוטל על בעליהן ליתן. וזה"ש רז"ל (סוטה יא) בזכות נשים צדקניות שהיו באותו דור נגאלו אבותינו ממצרים רצה לומר בזכותם יצאו ממקום הפטור למקום החיוב אשר אליו נכספה וגם כלתה נפשם, וכן ארז"ל (ב"ב קיט) על בנות צלפחד שהיו צדקניות והיינו לפי שהיו אוהבים הצדקה על כן אמרו תנה לנו אחוזה. וראיה בריאה וטובה לדברינו מה שפירש רש"י למשפחות מנשה בן יוסף, למה הזכיר יוסף לפי שהיה מחבב הארץ כו' גם בנותיו כן. וכבר ידעת שב' מדות טובות אלו היו ביוסף האחת שהיה גדור מעריות ותשב באיתן קשתו (בראשית מט כד) באשת פוטיפר, הן לטעם שני שאהבו את הארץ בעבור הצדקה ויוסף אוהב צדקות היה כי היה זן ומכלכל את כל בית אביו, ובנותיו ירשו שני מדותיו אלו ובעבורם אמרו תנה לנו אחוזה. וזה"ש שהיו צדקניות שלא נישאו אלא להגון להם כך מסיק בגמרא.
וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו
עריכהויפוזו זרועי ידיו. נכפפו זרועיו במושכו חבל הקשת וזרק חיציו עליהם כי איש חזק היה למשוך איתן הקשת שוקרין פורקא וכן מצינו זרוע אצל דריכת קשת. כדכתיב ונחתה קשת נחושה זרועתי והוא לשון דריכת קשת וכן כי חציך נחתו בי. ותנחת עלי ידיך: ויפוזו. נכפפו. כמו ויהי דוד מפזז ומכרכר. פיזוז בידים. כירכור ברגלים. ויפוזו מן פזז. כמו יסובו מן סבב:
ויפוזו. ויתחזקו והקרוב אלי מפזז. ויש מפרשים אותו מפז ואין טעם לו:
ויפזו זרעי ידיו. בנתינת טבעת פרעה על ידו.
מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב
עריכהמידי אביר יעקב. ע"י הקב"ה בא לו זה הנצחון והממשלה: אביר יעקב כפל לשון: (...) מידי אביר יעקב מי גרם לך זאת הקב"ה שהוא אביר יעקב. האלהים הרועה אותי עד היום הזה. שע"י גדולתך זן אותי במצרים. משם הקב"ה גרם להיות רועה אבן ישראל. משפחת ישראל שכלכל יוסף את אביו ואת אחיו.
מידי אביר יעקב משם. רמז אביר יעקב שהוא השם מאותו הכח יכול והיה רועה אבן ישראל וכן היה ויכלכל יוסף וטעם אביר יעקב. שהוא ידע אהבתו את יוסף:
ואומרו מידי אביר יעקב פירוש כי ה' עזרו על דרך אומרו (תהלים לז) ה' לא יעזבנו בידו ונתן לו אבירות כנגדם כי ה' הוא העוזר נגד המסית והמדיח.
מידי אביר יעקב אמנם זאת ההצלה וההצלחה היתה לך מידי אבירו של יעקב שמקים את בניו לבין האמות להשאירם בסוף כלם, כענין שם "יעקב" המורה שישאר בעקב ובסוף כל האמות, וכן קים אותך והצילך מבעלי החצים אשר שטמוך "וימררהו ורבו".
מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל:
עריכהרועה אבן ישראל. וכן אביר הרועים אשר לשאול וגם הרועים קרואים אבירים על שהבקר והשוורים קרואים אבירים. כדכתיב עדת אבירים בעגלי עמים. וכן סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני. מידי אביר יעקב מי גרם לך זאת הקב"ה שהוא אביר יעקב. האלהים הרועה אותי עד היום הזה. שע"י גדולתך זן אותי במצרים. משם הקב"ה גרם להיות רועה אבן ישראל. משפחת ישראל שכלכל יוסף את אביו ואת אחיו.
וטעם אבן. כעצם הדבר. ויש אומרים כי משם כמו מאז וכזה לא מצאנוהו בכל המקרא. גם אבן ישראל שמת לבו והיה כאבן ושב לרעות. והטעם לחיות במאכל וזאת דרך רחוקה:
ואומרו משם רועה אבן ישראל כאן רמז (תהלים קיח) אבן מאסו הבונים ויוסף באמצעות צדקו אשר שמר ברית קודש זכה באבן הראשה. והוא סוד (משלי י) צדיק יסוד עולם שנקרא רועה אבן ישראל והבן ומשלו נתנו לו:
משם, ומדרך טובו זה. רעה אבן ישראל הוא "רועה ישראל" המתקימים לבין האמות כמו "אבן" יקרה או בלתי יקרה המתקימת לארך ימים, כענין "התגזרת אבן די לא בידין, ומחת לצלמא על רגלוהי" (דניאל ב, לד), והם ישראל, כי ישורו עם אלהים ועם אנשים, כאמרם 'בכל מקום שהלכו נעשו שרים לאדוניהם' (סנהדרין קד, ב).
אבן ישראל. לשון נוטריקון אב ובן אבהן ובנין יעקב ובניו:
אבן לשון אב ומשפחה. נו"ן יתירה כמו נו"ן של שגעון ועורון. ומ"ם של ריקם. ותהי הכנם:
וטעם אבן. כעצם הדבר. ויש אומרים כי משם כמו מאז וכזה לא מצאנוהו בכל המקרא. גם אבן ישראל שמת לבו והיה כאבן ושב לרעות. והטעם לחיות במאכל וזאת דרך רחוקה:
ויפזו זרעי ידיו. זו היא נתינת טבעת על ידו לשון זהב מופז. זאת היתה לו מידי הקב"ה שהוא אביר יעקב ומשם עלה להיות רועה אבן ישראל עקרן של ישראל לשון אבן הראשה לשון מלכות ואונקלוס אף הוא כך תרגמו:
והטעם ששטמוהו בעלי חצים והתחברו לשפוך מררתו וקשתו היתה חזקה ופחדו ממנו ולא יכלו לו כי היו ידיו חזקים:
[מובא בפירושו לפסוק כ"ו] ורבותינו דרשו ותשב באיתן קשתו על כבישת יצרו באשת אדוניו וקוראו קשת על שם שהזרע יורה כחץ. ויפזו זרועי ידיו. כמו ויפוצו שיצא הזרע מבין אצבעות ידיו. מידי אביר יעקב. שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו וכו' כדאיתא בסוטה (דף לו)