פתיחת התפריט הראשי

<< · סמ"ג · עשה · נו · >>


מצות עשה נו - להביא אישה סוטה וקורבנה אל הכהן למשפט

מצות עשה איש איש כי תשטה אשתו וקנא את אשתו, לעשות כתורת הקנאות הסדורה בתורה. וקינוי האמור בתורה פירש רבי יהושע בפ״ק דסוטה [במשנה קמייתא דף ב׳ ומבואר בגמרא דף ה׳] הוא שיאמר לה אל תסתרי עם פלוני ויאמר דבר זה בפני עדים. והסתירה האמורה בתורה ונסתרה היא שתסתר עם אותו האיש שאמר לה בעלה אל תסתרי עמו בפני עדים, אם שהתה עמו כדי טומאה, ושיער רבי עקיבא [שם דף ד׳] דבר זה כדי לצלות ביצה ולגומעה. הרי זו אסורה לבעלה עד שתשתה מי המים המרים ובזמן הזה שאין שם מי סוטה תאסר עליו ותצא בלא כתובה. [כך משמע בפ׳ ארוסה דף כ״ד ולעיל בהל׳ קידושין ביאר יותר] [בדף ב׳]

אמר רבי חנינא מסורא לא יאמר אדם בזמן הזה לאשתו אל תסתרי עם פלוני, אפילו בינו לבינה, שמא הלכה כרבי יוסי בר ר׳ יהודא שאם קינא בינו לבינה בלא עדים שהרי זה קינוי, ועכשיו בזמן הזה שאין שם מי סוטה תיאסר עליו לעולם. [במשנה שם ובגמרא דף ה׳] אמר לה בפני עדים אל תדברי עם פלוני, אין זה קינוי ואע״פ שנסתרה עמו בעדים ושהתה כדי טומאה, לא נאסרה עליו ואינה שותה בקינוי זה. וכן אם אמר לה אל תסתרי עמו וראוה מדברת עמו, אין זו סתירה ולא נאסרה ולא שותה. וכן אם לא קידם הקינוי ובאו שנים והעידו שנסתרה עם זה ושהתה כדי טומאה, לא נאסרה ולא שותה. [בפ׳ ארוסה דף כ״ה] בעל שמחל על קינויו קודם סתירה, קינויו מחול וכאילו לא קינא לה. אבל לאחר שתסתר אינו יכול למחול [בפ׳ הי׳ מביא דף י״ח ובירושלמי שם]. גרשה הרי זה כמו שמחל, ואם החזירה צריך לקנות לה קינוי אחר.

[בפ׳ מי שקינא דף ל״א ודין הנאמנות בקידושין דף ס״ו] בא עד אחד והעיד שנסתרה עמו אחר הקינוי ושהתה כדי טומאה, אם הוא נאמן לו ודעתו סומכה עליו, יוציא ויתן כתובה אבל להשקותה אינו יכול כי אם בשני עדים. ואם לאו שאין הוא נאמן לו הרי אשתו מותרת לו. האשה שקינא לה בעלה ונסתרה אחר הקינוי עמו בעדים, והרי הוא עומדת לשתות ובא עד אחד והעיד עליה שנבעלה בפניו עם זה שקינא לה עמו, הרי זו אסורה עליו לעולם ואינה שותה ויוצאה בלא כתובה. ואפי׳ הי׳ עד טומאה זה עד אחד מעידי הסתירה כדאיתא בסוטה [דף ב׳] שנא׳ ועד אין בה בטומאה תרי אלא חד והיא לא נתפשה אסורה מאחר שיש שני עדים בקינוי וסתירה והרי יש כאן עד שכ״מ שנא׳ עד הרי שנים, [בפרק מי שקינא דף ל״א כל הסוגיא] ואפי׳ אשה ועבד ושפחה נאמנים ופסול לעדות בעבירה מד״ס ואפי׳ קרוב נאמן לעדות סוטה להעיד עלי׳ שזינתה ותאסר על בעלה לעולם ואינה שותה ותצא בלא כתובה הואיל וקדם הקינוי והסתירה בעדים כשירין שהתורה האמינה עד אחד בטומאה שהרי רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה הרי כולן כשירין לעדות טומאה.

[בפ׳ ארוסה דף כ״ד כל הסוגיא] אשה שקינא לה בעלה ונסתרה אין כופין אותה לשתות אא״כ רצתה ואם אמרה הן נטמאתי תצא בלא כתובה ונאסרת על בעלה לעולם ואינה שותה. וכן אם אמרה איני טמאה ואיני שותה אין כופין אותה לשתות ותצא בלא כתובה וכן אם אמר בעלה איני רוצה להשקותה או שבעלה בא עליה אחר שנסתרה שאין האיש מנוקה מעון ואין אני קורא בה ונקה האיש מעון הר״ז אינה שותה ונוטלת כתובתה ויוצאה והיא אסורה עליו לעולם.

[בפ״ק דף ז׳ וח׳ כל הסוגיא במשנה וגמרא] כיצד סדר השקאת סוטה? הבעל בא לב״ד שבעירו ואומר אשה זו קנאתי לה עם פלוני ונסתרה עמו ואלו הן עדיי והיא אומרת שטהורה היא ואני רוצה להשקותה לבדוק הדבר. וב״ד שומעין דברי העדים ומוסרים לו שני ת״ח לשומרו שמא יבא עליה קודם שתיי׳ שהרי נאסר׳ עליו עד שתשתה. ומשלחין אותם לירושלי׳ שאין משקין את הסוטה אלא בב״ד הגדול של ע׳ זקנים במקדש. הגיעו לירושלים ב״ד הגדול מושיבין אותה ביניהם ומאיימים עליה שלא בפני בעלה ומפחידין אותה פחד גדול שלא תשתה ואומרי׳ לה בתי הרבה יין עושה הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה הרבה שכנים רעים עושים אל תגרמי לשם הגדול שנכתב בקדושה שימחה על המים ואומרי׳ לה הרבה קדמוך ונשטפו בעבירה ואנשים גדולים ויקרי׳ תקף יצרם עליהם ונכשלו ומגידין לה מעשה יהודא ותמר כלתו ומעשה ראובן בפלגש אביו על פשוטו ומעשה אמנון ותמר אחותו כדי להקל עלי׳ עד שתודה אם אמרה הן נטמאתי או איני שותה יוצאה בלא כתובה והולכת לה. עמדה בדיבורה שהיא טהורה מביאין אותה לשער המזרחי של עזרה שהוא כנגד קדשי הקדשים ומעלין אותה ממקום למקום ומקיפין לה כדי לייגעה עד שתקצר נפשה אולי תודה. ואם עמדה בדיבורה מביאין אותה כנגד שער המזרחי מבחוץ ומעמידין אותה שם. היתה מתכסה בלבנים, מתכסה בשחורים. ואם היו השחורים נאים לה, מתכסה בבגדים שאין להם נוי. ומסירין כל תכשיטין מעליה ומקבצין עליה קיבוץ גדול של נשים, שכל הנשים הנמצאות שם חייבין לראותה, שנ׳ ונוסרו כל הנשים וגם כל איש שיחפוץ לבוא לראותה, יבוא ויראה. והיא עומדת ביניהם בלא רדיד ובלא מטפחת אלא במצנפת שעל ראשה. ואין מניחין שם לא עבדיה ולא שפחותיה מפני שהיא מכרת אותן ודעתה מתיישבת בהן.

[בפרק אלו נאמרין דף ל״ב] ואחר כך משביעה הכהן בלשון שהיא מכרת ומודיעה בלשונה שלא גרם לה אלא קינוי וסתירה שקינא לה בעלה ונסתרה. ואומר לה בלשון שהיא מכרת אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך שכבתו וגו׳ יתן ה׳ אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך וגו׳ ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך והיא אומרת אמן אמן בלשון שהיא מכרת, [בפ״ק דף ט׳ ומודיעה שהבטן ילקה תחילה כדרך כניסת המים והירך בסוף שלא להוציא לעז על המים מפני שקלל תחילה הירך מפני שהתחיל בעבירה יריכך נופלת ובטנך צבה [בפרק היה מביא דף י״ז ודין דלשמה דף י״ח] ואחר כך מביא מגילה של עור טהור כמו ס״ת וכותב עליה בלשון הקודש בדיו שאין בו קנקנתום לשמה של אשה כמו הגט, [שם דף י״ז] וכותב כל הדברים שהשביע אותה אות באות ומלה במלה וכותב את השם ככתבו. ואין כותב אמן אמן לדברי רבי מאיר. [שם דף ט״ו כל הסוגיא] ואחר כך מביא כלי חרש שלא נעשה בו מלאכה מעולם ונותן לתוכו חצי לוג מים מן הכיור כדברי חכמים ודורש שם [בספרי פרשת נשא] מן הכיור מניין שנאמר ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש פירוש שנתקדשו בכיור. ובחצי לוג שהיה במקדש מודדו ונכנס בו להיכל ומקום היה שם אמה על אמה לימין הנכנס ובו טבלא של שייש וטבעת קבועה בה ומגביה הטבלא ולוקח עפר מקרקע המשכן ונותן על פני המים כדי שיראה על פני המים. [בפרק היה נוטל דף ב׳] ונותן לתוכו דבר מר כגון לענה וכיוצא בו שנ׳ מי המרים ומוחק לתוכו המגילה לשמה וימחוק יפה יפה עד שלא ישאר במגילה רושם הניכר. גרסינן בירושלמי דסוטה [פ״ב] למה מים ואפר וכתב. מים ממקום שבאת. עפר למקום שהולכת. כתב למי שעתידה ליתן לפניו דין וחשבון.

[בפ״ק דף ז׳ וטעם חבל המצרי בירושלמי שם] ואחר כך בא כהן אחר אליה מכהני העזרה, ואוחז בבגדיה וקורע עד שיהא מגלה את לבה, ומגלה את שערה וסותר מחלפות ראשה כדי לנוולה. ומביא חבל המצרי כדי להזכירה מעשה מצרים שעשתה [בגמ׳ שם דף ח׳] ואם לא מצאו חבל מצרי מביא חבל מ״מ וקושרו מלמעלה מדדיה כדי שלא יפלו הבגדים ונמצאת ערומה שהרי נקרעו׳ [בפ״ב דף י״ח] ואחר כך מביא עשרון קמח שעורים משל בעל ונותנו בכפיפה מצרית והחבל והכפיפה שהיא סל קטן באין משירי לישכה ונותנו על ידיה כדי לייגעה [בירושלמי שם]. ואחר כך לוקח המנחה מן הכפיפה ונותנה לכלי שרת ואין נותן עליה שמן ולא לבונה שנ׳ לא יצוק עליה שמן ולא יתן עליה לבונה [בדף י״ד דלעיל]. ובירושלמי שם וכל זמן שפורע את ראשה ונותן העשרון על ידיה יהיו המים בכלי ביד הכהן ויראה אותה את המים שנא׳ וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים. ואחר כך משקה אותה. [פרק היה נוטל דף י״ט] ואחר שתשתה לוקח כלי שרת שיש בו המנחה ונותנו על ידיה וכהן מניח ידו תחתיה ומניפה במזרח כשאר כל התנופות מוליך ומביא מעלה ומוריד. ואומר בירושלמי [שם ובתוס׳ שם מביאו בד״ה וכהן דף י״ט] ואין הדבר כיעור שיניח הכהן ידו מתחת יד הסוטה ומתרץ מביא מפה בנתים ומקשה ואינו חוצץ וחוזר בו ומתרץ אין יצר הרע מצוי לשעה. [בדף י״ט דלעיל ובפ״ב בגמרא דף י״ד] אחר שמניף מגיש המנחה לקרן דרומית מערבית של המזבח כשאר מנחות של יחיד וקומץ ומקטיר הקומץ והשאר נאכל לכהנים.

אם טהורה היא, יוצאה והולכת לה והיא מותרת לבעלה. [בפרק ארוסה דף כ״ו] ואם היה לה חולי מתרפאת מחולייה ותתעבר ותלד זכר ואם היה דרכה לילד בקושי, תלד במהרה. [בפ׳ היה נוטל דף כ׳] ואם טמאה היא, מיד פניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאה גידים גידים והם אומרים הוציאוה הוציאוה שלא תפרוס נדה והנדות מטמאות עזרת נשים. והם מוציאין אותה מעזרת נשים שהיא עומדת בה ובטנה צבה בתחילה ותפול יריכה ותמות [בפ״ק דף ט׳] [בריש פ׳ כשם דף כ״ז] ובאותה שעה שתמות היא, ימות הנואף שהשקוה על ידו בכ״מ שהוא, ויארע לו המאורעות שאירעו לה, לצבות הבטן ולנפיל ירך.

[בפ׳ היה נוטל דף כ׳] אמרה איני שותה קודם שתמחוק המגילה הרי מגילתה נגנזת ואינה כשרה להשקות בה סוטה אחרת. ואם אמרה איני שותה אחר שנמחק המגילה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה. [בפרק היה מביא דף י״ז] מגילת סוטה שכתבה בלילה פסולה שנא׳ וכתב וגו׳ והשקה וגו׳ והקריב וגו׳ כשם שקרבנה ביום כך כתיבת המגילה ביום והשקייתה ביום. [שם דף י״ח ובקידושין דף ל״ז] יש לבעל לגלגל עליה בשבועה שלא זנתה עם איש זה שקינא לה בה ולא עם איש אחר ושלא זנתה תחתיו משנתארסה ולא לאחר שניסת לכך נא׳ אמן אמן אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן ארוסה אמן נשואה. ומכאן לגלגול שבועה מה״ת ביבמות [דף נ״ח וכן בפ׳ ארוסה דף ל״ד] דורש מבלעדי אישך שתיקדום שכיבת בעל לבועל הילכך אינה שותה אא״כ קינא לה אחר שתיכנס לחופה ותבעול ומגלגל עליה אז ככל אשר בארנו לעיל.