ביאור:מ"ג בראשית לו לא
וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם
עריכה[מובא בפירושו לפסוק ל"ט] וע"ד המדרש ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, היו האלופים האלה תולדות עשו כפשט הכתוב, והוא דעת רז"ל שאמרו כולן ביוצאי ירכו של עשו הכתוב מדבר, והיו עובדי אלילים ובעלי זנות ועושר גדול, גם המלכים גם האלופים. וזהו שאמרו בב"ר ושם אשתו מהיטבאל, מטיבי אלוהות היו, והיו מטיבין עצמן לאלילים. בת מטרד, משהיו מטיבין אותה לבעלה אחר כך היו טורדין אותה מבעלה. בת מי זהב, מן דעתרין אמרין מהו דהבא מהו כספא ע"כ. ומלמד שהיו תולדותיו של עשו רשעים. עוד יש בהם רמיזות לזרעו של עשו לדורות, שכן אמרו במדרש אלוף מגדיאל זה רומי. ובפרקי ר' אליעזר פרק ל"ח בשכר שפנה את כליו מפני יעקב אחיו נתן לו מאה מדינות משעיר ועד מגדיאל, ומגדיאל זה רומי שנאמר אלוף מגדיאל אלוף עירם ע"כ. והוא שהתנבא עליו דניאל (דניאל יא) ויתרומם ויתגדל על כל אל. ועל כן הזכירו בשם מגדיאל מלשון גדולה וממשלה רבה, והוא העשירי באלופים האלה, שכן הזכיר דניאל (דניאל ז) וקרניא עשר מנה מלכותה עשרה מלכין יקומון וגו'. והענין שעתידין למלוך על אדום עשרה מלכים והעשירי מהם ימלוך על רומי ומרומי תתפשט מלכותו על כל העולם. והאומה הזאת סתם הכתוב ענינה ולא פירש לנו את שמה, וכן מצינו שהנביאים יזכירו גודל ממשלתה תמיד אבל לא יזכירוה בשמה. וכן מצינו בדניאל (ז ד ה ו) שהמשיל המלכיות האחד באריה והשני בדוב והשלישי בנמר, ולא הזכיר שמה של חיה רביעית רק שהזכיר בה דחילא ואמתני ותקיפא יתרא ושנין די פרזל לה אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה. וכן ישעיה ע"ה הזכיר (ישעיה יג) משא בבל, משא מצרים, משא מואב, וכשבא להזכיר זאת אמר משא דומה אלי קורא משעיר שמר מה מלילה וגו'. ובמקום אחר הזכירו פריץ חיות הוא שאמר (ישעיה לה) לא יהיה שם אריה ופריץ חיות בל יעלנה לא תמצא שם והלכו גאולים. וכן מצינו ירמיה הנביא שהזכיר המלכיות כולן חוץ המלכות הרביעית הזאת, הוא שאמר (ירמיה ה) על כן הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם נמר שקד על עריהם כל היוצא מהנה יטרף. ולא תמצא בכל התורה כלה שיזכיר החיה הזאת בשמה כי אם משה רבינו ע"ה ואסף המשורר שהזכירה יותר מפורש שפי' שם האומה ושם עירה שהיא רומי, הוא שאמר (תהלים פ) יכרסמנה חזיר מיער, ותמצא העין תלויה וישאר לך רמי. ומפני זה כשהזכיר כאן האלוף העשירי אלוף מגדיאל, שהוא רומז על רומי כפי מדרש רז"ל, הוסיף באור ואמר אלוף עירם, שאותיותיו מיער, כלומר אלוף מגדיאל זהו חזיר מיער. ואותיותיו מעיר על שם הכתוב (במדבר כד) והאביד שריד מעיר, שהוא עיר רומי. וכן הזכיר ישעיה ע"ה (ישעיה כה) כי שמת מעיר לגל קריה בצורה למפלה, וזהו אמור על רומי, ואותיותיו גם כן ירעם, ועליו אמר דוד ע"ה (תהלים יח) וירעם בשמים ה' ועליון יתן קולו ברד וגחלי אש, שעתיד הקב"ה להאבידה. וכן התנבא עליה דניאל עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא. וכן מצינו עובדיה שהתנבא על חרבן אדום בהסכמת ב"ד של מעלה, והוא שאמר במדרש למה נכתב חזון בשני נביאים בלבד, ישעיה ועובדיה, אלא חזון עולה ע"א, ישעיה קלל את אדום בב"ד של מעלה, ועובדיה דן לאדום בבית דין של מעלה. וכן דרשו בפרקי היכלות, עד שיאמר אדם לחברו הא לך רומי בפרוטה ויאמר לו אינה מתבקשת לי ע"כ. ועוד תמצא מכלל עשרה אלופים הללו אלוף עלוה, ובדברי הימים כתיב אלוף עליה, כדי להזכיר השם בשניהם שלם, ובא לרמוז על הדוברים סרה על ה' כי שקר בימינם, ויחפאו על ה' דברים אשר לא כן. וכענין שכתוב (תהלים ב) ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו. ואמרו בב"ר עד שלא מלך מלך בישראל נצב מלך באדום, שנאמר ואלה המלכים וגו', הדא הוא דכתיב נחלה מבוהלת בראשונה, זו מלכות עשו שקדמה בבהלה קודם מלכות ישראל, ואחריתה לא תבורך, (עובדיה כא) ועלו מושיעים בהר ציון וגו': ועל דרך הקבלה. ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום. ירמוז על העולמות שברא הקב"ה במדת הדין קודם שברא העולם הזה, וקודם שיתגלה מלכותו בעולם הזה, זהו לפני מלך מלך לבני ישראל, ומכאן שהיה בונה עולמות ומחריבן עד שברא את אלו ושתף בהם מדת הרחמים, ולא אוכל לפרש כי הדברים עמוקים נשגבים ונעלמים עומדים ברומו של עולם. ומדרך הקבלה הנאמנה אתה צריך לדעת כי אין הפרש בין פסוק היחוד והוא פסוק שמע לפסוק ותמנע, ואין הפרש בין פרשת ואלה המלכים ופסוק ושם אשתו מהיטבאל, לפסוק (שמות יד) ויסע מלאך האלהים ועשרת הדברות, כי הכל ענין אחד וקשור אחד. ויש לך להסתכל כי המלכים האלה הם ח', ועם האשה מהיטבאל הם ט'. ויש לתמוה מה טעם להזכיר שם האשה במלך הזה יותר מבשאר המלכים הנזכרים בפרשה, ומי יתן וידענו האשה הזאת מי היתה שלא מצאנוה בכל התורה זולתי במקום הזה, ומה התועלת המגעת אלינו כשהזכיר הכתוב את שמה. ועתה אשכילך ואורך הענין, ואומר תחלה כי קרא שם המלך האחד הדד ושם השני הדר, ושניהם מלשון הוד והדר שהם מדות, ופירוש הדד בן בדד י"ג מדות הנכונות והנמשכות מי' ספירות והמשכיל ימצא. ודבר ידוע כי י"ג מדות הן מנהיגות העולם השפל הזה שהוא עולם הבחינה ועל כן קראו עוית לפי שבו יצר הרע המעוות דרכו של אדם, ושם יצא משפט מעוקל לפי מחשבת הרואים. ואמר וימלוך תחתיו הדר ושם עירו פעו, כי משם פורחות הנשמות, ועירו מלשון עיר וקדיש. ושם אשתו מהיטבאל, המקבלת ממנו נקראת מהיטבאל לפי שהיא מדת טובו של אל שעליה נאמר למשה (שמות לג) אני אעביר כל טובי על פניך, ונקראת גם כן אל, ונאמר למשה (במדבר יב) בכל ביתי נאמן הוא, כי טוב האדם ביתו. וכשאמר בת מטרד הוסיף לפרש כי אשתו שהזכיר לא תבין בה אשה ממש, כי אם מלשון מדה (מלכים א) אלפים בת יכיל. ופירש עוד ואמר כי היא מטרדת המחשבה, כי ממנה היה טעותו של אחר שאמרו עליו חכמי האמת קצץ בנטיעות. וחזר ופירש עוד כי היא מדה כלולה מרחמים ודין, וזהו שאמר בת מי זהב, כלומר מדה של רחמים ודין, כי השכינה הנקראת בת כלולה משש קצוות שבהם רחמים ודין. עוד ידוע מחכמת לשוננו הקדושה כי אות דל"ת מתחלפת באות תי"ו באותיות דטלנ"ת, ואם כן מלת מטרד כמו מטרת, והוא תרגום של משמרת. ובמזמור (תהלים קכא) אשא עיני ששה פעמים שמירה כנגד ששה קצוות. ועד כאן דבר בעליונים מכאן ואילך מדבר בתחתונים שהם אלופי עשו, הוא שכתוב אחריו ואלה שמות אלופי עשו למשפחותם. והמקום יראנו נפלאות מתורתו ויאיר עיני שכלנו באור השגתו ויזכה אותנו לנבואת הושע, להיות הלב בידיעתו כשחר נכון מוצאו, וכמעין נובע, שכן נמשלה התורה למעין, הוא שאמר שלמה ע"ה (שיר ד) מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. וכן כתוב לעתיד (ישעיה יב) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה:
ואלה המלכים וגו'. שמנה היו וכנגדן העמיד יעקב וביטל מלכות עשו בימיהם ואלו הן שאול ואיש בשת דוד ושלמה רחבעם אביה אסא יהושפט. ובימי יורם בנו כתוב (מ"ב ח) בימיו פשע אדום מתחת יד יהודה וימליכו עליהם מלך ובימי שאול כתיב אין מלך באדום נצב מלך:
ואלה המלכים. בשביל שאמר יעקב לעשו ח' פעמים אדוני מלכו ח' מלכים קודם ישראל, וכנגדו מלכו ח' מלכים עד יהורם ובימיו פשע אדום:
ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום. נכתב זה להגיד כי נתקימה בו ברכת יצחק שאמר לו ועל חרבך תחיה (לעיל כז מ), כי גברו על בני שעיר החורי ומלכו עליהם בארצם, ואלה הערים מדינות בארץ אדום, כי בצרה לאדום היא, כמו שכתוב (ישעיה לד ו) כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום, וכן ארץ התימני מאדום, כמו שנאמר בו (עובדיה א ט) וחתו גבוריך תימן למען יכרת איש מהר עשו. וכולם כך המה, אבל ספר הכתוב כי לא היו מלך בן מלך, כאשר היו בישראל:
ואלה המלכים וגו'. יכוין בזה למנות כל אשר נתחתן לאדום או העמיד לה מלך וכדומה כי הכל עומד לאבדון בנפול אדום, וכאומרם ז"ל (ב"ר פ' פ"ג) בצרה לפי שהעמידה מלך לאדום עתידה ללקות עמהם דכתיב (ישעי' ל"ד) זבח לה' בבצרה ע"כ, גם שאר הערים הגם שביני ביני קודם שיבא גואל צבי ישראל יכנסו ברשות מלך אחר יבואו בני ישראל בטענה קדומה ויוציאוה ותשרף, ואין צל הזולת מצילתה: גם לקחת סימן לגאולה העתידה כי יאריכו הימים, והראיה כי ה' מנה מלכי אדום שקדמו למלכי ישראל, וכמותם קדמו מלכי ישראל למלכותם אחר שפסקה אחר מלכים הרשומים בתורה, ומעתה כמו כן ימלכו ישראל כמנין אשר מלכו באדום (בגלות, הגה) והגם כי ששת אלפים עולם עומד, (סנהדרין צט,) יאריך ה' ימי טובה כמאמרם ז"ל:
ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום. על דרך הפשט המלכים האלה יצאו מעשו, והיו שמונה ואלו הם. בלע בן בעור, יובב, חושם, הדד בן בדד, שמלה, שאול, בעל חנן בן עכבור, הדר. ודרשו רז"ל כנגד שמונה פעמים שאמר לו יעקב לעשו אדני בתחילת הפרשה. כה תאמרון לאדני לעשו, ואשלחה להגיד לאדני, מנחה היא שלוחה לאדני, למצא חן בעיני אדני, אדני יודע, יעבור נא אדני, עד אשר אבא אל אדני, למה זה אמצא חן בעיני אדני. וכנגדם נמסר לנו שם של שמונה תיבות בפסוק ותמנע לקטרגו בהם, וכבר הזכרתי למעלה, והמקומות האלה שהזכיר הפרשה לאדום הם בצרה ותימן, בצרה הוא שכתוב (ישעיה לד) כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום, ארץ התימני הוא שכתוב (עובדיה ט) וחתו גבוריך תימן למען יכרת איש מהר עשו מקטל. וספר הכתוב שלא היו מלך בן מלך כמו בישראל. ובאה הפרשה להזכיר המלכים האלה לבאר כי נתקיימה ברכת עשו, כמו שכתוב (בראשית כז) ועל חרבך תחיה. ועל כן יאריך הכתוב בספור המלכים והאלופים אשר יצאו ממנו:
ואלה המלכים. הודיע שהצרכו להמליך אנשים נכרים מבלי אין ביניהם ראוי למלך, ושאין מעמידים מלך בן מלך.
[מובא בפירושו לפרק ל"ב פסוק ה'] כה תאמרון לאדוני לעשו. ולפי שקראו אדון נענש אמר לו ית' אני אמרתי ורב יעבוד צעיר ואתה קראתו אדון שמונה פעמים שכן תמצא בפרשה, חייך שימלכו שמונה מלכים מעשו קודם שימלוך מלך על ישראל והיינו דכתיב בסוף הפ' ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך לבני ישראל:
לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
עריכהלפני מלך מלך. ימים רבים קודם, ואין טעם "לפני מלך מלך" שנמשכה מלכות אלה עד מלכות ישראל (ראה רש"י, ורד"ק), אבל לאמר כי אז לא תהיה להם מלכות, לקיים "ואת אחיך תעבוד" (לעיל כז מ). ויתכן שאלו כולם בימי משה כבר עברו, כי היו זקנים בעת שהמליכו אותם ולא האריכו ימים:
ואלו הן שאול ואיש בשת דוד ושלמה רחבעם אביה אסא יהושפט. ובימי יורם בנו כתוב (מ"ב ח) בימיו פשע אדום מתחת יד יהודה וימליכו עליהם מלך ובימי שאול כתיב אין מלך באדום נצב מלך:
לפני מלך מלך. לפני משה שהושיע את ישראל. כל שרי עם ועם קורא מלך עד דוד. מצאתי ביוסיפון אחרי אלו המלכים קרוב לארבעים מלכים נקובי שמות זה אחר זה:
ואלה המלכים. יש אומרים כי בדרך נבואה נכתבה זאת הפרשה. ויצחקי אמר בספרו כי בימי יהושפט נכתבה זאת הפרשה. ופירוש הדורות כרצונו הכי קרא שמו יצחק כל השומע יצחק לו. כי אמר כי הדד הוא הדד האדומי ואמר כי מהיטבאל אחות תחפנחס. וחלילה חלילה שהדבר כמו שדבר על ימי יהושפט וספרו ראוי להשרף ולמה תמה על שמנה מלכים שמלכו שהם רבים. והנה מלכי ישראל כפלים במספר. ושני אלה המלכים קרובים לשני מלכי ישראל. גם מלכי יהודה רבים הם ממלכי אדום עד ימי משה והאמת שפירוש לפני מלך מלך על משה מלך ישראל וכן כתוב ויהי בישורון מלך:
לפני מלך מלך. קדם שימלך משה עליהם במצות האל יתברך, כאמרו "ויצום אל בני ישראל" (שמות ו, יג), על דרך "וצוך לנגיד" (שמואל א כה, ל). אמנם כשמלך מלך חדלה מלכות עשו והיו לו אלופים, כענין "ולאם מלאם יאמץ" (לעיל כה, כג).
ואלה המלכים. יש אומרים כי בדרך נבואה נכתבה זאת הפרשה. ויצחקי אמר בספרו כי בימי יהושפט נכתבה זאת הפרשה. ופירוש הדורות כרצונו הכי קרא שמו יצחק כל השומע יצחק לו. כי אמר כי הדד הוא הדד האדומי ואמר כי מהיטבאל אחות תחפנחס. וחלילה חלילה שהדבר כמו שדבר על ימי יהושפט וספרו ראוי להשרף ולמה תמה על שמנה מלכים שמלכו שהם רבים. והנה מלכי ישראל כפלים במספר. ושני אלה המלכים קרובים לשני מלכי ישראל. גם מלכי יהודה רבים הם ממלכי אדום עד ימי משה והאמת שפירוש לפני מלך מלך על משה מלך ישראל וכן כתוב ויהי בישורון מלך:
[מובא בפירושו לפסוק מ'] ונכתבה הפרשה בדרך הנבואה לדעת רבים (רש"י, וראב"ע, והרד"ק). ואיננו נכון, כי הנבואה למה תזכיר את אלה, ועד איזה זמן תמנה ותפסיק בהם. אבל הנכון שכל אלה לפני התורה. ונאמר שמשלו כאחד ויהיה פירוש למקומותם, שמשל כל אחד במקומו, או שהיה ממשלתם זמן מועט, ושנות רשעים תקצורנה (משלי י כז):