ביאור:מ"ג בראשית ד כה
וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹעריכה
וידע אדם עוד את אשתו. כבר ביארנו לעיל ג' א'. דבכ"מ דכתיב וידע משמעו שידע בשעת מעשה את מי הוא בועל. וכי דוקא האשה זאת הוא בועל ולא אחרת וכאן בא הכתוב ג"כ ללמד שהיתה כאן ידיעה. [ועיין עוד בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מה הקשר בין פרשה" וכו']
וידע אדם וגו'. בא לו למך אצל אדם הראשון וקבל על נשיו. אמר להם, וכי עליכם לדקדק על גזירתו של מקום, אתם עשו מצותכם והוא יעשה את שלו. אמרו לו, קשוט עצמך תחלה, והלא פרשת מאשתך זה מאה ושלשים שנה, משנקנסה מיתה על ידך. מיד, וידע אדם וגו'. ומהו עוד, ללמדך שנתוספה לו תאוה על תאותו (בב"ר):
ולפי דעת חז"ל באגדה שפירש אדם מחשבתו ק"ל שנה. י"ל מ"ש הרמב"ם בהל' מלכים דב"נ מתגרשת בפרישה זו מזה. וא"כ היתה אשתו פנויה ועתה כאשר שב אדם לבוא עליה ידעה לשם אישות. אמנם לפי הפשט לא פירש אדם ממנה והוליד בנים ובנות. אלא לא היו ראוין להזכר בשם עד שהגיע ללידת שת שהיה בצלם ובדמות. וכמו שביארנו לעיל דהא דכתיב באלקנה וחנה וידע. משום שידע אלקנה שיולדי בביאה זו אזם גדול וקדוש ע"כ שייך לשון ידע שהתקדש אז ביותר וידע שהיא האשה הראויה לכך. כך יש לפרש כאן שאדם ידע אז שיוליד אדם גדול שממנו הושתת העולם כאשר יבואר ע"כ ידע את אשתו זאת כי אך היא ראויה לזה הולד:
וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁתעריכה
ואין הפי' מלשון שת דא"כ אין שום משמעות בלשון שיתה והלא הכל נפעלים. אלא שת הוא לשון יסוד ועיקר. וכלשון הגמ' בסנהדרין כ"ו ב' דברים של תהו שהעולם משותת עליהם [הרחב דבר] ומזה השורש נקראו אברי הזרע והולדה. שת. כמו בשמואל ב' י' עד שתותיהם. פי' עד אברי הזרע. ובישעיה כ' וחשופי שת ערות מצרים. והיינו משום שהם יסודי קיום המין [עד כאן הרחב דבר]:ולכך נקרא האדם המעלה שהוא התכלית שת. שהוא יסוד הבריאה. ואמרה בלה"ק כי שת לי שנאה לומר בלשון נופל על לשון. אע"ג שהוא מכוונה אחרת וכיב"ז הס' שמות ב' י' ע"ש. או נראה דפי' כי שת לי ג"כ מלשון יסוד כמו והשתות יהרסון ופי' כי שותת ה' לי זרע אחר:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מה הקשר בין פרשה" וכו']
כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵרעריכה
ויחס הזרע הזה להש"י לפי שהיה הבל גם שת בדמותו וצלמו של אדם הנעשה בצלם אלהים, וע"כ הזכיר בו שם אלהים.
[מובא בפירושו לבמדבר פרק י"ד פסוק כ"ד] רוח אחרת עמו. אחרת מן המרגלים, כי הצדיק אחר הוא מן הרשע, וכן תמצא בשת (בראשית ד) כי שת לי אלהים זרע אחר, כי שת הצדיק שהיה תחת הבל היה אחר מקין הרשע, כי הטוב הוא אחר מן הרע וכן הרע הוא אחר מן הטוב, וזהו (שמות כ) אלהים אחרים, (שם לד) לא תשתחוה לאל אחר, ואם כן מלת אחר כשהיא נזכרת אצל הרע הוא טוב וכשהיא נזכרת אצל הטוב הוא רע:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מדוע חוה מוסיפה" וכו']
תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן:עריכה
וטעם תחת הבל. במקומו:
כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל. הסתכל אמרו זרע אחר תחת הבל כי היה זרע אחר תחת זרע שנזרע ממנו הבל, אילו לא נהרג הבל לא נולד שת וזהו תחת הבל במקומו ממש. ולא אמר הכתוב נפש תחת נפש שאלו אמר כן לא היה תחת הבל ממש.
[מובא בפירושו לפסוק י'] קול דמי אחיך. דרשו רז"ל דמו ודם זרעיותיו. והמדרש הזה רומז לתחיית המתים, שכיון שמת לא היו התולדות בכחו והיכן הוא דם זרעיותיו, אבל הענין רומז לתחיית המתים בסוף. או ירמוז דם זרעיותיו אל הענין הנודע בקבלה אשר עליו אמר הכתוב בשת תחת הבל.
ובאמרו כי הרגו קין באר כי לא נהיה שת לולי שהרגו קין להבל:
כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין. כ"ז מיותר וכו' אם לא מת הבל לא ילדה ומאי נ"מ במה שהרגו קין או מת מאליו. אלא ה"פ באשר היה שת בזה הפרט כמו הבל שלא היה עובד אדמה. והתפרנס מעבודת אחרים ע"כ אמרה כי הוא זרע אחר. ואינו דומה לו כלל. כי הבל שקע דעתו וזמנו בהבלים ע"כ אע"ג שלפי ערכו היה כך רצון ה' מ"מ לא זכה שיהא קין עובד ומשמש את הבל ומש"ה המשילו הקב"ה על הבל ויצא מה שיצא עד שהרגו. אבל לא כן שת. שהוא היה משקיע דעתו באלהות. וא"כ מצד הדין פטור מהליכות החיים כי כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה וכמאמר ב"ז שלהי מס' ברכות. וגם אין לו פחד מאדם רע כדאיתא במס' ע"ז פ"ב בדרב יהודא שלא פגע בו אדם רע. ע"כ שמו שת.