רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין טו

הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר עבודה · הלכות פסולי המוקדשין · פרק חמשה עשר | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה
הרמב"ם באתרים אחרים: מכון ממרא עפ"י כת"י תימניים (כתיב או מנוקד), hebrewbooks.org , alhatorah.org

דפוסעריכה

הלכה אעריכה

כל הזבחים שנשחטו במחשבת שינוי השם בין בקרבנות יחיד בין בקרבנות צבור כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן החטאת והפסח שאם נעשו במחשבת שינוי השם פסולין ואחד המשנה שם הזבח בשעת שחיטה או בשעת קבלה או בשעת הולכה או בזריקה כמו שביארנו כיצד לא עלו לשם חובה כגון ששחט עולה לשם שלמים לא עלתה לבעלים לא משום עולה שהם חייבין בה ולא משום שלמים אלא חייבין להביא זבח אחר וכן אם שחט עולת ראובן לשם שמעון לא עלתה לא לראובן ולא לשמעון בד"א כשעקר שם הזבח בזדון אבל אם טעה ודימה שזו העולה שלמים היא ועשה כל עבודותיה לשם שלמים עלתה לבעלים לשם חובה וכן החטאת והפסח שעשאן במחשבת שינוי השם בטעות כשרים שעקירה בטעות אינה עקירה וכן עולת העוף שמלקה או שמצה דמה במחשבת שינוי השם כשירה ולא עלתה לבעלים וחטאת העוף פסולה:

הלכה בעריכה

וכן כל המנחות שנעשו במחשבת שינוי השם כשירות ולא עלו לבעלים חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות שאם חשב באחת מארבע עבודות שלהן מחשבת שינוי השם פסולות שינוי השם במנחה כיצד כגון שקמץ מנחת נדבה לשם מנחת חוטא או מרחשת לשם מחבת או מחבת לשם מרחשת וכן כל כיוצא בזה:

הלכה געריכה

אסור לחשב בקדשים מחשבה שאינה נכונה כמו שיתבאר לפיכך זבח ששחטו שלא לשמו או מנחה שקמצה שלא לשמה בין בזדון בין בשגגה חייב להשלים שאר עבודות לשמן אפילו שחט וקבל והוליך במחשבת שינוי השם חייב לזרוק במחשבה נכונה ומפני מה נשתנה דין החטאת והפסח מכל הזבחים ודין מנחת חוטא ומנחת קנאות מכל המנחות מפני שעיין עליהם הכתוב הרי הוא אומר בחטאת ושחט אותה לחטאת שתהיה שחיטה לשם חטאת וכן שאר עבודותיה לשמה ונאמר על חטאתו שתעשה לשם אותו החטא ונאמר וכפר עליו שתהיה לשם בעליה ונאמר בפסח ועשית פסח לה' אלהיך שתהיה כל עשייתו לשם פסח ונאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה' שתהיה זביחתו לשם פסח הא אם שינה שמו או שם בעליו פסול ובמנחת חוטא הוא אומר מנחה היא ובמנחת סוטה נאמר כי מנחת קנאות היא שיהיו כל מעשיה לשמן:

הלכה דעריכה

חטאת ששחטה לשם זבח אחר כגון ששחטה לשם עולה או לשם אשם או לשם שלמים פסולה כמו שביארנו אבל אם שחטה לשם חולין הרי זו כשירה ולא עלתה לבעלים:

הלכה העריכה

מפי השמועה למדו שהקדשים מחללין קדשים ואין החולין מחללין קדשים:

הלכה ועריכה

שחטה לשם חטא אחר כגון שבאה על אכילת חלב ושחטה על אכילת דם פסולה:

הלכה זעריכה

שחטה לשם אדם אחר שהוא מחוייב חטאת אפילו חטאת שאינה קבועה הרי זו פסולה:

הלכה חעריכה

אבל אם שחטה לשם אחד שהוא מחוייב עולה הרי זו כשירה ולא עלתה לבעלים וכפר עליו ולא על חבירו שהוא מחוייב חטאת כמותו:

הלכה טעריכה

שחטה לשם מת כשירה ולא עלתה לבעלים שאין כפרה למתים שחטה לשם מי שאינו מחוייב קרבן כלל לא חטאת ולא עולה ולא שאר קרבנות הרי זו פסולה שמא מחוייב הוא ואינו יודע:

הלכה יעריכה

שחטה לשמה וחשב בשעת השחיטה לזרוק דמה שלא לשמה הרי זו פסולה לפי שמחשבין מעבודה לעבודה וזאת המחשבה שחשב בשעת השחיטה כאילו חשבה בשעת זריקה ולפיכך פסולה:

הלכה יאעריכה

הפסח ששחטו במחשבת שינוי השם בין ששינה שמו לשם זבח אחר בין ששינהו לשם חולין פסול שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה' במה דברים אמורים ששחטו בזמנו שהוא יום ארבעה עשר בניסן אפילו שחטו בשחרית במחשבת שינוי השם פסול אבל אם שחטו שלא בזמנו במחשבה שלא לשמו כשר שלא לשם בעליו נעשה כמי שאין לו בעלים בזמנו ופסול:

הלכה יבעריכה

פסח ששחטו לשמו בארבעה עשר קודם חצות פסול לפי שאינו זמנו עברה שנתו ושחט בזמנו לשם פסח וכן השוחט שאר זבחים לשם פסח אפילו שחטן אחר חצות הרי אלו כשרים ולא עלו לבעלים לשם חובה:

הלכה יגעריכה

תודה ששחטה לשם שלמים עלתה לבעלים ושלמים ששחטן לשם תודה לא עלו לבעלים לפי שהתודה נקראת שלמים ושלמים לא נקראו תודה:

הלכה ידעריכה

עולה ששחטה על מי שאינו מחוייב קרבן כלל לא עלתה לבעלים שהרי שחטה שלא לשם בעליה ואף על פי שזה ששחטה לשמו אינו מחוייב כלום בעניינו אי אפשר שלא יהיה חייב כפרה לשמים שאין לך אדם בישראל שלא עבר מעולם על מצות עשה:

הלכה טועריכה

עולה הבאה לאחר מיתה שעשאה שלא לשם בעליה עלתה לבעלים לשם חובה שאין בעלים לאחר מיתה:

הלכה טזעריכה

שני כבשי עצרת ששחטן לשם אילים לא עלו לצבור לשם חובה ואם דימה שהן אילים ושחטן לשם אילים עלו להן מפני שהיא עקירה בטעות:

הלכה יזעריכה

אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו על גבי בהונות טעון נסכים שאם יקרב בלא נסכים נמצא כמקריב נדבה ואין האשם בא נדבה:

הלכה יחעריכה

כבש הבא עם העומר ששחטו שלא לשמו לא יביא מנחת נסכים שלו שני עשרונים אלא עשרון אחד כשאר הנדבות שהרי לא עלה לשם חובתו וכן תמיד ששחטו שלא לשמו לא יעלה עמו שני גזרי עצים כשאר התמידים שהרי לא עלה לחובת התמיד אלא הרי הוא ככל הנדבות:

הלכה יטעריכה

שני כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן או ששחטן בין לפני זמנן בין לאחר זמנן הדם יזרק והבשר יאכל אף על פי שלא עלו לצבור לשם חובה ואם היתה שבת לא יזרוק ואם זרק הורצה להקטיר אימורין לערב:

הלכה כעריכה

וכן שלמי נזיר ששחטן שלא לשמן אע"פ שלא עלו לבעלים הרי הן נאכלין ליום ולילה ואינן טעונין לחם וכן אשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן אף על פי שלא עלו לבעלים הרי הן נאכלים:

הגההעריכה

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.