ביאור:מ"ג בראשית מג כט
וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי וַיֹּאמַר אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי:
עריכהאלהים יחנך בני. בשאר שבטים שמענו חנינה אשר חנן אלהים את עבדך ובנימין עדיין לא נולד לכך ברכו יוסף בחנינה:
אלהים יחנך בני. כשאמר יעקב לעשו הילדים אשר חנן אלהים את עבדך עדיין לא נולד בנימין ולכך ברכו עתה בחנינה:
אלהים יחנך בני. מאחר שאתה יחיד לאמך, כאמרם "ויותר הוא לבדו לאמו" (להלן מד, כ), אלהים יתן לך חן שיקרבוך אחיך וזולתם.
[מובא בפירושו לפסוק ל"ד] וישא משאת מאת פניו וגו'. האחים סברו שלכך הוא נותן להם מתנות ומכבדם כדי לפייסם מה שחשדם במרגלים ואין בהם, ותרב משאת בנימין. לפי שע"י חשד זה הביאו בסכנת הדרך חנם. אבל האמת הוא שיש כאן רמז על העתיד כי כן פירש"י לקמן (מה יד) ויפול על צוארי בנימין שבכה על בית המקדש שיבנה בחלקו ועתיד ליחרב. ולפי מדרש זה נוכל לומר שלכך תרב משאת בנימין חמש ידות רמז לדורות שיבנה בית המקדש בחלקו, ויהיו בו חמשה דברים ביתר שאת והם. שכינה, וארון, ואורים ותומים, ונבואה, ואש מן השמים, והם חסרו בבית שני. רמז לדבר חמש פעמים יד עולה למספר ע רמז למקדש עין הארץ, ושם ישיבת ע' סנהדרין, ושם מקריבים ע' פרים, כנגד ע' אומות, ועל זה אמר אלהים יחנך בני, כי המקדש יש בו לוית חן כמ"ש (זכריה ד ז) והוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה.
אלהים יחנך. אין לו משקל. אולי השתנה כן בעבור אות הגרון: