ביאור:מ"ג בראשית לו כד
וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָהעריכה
ואיה וענה. וי"ו יתירה והוא כמו איה וענה. והרבה יש במקרא (דניאל ח) תת וקדש וצבא מרמס. (תהלים עו) נרדם ורכב וסוס:
ואלה בני צבעון ואיה וענה. הוי"ו יתירה, וכן עבד אביך ואני מאז ועתה ואני עבדך (ש"ב טו לד), דין שניהם אני. ואלה ראשי בית אבותם ועפר וישעי (דהי"א ה כד), וכמוהם רבים.
ואיה וענה. נראה בעיני כך שמן כמו ופסי ושתי ואע"פ שבדברי הימים כתיב איה וענה אין לדקדק בכך כאשר כתיב בתורה עוץ וחול וגתר ומש. ובדברי הימים ומשך והמפרש לו' יתירה יש לתמוה מה היה לו לכתוב ו' יתירה בזה יותר משאר בנים והראיות שמביאים אינן כי אותן ווי"ן שמביאין אינן יתירות ותשב תמר שוממה. פירוש כמו שבי אלמנה בית אביך כי הישיבה הוא כפל לשון של שוממה והרי הוא כאילו כתיב ותשב בדודה ושוממה. מגערתך אלהי יעקב נרדם ורכב וסוס. כך פירושו. מגערת אלהי יעקב נרדם חיל שונאינו הנזכר למעלה וגם רכבו וסוסיו כדכתיב סוס ורוכבו רמה בים:
ואיה וענה. פירוש הוי"ו כפ"א רפה בלשון ישמעאל ובדברי הימים איננו:
ואלה בני צבעון ואיה וענה. משפטו איה וענה כי הוי"ו יתרה, וכמוהו (ש"ב טו) עבד אביך ואני מאז, ששיעורו אני מאז.
הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר בִּרְעֹתוֹ אֶת הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו:עריכה
הוא ענה. האמור למעלה שהוא אחיו של צבעון וכאן הוא קורא אותו בנו מלמד שבא צבעון על אמו והוליד את ענה:
והנה צבעון זה הוא הבן השלישי לשעיר החורי והוליד שני בנים אלו איה וענה. וסיפר הכתוב כי ענה זה בן צבעון, הוא אותו ענה שמצא הימים במדבר ברעותו החמורים של צבעון אביו, להבדיל בינו ובין ענה דודו אחי צבעון אביו, וזה ענה בן צבעון הוא חמיו של עשו:
הוא ענה. שנזכר בימי משה על שם גבורתו:
ויגיד הכתוב כי ענה בנו של צבעון. ולמעלה הזכיר כי צבעון וענה אחים בני שעיר, וכדי שלא תאמר כי ענה הנזכר הוא דודו של זה לכך הזכיר הכתוב הוא ענה אשר מצא את הימים, ודרשו רז"ל הוא ענה דמעיקרא, לפי שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה. ומה שמנאו הכתוב בבני שעיר לפי שהכל חשבו עליו שהוא בן שעיר, אבל הכתוב יגיד לנו האמת כי הוא דמעיקרא ואינו בן שעיר כי אם בן צבעון והוא בנו והוא אחיו, ועל כן הכתוב צווח הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר, הוא הפסול שהביא הפסולים לעולם, כי הוא מצא במחשבתו מין הפרדים שהוא היוצא מן הנרכבים מין בשאינו מינו, כגון המרכיב סוס על אתון או חמור על סוסיא ויצא מביניהם פרד, ונחשב לו לחכמה באותו הדור. ולפי דעת אונקלוס שתרגם גבריא, יהיה הימים כמו אימים, ויהיה פשט הכתוב כי באו על ענה זה מן האומה הנקראת אימים, לפנים עם גדול ורם כענקים, ורצו לגזול ממנו החמורים של צבעון אביו, והוא היה במדבר אין עוזר לו והצילם מידם. ועל כן יאמר הוא ענה המפורסם בגבורה הזאת, כך פי' הרמב"ן ז"ל:
[מובא בפירושו לפסוק כ"ה] ואלה בני ענה דישון ואהליבמה בת ענה. דרך הכתוב לאמר בבנות כן, כמו ואת דינה בתו (להלן מו טו). וזה ענה הוא הבן הרביעי לשעיר החורי, אחי צבעון, הנמנה אחריו למעלה (בפסוק כ). כי הפרשה תמנה שבעה בני שעיר החורי כתולדותם. והיה לזה ענה בן אחד יקרא גם כן דישון כשם דודו, ולו בת תקרא אהליבמה כשם קרובתה בת ענה בן צבעון. ולכך יאמר הכתוב באשת עשו (לעיל פסוק ב) אהליבמה בת ענה בת צבעון, להגיד כי היא בת ענה שמצא הימים נכדת צבעון, לא אהליבמה בת ענה בן שעיר החורי אחי צבעון: ועל דעת קצת רבותינו (פסחים נד.) אין בפרשה רק איש אחד הנקרא ענה, והוא בן צבעון שבא בזנות על אמו אשת שעיר החורי, וימנה אותו הכתוב (בפסוק כ) בבני שעיר החורי, כי יחשבוהו האנשים כבנו, ויקראוהו ענה בן שעיר, וגדלו בין בניו בחשבו שהוא בנו. וימנה אותו הכתוב פעם אחרת (בפסוק כד) על פי האמת בן לצבעון. וזה מדרשם של דורשי חומרות, כמו שמוזכר במסכת פסחים (שם), ואיננו דברי הכל בגמרא, ולא משמעו של מקרא כלל:
את הימם. פרדים. הרביע חמור על סוס נקבה וילדה פרד והוא היה ממזר והביא פסולין לעולם (חולין ה) ולמה נקרא שמם ימים שאימתן מוטלת על הבריות דאמר רבי חנינא מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה. (והלא קא חזינן דחיה. אל תקרי וחיה אלא וחיתה. כי המכה לא תתרפא לעולם. ברש"י ישן)
אשר מצא את הימים. כדעת מקצת רבותינו בתלמוד (פסחים נד.) הם הפרדים. וזה האיש מצא כי יולידו מין שלא במינו, ואין כן בשאר מיני הכלאים. ואמר במדבר ברעותו החמורים, כי היו לו שם במדבר חמורים רבים תובעים אתונות, והרביעם עם הסוסיות והולידו. ונראה שנחשב לו בדורו לחכמה כי הכיר במיניהם שהם קרובים בטבע ויולידו, והיה נודע במעשה ההוא, ועל כן יתארהו בו: ואונקלוס תרגם גבריא. והנראה מסברתו, כי ענה זה באו עליו מן האומה הנקראת אימים, לפנים עם גדול ורם כענקים (דברים ב י), ורצו לגזול ממנו החמורים של צבעון אביו, והוא היה במדבר ואין עוזר לו, ותמצא ידו להם והציל מידם, והוא מלשון תמצא ידך לכל אויביך (תהלים כא ט), ולא המציתך ביד (שאול) [דוד] (ש"ב ג ח). או יאמר שמצא אותם ונצל, והיה נודע בגבורה הזאת. ונכון הוא:
אשר מצא את הימים. הגבורים או חיות רעות ונצחם. לפי פשוטו אין לדקדק יותר:
הימם. אמר המתרגם גבורים כמו האמים לפנים כי ימצא האל"ף שיתחלף ביו"ד כמו יתימרו ויאמר הגאון שהם פרדים: ופירוש מצא. הרכיב. ויתכן להיות מצא שהוא מצא בתחלה זאת החכמה כי מין אחד עם מין אחר לא יולידו ויחזיק זה הפירוש שאמר הכתוב ברעותו את החמורים ואילו היו הימים צמחים כאשר פירשו רבים מה טעם להזכיר החמורים:
ויגיד הכתוב כי ענה בנו של צבעון. ולמעלה הזכיר כי צבעון וענה אחים בני שעיר, וכדי שלא תאמר כי ענה הנזכר הוא דודו של זה לכך הזכיר הכתוב הוא ענה אשר מצא את הימים, ודרשו רז"ל הוא ענה דמעיקרא, לפי שבא צבעון על אמו והוליד ממנה ענה. ומה שמנאו הכתוב בבני שעיר לפי שהכל חשבו עליו שהוא בן שעיר, אבל הכתוב יגיד לנו האמת כי הוא דמעיקרא ואינו בן שעיר כי אם בן צבעון והוא בנו והוא אחיו, ועל כן הכתוב צווח הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר, הוא הפסול שהביא הפסולים לעולם, כי הוא מצא במחשבתו מין הפרדים שהוא היוצא מן הנרכבים מין בשאינו מינו, כגון המרכיב סוס על אתון או חמור על סוסיא ויצא מביניהם פרד, ונחשב לו לחכמה באותו הדור. ולפי דעת אונקלוס שתרגם גבריא, יהיה הימים כמו אימים, ויהיה פשט הכתוב כי באו על ענה זה מן האומה הנקראת אימים, לפנים עם גדול ורם כענקים, ורצו לגזול ממנו החמורים של צבעון אביו, והוא היה במדבר אין עוזר לו והצילם מידם. ועל כן יאמר הוא ענה המפורסם בגבורה הזאת, כך פי' הרמב"ן ז"ל:
ולא הוזקק לכתוב לנו משפחות החורי אלא מפני תמנע ולהודיע גדולת אברהם כמו שפירשתי למעלה: