ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת סוטה/פרק שני
פרק שני – היה מביא
עריכהמתני’: ב_אהיה מביא את מנחתה בכפיפה מצרית, ונותנה על ידה כדי לייגעה. ב_בכל המנחות תחילתן וסופן בכלי שרת. וזו תחילתה בכפיפה מצרית וסופה בכלי שרת. כל המנחות טעונות שמן ולבונה. ב_גוזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה. ב_דכל המנחות באות מן החיטים. ב_הוזו אינה באה אלא מן השעורים. ב_ומנחת העומר אף על פי שהיא באה מן השעורים, היא באה גרש. וזו היתה באה קמח. °רבן גמליאל רבן גמליאל אומר כשם שמעשיה מעשה בהמה. כך קרבנה מאכל בהמה:
גמ’: כתיב (במדבר נשא ה יח) ונתן על כפיה את מנחת הזיכרון. מאי טעמא? כדי ליגעה שאולי תודה. וכתיב וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים
[ע"א]
[ע"ב]
1 ב_א מיי' פ ג' מהל' סוטה הלכה י"ב, סמ"ג עשין נו:
2 ב_ב מיי' פ י"ב מהל' מעשה הקרבנות הלכה ז', מיי' פ ג' מהל' סוטה הלכה י"ג:
3 ב_ג מיי' פי"ב מהל' מעשה הקרבנות הלכה ז', מיי' פ ג' מהל' סוטה הלכה י"ג:
4 ב_ד מיי' פ ג' מהל' סוטה הלכה י"ב, מיי' פ י"ב מהל' מעשה הקרבנות הלכה ב':
5 ב_ה מיי' פ ג' מהל' סוטה הלכה י"ב, מיי' פי"ב מהל' מעשה הקרבנות הלכה ב':
6 ב_ו מיי' פ ז' מהל' תמידין ומוספין הלכה י"א:
-----------------------------------דף ט
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף ט עמוד א] מעתה אם כדי ליגעה, היה לו ליתן גם את המים בידיה. אלא כדי להטיל אימה עליה שתהיה רואה את המים ביד הכהן. תנן, היה מביא את מנחתה. ממה שנאמר מנחתה. מלמד שהיא קדשה לשמה. ותני רבי חייה רבי חייא רבה° ופליג דתניא, כל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות. במנחת סוטה אשת כהן כיצד יעשה? לקרב כליל אינה יכולה מפני שותפותה של אשה. לאכל אינה יכולה מפני שותפותו של איש. כיצד הוא עושה? הקומץ יקרב לעצמו והשיריים קריבין לעצמן. ואת אמר מנחתה? אם זה רק מנחתה למה השריים לא נאכלים? אלא כשם שהיא קדשה לשמה כך היא קדשה לשמו. ולמה לא אמרה המשנה מנחתם? אלא מה דאישתעי קריא בלשון בו השתמשה התורה אישתעיה מתניתא שהרי בתורה נאמר קרבנה, לכן אמר התנא מנחתה. כתיב (במדבר נשא ה טו) והביא את קרבנה עליה. בעלה מהו שיפריש עליה חוץ מדעתה? אחר מהו שיפריש עליה חוץ מדעתה? ייבא כיי דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. ארבעה מחוסרי כפרה, מפרישין עליהן שלא מדעתן. ואילו הן. הזב והזבה והמצורע והיולדת. שכן אדם מפריש על בנו הקטן והוא נתון בעריסה אף שאין בו דעת. אף כאן בסוטה יכול להביא שלא מדעתה. ניחא זב וזבה ומצורע שייך אף בקטן ואמרינן מתוך שיכול להביא כשהם קטנים יכול להביא גם כשהם גדולים. אבל יולדת. ויש קטנה יולדת? לא כן אמר רבי רדיפה רבי רדיפה°, אמר רבי יונה רבי יונה° בשם רב הונה רב הונא°. עיברה וילדה עד שלא הביאה שתי שערות, היא ובנה מתים. משהביאה שתי שערות, היא חיה ובנה חיים. מאי כדון? אלא שכן אדם מפריש על בתו חרשת, מכיון שהשיאה לו כבר יצאה מרשות אביה? ולמה שאביה יביא עליה קרבן יולדת. אלא שכן אדם מפריש על אשתו חרשת. שאני כאן בסוטה. לומר שמדובר בקטנה אין את יכול. דרבי זעירא רבי זעירא° ורבי יסא רבי אסי° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. קטנה שזינתה אין לה רצון להיאסר על בעלה ואפילו אם זינתה ברצון מותרת לבעלה ואין לה דין סוטה. ואף לומר שמדובר בחרשת אין את יכול. שאין משקין את החרשת דכתיב (במדבר נשא ו כב) ואמרה האשה אמן אמן. אלא אמר רבי אבין רבי אבין° מכיון דכתיב (דברים ראה יד כו) ושמחת אתה וביתך. והוא מעוכב
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף ט עמוד ב] מלשמוח עמה שסוטה אסורה לו, עד שתביא קרבנה, לפיכך מפריש עליה חוץ מדעתה. אמר רבי אחא רב אחא° בשם רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. כיוון שכל הסיבה שיכול להביא עליה קרבן זה כדי שתוכל לאכול עימו שלמים, אם כך ביולדת אינו מפריש עליה עולת העוף, אלא חטאת העוף. מפני שהיא מכשרתה לאכול בזבחים. ותני כן, אינו מפריש עליה, אלא דבר שהוא מתירה לו בזה ורק מנחת סוטה מתירה אשה לבעלה אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, אין לך שהבעל יכול להביא שלא מדעתה אלא זה חטאת העוף. ותני אידך, מה זה חטאת העוף מעכבה מלאכול בזבחים ולכן יכול להביא שלא מדעתה אף זה מנחת סוטה אף שאינה מעכבה מלאכול בזבחים. ומכיון שהוא מעוכב מלשמוח עמה, כמו שהוא מעכבת מלאכול בזבחים, ויכול להביא שלא מדעתה. תני אפילו הקפת נזירות על ראשה אף שאינה מעכבת היא מלוכל בזבחים. מכיון שהיא מנוולת והוא מעוכב מלשמוח עמה. כמו שהוא מעכבה מלוכל בזבחים, ויכול להביא קרבנות נזירות שלא מדעתה. תני °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. מביא אדם על ידי אשתו כל קרבן שהיא חייבת. אפילו אכלה חלב, ואפילו חיללה שבת. וכן היה °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. פטרה גרשה אינו חייב בה, שכן הוא כותב לה בגט. שיותר לא יהיה חייב בכל אחרין אחריות די אתיין לי עלך מן קדמת דנא. תנן כל המנחות תחילתן וסופן בכלי שרת. והתני סדר מנחות כך היא. מביאין מתוך ביתו בכלי כסף ובכלי זהב? כלים הראויים לכלי שרת. לאפוקי סוטה שמביאה בכפיפה מצרית שאינה ראויה לכלי שרת. תני °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי. מפני מה אמרו כל החטאות והאשמות שבתורה אין טעונין נסכים? שלא יהא קרבנו של חוטא נראה מהודר. התיבון הרי חטאתו ואשמו של מצורע? אין תימר שאינו חוטא? האמר רבי יצחק רבי יצחק° (ויקרא מצורע יד ב) זאת תהיה תורת המצורע. זאת תורת המוציא שם רע. מלמד שצרעת באה על חטא. אמר ליה, כתיב (דברים כי תצא כה ג) ונקלה אחיך לעיניך. מכיון שנתייסר, אחיך הוא וכמי שאינו חוטא. מכאן שהנגע הוא המכפר ולא הקרבנות שמביא כשנטהר. מנין למנחת העומר שבאה שעורים? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם °רבי ישמעאל רבי ישמעאל גזרה שווה מנחת מנחת מקרבן סוטה. נאמר במנחת העומר (ויקרא ויקרא ב יד). ואם תקריב מנחת ביכורים לה' אביב קלוי וגו'. ונאמר להלן בסוטה מנחת קנאות היא. מה להלן בסוטה שעורים דכתיב בה קמח שעורים. אף מנחת העומר שעורין: רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אומר , נאמר כאן במנחת העומר (ויקרא ויקרא ב יד) אביב. ונאמר במצרים (שמות וארא ט לא) כי השעורה אביב. מה אביב האמור במצרים שעורין, אף כאן שעורין. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר. מה מצינו שהיחיד מביא חובתו מהחיטים ומהשעורים אף ציבור מביא חובתו מהחיטים ומהשעורים. נאמר לציבור הבא ביכורים בפסח, והבא ביכורים בעצרת. כמו שאין הציבור מביא ביכורים שתי הלחם בעצרת אלא מן החיטים. אף בפסח אין הציבור מביא את העומר אלא מן השעורין.
[ע"א]
[ע"ב]
-----------------------------------דף י
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף י עמוד א] ואם תאמר שאף העומר יביא מן החיטין? אי אפשר. שאם כבר בפסח הביא את העומר מן החיטים, אין שתי הלחם נקרא ביכורין. תמן אמר רבי יונה רבי יונה° חילקא זה חיטים שחילקם לשנים. טרגיס לשלשה. טיסני לארבעה. רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° בעי. מיכן והילך קמחין הן וכשר למנחת קנאות אם היה משעורים ואין צריך לבור את הסולת מתוכן? או צריך לדוכן עוד?
מתני’: ב_זהיה מביא פיילי של חרש, ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר רביעית. כשם שהוא ממעט בכתב כך הוא ממעט במים. ב_חנכנס להיכל ופנה לימינו. ומקום היה שם אמה על אמה, וטבלה של שייש וטבעת היתה קבועה בה. כשהוא מגביהה נוטל עפר מתחתיה ונותן כדי שייראה על פני המים. שנא' (במדבר נשא ה יז) ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים:
גמ’: תנן, היה מביא פיילי של חרש. תני פיילי של חרש ב_טחדשה. מתניתא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס דתנינן תמן גבי מצורע, היה מביא פיילי של חרש חדשה. מאן תני חדשה? °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. דהוא דריש לה מדכתיב (ויקרא מצורע יד ה) אל כלי חרש על מים חיים. מה מים שלא נעשה בהן מלאכה, אף כלי חרש שלא נעשה בו מלאכה. ניחא תמן גבי מצורע דהוא דריש אל כלי חרש על מים חיים. הכא גבי סוטה, מה אית לך? הרי כתוב מים קדושים מהכיור ולא מים חיים. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. דהו סבר כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל, שמי הכיור מיים חיים הם. דתני מי הכיור , °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אומר, מי מעיין. וחכמים מכשירין בכל המימות. מד°רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל במים, אף °רבי ישמעאל רבי ישמעאל כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בכלי חדש? אשכח תני בכלי חרש חדשה דברי °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. אית תניי תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אומר . בכלי חרש לא במקידה שבר כלי. אית תניי תני אפילו במקידה. הוון בעי מימר חשבו לומר, מאן דאמר בכלי חרש ולא במקידה, כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שצריך כלי חדש. מאן דאמר אפי' במקידה, כרבנן. כולה כרבנן. מאן דאמר בכלי חרש ולא במקידה. כשניטל רובה ורק מיעוטה קיים. ומאן דאמר אפילו במקידה, כשניטל מיעוטה ורובה קיים. אית תניי תני, בכלי חרש ולא במפוחם. אית תניי תני, אפילו במפוחם. הוון בעי מימר חשבו לומר, מאן דאמר בכלי חרש ולא במפוחם, כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שצריך כלי חרס חדש. מאן דאמר אפילו במפוחם, כרבנן. כולה כרבנן. מאן דאמר בכלי חרש ולא במפוחם, כרבנן. ומאן דאמר אפילו במפוחם כרבנן. ולא קשיא, הא לכתחילה והא בדיעבד. תמן תנינן, אזוב שהזה בו מי חטאת, כשר לטהר בו את המצורע. אמר רבי אימי רבי אמי° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. זו להוציא מדברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. דתני °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר . הזה בו על החטאת, פסול למצורע. הזה בו על המצורע, פסול לחטאת. אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא והלא קל וחומר הוא. מה אם המצורע שאין המלאכה פוסלת בו, הזה בו על החטאת פסול למצורע. חטאת שהמלאכה פוסלת בה, הזה בו על חטאת, אינו דין שיהא פסול לחטאת? הזה בו על המצורע זה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף י עמוד ב] מהו שיכשר למצורע אחר? מאן דאמר כשר, אמר לך הדא אף °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מודי ביה, דאף °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס לא פסל אלא בחטאת כיוון שמלאכה פוסלת בה. ומאן דאמר פסול. הדא, כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, ולית °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מודיי בה. דתני אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. שבתי היתה לשמש את °רבי טרפון רבי טרפון, והלכתי אחר °רבי טרפון רבי טרפון לביתו. אמר לי יהודה בני, תן לי סנדלי. ונתתי לו. ופשט ידו לחלון, ונתן לי ממנה מקל של ארז. אמר לי יהודה בני, בזו טיהרתי שלשה מצורעין. ולמדתי בה שבע הלכות. שהיא של ברות ברוש וראשה טרף שצריך שיהיה בו עלים. ואורכה אמה. ועובייה כרביע כרע מיטה. שמחלקים אותו כרע מיטה אחת לשנים ושנים לארבעה. ומזין ושונין ומשלשין מכאן שהזה על מצורע זה כשר למצורע אחר. ומטהרין בפני הבית ושלא בפני הבית ש°רבי טרפון רבי טרפון אחרי החורבן היה. ומטהרין בגבולין שהרי °רבי טרפון רבי טרפון גר בלוד כתיב (במדבר נשא ה יח) מי המרים המאררים. כתיב מי, יכול שיתן הרבה מים עד שאף אחר שימחק את המגילה ישאר מראה מים? תלמוד לומר ארר מלשון עכור שהאור לא עובר בו חלק. אי ארר, יכול יתן מעט מים עד שאחר המחיקה יהיה מראה דיו? תלמוד לומר מי. הא כיצד? קצת מראה מים וקצת מראה ארר. ושיערו חכמים חצי לוג מים מן הכיור. והא תני °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר רביעית? °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי כדעתיה דתנינן, כשם שהוא ממעט בכתב כך הוא ממעט במים. תמן תנינן אף היא עשתה נברשת של זהב על פתח ההיכל, שבשעה שהחמה זורחת היו הניצוצין מנתזין ממנה והיו יודעין שזרחה החמה. ואף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה. מה היה כתוב עליה? ריש לקיש ריש לקיש° אמר בשם רבי ינאי רבי ינאי°. אל"ף בי"ת ראשי תיבות היה כתוב עליה. והא תני, ככתב שכאן כן כתב שכאן? פתר לה לענין צורת האותיות אל”ף שכאן כאל”ף שכאן, בי”ת שכאן כבי”ת שכאן, לא מעובה ולא מידק אלא בינוני, אבל לא היה כתוב בה אלא ראשי תיבות בלבד. תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. כל פרשת סוטה היתה כתובה עליה, שממנה היה קורא ומתרגום כל דיקדוקי הפרשה. ולמה מים ועפר וכתב? מים, ממקום שבאת. עפר, למקום שהיא הולכת. כתב, לפני מי שהיא עתידה ליתן דין וחשבון. תמן תנינן °עקביה בן מהלאל עקביה בן מהלאל אומר. הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באתה ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. רבי אבא בריה דרב פפי רבי אבא בריה דרב פפי° ורבי יהושע דסיכנין רבי יהושע דסיכנין° אמרו בשם רבי לוי רבי לוי°. שלשתן דרש °עקביה עקביה מפסוק א' דכתיב (קהלת י"ב, א') וזכור את בוראך. בארך. בורך. בוראך. בארך ממקום שבאתה. בורך למקום שאת הולך. בוראך לפני מי שאת עתיד ליתן דין וחשבון. ג' דברים צריכין שיהו לשמה. גט אשה, מי סוטה, שטר שחרור. גט דכתיב (דברים כי תצא כד א) וכתב לה. מי סוטה דכתיב (במדבר נשא ה ל) ועשה לה. שטר שיחרור דכתיב (ויקרא קדושים יט כ) או חפשה לא ניתן לה. שלשה דברים צריכין שיהו נראין. אפר פרה. ועפר סוטה. ורוק יבמה. תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אף דם צפור מצורע. אמר רבי זעירא רבי זעירא°. שיערו לומר אין דם צפור דרור קטנה בטל ברביעית. ולא דם ציפור דרור גדולה
[ע"א]
7 ב_ז מיי' פ ג' מהל' סוטה הלכה ט', סמ"ג עשין נו:
8 ב_ח מיי' פ ג' מהל' סוטה הלכה י':
9 ב_ט מיי' פ ג' מהל' סוטה הלכה ט':
[ע"ב]
-----------------------------------דף יא
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף יא עמוד א] מבטל את הרביעית. כהדא דתני (ויקרא מצורע יד ו) בדם. יכול בדם ממש? תלמוד לומר (ויקרא מצורע יד ו) מים חיים. אי מים חיים. יכול שיהו כולן מים חיים? תלמוד לומר דם. הא כיצד? מים חיים שדם ציפור ניכר בהן. ושיערו חכמים רביעית. אמר רבי פדת רבי פדת° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. מי סוטה נפסלין בלינה. אמר רבי אחא רב אחא° בשם רב אבינא רב אבינא°. כל שאין ממנו למזבח, אין הלינה פוסלת בו. כתיב במדבר נשא ה יז) ומן העפר. יכול מן המונח בקופה? תלמוד לומר (במדבר נשא ה יז) אשר יהיה בקרקע המשכן. אי אשר יהיה בקרקע המשכן. יכול עד שיחפור בדקר ? תלמוד לומר אשר יהיה. הא כיצד? אם אין שם, מביא ונותן שם. אמר רבי אבין רבי אבין°. אכן אתאמרת. יכול לא יהא כשר עד שיחפור בדקר ? תלמוד לומר אשר יהיה מכל מקום. המשכן. לרבות המשכן ונוב וגבעון ושילו ובית העולמים
מתני’: בא לו לכתוב את המגילה. מאי זה מקום היה ב_יכותב? (במדבר נשא ה יט) מאם לא שכב איש אותך ואת כי שטית תחת אישך וגו' ואינו כותב (במדבר נשא ה כא) והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. וכותב (במדבר נשא ה כא) יתן י"י אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך, בתת י"י את ירכך נופלת ואת בטנך צבה (במדבר נשא ה כב) ובאו המים המאררים האלה במעייך לצבות בטן ולנפיל ירך. ואינו כותב, ואמרה האשה אמן אמן. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, לא היה מפסיק. אלא היה כותב מאם לא שכב איש עד אמן אמן כמו שכתוב בתורה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, כל עצמו אינו כותב אלא, יתן י"י אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך, בתת י"י את יריכך נופלת ואת בטנך צבה, ובאו המים המאררים האלה במעייך וגו'. ואינו כותב, ואמרה האשה אמן אמן:
גמ’: רבי קריספא רבי קריספא° אמר. איתפלגון רבי יוחנן רבי יוחנן° וריש לקיש ריש לקיש°. חד אמר, משביע ואחר כך כותב. וחרנה אמר, כותב ואחר כך משביע. הוון בעיי מימר. דמאן דמר משביע ואחר כך כותב, היך מה דהוא קרייא לפי סדר הפסוקים דכתיב (במדבר נשא ה כג) והשביע, ואחר כך, וכתב. ומאן דאמר כותב ואחר כך משביע, כדי לסמוך שבועה להשקייה. אית תניי תני, בין תניין שאומר לה אם שכב ואם לא שכב, בין שבועות מעכבין. אית תניי תני, שבועות מעכבות תניין אינן מעכבין. הוון בעי מימר חשבו לומר. מאן דאמר בין תניין בין שבועות מעכבין, אית ליה דכל מקום שנאמר בו חוקה או תורה, מעכב, וגבי סוטה כתיב זאת תורת הקנאות. ומאן דאמר שבועות מעכבות ותניין אינן מעכבין, לית ליה את הכלל שכל הכתוב בו חוקה או תורה מעכב. ולא היא. דעוד הוא אית ליה שגם הקריאה וגם התנאים מעכבים וחייב לומר את שניהם, אלא שאינן על סדר. ואתיין אילין פלוגתא, כהכין פלוגתא. דמאן דאמר בין תניין בין שבועות מעכבין, כמאן דאמר משביע ואחר כך כותב, שכל מקום שנאמר בו תורה או חוקה, גם הסדר מעכב. ומאן דאמר שבועות מעכבות ותניין אינן מעכבין, כמאן דאמר כותב ואחר כך משביע
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף יא עמוד ב] מתני’: ב_יאואינו כותב, לא על הלוח, ולא על הנייר, ולא על הדיפתרא, אלא על המגילה. שנאמר (במדבר נשא ה כג) בספר ב_יבואינו כותב לא בקומוס ולא בקלקנתוס ולא בכל דבר שהוא רושם אלא בדיו שנאמר (במדבר נשא ה כג) ומחה כתב שהוא יכול להימחות:
גמ’: לוי בר סיסי לוי בר סיסי° בעא קומי °רבי רבי יהודה הנשיא. מגילת סוטה. מהו שתטמא את הידים כמו כל כתבי הקדש? אמר ליה, זה שאלה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. אינה שאלה. כלום גזרו על הספרים שיטמאו את הידים, לא מפני קדושתן? וזו הרי למחיקה ניתנה ולמה שתטמא. זו בדיוק היתה השאלה אם לא הייתה נמחקת, ודאי הייתה מטמא, שהרי יש בה פ”ה אותיות, לא צורכא דא אלא הואיל וניתנה למחיקה, מי אמרינן כמחוקה דמי ולא מטמא, או כיוון שעדין קיימת מטמא. תנן לא בקומוס ולא בקלקנתוס ולא בכל דבר שהוא רושם. כמה אותיות יכתוב בהם ותהיה המגילה פסולה אפילו בדיעבד, כך שאם ימחק אותה, יהיה חייב משום מחיקת שם ה’ שלא לצורך? תני רבי חנין רבי חנין°. °בית שמאי בית שמאי אומרים אות אחת. ו°בית הלל בית הלל אומרים שתים. אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°. טעמון ד°בית הלל בית הלל, כדי לכתוב יה. רבי יודן רבי יודן° בעי. כתב מפיו שלא מן הכתב מהו? מחק בעפר ואת העפר נתן במים מהו? היה כותב ראשון ראשון ומוחק מהו? תני °רבי אלעזר בן שמוע רבי אלעזר בן שמוע אומר. אין כותבין על עור בהמה טמאה. אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. מכיון דאת אמר למחיקה ניתנה, למה אינו כותב? תני °רבי אלעזר בן שמעון רבי אלעזר בן שמעון אומר. רואה אני את דברי °אלעזר בן שמוע אלעזר בן שמוע מדברי אבא. אין כותבין על עור בהמה טמאה שמא תאמר האשה שאינה שותה, ונמצא השם גנוז על עור של בהמה טמאה. תנן, ואינו כותב, לא על הלוח, ולא על הנייר, ולא על הדיפתרא, אלא על המגילה. שנאמר (במדבר נשא ה כג) בספר . הכא גבי סוטה כתיב ספר. והכא בגט כתיב (דברים כי תצא כד א) וכתב לה ספר כריתות. הכא גבי גט את אמר שיכול לכתוב בכל דבר שהוא בתלוש. והכא אמר הכין שאינו כותב אלא על קלף? אמר לו, שנייא היא הכא דכתיב וכתב בספר הידוע, עד שיהיה כספר תורה, התם כתיב וכתב לה ספר, לסיפור דברים הוא דאתא. כתיב (במדבר נשא ה כג) וכתב בספר . יכול בדיו ובסיקרא ובקומוס ובקלקנתוס. תלמוד לומר ומחה. ואלו אינם נמחקים במים. אי מחה יכול יכתוב במשקים או במי פירות? תלמוד לומר וכתב. הא כיצד? כתב שהוא יכול להימחות. ואי זו זו? זו דיו שאינו בא שלא נתן בו קלקנתוס. והתני אם מחק מתוך הספר תורה כשר, והרי ספר תורה כותבים בדיו שיש בו בקלקנתוס? תפתר כהדין תנייא דתני. אמר °רבי מאיר רבי מאיר. כל ימים שהיינו למידין אצל °רבי ישמעאל רבי ישמעאל, לא היינו נותנין קלקנתוס בדיו
מתני’: ב_יגולמה היא אומרת אמן אמן? אמן על האלה, אמן על השבועה. אמן מאיש זה, אמן מאיש אחר. אמן שלא נטמיתי, ואם נטמיתי יבואו בי. אמן שלא שטיתי, ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה. °רבי מאיר רבי מאיר אומר
[ע"א]
10 ב_י מיי' פ ג' מהל' סוטה הלכה ח', סמ"ג עשין נו:
[ע"ב]
11 ב_יא מיי' פ ד' מהל' סוטה הלכה ט', סמ"ג עשין נו:
12 ב_יב מיי' פ ג' מהל' סוטה הלכה ח', מיי' פ ד' מהל' סוטה הלכה ט', סמ"ג עשין נו:
13 ב_יג מיי' פ ד' מהל' סוטה הלכה י"ז:
-----------------------------------דף יב
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף יב עמוד א] ב_ידאמן שלא נטמיתי, אמן שלא אטמא:
גמ’: מאי אמן? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם °רבי יוסי בן זימרה רבי יוסי בן זימרה, אמן משמשת לשלושה דברים. אמן לקבלה, שהעונה אמן אחר תנאי שהתנה חברו, הרי זה כמקבל את התנאי. אמן לשבועה, שהעונה אמן אחר שבוע שמשביעו חברו, כאילו נשבע. אמן ייאמנו הדברים תפילה שיתקימו שהעונה אמן אחר תפילת חברו, כאומר יהי רצון שיתקיימו הדברים. אמן לקבלה, מסוטה. אמן לשבועה. כדכתיב (ירמיהו יא ה) ארור אשר לא ישמע את דברי הברית הזאת אשר צויתי את אבותיכם וגו' למען הקים את השבועה אשר נשבעתי לאבותיכם וגו' ואען ואומר אמן ה’. אמן ייאמנו הדברים כדכתיב (מלכים א א', ל"ו) ויען בניהו בן יהוידע הכהן את המלך ויאמר. אמן כן יאמר ה’. אמר רבי תנחומא רבי תנחומא°. אין מן מה שנאמר למען הקים את השבועה אשר נשבעתי לאבותיכם וגו' ואען ואומר אמן ה’, אתה למד אמן לשבועה, לית את שמע מינה כלום. שאולי האמן נאמר על ההבטחה להקים את השבוע, ואמר אמן, כאומר יהי רצון שיתקיימו הדברים. ויידא אמרה דא שאמן כשבוע? דכתיב (דברים נצבים כט יא) לעברך בברית י"י אלהיך ובאלתו. וכתיב וענו כל העם אמן. ואין אלה אלא שבועה כמה דתימר (במדבר נשא ה כא) והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. מניין למדו לגילגול שבועה? מסוטה, דכתיב. ואמרה האשה אמן אמן. אמן עם איש זה. אמן עם איש אחר. עד כדון שיכול לגלגל דברים שהוא ראוי להשביע. דברים שאינו ראוי להשביע כגון קרקעות עבדים ושטרות מנין שיכול להשביע על ידי גלגול שבועה? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° נישמעינה מן הדא דתנן, אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה. ארוסה ושומרת יבם, כלום ראוי הוא להשביע? ואת אמר מגלגלין. אף הכא מגלגלין. אית תניי תני, מה זו באלה ובשבועה. אף כל הנשבעין באלה ובשבועה. ואית תניי תני, זו באלה ובשבועה, ואין כל הנשבעין באלה ובשבועה. הוון בעיי מימר. מאן דאמר זו באלה ובשבועה, אף כל הנשבעין באלה ובשבועה. ניחא. מאן דאמר זו באלה ובשבועה ואין כל הנשבעין באלה ובשבועה. קשיא, לגילגול את למד מסוטה, לאלה ולשבועה אין את למד? אית תניי תני, מה זו באמן ואמן. אף כל הנשבעין באמן ואמן. אית תניי תני, זו באמן ואמן. ואין כל הנשבעין באמן ואמן. הוו בעיי מימר. מאן דאמר זו באמן אמן. אף כל הנשבעין באמן אמן ניחא. מאן דאמר זו באמן אמן ואין כל הנשבעין באמן אמן. קשיא, דכלום למדו גילגול שבועה, לא מסוטה? לגילגול את למד. לאמן ולאמן אין את למד? אמר רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°. מאן תנא שמשביעה שלא סטתה כשהיתה שומרת יבם? °רבי עקיבא רבי עקיבא. ד°רבי עקיבה רבי עקיבא אמר, יש ממזר ביבמה של°רבי עקיבא רבי עקיבא יש ממזר בחייבי לאו כמו בחיבי כריתות. וכמו שהבא על אשת איש הולד ממזר ונאסרת על בעלה, כך הבא על יבמה הולד ממזר ואסורה ליבם, וכדאמרינן כל שתבעל ותהיה אסורה לו, מקנא לה. אבל לחכמים, כיוון שאם זינתה אינה נאסרת לו, אינו מקנא לה. אמר ליה רבי אילי רבי אלעאי (אמורא)°, דברי הכל היא. דמה איכפת ליה אם יש ממזר גבי קינוי? דאפילו לרבנן שסוברים דלא הוה ממזר מיבמה לשוק ויבמה שזינתה אינה אסורה ליבם, אף על פי יכול לקנא, שהתורה אמרה וקנא את אשתו. אפילו מקצת אשתו, לרבות יבמה. אמר רבי שמי רבי שמי°. אין ללמוד כך, ולא כן אמר רבי ינאי רבי ינאי°
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף יב עמוד ב] נמנו שלשים וכמה זקנים ואמרו. מניין שאין קידושין תופסין ביבמה? תלמוד לומר (דברים כי תצא כה ה) לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, שלא יהא לה הוויה אצל אחר. ואמר ליה רבי יוחנן רבי יוחנן°. ולא מתניתא היא? דתנן, אמר ליבמה הרי את מקודשת לי לאחר שיחלוץ ליך יבמיך, אינה מקודשת. דכיון שכעת לא תפסי בה קידושין, לקמיה נמי לא תפסי. והיה רבי יניי רבי יניי° מקלס ליה (ישעיהו מ"ו, ו') הזלים זהב מכיס. (משלי ג', כ"א) בני אל יליזו מעיניך. (משלי כ"ז, י"א) חכם בני ושמח לבי. (משלי ט', ט') תן לחכם ויחכם עוד. (משלי א', ה') ישמע חכם ויוסיף לקח. אמר ליה רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. בתר כל אילין פסוקי קילוסייא. יכיל הוא פתר להא מתניתא דהאומר ליבמה שאינה מקודשת, כ°רבי עקיבא רבי עקיבא, ד°רבי עקיבה רבי עקיבא אמר, יש ממזר ביבמה, וכיוון שכך אין קידושין תופסים בה. אבל לרבנן קידושין תופסין. ואם איתא שדורשים אישה ואפילו מקצת אישה לרבות יבמה. יכול רבי ינאי רבי ינאי° להשיב לריש לקיש ריש לקיש°, מה איכפת לה ממזר גבי קידושין? הרי לרבנן יבמה נחשבת מקצת אשתו של היבם, ואיך יהיה לה קידושין אצל אחר? וממה שלא השיב כך, ודאי שלא דורשים אישה ואפילו מקצת אשה לרבות יבמה, אלא ודאי משנתנו שאמרה שמקנא ליבמה היא רק כדעת °רבי עקיבא רבי עקיבא ולא כרבנן. שמרת יבם שזינתה. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר, מותרת לביתה ליבום. רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר, אסורה לביתה ליבום. אמר רבי מנא רבי מנא°. לא כן אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, שומרת יבם שמתה, מותר באמה. מכאן שאינה כאשתו לכל דבר ולכן אם זנתה אינה נאסרת על היבם. קא סלקא דעתין דלרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אפילו °רבי עקיבא רבי עקיבא מתירה לביתה. והא תנינן זה הכלל, כל שתיבעל ולא תהא אסורה לו, לא היה מתנה עמה. ואם תאמר ששומרת יבם שזינתה אינה נאסרת. מאן תנא הדא מתניתא את המשנה שלנו שמשביעה שלא סטתה כשהיא יבמה? לא רבנן ולא °רבי עקיבה רבי עקיבא. אלא כיני. מאן דאמר מותרת לביתה, כרבנן ודלא כ°רבי עקיבה רבי עקיבא. ומאן דאמר אסורה לביתה, כ°רבי עקיבה רבי עקיבא ודלא כרבנן. אמר רבי ינאי רבי ינאי°. שומרת יבם שזינת. מותרת לביתה ליבום.
-----------------------------------דף יג
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף יג עמוד א] ותני כן (במדבר נשא ה יג) ונעלם מעיני אישה. ולא מעיני יבמה. אמר רבי יעקב בר זבדי רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו רבי אבהו°. מעשה היה. וכהנת הייתה שמרת יבם לכהן היתה וזנתה. והתירוה לביתה ליבום. אמר רבי יוסי בר רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. אף מכות אין בה, שבזנות אינה עוברת על הלאו של לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר רק אם נשאת. תנן °רבי מאיר רבי מאיר אומר, אמן שלא נטמיתי, אמן שלא אטמא. לא שהיה °רבי מאיר רבי מאיר אומר, שהמים בודקין אותה מעכשיו. אלא המים פקודין בה. כשתטמא בודקין אותה למפרע. דכתיב תורת הקנאות. תורת עולמים היא זו. לפיכך אין האשה שותה ושונה. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. העיד °נחמיה איש שיחין נחמיה איש שיחין את °רבי עקיבה רבי עקיבא, שהאשה שותה ושונה. אמר °רבי עקיבה רבי עקיבא, אני אפרש שלא תהיה סתירה. מאיש אחד אין האשה שותה ושונה. משני אנשים, האשה שותה ושונה. וחכמים אומרים. בין מאיש אחד בין משני אנשים שותה ושונה, וכורכמית תוכיח. ששתת ושנת ושילשה לפני °שמעיה שמעיה (תנא) ו°אבטליון אבטליון מאיש אחד. תמן תנינן גבי ארבע דברים שהעיד °עקביא בן מהללאל עקביא בן מהללאל, אין משקין את הגיורת וכו'. וחכמים אומרים משקין. מה אנן קיימין? אם גר שנשא ישראלית. כבר כתיב בני ישראל, ולא גרים. אם ישראל שנשא גיורת כבר כתיב והביא האיש את אשתו עד שתהיה אשתו כמותו. אלא כן אנן קיימין, בגר שנשא גיורת. ומה טעמא ד°עקביא בן מהללאל עקביא בן מהללאל? דכתיב דבר אל בני ישראל. להוציא את גרים. מה טעמון דרבנן? דכתיב ואמרת אליהם. לרבות כל הכתוב בפרשה. ומה כתוב בפרשה. (במדבר נשא ה יג) ושכב איש אותה ודרשינן כל ששכיבתה אוסרתה, בעלה מקנא ומשקה. אף זו אחר שנתגירה אם זנתה אסורה לבעלה ויכול לקנא לה. כתיב, ונעלם מעיני אישה פרט לסומא שאין לו עינים. בין הוא סומה בין היא סומה. מתניתא ד°רבי יודן רבי יהודה בר אלעאי, ד°רבי יודן רבי יהודה בר אלעאי פוטרו לעוור מכל מצות האמורות בתורה
מתני’: הכל שוין ב_טושאינו מתנה עמה קודם לשנתארסה, ולא משנתגרשה. קינה לה וגרשה ונסתרה לאחר שנתגרשה וניטמאת ואחר כך
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף יג עמוד ב] החזירה לא היה מתנה עמה. ב_טזזה הכלל, כל שתיבעל ולא תהא אסורה לו, לא היה מתנה עמה:
גמ’: אמר רבי ינאי רבי ינאי°. פשיטא שאדם מוחל על קינויו. ואם נסתרה אחר שמחל אינה אסורה לו. גירש כמי שמחל? היך עבידא? קינא לה ונתגרשה, והחזירה ונסתרה. אין תימר גירש כמי שמחל, צריך לקנות לה פעם שנייה. אין תימר גירש כמי שלא מחל, אין צריך לקנות לה פעם שנייה. אבל אם קינא לה, ונסתרה וידע בה ששוב אינו יכול למחול, ולא רצה להשקותה וגירשה, והחזירה ונסתרה. והשקה אותה, שתת ולא בדקו אותה המים. האם זה ראיה שהייתה טהורה גם קדם ומותרת לו? או מאחר שאין המים בודקין את האשה שהיא אסורה לביתה שאחר שנסתרה וגרשה היה אסור לו לקחתה לאשה, טמאה היא
[ע"א]
15 ב_טו מיי' פ ד' מהל' סוטה הלכה י"ז:
[ע"ב]
16 ב_טז מיי' פ ד' מהל' סוטה הלכה י"ז:
הדרן עלך פרק היה מביא