ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פסחים/פרק חמישי
פרק חמישי - תמיד נשחט עריכה
ירושלמי פסחים , פרק ה, הלכה א עריכה
מתני’: ה_אתמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה. ערב פסחים נשחט בשבע ומחצה, וקרב בשמונה ומחצה, בין בחול בין בשבת. חל ערב פסחים להיות ערב שבת, נשחט בשש ומחצה, וקרב בשבע ומחצה, והפסח אחריו:
גמ’: כתיב (שמות תצוה כט לח) וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה שנים ליום. אילו נאמר רק פסוק זה, הייתי אומר יקרבו שניהן בשחרית או שניהן בין הערבים, תלמוד לומר (שמות תצוה כט לט) את הכבש אחד תעשה בבקר. הייתי אומר יקרב של שחר עם הנץ החמה שנאמר בבקר ושל בין הערבים עם דמדומי החמה דכמו שהראשון סמוך לזריחה כך השני סמוך לשקיעה תלמוד לומר בין הערבים. נאמר כאן בקרבן תמיד בין הערבים, ונאמר להלן בקרבן פסח בין הערבים. מה בין הערבים שנאמר להלן, משש שעות ולמעלן. אף בין הערבים שנאמר כאן, משש שעות ולמעלן. מה חמית מימר מה ראיתה לומר, בין הערבים משש שעות ולמעלן? אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר דכתיב (ירמיהו ו', ד') אוי לנו כי פנה היום
[ע"א]
[ע"ב]
1ה_א מיי' פ"א מהל' תמידין ומוספין הלכה ג', מיי' פ"א מהל' תמידין ומוספין הלכה ה':
-----------------------------------דף לא עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לא עמוד א]
כי ינטו צללי ערב. ובקרבן פסח כתיב שם תזבח את הפסח בערב. מה ערב שנאמר להלן, משש שעות ולמעלן. אף ערב שנאמר כאן, משש שעות ולמעלן. ויהא כשר משש שעות ולמעלן ולמה קרב בכל יום בשמונה ומחצה? רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר משום דכתיב בין הערבים, כיצד? חלק בין הערבים ותן לו שתי שעות ומחצה לפניו, ושתי שעות ומחצה לאחריו, ושעה אחת לעיסוקו. נמצאת אומר, שהתמיד קרב בתשע שעות ומחצה. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, שבק רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° רישא של הבריתא ואמר מסופה, דלא כן, שמדבריו נראה שעיקר הבריתא עסקה בקרבן תמיד, וממנו נלמד לקרבן פסח. ואין זה כך אלא עיקר הבריתא עסקה בקרבן פסח וממנו נלמד לקרבן תמיד, כהדא דתני °חנניה בן יהודה חנניה בן יהודה אומר כתיב, ועשו אותו כל עדת בני ישראל בין הערבים. שומע אני בין ערבים, בין ערבו של ארבעה עשר, ובין ערבו של חמשה עשר. יכול היום והלילה בכלל? תלמוד לומר (שמות בא יב ו) עד ארבע עשר יום לחודש. כשהוא אומר יום, יצא לילה. אי יום, יכול בשתי שעות ביום? תלמוד לומר (דברים ראה טז ד) בערב. אי בערב, יכול משתחשך? תלמוד לומר (שמות בא יב ו) בין הערבים. הא כיצד? חלוק בין הערבים, ותן שתי שעות ומחצה לפניו, ושתי שעות ומחצה לאחריו, ושעה אחת לעיסוקו. נמצאת אומר שהפסח קרב בתשע שעות ומחצה וממנו נלמד. נמצאת אומר שהתמיד קרב בתשע שעות ומחצה. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, מה שאמרנו שהפסח קרב בתשע ומחצה הדא דתימר למצוה, אבל לעיכוב אינו מעכב אלא אם ישחט קדם חצות הדא היא, דתנינן, ה_בשחטו קודם לחצות פסול. לאחר חצות מיד, כשר. קודם לתמיד, כשר. ויימר אף בקרבן של שחרית כן שלא ישחט מיד אלא אחר שני שעות ומחצה. הכא בקרבן תמיד של ערב כתיב בין הערבים ומכאן למדנו להמתין שעתים ומחצה. אית לך מימר תמן בקרבן של בקר בין הבקרים? אמר רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, תפלות מאבות למדו. תנן, ערב פסחים נשחט בשבע ומחצה, וקרב בשמונה ומחצה, בין בחול בין בשבת. ומיד אחריו נשחט הפסח. מאן תנא שזמן הפסח קבוע בין בחול בין בשבת? °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. דתני, כסדרו של קרבן פסח בחול, כך סדרו בשבת דברי °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, כסדרו של קרבן פסח בערב שבת, כך סדרו בשבת. הא °רבי ישמעאל רבי ישמעאל מאחר שעה לפילפולו שלא יתחמם ויתקלקל עד מוצאי שבת. ו°רבי עקיבה רבי עקיבא למה מקדים שעה אחת, האם לעיסוקו? הרי יש הרבה זמן. כדי שלא יכנסו למצוה משוכרין שנהגו בשבת לשתות. ויקרב פסח תחילה בשש ומחצה, ותמיד אחריו? אם אומר את כן, נמצאת מבטל בין הערבים של פסח כפי שדרשנו שפסח נשחט בשמונה ומחצה. אם מקיים את בין הערבים של פסח, לא נמצאת מבטל בין הערבים של תמיד? תמיד אם מבטלו את עכשיו בערב פסח, את מקיימו לאחר זמן בשאר הימים. פסח אם מבטלו את עכשיו, אימתי את מקיימו?
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לא עמוד ב]
ויקריב פסח תחילה בשמונה ומחצה ותמיד אחריו? יאוחר פסח דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים, לדבר קרבן תמיד שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי, מה חמיית מימר מה ראיתה לומר שערב מאוחר? אולי נאמר ערב מוקדם? אלא כיני. יאוחר דבר שנאמר בו בין הערבים כבוא השמש. לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים לבד. מתניתא מסייעה לרבי ירמיה רבי ירמיה° דתני, כתיב (דברים ראה טז ו) שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש מועד צאתך מארץ מצרים. בערב אתה זובח, כבוא השמש אתה אוכל, ועד מועד צאתך מארץ מצרים אתה צולה ואוכל. מכאן שערב קדם לבא השמש אית תניי תני, בערב אתה אוכל, כבוא השמש אתה זובח, ועד מועד צאתך מארץ מצרים אתה צולה ואוכל. ויקרבו שניהן כאחת? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° כתיב את הכבש השני תעשה בין הערביים, כבש שני שיהיה ניכר, אין פסח שני ואם נקריב יחד לא יהיה ניכר מי השני הפסח או התמיד. תני °רבי נתן רבי נתן אומר, בכל יום ויום תמיד נשחט בשמונה ומחצה, וקרב בתשע ומחצה. מהו בכל יום ויום? אפילו בערב פסח. אמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. טעמיה דהדין תנייה, כדי ליתן חצי שעה בין כת לכת. שהרי עד השקיעה שלוש שעות ומחצה. חצי שעה לכל כת לשחיטה וחצי שעה בין כת לכת, ושעה לצליתו שאפילו בערב שבת די בכך. תני, דם תמיד של בין ערבים ואיבריו קודמין לפסח, ופסח לקטורת, והקטורת להטבת נרות, אית תניי תני, ה_גדם תמיד ואיבריו קודמין לקטורת, והקטורת לפסח, ופסח להטבת הנרות, כדי שיקרבו נסכי תמיד עמו עם קרבן התמיד. ולא יטעו לחשוב שהנסכים באים עבור קרבן הפסח. אין מוקדם לתמיד של שחר, ולא מאוחר לתמיד של בין הערבים, אלא הפסח והקטורת בערבי פסחים. מנין ה_דשלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר? תלמוד לומר (ויקרא צו ו ה) וערך עליה העולה. העולה האמורה תחילה לכל העולות. ומנין שלא יהא דבר מעכב לתמיד של בין הערבים? תלמוד לומר (ויקרא צו ו ה) והקטיר עליה חלבי השלמים. עליה השלם כל הקרבנות כלם. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, וערך עליה עולה, אין כתיב כאן, אלא וערך עליה העולה, שלא תהא עולה אחרת קודמת לתמיד של שחר. תני °רבי ישמעאל בנו של יוחנן בן ברוקה רבי ישמעאל בנו של יוחנן בן ברוקה אומר, ה_המחוסרי כפרה זב זבה מצורע ויולדת שאסורים לאכול בקדשים, מביאין כפרתן אחר התמיד של בין הערבים, כדי שיטבלו ויאכלו פסחיהן לערב. אמר רבי יודן רבי יודן°, מה שהיה צריך להתיר למחוסרי כיפורים בערב פסח להביא חטאת אחר קרבן תמיד הדא דתימא במצורע עשיר. אבל במצורע עני, אפילו לא בערב פסח יכול להביא חטאתו אחר התמיד, שהלא עוף הוא מביא. אמר רבי שמעון בר אבדומא רבי שמעון בר אבדומא° אף מצורע עני צריך להיתר זה, וכי אינו מביא אשם?
ירושלמי פסחים, פרק ה, הלכה ב עריכה
מתני’: ה_והפסח ששחטו שלא לשמו, קיבל והילך וזרק שלא לשמו, או לשמו ושלא לשמו, ה_זאו שלא לשמו ולשמו
[ע"א]
2ה_ב מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה ד', מיי' פט"ו מהל' פסולי המוקדשין הלכה י"ב:
[ע"ב]
3ה_ג מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה ד':
4ה_ד מיי' פ"א מהל' תמידין ומוספין הלכה ג':
5ה_ה מיי' פ"א מהל' תמידין ומוספין הלכה ד':
6ה_ו מיי' פ"ד מהל' קרבן פסח הלכה א', מיי' פט"ו מהל' פסולי המוקדשין הלכה ג', מיי' פט"ו מהל' פסולי המוקדשין הלכה י"א:
7ה_ז מיי' פי"ג מהל' פסולי המוקדשין הלכה א':
-----------------------------------דף לב עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לב עמוד א]
פסול. כיצד לשמו ושלא לשמו? לשום פסח ולשום שלמים. שלא לשמו ולשמו? לשם שלמים ולשם פסח:
גמ’: מנין שהוא צריך לשוחטו לשמו? אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רב רב (אמורא)° דכתיב (שמות בא יב כז) ואמרתם זבח פסח הוא. ה_חלומר, אם שחטו לשם פסח, הרי הוא פסח. ואם לאו, אינו פסח. שאר כל מעשיו מנין? דכתיב (דברים ראה טז א) ועשית פסח, שיהו כל מעשיו לשם פסח. מעתה אפילו הקטר אימורין? תלמוד לומר ואמרתם זבח פסח הוא, מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה. יצאו הקטר אימורין, שאינן מעכבין את הכפרה. ה_טחטאת מניין? דכתיב (ויקרא ויקרא ד לג) ושחט אותה לחטאת. ושאר כל מעשיו מנין? דכתיב (ויקרא מצורע טו ל) ועשה את האחד חטאת. עד שיהיו כל עשיותיו לשם חטאת. מעתה אפילו הקטר אימורין? תלמוד לומר ושחט אותה לחטאת, מה שחיטה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה. יצאו הקטר אימורין, שאינן מעכבין את הכפרה. חטאת לשם בעלים מנין? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° דכתיב (ויקרא מצורע יד יט) ועשה הכהן את החטאת, וכפר על המטהר מטומאתו. עד שיכפר לשם המטהר. אמר לו רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° מעתה אפילו הקטר אימורין? תלמוד לומר וכפר. מה זריקה מיוחדת, שהיא מעכבת את הכפרה. יצאו הקטר אימורין שאינן מעכבין את הכפרה. פסח לשם בעלים מנין? ודין הוא. מה אם החטאת שאין מחשבת ערלים וטמאים פוסלין בה, צריכה שתהא לשם בעלים. פסח שמחשבת ערלים וטמאים פוסלין בו. אינו דין שיהא צריך לשם בעלים? לא אם אמרת בחטאת שהיא קדש קדשים. תאמר בפסח שהוא קדשים קלין? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, אין זו פירכה שאין אנו דנים על הקרבן עצמו אלא על מחשבת פסול. ולא לפסול מחשבה למדת? התורה ריבתה מחשבה בפסח יותר מן החטאת. אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° קומי רבי מנא רבי מנא°, הרי הפסוק וכפר על המטהר מטומאתו, עוסק בחטאת מצורע. ומחטאתו של מצורע אנו למדין? וכי חטאתו של מצורע לא לחידושה יצאת שתהא טעונה נסכים לשם בעלים? ששאר חטאות ואשמות אין מביאים נסכים, ודבר שיצא לחידושו אין למידין ממנו. אמר לו. וכי חטאתו של מצורע מאיכן למידה שתהא פסולה שלא לשמה? לא מן הדין קרייא, דכתיב, ושחט אותה לחטאת וכתיב (ויקרא צו ו יח) זאת תורת החטאת, תורה אחת לכל החטאות. מכאן למדנו שגם חטאת מצורע צריך לשחוט לשמה. אם כך, ממקום שהוא למידה משם היא מלמדת. כשם שהיא למדה מההקש של זאת תורת החטאת, כך תלמד בהקש שצריך לשחוט לשם בעלים. שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, ה_ייש שלא לשמו מעבודה לעבודה והוא פסול שמחשבים מעבודה לעבודה, רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, שלא לשמו מעבודה לעבודה יהא כשר שאין מחשבים מעבודה לעבודה. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. ממחשבת פיגול למד רבי יוחנן רבי יוחנן°. אילו שחט על מנת לזרוק דמו למחר, שמא אינו פיגול? אף שחטו לשמו, לזרוק דמו שלא לשמו יהיה פסול. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לב עמוד ב]
מן תרתין מילין משני דוגמאות רואים לא דמיא מחשבת פיגול חוץ לזמנו למחשבת פסול שלא לשמו, שהרי שחטו לשמו לקבל דמו חוץ לזמנו כשר שאין מחשבת פיגול אלא או באכילת אדם או באכילת מזבח. ואילו שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול לשיטת רבי יוחנן רבי יוחנן°. דבר שני אילו שחטו לשמו להקטיר אימוריו למחר, שמא אינו פיגול? שמחשבת פיגול חלה אף על הקטרה שנאמר אם האכל יאכל, בשני אכילות הכתוב מדבר, אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח ואילו שחטו לשמו, להקטיר אימוריו שלא לשמו, כשר. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, אנא חמית אני ראיתי לרבי ירמיה רבי ירמיה° תפיס לרבי אבא רבי אבא° ואמר ליה, אמור לי טעמא דרבי יוחנן רבי יוחנן°, למה שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו, פסול? אמר לו, כיוון שאומר בשחיטה שיזרוק שלא לשמו, נעשה משעה ראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו, והוא פסול. אמר לו, ואין כיני שיש עירוב מחשבות, נאמר גם לקולה, שאפילו שחטו לאוכליו לזרוק את דמו שלא לאוכליו, ייעשה כשוחטו לאוכליו ושלא לאוכליו משעה ראשונה ויהא כשר. ולית את יכול לאמר שכשר, דאמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו ה_יאפסול. אתא רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° ואמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו כשר. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° נסיב חייליה מן תרין טעמיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° משני ההלכות שאמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° שלכאורה סותרות. ואם נסביר כפי שתרץ רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° הכל יסתדר שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול. ואילו שוחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו כשר. למה שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול? נעשה משעה הראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו והוא פסול. למה שוחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו כשר? נעשה משעה הראשונה, כשוחטו לאוכליו ושלא לאוכליו והוא כשר. רבי חנניה רבי חנניה דציפורין°, אמר קומי רבי מנא רבי מנא° בשם רבי יודן רבי יודן°. טעמא דרבי יוחנן רבי יוחנן°, דכל שאילו יבוא לאותה העבודה, והוא מחשב לה שמחשבת פסול בעבודה זו פוסלת , מחשב הוא מעבודה אחרת לה. לכן, כיוון שאילו שחטו לשמו, וזרק דמו שלא לשמו. שמא אינו פסול? אף אם שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול. אילו שחטו לשמו, וקיבל דמו שלא לשמו, שמא אינו כשר אף השוחט לשמו על מנת לקבל דמו שלא לשמו כשר .
[ע"א]
8ה_ח מיי' פט"ו מהל' פסולי המוקדשין הלכה ג':
9ה_ט מיי' פט"ו מהל' פסולי המוקדשין הלכה ג':
10ה_י מיי' פט"ו מהל' פסולי המוקדשין הלכה י':
[ע"ב]
11ה_יא מיי' פ"ב מהל' קרבן פסח הלכה ו':
-----------------------------------דף לג עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לג עמוד א]
ובשעת קבלה מחשב הוא? הרי כל שאילו יבא לאותה העבודה ואינו מחשב לה שאינה נפסלת. אינו מחשב מעבודה אחרת לה לכן כשר. קושיה אילו שחטו לשמו, להקטיר אימורין למחר, שמא אינו פסול? ובשעת הקטרה הרי אינו פוסל, שאחר זריקת הדם הקרבן כבר נרצה. הרי אתה אמרתה כל שאילו יבא לאותה העבודה והוא מחשב לה שאין המחשבה פוסלת, אינו מחשב מעבודה אחרת לה. ולמה כאן פסול? אמר לו לא תתיביני מפיגול על פסול, דאמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, מן תרין מילין משני דוגמאות לא דמייא מחשבת פיגול למחשבת פסול. שהרי שחטו לשמו לקבל דמו חוץ לזמנו כשר שאין מחשבת פיגול אלא או באכילת אדם או באכילת מזבח. ואילו שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול לשיטת רבי יוחנן רבי יוחנן°. דבר שני אילו שחטו לשמו להקטיר אימוריו למחר, שמא אינו פיגול? שמחשבת פיגול חלה אף על הקטרה שנאמר אם האכל יאכל, בשני אכילות הכתוב מדבר, אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח ואילו שחטו לשמו, להקטיר אימוריו שלא לשמו, כשר . מה נפיק מן ביניהון אם מחשבים מעבודה לעבודה או לא? אמר רבי שמואל בר אבודמא רבי שמואל בר אבודמא°, חילופין בשאר ימות השנה. פסח ששחטו לשמו, לזרוק דמו שלא לשמו בשאר ימות השנה, על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°, כשר שנעשה כאילו חשב שלא לשמו בשחיטה, ופסח שלא לשמו בכל ימות השנה נעשה שלמים. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, פסול. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, על דא עליל על זה עלה אבא בר אבא אבא בר אבא° לארץ ישראל, דאינון אמרין, מניין שהפסח משתנה לשם שלמים? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ג ו) ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים, כל שהוא בא מן הצאן זה קרבן פסח, שלא לשמו בשאר ימים בא שלמים. התיבון, הרי עולה גם היא מן הצאן? מן דבר שאינו בא אלא מן הצאן. יוצא העולה שהיא באה אפילו מן הבקר. התיבון, הרי אשם? אמר רבי בון בר כהנא רבי בון בר כהנא°, כתיב מן הצאן, דבר הבא מכל הצאן. יצא אשם שאינו בא אלא מן האילים בלבד ולא מן העזים. בכל אתר את אמר, מן למעט שמן פירושו רק חלק מהכלל. והכא את אמר, מן הצאן לרבות כל סוגי צאן? אמר רבי מנא רבי מנא°, אף כאן מיעטו, שאינו בא בן שני שנים, מיעטו שאינו בא נקבה. התיבון, והכתיב (ויקרא ויקרא א י) אם מן הצאן קרבנו, מן הכבשים או מן העזים לעולה.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לג עמוד ב]
מעתה, מותר הפסח יבא עולה? אמר רבי אבין רבי אבין°. משנין דבר שהוא לאכילה, בדבר שהוא לאכילה. ואין משנין דבר שהוא לאכילה, בדבר שאינו לאכילה. רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר, משנין קדשים קלין לשם קדשים קלין. ואין משנין קדשים קלין לשם קדשי קדשים. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. על דא אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, אתון אמרין, אין הפסח משתנה לשם שלמים אלא אם כן שחטו לשם שלמים. ואני אומר, אפילו שחטו לשם עולה נעשה שלמים. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, טעמא דרבי יוחנן רבי יוחנן°, דכתיב ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים, כל שהוא זבח שיעשה מקרבן פסח שלא לשמו לא בזמנו, בא שלמים. אפילו משתנה למחשבת פסול? כששינה שמו לשם עולה. האם שם פסח נעקר לגמרי עד שגם מחשבת פסול שפוסלת רק בעולה תפסול בו היך עביד? הרי אם שחטו לשם עולה על מנת לזרוק דמו למחר פשיטא דמכל מקום פסול הוא שגם בשלמים וגם עולה מחשבת חוץ לזמנו פוסלת. נפקא מינא, אם שחטו על מנת לזרוק דמו חוץ לזמנו. דאין תימר משתנה למחשבת פסול, הרי נעקר ממנו שם פסח והריהו שלמים. וכיוון שאין פסול אחר בקרבן הרי הוא פיגול. אין תימר אינו משתנה למחשבת פסול, אין שם פסח נעקר ממנו. וכיוון שיש פסול אחר, אין מחשבת פיגול חלה והקרבן רק פסול. לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה מהו? אמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בשם שמואל בר אבא שמואל בר אבא° מכיון שאחר הפסח אין לו שם. שאחר הפסח אין זה זמנו ולשם שלמים לא הקדישו, נעשה כשוחטו בשתיקה ושלא לשמו והוא כשר. אמר ליה, ואין כיני, אפילו שחטו לשמו, לזרוק דמו שלא לשמו יעשה משעה ראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו ויהא כשר? אמר רבי אבא רבי אבא° מרי, מאן אמר בשתיקה כשר? אולי נאמר שפסח אחר זמנו צריך עקירה ובשתיקה פסול?
[ע"א]
12ה_יב מיי' פ"ד מהל' קרבן פסח הלכה ז':
[ע"ב]
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פסחים
פרק ה הלכה ג
-----------------------------------דף לד עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לד עמוד א]
מתני’: ה_יבשחטו שלא לאוכליו, ושלא למנוייו, לערלים, ולטמאים, פסול. לאוכליו ושלא לאוכליו, למנוייו ושלא למנוייו, למולים ולערלים, לטמאים ולטהורים, כשר. ה_יגשחטו קודם לחצות, פסול, שנאמר בו בין הערבים. קודם לתמיד, כשר. ובלבד שיהא אחד ממרס בדמו עד שיזרק דם התמיד, ואם נזרק, כשר:
גמ’: מניין שהוא צריך לשוחטו לאוכליו? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם °רבי ישמעאל רבי ישמעאל דכתיב (שמות בא יב ד) איש לפי אכלו תכסו. אמר רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)°, לשון סורסי ארמי סורי הוא זה, כאדם שהוא אומר לחבירו, כוס לי את הטלה הזה. ה_ידכיצד שלא לאוכליו? שחטו לשם חולה או לשם זקן שאינן יכולין לוכל כזית. כיצד שלא למנוייו? שחטו לשם בני חבורה אחרת. הדא אמרה, שהקטן כמו זקן וחולה יש לו מניין לפסול שגם הוא אינו יכול לאכול כזית ואם שחטו עליו הקרבן פסול. הדא אמרה, היה נתון בדרך רחוקה ושחטו לשמו פסול. שגם הוא אינו יכול לאכול. תנן, שלא לאוכליו, ושלא למנוייו, לערלים, ולטמאים, פסול. אחר שנאמר שלא לאכליו, למה נאמר טמאים? הרי פשיטא שהם אסורים שהרי אינם יכולים לאכול. ואף אם תאמר שהכוונה שהקרבן טמא. גם זה פשוט שאסור. שהרי זה כמו שאינו יכול לאכול. אלא ודאי הכוונה שנטמאו האימורים. ואם תאמר שלא זורקים דם על אימורים שנטמאו, פשיטא שאסור, שהרי אי אפשר לאכול לפני זריקה. אלא ודאי זורקים את הדם על אימורים שנטמאו, והחידוש הוא, שאף על פי כן הבשר אסור באכילה. הדא מסייעא לדרומיי. דדרומיי אמרין, ה_טואימורין שאבדו, מחשב להן כמי שהן קיימין וזורק את הדם. תנן, שחטו לשם חולה או לשם זקן שאינן יכולין לוכל כזית פסול. קא סלקא דעתין שאפילו אם רק אחד בחבורה זקן או חולה שאינו יכול לאכול הקרבן נפסל. הדא אמרה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לד עמוד ב]
שחטו שתאכל ממנו חצי חבורתו, פסול. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, תיפתר שהיו כולן חולין. אמר ליה , ניתני לשם בני חבורה פסולין. אמר לו קא משמע לן שאפילו בשהיו שם כשירים, אם שחטו רק לשם פסולין פסול. תנן, לאכליו ושלא לאכליו כשר . אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. מתניתא בששחטו לאוכליו, להתכפר לזרוק דמו בו לאוכליו ושלא לאוכליו. אבל אם שחטו משעה ראשונה לאוכליו ושלא לאוכליו פסול. רבי שמלאי רבי שמלאי° אתי גבי רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° , אמר ליה, אלפן למד אותי אגדה. אמר לו, מסורת בידי מאבותי, שלא ללמד אגדה. לא לבבלי, ולא לדרומי, שהן גסי רוח ומעוטי תורה. ואת נהרדעאי ודר בדרום. אמר ליה, אמור לי חדא מילתה. מה בין לשמו ושלא לשמו שהקרבן פסול, לבין לאוכליו ושלא לאוכליו שהקרבן כשר? אמר ליה, לשמו ושלא לשמו, פסולו מגופו. לאוכליו ושלא לאוכליו פסולו מאחרים. לשמו ושלא לשמו, אין את יכול לבור פסולו מתוך הכשירו לומר שחלק זה פסול וחלק זה כשר, לאוכליו ושלא לאוכליו, את יכול לבור פסולו מתוך הכשירו שיכול לומר שחצי יהיה שלא לאוכליו ורק הוא נפסל. לשמו ושלא לשמו, נוהג בכל הקדשים, לאוכליו ושלא לאוכליו, אינו נוהג אלא בפסח. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° מן הדא דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° את שמע ששניים מהחילוקים שאמר רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°, לאו דווקא אינם חילוקים. דאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, מתניתא בששחטו לאוכליו, ונתכפר לזרוק דמו על מנת שיתכפרו בו לאוכליו ושלא לאוכליו. אבל אם שחט משעה הראשונה לאוכליו ושלא לאוכליו, פסול. ואם כל החילוקים שאמר רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° היו נכונים. כששחט לאוכליו ושלא לאכליו למה פסול? הרי פסולו מחמת אחרים, ואת יכול לבור פסולו מתוך הכשירו ואת אמר הכין? אלא כיני, יש רק חילוק אחד. שלשמו ושלא לשמו, נוהג בכל הקדשים, לאוכליו ושלא לאוכליו, אינו נוהג אלא בפסח. אמר רבי אבין רבי אבין°, אית לך חורי. לשמו ושלא לשמו, נוהג בכל העבודות. לאוכליו ושלא לאוכליו, אינו נוהג אלא בשחיטה.
[ע"א]
13ה_יג מיי' פ"ב מהל' קרבן פסח הלכה ה':
14ה_יד מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה ד', מיי' פט"ו מהל' פסולי המוקדשין הלכה י"ב:
15ה_טו מיי' פ"ב מהל' קרבן פסח הלכה ג':
16ה_טז מיי' פי"ד מהל' פסולי המוקדשין הלכה ח':
[ע"ב]
-----------------------------------דף לה עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לה עמוד א]
תנן, לאכליו ושלא לאכליו כשר. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. מתניתא בששחטו לאוכליו, להתכפר לזרוק דמו בו לאוכליו ושלא לאוכליו. אבל אם שחטו משעה ראשונה לאוכליו ושלא לאוכליו פסול. שחט והתכוון שבחלק של לאוכליו יהיה כזיתין לכל אחד, וגם בחלק שלא לאוכליו יהיה כזיתין לכל מנוי, לדעת רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° פסול. לאוכליו כזיתין ושלא לאוכליו כחצי זיתין, כשר התכוון שלאוכליו יהיה כחצי זיתין לכל מנוי, ושלא לאוכליו כחצי זיתין מהו? מה אנן קיימין? אם פשיטה לך שחצי זית של זה מצטרף לחצי זית של השני ונחשב כנשחט כזית לאכליו, ממה נפשך תהא המחשבה שלא לאכליו בחצי זית מצטרף לכזית לפסול. ויהיה כשוחט לאוכליו ושלא לאוכליו. אם אינה המחשבה לפסול כי חצי זית של אחד לא מצטרף לחצי זית של שני להחשב כנשחט כזית שלא לאוכליו, לא תהא המחשבה לאכליו בחצי זית לכושר, והרי זה כנשחט שלא לאוכליו ופסול. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, מתניתא אמרה, שהמחשבה של חצי זית לזה וחצי זית לזה מצטרף וכאילו שחט שיאכלו ממנו כזית וכשר , דתנינן תמן. ה_טזלוכל כחצי זית חוץ לזמנו ולהקטיר כחצי זית חוץ לזמנו, כשר. שאין אכילה והקטרה מצטרפין. הא אם התכוון שיוכל זה חצי זית וזה חצי זית מצטרפים. שחטו שתתכפר בו חצי חבורתו. רבי יונה רבי יונה° פוסל, שנעשה כמתפיש כפרת אלו לאלו. מאחר שלא נתכפר לאלו, לא נתכפר לאלו. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° אמר כשר ואלו שנתכוון עליהם יצאו. במחזורה תיניינא במחזור שני של הלימוד חזר ביה רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° ופסק כרבי יונה רבי יונה° שאף אחד לא יצא. אמר לו רבי פינחס רבי פינחס°, לא כן אולפן למדתנו רבי כשר? אמר ליה, הא מה שאמרתי עכשיו שפסול תהא קביעה גבך כמסמרא. שחטו קודם לחצות פסול. לאחר חצות מיד, כשר. קודם לתמיד כשר. ותני כן, יכול אם קדם פסח לתמיד, לא יואחר יוקרב התמיד אחריו? תלמוד לומר את הכבש השני תעשה ריבה שבדיעבד כשר גם אחרי הפסח. אמר רבי אבין רבי אבין° מתניתא אמרה שהפסח עצמו כשר, דאין תימר פסול? כמי שלא קדמו דכיוון שניפסל הרי הוא כמי שאינו. ולמה צריך ריבוי להתיר להקריב אחר הפסח. תנן, שחטו קודם לתמיד, כשר. ובלבד שיהא אחד ממרס בדמו עד שיזרק דם התמיד. תמן את אמר, דם תמיד ואיבריו קודמין לפסח, ופסח לקטורת, והקטרת להטבת הנרות, והכא את אמר הכין שדי אם זרק את דם התמיד קדם הפסח אף שאת האברים יקטיר אחר זריקת דם הפסח? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, כאן בחי אם עדין לא שחט הפסח צריך להמתין עד אחר שיקטיר את אברי התמיד וכאן בשחוט ודם הפסח כבר בכוס וכהן ממרס בו. במקרה כזה די שיזרק דם התמיד
ירושלמי פסחים , פרק ה, הלכה ד עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לה עמוד ב]
מתני’: ה_יזהשוחט את הפסח על החמץ עובר בלא תעשה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר אף התמיד. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, אף הפסח ששחט על חמץ בארבעה עשר לשמו חייב ושלא לשמו פטור, ושאר כל הזבחים בין לשמן ובין שלא לשמן פטור ובמועד, לשמו פטור, ושלא לשמו חייב. ושאר כל הזבחים בין לשמן ובין שלא לשמן חייב, חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה:
גמ’: מניין לשוחט פסח על החמץ, שהוא עובר בלא תעשה? תלמוד לומר (שמות כי תשא לד כה) לא תשחט על חמץ דם זבחי. אין לי אלא השוחט, הזורק מנין? תלמוד לומר, לא תשחט על חמץ דם. אמר רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° . ממה שהוא מתחייב על הזריקה, הדא אמרה, פסח עצמו ה_יחכשר שאם לא כן כבר נפסל בשחיטה. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, אין מכאן ראיה, דתיפתר שנתמנה לו חמץ בין שחיטה לזריקה, או שהיה זה שוחט וזה זורק ולזורק היה חמץ. תני חזקיה חזקיה בן רבי חייא°, לעולם אם שחט על חמץ הזבח פסול. ואף על פי כן אם זרק יתחייב גם על הזריקה דכתיב, לא תשחט על חמץ דם זבחי, אף אחרי השחיטה התורה קראת אותו זבחי. אמר רבי מנא רבי מנא°, אילולי דתניתה חזקיה חזקיה בן רבי חייא° שגזרת הכתוב שאף שהזבח פסול חייב על הזריקה, לא היינו סוברים כן. אלא היינו אומרים שהקרבן פסול ואף על פי כן חייב עליו, שהרי מצינו דבר פסול וחייבין עליו חטאת. שהמחמץ את המנחה הפסולה, אית תניי תני חייב, אית תניי תני פטור, אמר רב חסדא רב חסדא°, מאן דאמר חייב, ה_יטבשנפסלה מחמת חימוצה. אם לא היה בה איסור אחר מלבד חימוץ שאף שהמנחה נפסלה מחמת חימוץ חייב על הלישה ועל העריכה ואפיה. מאן דאמר פטור, ה_כבשלא נפסלה מחמת חימוצה אלא מחמת דבר אחר. הקטיר אימורין על החמץ. אית תניי תני ה_כאחייב, אית תניי תני פטור. כתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי, ולא ילין לבקר זבח חג הפסח. מאן דאמר חייב, דריש לא תשחט ולא ילין. את שעובר בבל תלין עובר משום לא תשחט על חמץ. ואימורים כיוון שעובר עליהם בבל תלין עובר משום לא תשחט. מאן דאמר פטור, לא תזבח כתיב. מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבה הכפרה. יצאו הקטר אימורין שאינן מעכבין את הכפרה.
[ע"א]
17ה_יז מיי' פי"ד מהל' פסולי המוקדשין הלכה י':
[ע"ב]
18ה_יח מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה ה':
19ה_יט מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה ה':
20ה_כ מיי' פי"ב מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"ח:
21ה_כא מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה ה':
-----------------------------------דף לו עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לו עמוד א]
מלק עוף על חמץ, אית תניי תני חייב, אית תניי תני פטור. מאן דאמר חייב, דכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי. דם מכל מקום. ומאן דאמר פטור לא תזבח כתיב. יצא עוף שאינו זבח שהרי הוא נמלק. רבי יעקב בר זבדי רבי יעקב בר זבדי° בעא קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. מאן דאמר חייב, ניחא. שכמו שבערב פסח אם שחט על חמץ עובר רק על קרבן פסח ועל שאר קרבנות פטור גם על זבחים וגם על עופות. כך במועד כשפטור על קרבן פסח כי הוא פסול, חייב על שאר קרבנות גם על זבחים וגם על עופות. מאן דאמר פטור מאי טעמא? למה במועד חייב על הזבחים ופטור על העופות? אמר לו אם בערב פסח היה חייב בין הזבחים בין על העופות, היה מקום לומר שבמועד יהיה חייב בין על הזבחים ובין על העופות. אבל ממה ששניהם היו פטורים בארבע עשר אין ללמוד ששניהם יהיו חייבים במועד, דלמידין עונש מעונש, ואין למידין עונש מפטור. רבנן דקיסרין בעיין, יכול המקבל והמהלך על חמץ יהא חייב? תלמוד לומר זבח. מה זביחה מיוחדת שחייבין עליה בחוץ. יצא המקבל והמהלך על חמץ, שאין חייבין עליה בחוץ. יכול המקטיר אימורין על חמץ יהא חייב? תלמוד לומר וכפר, וכתיב כי הדם הוא בנפש יכפר . מה זריקה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה. יצאו הקטר אימורין, שאינן מעכבין את הכפרה. רבי יעקב בר זבדי רבי יעקב בר זבדי° בעא קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. עד דאת דיין לה עד שאתה דן לפטור שמעטתה מקבל ומוליך מהמילה זבח דבר שחייב עליו בחוץ. ומעטתה מקטיר אימורים מדם שהיא לכפרה. דונה לחיוב, וכך תדון. יכול המקטיר על חמץ יהא פטור? תלמוד לומר זבח. מה זביחה מיוחדת שחייבין עליה בחוץ, אף אני ארבה הקטרת אימורין שחייבין עליהן בחוץ. יכול מקבל ומוליך על חמץ יהא פטור? תלמוד לומר וכפר. מה זריקה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה, אף אני ארבה המקבל והמהלך שהן מעכבין את הכפרה. אמר לו, דבר שוה בשניהם גם מעכב כפרה וגם חייבים עליו בחוץ מלמד, דבר שאינו שוה בשניהן אינו מלמד. וכך הלימוד נאמר זבח. מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה וחייבין עליה בחוץ, יצא המקבל והמהלך, שאין חייבין עליהן בחוץ. יצאו הקטר אימורים, שאינן מעכבות את הכפרה. תמן תנינן, °בית שמאי בית שמאי אומרים, שאור בכזית וחמץ בכותבת, ו°בית הלל בית הלל אומרים ה_כבזה וזה בכזית. אמר רבי זריקן רבי זריקא° בשם רבי יוסה בן חנינא רבי יוסה בן חנינא°. לא שנו אלא לביעורו, אבל לאכילה בכזית. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ל°בית שמאי בית שמאי בין לביעורו בין לאכילה בככותבת. קם רבי מנא רבי מנא° עם חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר לו, מנן שמע רבי הדא מילתה ש°בית הלל בית הלל ו°בית שמאי בית שמאי חולקים בין בביעור ובין באכילה? אמר לו, מן רבי אבהו רבי אבהו° אמר לו, ואנן אמרין דאמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, לביעורו בככותבת לאכילה בכזית. ל°בית שמאי בית שמאי, שחטו על כזית חמץ, אחר מי את מהלך? אחר אכילתו, או אחר ביעורו? תמן אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי זעירה רבי זעירא°, שני חצאי זיתים בתוך הבית, אין הבית מצרף. בתוך הכלי הכלי מצרף. שחטו עליהן. מאחר שהן בתוך הבית, ואין הבית מצרף, פטור? או מאחר שאילו היו בתוך הכלי, הכלי היה מצרף, וחייב? שחטו על שיאור הכסיפו פני העיסה . מאחר דאמר רב הונא רב הונא° בשם רב רב (אמורא)° מותר להאכילו לכלבו, פטור? או מאחר דרב רב (אמורא)° אמר לוקין על אכילתו, חייב? רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, עד שיהא לשוחט, שהוא אחד מבני חבורה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, ה_כגלשוחט אף על פי שאינו מבני חבורה. או לאחד מבני חבורה אף על פי שאינו שוחט. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר אפי' נתון עמו בירושלם. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, עד שיהא נתון עמו בעזרה. דין כדעתיה, ודין כדעתיה, דאיפלגון
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לו עמוד ב]
שני ימים טובים של גליות דעבדינן מספק, רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, מקבלין התרייה על ספק, דהתריית ספק שמי התרייה ולכן אף אם החמץ אינו בעזרה ויש אפשרות שכבר איננו קים מתרין בו וחייב, רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, ה_כדאין מקבלין התרייה על ספק, ולכן רק אם החמץ עימו בעזרה אפשר להתרות בו. הכל מודין, שאם היה נתון כנגדו בחלון בירושלם מתרין בו וחייב, דאף למאן דאמר אין מתרין בספק, כאן ודאי שהרי רואים את החמץ. איכא דאמרי בעל בסמוך פליגי, רבי יוחנן רבי יוחנן° לא דריש על בסמוך ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° דריש. מאן דאמר עד שיהיה בעזרה דבעינן שיהיה בסמוך, ואם הוא בירושלים אינו בסמוך ואינו עובר עליו. תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר אף התמיד, מה טעמא ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי? דכתיב דם זבחי בלשון רבים. דם פסח ודם תמיד. תנן, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, אף הפסח בארבעה עשר. לשמו חייב ושלא לשמו פטור. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, טעמא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי , כתוב אחד אומר (שמות כי תשא לד כה) לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא ילין לבקר זבח חג הפסח. וכתוב אחד אומר (שמות משפטים כג יח) לא תזבח על חמץ דם זבחי ולא ילין חלב חגי עד בקר . אחד לפסח בארבעה עשר, ואחד לשאר כל הזבחים בחולו של מועד. מה ראית לרבותן בחולו של מועד, ולהוציאן מן ארבעה עשר? אחר שריבה הכתוב ומיעט. מרבה אני אותן בחולו של מועד, שהוא בבל יראה ובל ימצא. ומוציאן מארבעה עשר, שאינו בבל יראה ובל ימצא. ואתיא כיי דאמר °רבי מאיר רבי מאיר. ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר, משש שעות ולמעלן מדבריהן ואין איסור חמץ מהתורה כל יום ארבע עשר. אמר רבי מנא רבי מנא°, לא כן לא זו הסיבה שאפילו אם היה אסור בבל יראה ובל ימצא בארבע עשר משש שעות ולמעלה, עדין רק פסח היה נאסר דגזרת הכתוב הוא. דכתיב (שמות כי תשא לד כה) זבח חג הפסח, ובארבעה עשר אנן קיימין. תנן שחט את הפסח על חמץ במועד, לשמו פטור ושלא לשמו חייב. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. חבורה היתה מקשה, מה אנן קיימין? אם בשאבד ונמצא קודם לכפרה קדם שחיטת הפסח, בין לשמו בין שלא לשמו פסול כיוון שנדחה וניתק לרעייה. אם בשאבד ונמצא לאחר כפרה, נעקר שם פסח ממנו ובין לשמו בין שלא לשמו כשר ושלמים הוא. וקיימנה, בשניטמאו הבעלים או שהזידו, וכבר נדחה לפסח שני ושם פסח עליו עד שיעקר בפירוש. במקרה כזה אם שחט על חמץ לשמו פסול והוא פטור, שלא לשמו כשר והוא חייב. והיידונו איזה הוא לשמו שהוא חייב? שנעקר ממנו שם פסח ואפילו לשמו יהיה כשר וחייב. תמן אמרין בשם רב חסדא רב חסדא°, אפילו בשעברה שנתו בין ראשון לשני. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°
[ע"א]
22ה_כב מיי' פ"א מהל' חמץ ומצה הלכה ב':
23ה_כג מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה ה':
[ע"ב]
24ה_כד מיי' פ"ה מהל' שבועות הלכה ב':
-----------------------------------דף לז עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לז עמוד א]
אפילו בשעיבר זמן כפרתו שהתכפרו בעליו באחר, נעקר ממנו שם פסח . פסח שעיבר זמנו נעקר שם פסח ממנו ונעשה שלמים ושחטו לשמו לשם פסח בזמנו, או ששחט אחרים לשמו לשם פסח בזמנו. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס פוסל, ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה מכשיר. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס פוסל, שהוא כשוחט פסח לשם שלמים והשוחט פסח בזמנו שלא לשמו פסול. ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה ה_כהמכשיר, שהוא כשוחט שלמים לשם פסח ש°רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה סובר שהשוחט שלמים לשם פסח אפילו בשאר ימות השנה כשר, אף שפסח לשמו פסול. וכל שכן בזמנו שהפסח לשמו כשר שהשוחט שלמים לשמו יהיה כשר. מכיון שעיבר זמנו, לא שניא. היא השוחטו לשם פסח, היא השוחט שלמים לשם פסח. שהרי אינו ראוי לפסח. על דעתיה דרב חסדא רב חסדא°, כשם שאמר שם שמדובר בשעיבר שנתו בין ראשון לשני. גם כאן נאמר שמדובר בעברה שנתו קדם זמן ההקרבה בארבע עשר. על דעתיה דרבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, שאמר שם שמדובר בשעיבר זמן כפרתו שבעליו התכפרו באחר, אף כאן נעמיד בשנתכפרו בעליו באחר
ירושלמי פסחים , פרק ה, הלכה ה עריכה
מתני’: ה_כוהפסח נשחט בשלש כתות, שנאמר (שמות בא יב ו) ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל. קהל ועדה וישראל. נכנסה כת הראשונה ונתמלאת העזרה, נעלו דלתות העזרה, ה_כזתקעו והריעו ותקעו. הכהנים עומדין שורות שורות ובידיהם בזיכי כסף ובזיכי זהב. ה_כחשורה שכולו כסף כסף, שורה שכולה זהב זהב, ולא היו מעורבין. ולא היו לבזיכין שוליים, שמא יניחום ויקרש הדם.
גמ’: תנן, הפסח נשחט בשלוש כיתות. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא רבי אסי°, ניתן כח בקולו של משה, והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים, מהלך ארבעים יום. ומה היה אומר? ממקום פלוני עד מקום פלוני, כת אחת. וממקום פלוני ועד מקום פלוני, כת אחת. ואל תתמה. ומה אם אבק שאין דרכו להלך, את אמר (שמות וארא ט ט) והיה לאבק בכל ארץ מצרים. קול שדרכו להלך, לא כל שכן.? אמר רבי לוי רבי לוי°. כשם שניתן כח בקולו של משה, כך ניתן כח בקולו של פרעה. והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך ארבעים יום. ומה היה אומר? (שמות בא יב לא) קומו צאו מתוך עמי. לשעבר הייתם עבדי פרעה, מיכן והילך אתם עבדי ה'. באותה שעה היו אומרים (תהלים קי"ג, א') הללויה הללו עבדי ה'. עבדי ה’ ולא עבדי פרעה. תני, תמיד שיש לו נסכים, תוקעין לנסכים. ה_כטפסח שאין לו נסכים, תוקעין לשחיטתו. דלמה את זה מספרים רבי זעירא רבי זעירא° ורבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° ורבי אבינא רבי אבינא°, הוון יתיבין. אמר רבי אבינא רבי אבינא°. הא דתנינן שורה של כסף כסף שורה של זהב של זהב, מפני הרמאין שלא יקחו של זהב לעצמם ויחזירו של כסף. אמר ליה רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°, בכל פומך אתה אומר בביטחון שנחשדו הכהנים? אמר ליה רבי זעירא רבי זעירא° שהיה כהן, אמור ליה בפלגות פומך תגיד שאתה לא בטוח שקשה לומר שחשדו בכהנים, כי אתא רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° מפני הרמאין
ירושלמי פסחים , פרק ה, הלכה ו עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לז עמוד ב]
מתני’: ה_לשחט ישראל וקיבל הכהן, נותנו לחבירו וחבירו לחבירו, מקבל את המלא ומחזיר את הריקן, כהן הקרוב אצל המזבח, זורקו זריקה אחת כנגד היסוד:
גמ’: כתוב אחד אומר (במדבר קרח יח יז) אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה, קדש הם, ואת דמם של בכור פסח ומעשר תזרק על המזבח. וכתוב אחד אומר (דברים ראה יב כז) ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך. אם כך מה הדין אם שפיכה למה זריקה? ואם זריקה למה שפיכה? ותני גבי פר כהן משיח כתיב ואת כל דם הפר ישפוך ישפך ולא יטיף לא יטפטף ישפך ולא יזה ולא יזרוק באצבעו. מכאן ששפיכה וזריקה אינם אותו דבר ופירש בקבלה דברי הימים על פסח שני שעשו בימי חזקיהו, (דברי הימים ב ל', ט"ז) הכהנים זורקין את הדם מיד הלוים. הכל מודין בשפיכה די הכן כמשמעה ששופך הכל מהכלי, ובהזייה די הכן שמזה באצבעו טיפין טיפין, ומה מפליגין? בזריקה. רבי מנא רבי מנא° אמר, זריקה כעין שפיכה שזורק מהכלי הכל בבת אחת. רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° אמר, זריקה כעין הזייה שזורק מהכלי טיפין טיפין. אמר רבי יוחנן בר מרייא רבי יוחנן בר מרייא°. קרייה מסייע לרבי חנניה רבי חנניה דציפורין° דכתיב (במדבר חקת יט יג) כי מי נדה לא זרק עליו טמא יהיה. שתרגומו האי דילא קיים גבה הזייה. דכתיב והזה הטהור על הטמא, ואת צווח קורא לה זריקה. משמע שזריקה זו הזיה
ירושלמי פסחים , פרק ה, הלכה ז עריכה
מתני’: ה_לאיצאת כת הראשונה ונכנסה שנייה, יצאת שנייה ונכנסה שלישית. כמעשה הראשונה, כך מעשה שנייה ושלישית, ה_לבקראו את ההלל. אם גמרו, שנו. אם שנו, שילשו. אף על פי שלא שילשו מימיהם. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, מימיה של כת שלישית לא הגיעה לאהבתי כי ישמע ה' את קולי, מפני שעמה מועטין:
גמ’: תמן תנינן, אם גזרו תענית על הגשמים היו מתענין וירדו להם גשמים קודם להנץ החמה לא ישלימו לאחר הנץ החמה ישלימו °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר קודם לחצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו מעשה שגזרו תענית בלוד וירדו להם גשמים קודם חצות אמר להם °רבי טרפון רבי טרפון צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ה_לגיצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול. אי זו היא הלל הגדול? אמר רבי פרנך רבי פרנך° בשם רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° (תהלים קל"ו, ב') ה_לדהודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, ובלבד שיקדים ויקרא מהפרק הקדם שנאמר בו, (תהלים קל"ה, ב') שעומדים בבית ה' בחצרות בית אלקינו. למה באילין תרתין פרשתא? רבי זעירא רבי זעירא° ורבי אבהו רבי אבהו° אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני°, מפני שירידת גשמים כלולה בהן. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° ניחא, שכן בפרק הקדם כתיב (תהלים קל"ה, ז') מעלה נשיאים מקצה הארץ. אלא כרבי חנינה רבי חנינא בר חמא° מה שייך הפרק הזה לגשם? בגין דכתיב
[ע"א]
25ה_כה מיי' פט"ו מהל' פסולי המוקדשין הלכה י"ב:
26ה_כו מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה ט':
27ה_כז מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה י"ב, מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה י"ג:
28ה_כח מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה י"ב, מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה י"ג:
29ה_כט מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה י"ב:
[ע"ב]
30ה_ל מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה י"ד:
31ה_לא מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה ט"ו:
32ה_לב מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה י"א:
33ה_לג מיי' פ"א מהל' תעניות הלכה ט"ז, טור ושו"ע או"ח סי' תקע"ה סעיף י"א:
34ה_לד מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' ת"פ:
-----------------------------------דף לח עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לח עמוד א]
(תהלים קל"ו, כ"ה) נותן לחם שתלוי בירידת הגשם לכל בשר כי לעולם חסדו. רבי אבא רבי אבא° ורבי סימון רבי שמעון בן פזי° תריהון אמרין, הלל הגדול, זה הדא דידן מה שאנו נוהגים לקרא לו הלל. רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר, הדא דידן. בר קפרא בר קפרא° אמר, הדא דידן. בר קפרא בר קפרא° כדעתיה דתנינן, מימיה של כת השלישית לא הגיעה (תהלים קט"ז, א') לאהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני, מפני שעמה ממועטין. ותני בר קפרא בר קפרא°, זו היא הלל הגדולה. חד בר אבייה, עבר קומי תיבותא, אמר לון, ענין בתריי מה דאנא אמר. הדא אמרה, לית הדא דידן אמר להם חזרו אחרי מה שאני אומר. זה אומר שאין זה ההלל שלנו שאם היה זה שכתוב במשנה היו יודעים אותו ולא היו צריכים לחזור אחריו. אמר רבי מנא רבי מנא°, הדא דידן, אלא כיוון דנסא הוה רב הנס היה גדול, בגין כן אמר לון, ענין בתריי מה דאנא אמר, שיהיה ברוב עם ולא מפני שלא ידעו את המילים. תנן, יצאה שניה ונכנסה שלשית, תני, היא היתה נקראת כת עצלים. אמר רבי אבון רבי אבין°, מה אם דבר שמצותו לכן שהרי הפסח נשחט בשלוש כתות, היא היתה נקראת כת עצלים, מי שהוא מתעצל במצוה על אחת כמה וכמה
ירושלמי פסחים , פרק ה, הלכה ח עריכה
מתני’: ה_להכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, אלא שהכהנים מדיחין את העזרה שלא ברצון חכמים, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, כוס היה ממלא מדם התערובת, וזורקו זריקה אחת על גבי המזבח, ולא הודו לו חכמים:
גמ’: תנן, כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, אלא שהכהנים מדיחין את העזרה שלא ברצון חכמים. והרי אין שבות במקדש? אמר רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° , לא כל שבות התירו במקדש. תני, והיו הכהנים משתקעין בדם עד ארכובותיהן. כיצד היו עושין הרי כהן שעובד בבגדים מטונפים עבודתו פסולה ומה היו עושים כדי שלא יטנפו בגדיהם? מסטיות אבנים בולטות היו עושין להן בריצפה. תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, כוס היה ממלא מדם התערובת, וזורקו זריקה אחת על גבי המזבח להוציא את מי שנשפך לו הדם קדם זריקה. תמן תנינן, °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי מחייב כרת בדם התמצית. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, לא ריבה °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי דם התמצית, אלא להכרת. אבל להזות פסול דכתיב, כי הדם הוא בנפש יכפר. דם שהנפש יוצאה בו כשר לזריקה. יצא דם התמצית שאין הנפש יוצאה בו שהוא פסול. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורבי אבהו רבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, לא ריבה אותה °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אלא להכרת. תמן אמר בשם רב חסדא רב חסדא°, מתניתא אמרה כן שדם התמצית פסול למזבח. דתני, אמרו לו, והלא דם התמצית הוא, ה_לוודם תמצית פסול על גבי המזבח. ועוד סיבה לפסול דם מן הרצפה מן הדא, שהלא רובו של הדם שבריצפה לא נתקבל בכלי, ה_לזודם שלא נתקבל בכלי פסול מעל גבי המזבח. וממה ש°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שתק מכאן שהוא מודה שדם התמצית פסול. ואית ל°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי דם מבטל דם? כמה דלית ליה הדא, והוא מקבל מינהון ושתק אף שאינו מסכים, כן לית ליה הדא, והוא מקבל מינהון ושתק אף שאינו מסכים. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רב חסדא רב חסדא°, מתניתא אמרה כן ש°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מודה שדם התמצית פסול. דתנן, אין לי שחייב כרת, אלא דם הנפש במוקדשין, דבר שהוא ראוי לכפרה. משמע שדם התמצית פסול. מניין שחייב כרת על דם הנפש בחולין ודם תמצית בין בחולין בין במוקדשין?
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לח עמוד ב]
תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות יז י) אשר יוכל כל דם. מתניתא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שמחייב כרת על דם התמצית. בדם שהוא אצל נפש, הוא מזכיר כפרה, אצל תמצית, אינו מזכיר כפרה. מכאן ש°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מודה שדם התמצית פסול לזריקה
ירושלמי פסחים , פרק ה, הלכה ט עריכה
מתני’: כיצד תולין ומפשיטין? ה_לחאונקליות של ברזל היו קבועין בכתלים ובעמודין, שבהן תולין מפשיטין. כל מי שאין לו מקום לתלות, מקלות דקין חלקין היו שם. מניח על כתיפו ועל כתף חבירו, ותולה ומפשיט. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, י"ד שחל להיות בשבת, מניח ידו על כתף חבירו, ויד חבירו על כתיפו, ותולה ומפשיט:
גמ’: תנן, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, י"ד שחל להיות בשבת, מניח ידו על כתף חבירו, ויד חבירו על כתיפו, ותולה ומפשיט. אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, קנים ומקלות קודם להתרת הכלים נשנו
ירושלמי פסחים , פרק ה, הלכה י עריכה
מתני’: ה_לטקרעו והוציא את אימוריו, נתנם במגס והקטירו ע"ג המזבח, ה_מיצאת כת הראשונה וישבה לה בהר הבית, שנייה בחיל, השלישית במקומה עומדת, חשיכה, יצאו וצלו את פסחיהן:
גמ’: כתיב (ויקרא צו ח יא) והזה ממנו. מכולו, אמר רבי אבינא רבי אבינא° ובלבד מזבח שלם קדם ניתוח והפשט. תלתא קראי כתיבי בשלמים. כתיב (ויקרא ויקרא ג ה יא טז) והקטירו אותו בני אהרון המזבחה, וכתיב והקטירו הכהן המזבח לחם אשה לה’, וכתיב, והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה ריח ניחוח לה’, מה תלמוד לומר והקטירו אותו? בקרבן הכשר ולא הפסול. והקטירו הכהן, שלא יערב חלבים בחלבים, והקטירם הכהן, כולן כאחת. הכא את אמר והקטירו, שלא יערב חלבים בחלבים, והכא את אמר הקטירן כולן כאחת? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, כאן במגס בכלי יהיו אימורי כל קרבן בנפרד, וכאן על גבי המזבח, יכול להקטיר כולם יחד. תנן, השלישית במקומה עומדת. קא סלקא דעתין שישבו שם. לא כן תני רבי חייה רבי חייא רבה° , לא היתה ישיבה בעזרה ה_מאאלא למלכי בית דוד בלבד? ואמר רבי אימי רבי אמי° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, אפילו למלכי בית דוד לא היתה ישיבה בעזרה? אז איך נסביר את המשנה שאמרה שלא היתה ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. משמע שלמלכי דוד הייתה ישיבה? תיפתר, שסמך המלך עצמו לכותל וישב נשען לו. והא כתיב (דברי הימים א י"ז, ט"ז) ויבא המלך דוד וישב לפני ה' וגו'. אמר רבי אייבו בר נגרי רבי אייבו בר נגרי°, שיישב עצמו לתפלה. והתנן, יצאת כת הראשונה, וישבה לה בהר הבית, והשנייה בחיל, והשלישית במקומה. אמר רב נחמן רב נחמן° בשם רבי מנא רבי מנא°, מי אתינן מיתני וישבה לה במקומה? לא נאמר אלא עמדה לה במקומה
[ע"א]
35ה_לה מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה ט"ז:
36ה_לו מיי' פ"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה כ"ו:
37ה_לז מיי' פ"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה כ"ה:
[ע"ב]
38ה_לח מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה י"ד:
39ה_לט מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה י"ד:
40ה_מ מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה י"ז:
41ה_מא מיי' פ"ז מהל' בית הבחירה הלכה ו', מיי' פי"ד מהל' סנהדרין הלכה י"ב, מיי' פ"ב מהל' מלכים הלכה ד':
הדרן עלך פרק תמיד נשחט