ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת סוטה/פרק שמיני
פרק שמיני – משוח מלחמה עריכה
ירושלמי סוטה, פרק ח, הלכה א עריכה
מתני’: ח_אמשוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם, בלשון הקודש היה מדבר. שנאמר (דברים שופטים כ ב) והיה כקרבכם אל המלחמה, ונגש הכהן, זה משוח מלחמה ודבר אל העם, בלשון הקודש. ואמר אליהם שמע ישראל, אתם קריבים היום למלחמה על אויביכם. על אויביכם ולא על אחיכם. לא יהודה על שמעון, ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידם ירחמו עליכם:
גמ’: תנן, משוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם, בלשון הקודש היה מדבר. משוח מלחמה למה בלשון הקדש? בגין דכתיב ודיבר? הרי קרית שמע הרי כתיב בה (דברים ואתחנן ו ז) ודברת בם והיא נאמרת בכל לשון. אלא בגין דכתיב בה אמירה? הרי פרשת וידוי מעשר הרי כתיב בה אמירה והיא נאמרת בכל לשון. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)°. נאמר כאן נגישה דכתיב וניגש הכהן. ונאמר להלן גבי עגלה ערופה (דברים שופטים כא ה) ונגשו הכהנים בני לוי. מה נגישה שנאמר להלן, בלשון הקודש שנאמר בה וענו ואמרו. אף כאן בלשון הקודש. עד כדון כ°רבי עקיבה רבי עקיבא דו אמר לשונות כפולים ריבויים הן. ואף כאן די בענו למה נאמר ואמרו? לרבות שצריך שצריך להאמר בלשון הקדש. כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל דו אמר לשונות כפולין הן שדברה תורה בלשון בני אדם. מנין שכהן משיח אומר בלשון הקדש? אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לד עמוד ב] נאמר כאן נגישה ונאמר להלן (שמות יתרו כ יח) ונגש משה אל הערפל. מה נגישה שנאמר להלן בלשון הקודש. אף כאן בלשון הקודש. כתיב והיה כקרבכם אל המלחמה. וניגש הכהן ודיבר אל העם ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ועל תעצרו מפניהם. כי ה' אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם. ודברו השוטרים אל העם לאמור מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו. ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו - ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו. ומי האיש אשר ארס אשה ולא לקחה ילך וישב לביתו פן ימות בלחמה ואיש אחר יקחנה. .ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב וישב לביתו ולא ימס את לב אחיו כלבבו. והיה ככלות השטרים לדבר אל העם - ופקדו שרי צבאות בראש העם. תנן והיה כקרבכם אל המלחמה, ונגש הכהן, וכ”ו ופקדו שרי צבאות וכ”ו. לא מסתברא דא אלא. ופקדו שרי צבאות בראש העם. ואחר כך ונגש הכהן ודבר אל העם? דמדמתקון לון הוא משמע לון, שהרי קודם צריך להתארגן מבחינה צבאית ורק אחר כך כהן משיח מלחמה מדבר. אין מקרא אמור על סדר. פעמיים מדבר עימם הכהן. פעם בספר ופעם בעורכי המלחמה. בספר את אמר שוטר שומע מפי כהן פרשה שמע ישראל, ואומרה בכל לשון. אבל בערכי המלחמה כשאומר הכהן מי האיש אשר בנה בית וכ”ו אומרה בלשון הקדש. ואותם שחזרו מעורכי המלחמה כגון מי שנטע בית ולא חנכו וכ”ו, מספקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים. רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° בעי. כמה דאת אמר, בספר שוטר שומע פרשה מפי כהן ואומרה לעם בכל לשון. אף בערכי המלחמה כן? התיב רבי חייה בר אדא רבי חייה בר אדא° לא מסתברא דא. דהא כתיב והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם, ואחר כך ונגש הכהן ודבר אל העם, משמע שהכהן דיבר לבסוף לבד. אמר ליה מכיון דאת אמר אין מקרא אמור על הסדר לית שמע מינה כלום ובאמת בתחילה אמרו השוטרים מי האיש אשר בנה בית וכ”ו אחר כך מי האיש הירא וכ”ו. רק לבסוף הכהן אומר שמע ישראל
ירושלמי סוטה, פרק ח, הלכה ב עריכה
מתני’: על אויביכם ולא על אחיכם. לא יהודה על שמעון, ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידם ירחמו עליכם כמו שמצאנו גבי פקח בן רמליהו שלחם עם אחז וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף וכו' והיה שם הנביא עודד והוכיח את ישראל ואמר להם בחמת ה' על יהודה נתנם בידכם ותהרגו בם בזעף עד לשמים הגיע. ועתה אתם אומרים לכבוש לעבדים ולשפחות וכו' שמעוני והשיבו השביה וכ”ו (דברי הימים ב כ"ח, ט"ו) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות, ויחזיקו בשביה. וכל מערומיהם הלבישו מן השלל. על אויביכם אתם הולכין, שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם:
גמ’: כתיב ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות, ויחזיקו בשביה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. כל שאינו כגון אילו שנקבו בשמות שהיתה ספיקה בידם למחות שידעו שישמעו להם לשחרר השבויים, אל ימחה. אמר רבי אחא רב אחא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כשם שמצוה לומר על דבר שאם תוכיח עליו הוא נעשה. כך מצוה שלא לומר על דבר שאינו נעשה. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. כשם שאסור לטהר את הטמא, כך אסור לטמא את הטהור. אמר רבי אבא בר יעקב רבי אבא בר יעקב° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°
-----------------------------------דף לה עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לה עמוד א] אם באת הלכה תחת ידיך בקדשים. ואין את יודע אם לשרוף אם לתלות, לעולם הוי רץ אחר השריפה יותר מן התלייה. שאין לך חביב בתורה, יותר מפרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שדמן נכנס לפנים, והן בשריפה. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי, למידין דבר שאין מצותו לכאן מדבר שמצותו לכאן? איך אתה למד לשרוף תרומה וקדשים שיש בהם ספק ואין מצוה לשורפם, מפרים הנשרפים ששריפתם הוא חלק מהקרבתם?
ירושלמי סוטה, פרק ח, הלכה ג עריכה
מתני’: (דברים שופטים כ ג) אל ירך לבבכם. אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם. אל ירך לבבכם, מפני צהלת סוסים וציחצוח חרבות. אל תיראו, מפני הגפת התריסין ושפעת הקלגסים. אל תחפזו, מפני קול קרנות. ואל תערצו, מפני קול צווחה. כי י"י אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם. הן באין בנצחת בשר ודם. ואתם באין בנצחונו של מקום. פלשתים באו בנצחונו של גלית. ומה היה בסופו? סופו שנפל בחרב והן נפלו עמו. אבל אתם, אין אתם כן. אלא כי י"י אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם. זו מחנה הארון:
גמ’: כתיב (תהלים י"ח, י"ג) מנוגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש וירעם בשמים ה’ ועליון יתן קלו ברד וגחלי אש, וישלח חציו ויפיצם וברקים רב ויהמם. מנוגה נגדו עביו עברו. כנגד טורמאיות פרשים שלהן. עברו, כנגד הכיתים רובה חיצים שלהן. ברד כנגד בליצטריות שלהן. וגחלי כנגד טורמנטון בליסטרא שזורקת חביות בוערות שלהן. אש כנגד הנפט שלהן. וירעם משמים כנגד הלפידים שלהן. ועליון יתן קולו כנגד קול הקרנות שלהן. וישלח חציו כנגד החיצים שלהן. ויפיצם מלמד שהיו החיצים מפזרין אותן. אמר רבי אבא בר כהנא רבי אבא בר כהנא°, מלמד שהיו עשויין תיבות תיבות קבוצות והיו החיצים מפזרין אותן, והפחד מהברקים מכניסין אותן, כדי להממם. ברקים כנגד החרבות שלהן. ויהמם הממם ועירבבם והפיל סיגנם הסמלים של כל יחידה שלהם. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר. אין לשון ויהמם, אלא לשון מגיפה. כמה דאת אמר (דברים עקב ז כג) והמם מהומה גדולה עד השמדם. תנן (דברים שופטים כ ד) כי י”י אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם. זה מחנה הארון. ויש אומרים זה השם שהיה נתון בארון. דתני °רבי יהודה בן לקיש רבי יהודה בן לקיש אומר. שני ארונות היו מהלכים עם ישראל במדבר. אחד שהיתה התורה נתונה בו. ואחד שהיו שברי הלוחות מונחין בתוכו. זה שהיתה התורה נתונה בתוכו, היה נתון באוהל מועד. הדא היא דכתיב (במדבר שלח יד מד) וארון ברית י"י ומשה, לא משו מקרב המחנה. וזה שהיו שברי הלוחות נתונין בתוכו, היה נכנס ויוצא עמהן. ורבנן אמרי, אחד היה. ופעם אחת יצא בימי עלי, ונשבה. קרייא מסייע לרבנין דכתיב
(שמואל א ד ח) אוי לנו. מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה, מילה דלא חמון מן יומיהון דבר שלא ראו מימיהם ואם היה אחד שתמיד יוצא למלחמות הם לא היו נבהלים כל כך שאפילו אם יצא זה שהיה במשכן הם לא היו מבחינים בינו לבין הקדם קרייא מסייע ל°רבי יהודה בן לקיש רבי יהודה בן לקיש דכתיב(שמואל א יד יח) ויאמר שאול לאחיה, הגישה ארון האלהים. והלא ארון בקרית יערים היה? מכאן שהיו שתים. מה עבדון ליה רבנן? הגישה אלי הארון שבו הציץ. קרייא מסייע ל°רבי יודא בן לקיש רבי יודא בן לקיש דכתיב(שמואל ב יא יא) הארון וישראל ויהודה יושבין בסוכות
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לה עמוד ב] והלא ארון בציון היה? מכאן שהיו שנים. אחד נשאר בציון ואחד בסוכות. מה עבדון ליה רבנן? באמת נשאר בציון אלא שהיה בתוך סוכה, שעדיין לא נבנה בית הבחירה. משנגנז הארון, נגנז עמו צנצנת המן, וצלוחית שמן המשחה, ומקלו של אהרן ופרחיו ושקדיו, וארגז שהשיבו פלשתים אשם לאלהי ישראל. מי גנזו? יאשיהו גנזו. כיון שראה שכתוב (דברים כי תבא כח לו) יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך, אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך. עמד וגנזו. הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב ל"ה, ג') ויאמר ללוים המבינים, ולכל ישראל הקדושים לה'. תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל, אין לכם משא בכתף. אמר להם, אם גולה הוא עמכם לבבל, אין אתם מחזירין אותו עוד למקומו. אלא (דברי הימים ב ל"ה, ג') עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל. פיטום שמן המשחה כיצד? כתיב(שמות כי תשא ל כג כד) ואתה קח לך בשמים ראש, מר דרור חמש מאות, וקנמן בשם מחציתו חמישים ומאתים וקנה בשם חמישים ומאתים, וקדה חמש מאות בשקל הקדש. ושמן זית הין. ועשית אותו שמן משחת קדש. שהן אלף וחמש מאות מנים: שמן זית הין שנים עשר לוג, שבו שולקין את העיקרין דברי °רבי מאיר רבי מאיר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, שולקן היה במים ונותן שמן על גביהן. משהיה קולט את הריח, היה מעבירו, כדרך שהפטמין עושין. הדא הוא דכתיב (שמות כי תשא ל לא) שמן משחת קדש וגו'. תני °רבי יהודה בי רבי אילעי רבי יהודה בי רבי אילעי. שמן המשחה שעשה משה במדבר, מעשה ניסים נעשה בו מתחילה ועד סוף. שמתחילה לא היה בו אלא שנים עשר לוג, שנאמר. שמן זית הין, אם לסוך בו את העיקרין לא היה בו ספק, על אחת כמה וכמה שהאור בולע, והעצים בולעים, והיורה בולעת. וממנו נמשחו, המשכן וכל כליו. השולחן וכל כליו. המנורה וכל כליה. וממנו נמשחו אהרן כהן גדול ובניו כל שבעת ימי המלואים. וממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים. מלך בתחילה טעון משיחה. מלך בן מלך אין טעון משיחה. מאי טעמא? דכתיב (שמואל א טז יב) קום משחהו כי זה הוא. זה טעון משיחה, ואין בנו טעון משיחה. אבל כהן גדול בן כהן גדול אפילו עד עשרה דורות טעון משיחה. וכולו קיים לעתיד לבא. הדא הוא דכתיב (שמות כי תשא ל לא) שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם. אין מושחין המלכים, אלא על גבי המעיין שנאמר (מלכים א א לג לד) והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי, והורדתם אותו אל גיחון, ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל. אין מושחין מלך בן מלך, אלא מפני המחלוקת. מפני מה נמשח שלמה? מפני מחלוקתו של אדוניהו. יואש? מפני עתליהו. יהוא? מפני יורם. לא כן כתיב (שמואל א טז יב) קום משחהו כי זה הוא. זה טעון משיחה, ואין מלכי ישראל טעונין משיחה. והרי יהוא ממלכי ישראל היה? אלא יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים
[ע"א]
[ע"ב]
-----------------------------------דף לו עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לו עמוד א] ולא יאשיהו גנזו קודם? הדא אמרה באפרסמון נמשח ואף יהוא שהיה ממלכי ישראל נמשך באפרסמון: אין מושחין המלכים אלא מן הקרן. שאול ויהוא שנמשחו מן הפך, היתה מלכותן מלכות עוברת. דוד ושלמה שנמשחו מן הקרן היתה מלכותן מלכות קיימת: אין מושחין כהנים מלכים. אמר רבי יהודה ענתונדרייא רבי יהודה ענתונדרייא°, על שם (בראשית ויחי מט י) לא יסור שבט מיהודה. אמר רב חייא בר אדא רב חייא בר אדא° מדכתיב (דברים שופטים יז כ) למען יאריך ימים על ממלכתו, הוא ובניו בקרב ישראל. מה כתיב בתריה? לא יהיה לכהנים הלוים. איתמר יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. הוא יוחנן, הוא יהואחז. והא כתיב (דברי הימים א ג', ט"ו) הבכור יוחנן? שהיה בכור למלכות. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. הוא שלום הוא צדקיהו. והכתיב הג' צדקיהו, והרביעי שלום? ג' לתולדות, ד' למלכות. צדקיהו, שצידק עליו מדת הדין. שלום, שבימיו שלמה מלכות בית דוד. ריש לקיש ריש לקיש° אמר לא שלום הוה שמיה, ולא צדקיהו הוה שמיה, אלא מתניה. הדא הוא דכתיב (מלכים ב כ"ד, י"ז) וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו, ויסב את שמו צדקיהו: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. באמה של ששה טפחים היה הארון עשוי. מאן תנא באמה של ששה טפחים? °רבי מאיר רבי מאיר היא. דתנן, °רבי מאיר רבי מאיר אומר, כל האמות היו בבינונית. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אמות הבנין ששה. של כלים חמשה. על דעתיה ד°רבי מאיר רבי מאיר, דו אמר באמה של ששה טפחים היה הארון עשוי, אורכו של ארון חמשה עשר טפחים, דכתיב (שמות תרומה כה י) אמתים וחצי ארכו. אמתא אשיתא, ואמתא אשיתא, ופלגות אמתא תלתא. וארבעה לוחות היו בו. שנים שלימים, ושנים שבורים. דכתיב (דברים עקב י ב) אשר שברת, ושמתם בארון. הלוחות היו כל אחד וא' ארכו ששה טפחים, ורחבו שישה ועביו שלשה. תן רחבן של לוחות לאורכו של ארון, נשתייר שם שלשה טפחים. תן מהם חצי טפח לכל כותל, נשתייר שני טפחים לספר תורה. אי נמי רחבו של ארון תשעה טפחים, דכתיב (שמות תרומה כה י) אמה וחצי רחבו. אמתא אשיתא, ופלגות אמתא תלתא. וארבעה לוחות היו בו, שנים שלימים ושנים שבורים דכתיב (דברים עקב י ב) אשר שברת, ושמתם בארון. הלוחות היו כל אחת ואחת, ארכן ששה טפחים, ורוחבן ששה ועבין שלשה טפחים. תן ארכן של לוחות לרוחבו של ארון, נשתייר שם שלשה טפחים. חצי טפח מכאן לכותל זה, וחצי טפח מכאן לכותל זה, וטפחיים לשילוט שאפשר יהיה להוציא ולהכניס בחפשיות מקום שספר תורה מונח.
רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר באמה בת חמשה טפחים היה הארון עשוי. מאן תנא באמה בת חמשה טפחים? °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. דתנינן תמן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אמת הבנין ששה. של הכלים חמשה.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לו עמוד ב] . וההן ארון כלי הוא. על דעתיה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי דו אמר באמה של חמשה טפחים, היה אורכו עשוי שנים עשר טפח ומחצה, דכתיב (שמות תרומה כה י) אמתים וחצי ארכו. אמתא חמשה, ואמתא ה', ופלגות אמתא תרי ופליג. וד' לוחות היו בו, שנים שלימים ושנים שבורים, דכתיב (דברים עקב י ב) אשר שברת, ושמתם בארון. והלוחות היה כל אחד ואחד, ארכן ששה טפחים ורחבן ששה ועבין שלשה טפחים. תן ארכן של לוחות לאורכו של ארון. ונשתייר שם חצי טפח. אצבע לכותל מכאן, ואצבע לכותל מכאן. רוחבו של ארון שבעה טפחים ומחצה דכתיב, אמה וחצי רחבו. אמתא חמשה. ופלגות אמתא, תרי ופליג. וד' לוחות היו בו. שנים שלימים ושנים שבורים, דכתיב (דברים עקב י ב) אשר שברת, ושמתם בארון. הלוחות היה כל אחד ואחד ארכן ששה טפחים ורוחבן שישה ועבין שלושה טפחים. תן רחבן לרוחבו של ארון, ונשתייר שם טפח ומחצה. אצבע לכותל מכאן, ואצבע לכותל מכאן, חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן לשילוט שלא יהיו מונחים בדוחק וספר תורה היה מונח מבחוץ. כיצד עשה בצלאל את הארון? °רבי חנינה בן גמליאל רבי חנינא בן גמליאל אמר, שלש תיבות עשאו. שתים של זהב, ואחת של עץ. נתן של זהב בשל עץ, ושל עץ בשל זהב, וציפהו. דכתיב (שמות תרומה כה יא) וצפית אותו זהב טהור, מבית ומחוץ. מתלמוד לומר תצפנו? להביא שפתו העליונה. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר. תיבה אחת עשאו, וציפהו דכתיב, וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ. מתלמוד לומר תצפנו? אמר רבי פנחס רבי פינחס°, להביא בין נסר לנסר. כיצד היו הלוחות כתובים? °רבי חנינה בן גמליאל רבי חנינא בן גמליאל אומר, חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה. הדא הוא דכתיב (דברים ואתחנן ד יג) ויכתבם על שני לוחות אבנים. חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה. ורבנן אמרי, עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. הדא הוא דכתיב, (דברים ואתחנן ד יג) ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות, עשרת הדברים. עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. °רבי שמעון בן יוחאי רבי שמעון בר יוחאי אומר, עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה דכתיב, ויכתבם על שני לוחות אבנים, עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה. °רבי סימאי רבי סימאי אמר, ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה דכתיב, (שמות כי תשא לב טו) מזה ומזה הם כתובים, טטרוגה קוביה והיה נקרא מארבע רוחות. °חנניה בן אחי רבי יהושע חנניה בן אחי רבי יהושע אומר, בין כל דיבור ודיבור, דקדוקיה ואותיותיה של תורה דכתיב (שיר השירים ה', י"ד) ממולאים בתרשיש כימא רבא כמו הים הגדול. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° כד הוה מטי הדין קרייה כשהיה מגיע לפסוק זה, הוה אמר, יפה למדני °חנניה בן אחי רבי יהושע חנניה בן אחי רבי יהושע. מה הים הזה, בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים. כך בין כל דיבור ודיבור, דקדוקיה ואותיותיה של תורה. אמר רבי תנחומא רבי תנחומא°, איתקשיית קומי רבי פנחס רבי פינחס°, בשלמא כ°רבי מאיר רבי מאיר ניחא שנשארו שני טפחים בארון מקום לספר תורה. אלא כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי היכן היה ספר התורה מונח? אמר לו, על דעתיה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי כמין גלוסקיא עשו לו חוץ לארון והיה מונח בתוכו. מאי טעמא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי? דכתיב (דברים וילך לא כו) לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' וגו'
[ע"א]
[ע"ב]
-----------------------------------דף לז עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לז עמוד א] וכתיב (שמות תרומה כה כא) ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה. ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך משמע שהתורה ניתנה אחר סגירת אהרון. על דעתיה ד°רבי מאיר רבי מאיר, דו אמר אין מוקדם ומאוחר בתורה, אלא, ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך, ואחר כך ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה. אמר רבי פינחס רבי פינחס° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, התורה שנתן לו הקדוש ברוך הוא למשה, נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה. היא אש, מובללת באש, חצובה מאש, ונתונה מאש, דכתיב (דברים וזאת הברכה לג ב) מימינו אש דת למו
ירושלמי סוטה, פרק ח, הלכה ד עריכה
מתני’: (דברים שופטים כ ה) ודברו השוטרים אל העם לאמר. מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, ילך וישוב לביתו וגו'. אחד הבונה בית חדש. ואחד הבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות. אחד הבונה, ואחד הלוקח, ואחד היורש, ואחד שניתן לו במתנה:
גמ’: כתיב אשר בנה בית. אין לי אלא אשר בנה. לקח, ירש, או ניתן לו במתנה מניין? שיכל לכתוב מי אשר בנה בית. מה תלמוד לומר מי האיש? לרבות שקנה או שירש. מניין לרבות את הבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות? תלמוד לומר, אשר בנה, מכל מקום. יכול הבונה בית שער ואכסדרה ומרפסת יהא חוזר? תלמוד לומר בית. מה בית מיוחד שהוא בית דירה. יצאו אלו שאינן בית דירה. יצא בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות. דתני, בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות. פטור מן המעקה, ומן המזוזה, ומן העירוב, ואינו טובל למעשרות. ואין נותנין לו ארבע אמות לפני פתחו. ואין עושין אותו חיבור לעיר. והנודר מן הבית, מותר לישב בו. ואינו צמית ביובל כמו בית ערי חומה אלא דינו כשדה, ואינו מיטמא בנגעים. ואין הבעלים חוזרין לו במלחמה. מאחר שאני מרבה שקנה ושירש, מה תלמוד לומר אשר בנה? פרט לשנפל ביתו ובנאו. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. זאת אומרת, שהמחזיר את גרושתו לא היה חוזר. יכול הבונה בית בחוצה לארץ יהא חוזר? תלמוד לומר, ולא חנכו. ח_באת שמצוה לחנכו. יצא זה שאינו מצוה לחנכו. בנה בית והשכירו לאחר כמי שחנכו אף שאדם אחר גר שם. הקדים לו שכרו, כמי שחנכו אף שלא דר בו. ח_גנתן לו שכרו לאחר שנים עשר חודש, כמי שלא חנכו, אף שדר בו השוכר שאין מחשבים אלא מזמן קבלת התשלום.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לז עמוד ב] בנה בית ונתן שם חפציו ונעלו. אם היה בתוכו חפצים שדרכו ליבטל ממלאכתו עליהם כדי לשמרן, ובזכות הבית הוא חפשי למלאכתו נמצא שהשתמש בבית כבית, והרי זה כמי שחנכו. ואם לאו, כמי שלא חנכו
ירושלמי סוטה, פרק ח, הלכה ה עריכה
מתני’: (דברים שופטים כ ו) ומי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו וגו'. אחד הנוטע את הכרם, ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל, אפילו מחמשה מינים. אחד הנוטע, ואחד המבריך, ואחד המרכיב, ואחד הלוקח, ואחד היורש, ואחד שניתן לו במתנה:
גמ’: כתיב אשר נטע. אין לי אלא אשר נטע. לקח, ירש, ניתן לו במתנה מניין? תלמוד לומר האיש. שיכל לכתוב מי אשר נטע, מה תלמוד לאמר מי האיש? לרבות כולם. מניין לנוטע חמשה אילני מאכל אפילו מחמשה מינין שהוא חוזר? תלמוד לומר אשר נטע מכל מקום. יכול ארבעה אילני מאכל, או חמשה אילני סרק יהא חוזר? תלמוד לומר כרם. מה כרם מיוחד שהוא של חמש גפנים. יצא זה שאינו של חמש גפנים. תני, יין מגיתו שלא עברו עליו ארבעים יום ויין קוסס שהתחיל להתקלקל מעט מערבין בו, ומשתתפין בו, ומברכין עליו, ומזמנין עליו, ומקדשין בו את הכלה, ומנחמין בו את האבל, ונמכר בחנות לשם יין, והמוכר לחבירו יין סתם, יכול ליתן לו יין קוסס. ואם שתה רביעית מהם אסור בהורייה ובהיתר נדרים. וחייב על ביאת המקדש. כללו של דבר , לית לך בינו לבין יין רגיל, אלא שהוא אסור על גבי המזבח. וההן בן סורר ומורה אם שתה מיין כזה צריכה ספק. יכול הנוטע כרם בחוצה לארץ יהא חוזר? תלמוד לומר ולא חללו. את שמצוה לחללו, יצא זה שאין מצוה לחללו. תני °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר. אין משמע מהפסוקים שחוזר אלא אם נטע כרם ולא עץ אחר , ודכוותה אין משמע מהפסוקים שחוזר אלא אם נטע ולא קנה או ירש. אשכחן תני, ולא חללו, פרט למבריך ולמרכיב. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, ד°רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב היא. אמר רב חסדא רב חסדא°, דברי הכל היא. כשהרכיב פירות בעבירה שהיו כלאים. מה אנן קיימין? אם כשהרכיב אילן מאכל על גבי אילן מאכל מין בשאינו מינו, פירות עבירה הן ופשיטא שאינו חוזר. ואם בשהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק, נוטע כבתחילה הן שזה כמו נטיעה חדשה ומתחילים למנות שנות ערלה משעת ההרכבה ופשיטא שחוזר. אלא כן אנן קיימין בשהרכיב תאינה שחורה על גבי תאינה לבנה שלדעת חכמים אף שגם קדם עשתה פירות, כיוון שאת הפירות מהסוג החדש לא חילל הרי זה חוזר. כתיב אשר לא חיללו. אימתי הוא מחלל ? ברביעית או בחמישית?
[ע"א]
2 ח_ב מיי' פ ז' מהל' מלכים הלכה ה', סמ"ג עשין קכ:
3 ח_ג מיי' פ ז' מהל' מלכים הלכה י"ב:
[ע"ב]
-----------------------------------דף לח עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לח עמוד א] מסתברא בחמישית שהפירות חולין, אבל ברביעית אף שהוא יכול לפדותם ואין זה חילול שהרי דמים הוא חייב להקדש. ורבנן דקיסרין אמרין, לא מסתברא אלא ברביעית דכתיב (ויקרא קדושים יט כד) ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים לי"י ודרשינן קדש חילולים
ירושלמי סוטה, פרק ח, הלכה ו עריכה
מתני’: (דברים שופטים כ ז) ומי האיש אשר אירש אשה ולא לקחה וגו'. אחד ח_דהמארש בתולה, ואחד המארש את האלמנה, אפי' שומרת יבם, ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה, חוזר ובא לו. כל אילו, שומעין דברי כהן מערכי המלחמה, וחוזרין ומספקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים:
גמ’: כתיב מי האיש אשר ארש אשה. אין לי אלא רובה רווק שנשא ריבה רווקה. מניין רובה שנשא אלמנה, או אלמון שנשא ריבה שאף הם חוזרים? כתיב מי האיש אשר אירש אישה חדשה ולא לקחה, והיה יכול לכתב מי האיש אשר אירש ולא לקח. מה תלמוד לומר אשה? מכל מקום. אם כן מה תלמוד לומר חדשה? פרט למחזיר את גרושתו. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. ממה שאמרנו שהבונה בית בחוץ לארץ והנוטע כרם בחוץ לארץ כיוון שאין בכך מצווה אינו חוזר מעורכי המלחמה זאת אומרת, הנושא את האיילונית, הואיל ואין מצוה לישב עמה, אינו חוזר. אפילו שומרת יבם לחמשה אחים כולם חוזרים, ואפילו שמעו שמת אחיהם באמצע המלחמה ונעשתה שומרת יבם חוזרים כולם. ודכוותה אפילו בית אחד לחמשה אחין? תמן אין כל אחד ואחד ראוי לישב בו. ברם הכא, כל אחד ואחד ראוי לייבם. מה דמי לה? קידש אשה מעכשיו לאחר י"ב חדש, ושלם הזמן במלחמה, חוזר ובא לו רק מי שארש אשה קדם המלחמה חוזר אבל מי שארש אשה בתוך המלחמה אינו חוזר. וכאן שהגיעה הזמן בתוך המלחמה הקידושין חלו למפרע וחוזר כמו שמי שמת אחיו חוזר כאילו הזיקה היתה קיימת עוד כשהאח היה חי
ירושלמי סוטה, פרק ח, הלכה ז עריכה
מתני’: ואילו שאין חוזרין. ח_ההבונה בית שער אכסדרה ומרפסת. ח_ווהנוטע ארבעה אילני מאכל, או חמשה אילני סרק. ח_זוהמחזיר את גרושתו. אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, לא היה חוזר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אף הבונה בית על מכונו, לא היה חוזר. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. אף הבונה בית לבינים בשרון, לא היה חוזר:
גמ’: תני, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, הבונה בית על מכונו שנפל ובנהו מחדש. אם חידש בה דבר, חוזר. ואם לאו, אינו חוזר. סדו בסיד, או פתח בה חלונות, לא היה חוזר. היה גדול ועשאו קטן חוזר. אחד ועשאו שנים חוזר. תני, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. אף אנשי השרון לא היו חוזרין. שהן מתחדשין פעמים בשבוע. אף כהן גדול היה מתפלל עליהן ביום הכיפורים שלא ייעשו בתיהן קבריהן
ירושלמי סוטה, פרק ח, הלכה ח עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לח עמוד ב] מתני’: ח_חואילו שאינן זזין ממקומן. בנה בית וחנכו. נטע כרם וחיללו. והנושא את ארוסתו. והכונס את יבמתו. שנאמר (דברים כי תצא כד ה) נקי יהיה לביתו. נקי לביתו, זה ביתו. יהיה, זה כרמו (דברים כי תצא כד ה) ושמח את אשתו, זו אשתו (דברים כי תצא כד ה) אשר לקח, להביא את יבמתו. ח_טואינם מספקין מים ומזון. ואינם מתקנין את הדרכים:
גמ’: בנה בית וחנכו ולא שהא בתוכו י"ב חדש. נטע כרם וחיללו ולא שהא בתוכו שנים עשר חודש. וכולהן למידין מן האשה. מה אשה צריכה שנים עשר חודש. אף כולהן צריכים שנים עשר חדש. תני, כל אילו שאמרו במשנה שאינם זזים ממקומן, יושבין בטילין בתוך העיר. ואינן מספקים מים ומזון, ואינן מתקנין את הדרכים. שנאמר (דברים כי תצא כד ה) ולא יעבר עליו לכל דבר. עליו אינו עובר לכל דבר אפילו לספק מים ומזון, אבל עובר הוא על אחרים נטע כרם ולא חיללו בנה בית ולא חנכו ארש אשה ולא לקחה שהם חוזרים אבל מספקים מים ומזון לאחיהם
ירושלמי סוטה, פרק ח, הלכה ט עריכה
מתני’: (דברים שופטים כ ח) ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו. מי האיש הירא ורך הלבב, ילך וישוב לביתו. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר. הירא ורך הלבב ח_יכמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקישוי המלחמה ולראות חרב שלופה. °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי אומר. הירא ורך הלבב, זה שהוא מתיירא מן העבירות שבידו ואפילו עברות דרבנן. לפיכך תלת לו התורה את כל אילו, שיחזור בגללן. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, דווקא עברות מהתורה כגון אלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לממזר ולנתין, זהו הירא ורך הלבב:
גמ’: כתיב ויספו השוטרים. אין לשון ויספו אלא לשון תוספת, כאינש דאמר, מוסיף אני על דברי °רבי רבי יהודה הנשיא. שאחר שהכהן מסים לומר להם מה לומר, הם מוסיפים דברים אלו מעצמם מבלי שישמעו קדם מהכהן. אשכחן תני, הדברים האחרונין מן התוספת שהשוטרים מוסיפים מעצמם. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. תרין תניין אינון. מאן דאמר מוסיף אני על דברי רבי אין יספו אלא מלשון חזרה והדגשה של הדברים, כאינש דאמר, מוסיף אני על דברי רבי. אחד הראשונים שבהם נאמר מי האיש אשר בנה בית וכ”ו. ואחד האחרונים שבהם נאמר מי האיש היר ורך הלבב, אמרן הוא ואמרן רבו.
[ע"א]
4 ח_ד מיי' פ ז' מהל' מלכים הלכה ז':
5 ח_ה מיי' פ ז' מהל' מלכים הלכה ה':
6 ח_ו מיי' פ ז' מהל' מלכים הלכה ו':
7 ח_ז מיי' פ ז' מהל' מלכים הלכה ח':
[ע"ב]
8 ח_ח מיי' פ ז' מהל' מלכים הלכה י':
-----------------------------------דף לט עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לט עמוד א] מאן דאמר האחרונים מן התוספת. הראשונים אמרו הוא ואמרו רבו. והאחרונים אמרו הוא ולא אמרו רבו. אמר רבי מנא רבי מנא°, חד תניי הוא. ראשונים אמרין הוא ואמרן רבו. האחרונים אמרן הוא ולא אמרן רבו. דאף התנא שאמר שהכוונה במילה ויספו מוסיף אני על דברי רבי הכונה מוסיף דברים מעצמי. מתניתא פליגא על רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° דתנן, שומע פרשה מפי כהן, ואומרה לעם בכל לשון. משמע שהכל אומר הכהן וחוזרים ואומרים השוטרים. וסיפא פליגא על רבי מנא רבי מנא° דתנן, עוד דבר אחד היה מוסיף משלו, משמע שרק דבר אחד הוסיפו השוטרים מעצמם ולא את כל הדברים האחרונים. אין תימר כן, אפילו על דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° לית הוא פליגא. דתני, הראשונים אמרן הוא ואמרן רבו. האחרונים אמרן הוא ולא אמרן רבו, והכוונה רק לדברים האחרונים היינו מי האיש הירא ורך הלבב. תני, כולהן צריכין להביא ראייה לדבריהן, כגון אם אמר שבנה בית, יביא ראיה לדבריו, חוץ מזה שעדיו עמו שהכל רואים שהוא מפחד. ואתייא כמאן דאמר שאינו יכול לעמוד בקישרי המלחמות וחרב שלופה. ברם כמאן דאמר שהוא מתיירא מעבירות שבידו, עוד הוא צריך להביא ראייה. לפיכך תלת לו התורה את כל אילו שיחזור בגללן שלא לפרסם את החטאים. ואתייא כיי דאמר רבי לוי רבי לוי° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° כתיב (ויקרא צו ו יח) במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני י"י. שלא לפרסם את החטאים. שאם מקום החטאת היה נפרד, היו יודעים הכל שחטא והיה מתביש לעמוד שם.
ירושלמי סוטה, פרק ח, הלכה י עריכה
מתני’: (דברים שופטים כ ט) והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם, ופקדו שרי צבאות בראש העם. ובעקיבו של עם. ח_יאשמעמידין זקופין מלפניהן, ואחרים מאחריהן וכשילים של ברזל בידיהן. וכל המבקש לחזור, הרשות בידיהן לקפח את שוקיו. שתחילת נפילה ניסה. שנאמר (שמואל א ד יז) נס ישראל מפני פלשתים, וגם מגפה גדולה היתה בעם. ולהלן הוא אומר (שמואל א לא א) וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים, ויפלו חללים בהר הגלבוע. ח_יבבמה דברים אמורים? במלחמת הרשות
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף לט עמוד ב] אבל במלחמת מצוה, הכל יוצאין. אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. במה דברים אמורים? במלחמת מצוה. אבל במלחמת חובה, הכל יוצאין. אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה:
גמ’: כתיב והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם, ופקדו שרי צבאות בראש העם. אין לי אלא בראש העם. בסוף העם מניין? תלמוד לומר ופקדו, שהיה יכול לכתוב פקדו וכתב ופקדו. עד כדון כ°רבי עקיבה רבי עקיבא שדרש כך, ל°רבי ישמעאל רבי ישמעאל מניין שמעמידין זקיפין אף בסוף העם? °רבי ישמעאל רבי ישמעאל כ°רבי מאיר רבי מאיר. ד°רבי מאיר רבי מאיר צווח קורא לסופיה דחבל רישיה, כך שמה שכתוב בתורה בראש העם פירושו הן בראש והן בסוף. אמר °רבי מאיר רבי מאיר כתיב (קהלת ב', י"ד) החכם עיניו בראשו. הכסיל במה? ברגליו? אמר רבי אבא מרי רבי אבא מרי°. החכם עד שהוא בראשו של דבר, הוא יודע מה בסופו. (בראשית ויחי מט יט) גד גדוד יגודנו. גייסא אתי מגייסתיה יבואו גדודים להשמיד אותו והוא מגייס ליה והוא ישמיד אותם. תנן, שתחילת נפילה ניסה. הגרסא הייתה תחילת ניסה נפילה כיני מתניתא כך כוונת המשנה, שתחילת נפילה ניסה. תנן, במה דברים אמורים? במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה, הכל יוצאין. אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. במה דברים אמורים? במלחמת מצוה. אבל במלחמת חובה, הכל יוצאין. אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, משמעות ביניהון. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי היה קורא למלחמת הרשות, מלחמת מצוה. אבל במלחמת חובה, הכל יוצא אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. אמר רב חסדא רב חסדא°, מחלוקת ביניהון. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר , מלחמת מצוה זו מלחמת דוד. מלחמת חובה, זו מלחמת יהושע. רבנן אומרים, מלחמת רשות כגון אנן דאזלין עליהון שאנו יוצאים אליהם. מלחמת חובה, כגון דאתיין אינון עלינן. כתיב (מלכים א ט"ו, כ"ב) והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי. מהו אין נקי? רבי סימון רבי שמעון בן פזי° ורבנין. רבי סימון רבי שמעון בן פזי° אמר, אין נקי לביתו שעה אחת. ורבנין אמרין לית רבי בריבי אין גדולה אלא אפילו גדול בן גדולים חייב לצאת למלחמה
[ע"א]
11 ח_יא מיי' פ ז' מהל' מלכים הלכה ד':
12 ח_יב מיי' פ ז' מהל' מלכים הלכה ד':
[ע"ב]
הדרן עלך פרק משוח מלחמה