ביאור:מ"ג בראשית לו ב
עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן אֶת עָדָה בַּת אֵילוֹן הַחִתִּי וְאֶת אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן הַחִוִּי: עריכה
עדה בת אילון. היא בשמת בת אילון ונקראת בשמת על שם שהיתה מקטרת בשמים לעבודת אלילים: אהליבמה. היא יהודית והוא כינה שמה יהודית לומר שהיא כופרת בעבודת אלילים כדי להטעות את אביו:
עדה בת אילון. היא בשמת בת אילון ונקראת בשמת (לעיל כו לד) על שם שהיתה מקטרת בשמים לעבודה זרה. ואהליבמה היא יהודית, אותו רשע כינה שמה יהודית לומר שהיא כופרת בעבודה זרה כדי להטעות את אביו. בשמת בת ישמעאל. ולהלן הוא קורא לה מחלת (לעיל כח ט), מצאתי בהגדת מדרש ספר שמואל (פרק יז) שלשה מוחלין להם על כל עונותיהם, גר שנתגייר והעולה לגדולה והנושא אשה, ולמד הטעם מכאן, לכך נקראת מחלת שנמחלו לו עונותיו. כל זה לשון רש"י: והנה לא נתן טעם באבי אהליבמה שנקרא שם בארי, וכאן ענה, ובשמת בת ישמעאל יהיה שם העצם, והוא שם תואר לקטור הבשמים. ובבראשית רבה (סז יג) אמרו נתן עשו דעתו להתגייר, מחלת, שמחל לו הקב"ה על עונותיו, בשמת, שנתבשמה דעתו עליו. והנה שניהם תאר, אין שם העצם נודע בם. ולכך אמר רבי אברהם כי היו לה שני שמות וגם לאביה: ויתכן לומר כי השתים נשים ההם מתו בלא בנים, אולי נענשו בעבור שהיו מורת רוח ליצחק ולרבקה, ונשא אחות אשתו בת אלון, ואחרת, אהליבמה בת ענה, אבל בת ישמעאל אחות נביות, בעבור שהיה לה שם כעור בלשון הקדש, מחלת, קרא את שמה בשם הנכבד אשר היה לאשתו הראשונה, מלשון בשמים, כי היתה חביבה עליו בעבור שהיתה ממשפחתו, ואיננה רעה בעיני יצחק אביו:
עשו לקח את נשיו מבנות כנען. המדקדק יתן לב כי בפ' ראשונה של תולדות יצחק נאמר יהודית בת בארי החתי. בשמת בת אילון החתי מחלת בת ישמעאל. ובפ' זו לא הוזכר בת בארי כלל לא שמה ולא שם אביה. אבל אילון וישמעאל אביהן של שתי נשיו הראשונות הוזכרו שהוחלפו שמות הבנות כאשר מצינו בכמה מקומות בשמת בת אילון נקראת כאן עדה בת אילון ומחלת בת ישמעאל נקראת כאן בשמת. לכן יש לומר יהודית בת בארי מתה בלא בנים אבל בת אילון ובת ישמעאל היו להם בנים המפורשים כאן ואהליבמה בת ענה בת צבעון החוי לקח אח"כ אחר שהלך לו לשבת בהר שעיר ונתחתן בבני שעיר החוי ככתוב לפנינו כי אהליבמה היתה בת ענה בת צבעון בן שעיר החורי וגם תמנע פילגש אליפז כתובה שם בבני שעיר. ולפי שאהליבמה אשתו אחרונה היתה לפיכך מזכיר אותה ואת בניה בכל הפרשיות האלו לבסוף:
ואל תתמה על עדה ובשמת שיש לה ב' שמות כי כן שם אם אביה גם שם אביה בדברי הימים איננו כמו בספר מלכים כי שני שמות היו לה גם לאביה:
[מובא בפירושו לפסוק כ"ה] ואלה בני ענה דישון ואהליבמה בת ענה. דרך הכתוב לאמר בבנות כן, כמו ואת דינה בתו (להלן מו טו). וזה ענה הוא הבן הרביעי לשעיר החורי, אחי צבעון, הנמנה אחריו למעלה (בפסוק כ). כי הפרשה תמנה שבעה בני שעיר החורי כתולדותם. והיה לזה ענה בן אחד יקרא גם כן דישון כשם דודו, ולו בת תקרא אהליבמה כשם קרובתה בת ענה בן צבעון. ולכך יאמר הכתוב באשת עשו (לעיל פסוק ב) אהליבמה בת ענה בת צבעון, להגיד כי היא בת ענה שמצא הימים נכדת צבעון, לא אהליבמה בת ענה בן שעיר החורי אחי צבעון: ועל דעת קצת רבותינו (פסחים נד.) אין בפרשה רק איש אחד הנקרא ענה, והוא בן צבעון שבא בזנות על אמו אשת שעיר החורי, וימנה אותו הכתוב (בפסוק כ) בבני שעיר החורי, כי יחשבוהו האנשים כבנו, ויקראוהו ענה בן שעיר, וגדלו בין בניו בחשבו שהוא בנו. וימנה אותו הכתוב פעם אחרת (בפסוק כד) על פי האמת בן לצבעון. וזה מדרשם של דורשי חומרות, כמו שמוזכר במסכת פסחים (שם), ואיננו דברי הכל בגמרא, ולא משמעו של מקרא כלל:
בת ענה בת צבעון. אם בת ענה לא בת צבעון ענה בנו של צבעון שנא' ואלה בני צבעון ואיה וענה מלמד שבא צבעון על כלתו אשת ענה ויצאת אהליבמה מבין שניהם והודיעך הכתוב שכולן בני ממזרות היו:
בת ענה בת צבעון. והנה מצאנו כי יש ענה אחי צבעון. גם שם בנו ענה. על כן יאמר כי האב והבן או שני האחים שכבו אשה אחת והנולדים לא נודעו בן מי הם. ויתכן להיות זאת אהליבמה בת ענה שהוא בן צבעון ויחסה הכתוב לשם אביה ואבי אביה להפריש בין ענה ובין ענה. ויש אומרים כי יש קרח בן עדה ויש קרח בן אהליבמה. והקרוב אלי שהוא בן אהליבמה והוא אחד והזכירו הכתוב עם אלופי אליפז שהיה דר עמהם גם יתכן שמתה אמו כי הוא הקטן מבני אהליבמה וגדלה עדה את קרח עם בניה ונכתב עליו שהוא מבניה. כמו בני מיכל. ויהי לה לבן. וכן נכתב על עמלק מבני עדה בעבור שהוא בן שפחת בעלה.
ואת אהליבמה בת ענה. היא היתה מבני שעיר החרי, ועל ידה הלך עשו לארץ שעיר, כאמרו "וישב עשו בהר שעיר" (פסוק ח), ובניו אחריו השמידו את החרי, כאמרו "כאשר עשה לבני עשו הישבים בשעיר, אשר השמיד את החרי מפניהם" (דברים ב, כב), ולזה חזר ואמר
ופירוש אלוף נשיא וגדול. ואינו כן ככבש אלוף רק הכ"ף ישרת עצמו ואחר עמו וכן הוא ככבש כאלוף. כי משפט לשון הקדש לדבר כן כמו כריע כאח לי: