ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת מעשר שני/פרק שני
פרק שני - מעשר שני ניתן עריכה
ירושלמי מעשר שני, פרק ב, הלכה א עריכה
מתני’: מעשר שני ב_א ניתן לאכילה ולשתייה ולסיכה. ב_ב לאכול כל דבר שדרכו לאכול. ולסוך כל דבר שדרכו לסוך. לא יסוך יין וחומץ, אבל סך הוא את השמן. אין מפטמין שמן של מעשר שני. ואין לוקחין בדמי מעשר שני שמן מפוטם, אבל מפטם הוא את היין. ב_ג נתן בתוכו דבש ותבלין והשביחו, השבח לפי חשבון. דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מעשר שני והשביחו, השבח לפי חשבון. ב_ד עיסה של מעשר שני שאפייה פת והשביחה, השבח לשני. זה הכלל. כל ששבחו ניכר, השבח לפי חשבון. וכל שאין שבחו ניכר, השבח לשני:
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף ח עמוד ב]
גמ’: תנן, מעשר שני ניתן לאכילה ולשתייה ולסיכה. ניתן לאכילה שכתוב בו אכילה. ושתייה, שהשתייה בכלל אכילה. מניין שהשתייה בכלל אכילה? רבי יונה רבי יונה° שמע לה מן הדא דכתיב (ויקרא אחרי מות יז יב) על כן אמרתי לבני ישראל, כל נפש מכם לא יאכל דם. מה אנן קיימין שהרי הדם הוא משקה ולמה התורה השתמשה בלשון אכילה? אם בדם שקרש. והתני ב_ה דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה. אלא כי אנן קיימין, כמות שהוא. והתורה קראה אותו אכילה. והא תני ב_ו המחה את החלב וגמאו. הקפה את הדם ואכלו. הרי זה חייב. משמע שדם שקרש חייב עליו משום אוכל. מה עבד לבריתא שהביא רבי יונה רבי יונה° שאמרה שדם קרוש אינו אוכל ואינו משקה? כוונת הבריתא שאינו לא אוכל לטמא טומאת אוכלין. ולא משקה לטמא טומאת משקין. חזר רבי יונה רבי יונה° ושמעה מן הכא דכתיב (דברים ראה יד כו) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ביין ובשכר ואכלתה וכ"ו. והרי שכר זה משקה ונאמר בו אכילה. מה אנן קיימין? אם בנותן טעם יין בתבשיל. והלא הטעם לפגם הוא ואסור לתת יין של מעשר שני לתוך התבשיל. אלא מכאן שהתורה משתמשת בלשון אכילה גם לגבי שתיה. רבנן דקיסרין אמרין תיפתר באילין אורזנייה וגמזוזינייה מיני תבשילים שהיין משביחם ומותר לתת ין מעשר שני לתוכם ונקרא אכילה, דכל הטפל לאכילה כאכילה. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° שמע לה מן הכא דתנן, ב_ז שבועה שלא אוכל. ואכל ושתה, אינו חייב אלא אחת. מכאן ששתיה בכלל אכילה. אמר לון רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. אמרין דבתרא אמרו את המשך המשנה ויהיה קשה לסברה הזו, דתני, ב_ח שבועה שלא אוכל ואשתה ואכל ושתה, חייב שתים. ואם שתיה בכלל אכילה למה חייב שתים? אין מכאן קושיה, שכשאומר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה, הרי נשבע שני שבועות. אחת שלא יאכל ואחד שלא ישתה. אילו מי שהיו לפניו שני ככרים. ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה, וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה, שמא אינו חייב שתים? גם כאן כשאמר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה, חייב שתים לפי שעבר על שתי שבועות. רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° בשם רבי פינחס רבי פינחס° שמע לה מן הכא דתנן. ב_ט שבועה שלא אוכל. ואכל אוכלין שאינן ראוים לאכילה, ושתה משקין שאינן ראוין לשתייה, פטור. הא אם שתה משקין הראויין לשתייה, חייב. לא בשבועה שלא אוכל הוא עומד? ולמה חייב? מכאן ששתיה בכלל אכילה. ניחא במתניתין דידן דאנן גרסינן שבועה שלא אוכל. ברם כרבנין דאינון גורסים שבועה שלא אוכל ושלא אשתה. אין מכאן ראיה. רבי חיננא רבי חיננא° שמע לה מן הדא דתנן. אכל ושתה ביום כיפור בהעלם אחד, ב_י אינו חייב אלא אחת. רבי אבא מרי רבי אבא מרי° שמע לה מן הכא דכתיב (דברים כי תבא כו יד) לא אכלתי באוני ממנו. וכי יעלה על הדעת לאמר לא אכלתי אלא שתיתי? פשיטא שלא. אז מדוע לא צוותה תורה שיאמר לא אכלתי ולא שתיתי באוני ממנו? אלא ודאי שתייה בכלל אכילה. עד כדון בשאמר שבועה שלא אוכל, ושתה, ברם אם אמר שבועה שלא אשתה ואכל פטור. דשתייה בכלל אכילה ואין אכילה בכלל שתייה.
[ע"א]
1 ב_א מיי' פ ג' מהל' מעשר שני הלכה י':
2 ב_ב מיי' פ ג' מהל' מעשר שני הלכה י"א:
3 ב_ג מיי' פ ג' מהל' מעשר שני הלכה י"ג:
4 ב_ד מיי' פ ג' מהל' מעשר שני הלכה י"ד:
[ע"ב]
5 ב_ה מיי' פ א' מהל' טומאת אוכלין הלכה י"ט:
6 ב_ו מיי' פ י"ד מהל' מאכלות אסורות הלכה י"א:
7 ב_ז מיי' פ ד' מהל' שבועות הלכה ו', סמ"ג לאוין רמ }}, סמ"ג לאוין רמ:
8 ב_ח מיי' פ ד' מהל' שבועות הלכה ו':
9 ב_ט מיי' פ ה' מהל' שבועות הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ח סעיף ג', סמ"ג לאוין רמ }}, סמ"ג לאוין רמ:
10 ב_י מיי' פ ו' מהל' שגגות הלכה ה':
-----------------------------------דף ט עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף ט עמוד א]
וניתן לסיכה, אית דבעי משמע מן הדא דכתיב (דברים ראה יב יז) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך. תירושך זה היין. ויצהרך זו סיכה, והתורה קראה אותה אכילה. ואינו מחוור שאיסור סיכה מהתורה אלא קרא אסמכתא בלבד. דאין תימר מחוור הוא, ילקה עליו אם סך חוץ לחומה. ואמר רבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא°, ב_יא אין לוקין חוץ לחומה אלא על אכילה ושתיה. ועוד ראיה שאינו מחוור, כהדא דתני. בשבת. בין סיכה שהיא של תענוג, בין סיכה שאינה של תענוג מותר. ב_יב ביום הכיפורים. בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור. ב_יג בתשעה באב ובתענית ציבור. בסיכה שהיא של תענוג אסור. ושאינה של תענוג מותר. ותני, ב_יד שוות סיכה לשתייה לאיסור שזר אסור לסוך שמן תרומה. ולתשלומין שזר שסך חייב חומש. אבל לא לעונש שזר שסך במזיד אינו לוקה ביום הכיפורים לאיסור, אבל לא לעונש שלא לוקים על הסיכה. רואים שסיכה אינה כשתיה מהתורה. והתני גבי תרומה, ב_טו לא יחללו. להביא הסך ואת השותה שאם היה זר לוקה? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. לית כאן סך שבטעות נשנה. אמר רבי אבא מרי רבי אבא מרי°. ואין לית כאן סך, אף שותה לית כאן. שהרי איסור אכילה כבר נאמר, ושתיה בכלל אכילה. דאי לא כן, אלא שאיסור שתיה נלמד מכאן, איך אמרנו אכל ושתה ביום כיפור בהעלם אחד, אינו חייב אלא אחת? וכי דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף? מניין שהוא מחוור בעשה? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי סימיי רבי סימיי° דכתיב (דברים כי תבא כו יד) לא נתתי ממנו למת. מה אנן קיימין? אם להביא לו ארון ותכריכין בכסף מעשר שני. הרי זה דבר שהוא אסור לחי, שהרי לא הותר אלא אכילה שתיה וסיכה. לחי הוא אסור, כל שכן למת. אלא איזו דבר שהוא מותר לחי, והוא אסור למת? הוי אומר, זו סיכה: תנן, לאכול כל דבר שדרכו לאכול. ולסוך כל דבר שדרכו לסוך. כיצד לאכול דבר שדרכו לאכול? ב_טז אין מחייבין אותו לאכול. לא פת שעיפשה, ולא קנובת ירק עלים רקובים שמסירים וזורקים אותם, ולא תבשיל שעיבר צורתו. וכן הוא. אם ביקש לאכול תרדין חיין, או לכוס חיטין חיין, אין שומעין לו. כיצד לשתות דבר שדרכו לשתות? אין מחייבין אותו לשתות שמן שנפגם
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף ט עמוד ב]
לא על ידי אניגרון מים שבישלו בהם סלק, ולא על ידי אכסיגרון מים שבישלו בהם ירקות למתק את הטעם המקולקל. ולא חייבו אותו לשתות יין בשמרין. החושש בשיניו לא יהא מגמע חומץ ופולטו, אבל מגמע הוא בהן ובולע. ומטבל כל צורכו ואינו נמנע. החושש בגרונו. לא יערענו בשמן, אבל נותן הוא שמן הרבה לתוך אניגרון מים שבישלו בהם סלק וגומע. לא יסוך יין וחומץ, אבל סך הוא את השמן. החושש את ראשו או שעלו בו חטטין, סך שמן. ולא יסוך יין וחומץ. יין של מעשר שני שפיטמו, אסור לסוך בו. שמן של מעשר שני שפיטמו, מותר לסוך בו. מה בין יין לשמן? זה דרכו לכן. וזה אין דרכו לכן. רבי יודן רבי יודן° בעי. שמן של מעשר שני שנסרח ואינו ראוי לאכילה אבל ראוי לסיכה. האם פקעה ממנו הקדושה או לא? אמר רבי מנא רבי מנא° , ב_יז מכיון שנסרח פקעה ממנו קדושתו שהרי עיקרו לאכילת אדם. מה צריכה לי במה יש מקום להסתפק? שביעית שהרי קדושת שביעית חלה אף על דברים שאינם לאכילת אדם. האם אף על פי שנסרח בקדושתו הוא? אמר רבי שמעון בר אבא רבי שמעון בר אבא° בשם רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° זה שהוא לוחש. נותן שמן על גבי ראשו ולוחש בשבת. ובלבד שלא יתן הלחישה לא כשהשמן ביד ולא בכלי שלא יראה שעושה לרפואה. רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי° ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמרו בשם רבי ינאי רבי ינאי° נותן בין ביד בין בכלי שלחישה אינה כרפואה. מה ביניהון? מאיסה. מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי, כשהשמן על ראשו הלחש לא יעבוד שאין הלחש עובד על שמן מאוס. מאן דאמר נותן שמן על גבי ראשו ולוחש, סובר שאינו מאוס ולכן יעשה כך שיהיה בשינוי. אמר רבי יונה רבי יונה° מעשר שני ביניהון מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי, מעשר שני אסור, שהרי במעשר שני כל רפואה אסורה. מאן דאמר נותן שמן על גבי ראשו ולוחש, מעשר שני מותר. שסיכה מותרת במעשר שני. ואחר שסך קדם שלוחש כבר בטלה בגופו. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° וכי כל שהוא מותר בשבת, מותר במעשר שני. וכל שאסור בשבת, אסור במעשר שני? והתני, מדיחה היא אשה בנה ביין מפני הזיעה. בתרומה אסור. היא תרומה היא מעשר שני. ואם כן גם לעניין לחש, אף על פי שבשבת רפואה כזו מותרת, אולי בשמן של מעשר שני אסור. מהו כדון? מה שהתירו ללחש בשבת על השמן זה ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול. אבל במעשר שני אסור ללחש, שלא התירו אלא לסוך. תנן, דגים שנתבשלו בקפלוטות של מעשר שני והשביחו, השבח לפי חשבון. אמר רבי הושעיא רבי אושעיא רבה° , מתניתין דלא כ°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. דתנינן. בצל של תרומה שנתנו בתוך עדשים חולין, אם שלם, מותר ואם חתכו, בנותן טעם. ושאר כל התבשיל, בין שלם בין מחותך, בנותן טעם. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מתיר בצחנה, שאינה אלא ליטול את הזוהמה. משמע של°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, אין טעם לשבח של בצל וקפלוטות בדגים. רבנן דקיסרין בעיין הקשו. והדא דאמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° כל האיסורים משערין אותן כאילו בצל כאילו קפלוט דלא כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי? שהרי ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בצל וקפלוט אינם נותנים טעם אסור בדגים. מודה °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בבצל של הקדש, ומודה °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בבצל של עבודה זרה, שאפילו בדגים בצל וקפלוטות נותנים טעם אסור לפי שהם איסורי הנאה. ומה שאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שמשערים כמו בצל וקפלוט הכוונה לבצל וקפלוט של איסורי הנאה
[ע"א]
11 ב_יא מיי' פ ב' מהל' מעשר שני הלכה ו':
12 ב_יב מיי' פ ג' מהל' שביתת עשור הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' תרי"ד סעיף א':
13 ב_יג מיי' פ ה' מהל' תעניות הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"ד סעיף ט"ו:
14 ב_יד מיי' פ י' מהל' תרומות הלכה ב', מיי' פ ג' מהל' מעשר שני הלכה י':
15 ב_טו מיי' פ י' מהל' תרומות הלכה ב', מיי' פ ג' מהל' מעשר שני הלכה י':
16 ב_טז מיי' פ ג' מהל' מעשר שני הלכה י"א:
[ע"ב]
-----------------------------------דף י עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף י עמוד א]
תנן, כל ששבחו ניכר, השבח לפי חשבון. וכל שאין שבחו ניכר, השבח לשני. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° ב_יח כל שיש בו הותיר מידה על ידי התוספת חולין, השבח לפי חשבון. וכל שאין בו הותיר מידה, השבח למעשר שני. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר כל שטעם שבחו של החולין במעשר שני ניכר, השבח לפי חשבון. וכל שאין טעם שבחו ניכר, השבח למעשר שני. מתניתא פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן° דתנן. עיסה של מעשר שני שאפייה פת והשביחה, השבח לשני. והרי הפת תפחה בתנור ולמה לא יחלקו בשבח? פתר לה בשאין טעם שבחו ניכר, כגון שהעיסה לא תפחה. מתניתא פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן° דתנן, דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מעשר שני והשביחו, השבח לפי חשבון. והרי כאן לא נוסף מידה ואף על פי כן השבח לפי חשבון? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, תפתר שבישל שניהן כאחת והבצל נמחה בתבשיל והנפח גדל. אמר רבי יונה רבי יונה°, רב הושעיה רב הושעיה° בעי. הגע עצמך שבישל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו ועירבן. כלום יש בדגים אלא טעם קפלוטות. ובקפלוטות אלא טעם דגים. לפי רבי יוחנן רבי יוחנן° השבח רק לשני?
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף י עמוד ב]
מתניתין פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן° דתנן, ב_יט האשה ששאלה מחברתה ביום טוב תבלין ומים ומלח לעיסתה, הרי אלו כרגלי שתיהן ואי אפשר להוליך את העיסה אלא למקום ששניהן יכולות ללכת. והרי תבלין אינו מוסיף מידה, ולמה יהיה כרגלי שניהם? אמר רבי אבא רבי אבא°. בתחומין עשו לפי מידת הדין, שהרי מבחינה ממונית כיוון שהתבלין שלה, ודאי שיש לה חלק בעיסה. תדע לך שהוא כן. דתמן בבבל אמרין בשם רב חסדא רב חסדא°, ולא ידעינן אם מן שמועה אם מן מתניתא. אפילו אם שאלה מחברתה עצים הרי זה כרגלי שניהם. אף דסברינן מימר עצים אין בהן ממש: מתניתין פליגא על רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° דתנן, תבשיל של מעשר שני שתיבלו בתבלין של חולין, השבח לשני. תבשיל של חולין שתיבלו בתבלין של מעשר שני לא יצא מעשר שני ידי פדיון. שאי אפשר לפדות טעם וחייב להעלות הכל לירושלים. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° השבח לשני, שהרי אין שם הותיר מידה. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, כדי שיתחלק לפי חשבון צריך שיהא טעם שבחו ניכר
ירושלמי מעשר שני, פרק ב, הלכה ב עריכה
מתני’: °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. אין סכין שמן של מעשר שני בירושלים. וחכמים ב_כמתירין. אמרו לו ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי . אם הקל בתרומה חמורה שמותר לסוך, לא נקל במעשר שני הקל? אמר להן. מה אם היקל בתרומה חמורה, מקום שהקל בכרשינין ובתלתן. ניקל במעשר שני הקל, מקום שלא הקל בכרשינין ובתלתן? במה הקלו בכרשינין ותלתן ב_כא תלתן של מעשר שני תיאכל צמחונין ירק קדם שיבשילו הזרעים. שאף שאסור לגרום הפסד למעשר שני כאן הקלו. ושל תרומה, °בית שמאי בית שמאי אומרים, כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה לשם היכר שלא יבואו זרים לאכול. ו°בית הלל בית הלל אומרים, ב_כב כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה. ב_כג כרשיני מעשר שני. יאכלו צמחונים ירק קדם שיבשילו הזרעים, ונכנסין לירושלים ויוצאין. נטמאו, °רבי טרפון רבי טרפון אומר יתפרדו לעיסות ובכל עיסה יהיה פחות מכביצה אבל לא יפדם כיוון שהם מאכל בהמה ואין פודים קדשים להאכילם לכלבים. וחכמים אומרים, יפדו. ושל תרומה. °בית שמאי בית שמאי אומרין, שורין ושפין בטהרה לשם היכר, ומאכילין בטומאה. ו°בית הלל בית הלל אומרים. ב_כד שורין בטהרה, ושפין ומאכילין בטומאה. °שמאי שמאי הזקן אומר, יאכלו צריד יבש. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, כל מעשיהן בטומאה:
גמ’: תנן, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. אין סכין שמן של מעשר שני בירושלים. וחכמים מתירין. אמרו לו ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי . אם הקל בתרומה חמורה, לא נקל במעשר שני הקל? איפה ראינו שהקילו בסיכת תרומה? כהדא דתני. ב_כהסך הוא כהן שמן של תרומה. ומביא בן בתו של ישראל, ומעגלו על גבי מיעיו ואינו חושש. תנן, אמר להן, מה אם היקל בתרומה חמורה, מקום שהקל בכרשינין ובתלתן. ניקל במעשר שני הקל, מקום שלא הקל בכרשינין ובתלתן? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. כאן השיבו דברי סופרים לדברי תורה. שהרי תרומת כרשינין אינה אלא מדברי סופרים
[ע"א]
18 ב_יח מיי' פ ג' מהל' מעשר שני הלכה י"ד:
[ע"ב]
19 ב_יט מיי' פ ה' מהל' יום טוב הלכה כ', טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ז סעיף י"ב:
20 ב_כ מיי' פ ג' מהל' מעשר שני הלכה כ"ג:
12 ב_כא מיי' פ ב' מהל' מעשר שני הלכה י"ד:
22 ב_כב מיי' פ י"ב מהל' תרומות הלכה ז':
23 ב_כג מיי' פ ב' מהל' מעשר שני הלכה י"ד:
24 ב_כד מיי' פ ב' מהל' תרומות הלכה ז':
25 ב_כה מיי' פ י"א מהל' תרומות הלכה ח':
-----------------------------------דף יא עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יא עמוד א]
תנן, תלתן של מעשר שני תיאכל צמחונין ירק קדם שיבשילו הזרעים. כיני מתניתא כך כוונת המשנה. ב_כו מותרת להיאכל אפילו צמחונין, וכל שכן אחר שתהיה בשלה וראויה למאכל. תנן, ושל תרומה, °בית שמאי בית שמאי אומרים, כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה. ו°בית הלל בית הלל אומרים, כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה. מה ביניהון? שהרי שניהם מודים ששרייתה בטהרה ושחפיפתה בטומאה? אמר רבי יונה רבי יונה° שולה ממקום השריה ביניהון. °בית שמאי בית שמאי אומרים שולה בידים טהורות. ו°בית הלל בית הלל אומרים, שולה בידים טמאות. תני, זו לדברי °רבי מאיר רבי מאיר , אבל לדברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. °בית שמאי בית שמאי אומרים, כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה. ו°בית הלל בית הלל אומרים, כל מעשיה בטומאה חוץ משליתה. מה ביניהון? אמר רבי מתניא רבי מתניה° . מגיגה ביניהון שאחר ששולה צריך לשפשף ולהסיר קליפתה. °בית שמאי בית שמאי אומרים, מוגג בידים טהורות. ו°בית הלל בית הלל אומרים, מוגג בידים טמאות: תנן, כרשיני מעשר שני יאכלו צמחונים ירק קדם שיבשילו הזרעים, ונכנסין לירושלים ויוצאין. מה שהתירו לצאת זה רק כדי לעשות עיסה ולחזור דפעמים שמוצא ריחיים בזול מחוץ לירושלים. מתניתא ד°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. ד°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אמר, אף הפירות נכנסין ויוצאין לעשות עיסה ולחזור. אבל לדברי חכמים, כבר קלטוהו מחיצות ואינן יוצאים.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יא עמוד ב]
דברי הכל היא הכא, קל הוא שהקילו בכרשינין שאינם אלא מדרבנן. תנן, נטמאו, °רבי טרפון רבי טרפון אומר יתפרדו וינתנו פחות מכביצה לעיסות אחרות. וחכמים אומרים, יפדו. מה שאמר °רבי טרפון רבי טרפון שינתנו לעיסות אחרות ב_כז ובלבד שיתנם בעיסה של כרשינין, ובלבד עיסה של מעשר שני. אבל לא בעיסות ממין אחר ולא בעיסיות של חולין, כי אם יערבנה במין אחר או בחולין, מבטל שם מעשר שני ממנה לפי שיתבטלו ברוב. ולמה שלא יפדה אותם? אמר רבי גוריון רבי גוריון° בשם רבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא° לדברי °רבי טרפון רבי טרפון, אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים. אמר רבי יונה רבי יונה°. נראים הדברים שהראוי לאוכל אדם אין פודין אותו לאכול בהמה, ושאינו ראוי לאכל אדם פודין אותו לאכל בהמה. והרי כרשינין זה מאכל בהמה. ולמה שלא יפדה? רבי יצחק בר אלישב רבי יצחק בר אלישב° בעי. אם כך למה רק בירושלים. אפילו בגבולין לא יפדו הכרשינים שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים? אמר רבי יונה רבי יונה° והן נוטי ניטומי? ולמה לא יפדו, וכי מדובר במעדנים? הרי אף קדם פדיון עמדו למאכל בהמה
ירושלמי מעשר שני, פרק ב, הלכה ג עריכה
מתני’: ב_כחמעות חולין ומעות מעשר שני שנתפזרו. מה שליקט, ליקט למעשר שני, עד שישלים. והשאר חולין כדי שהמעשר לא יפסיד אם לא ימצא הכל. אם בלל קדם שנפלו וחפן, לפי חשבון. זה הכלל. המתלקטים למעשר שני, והנבללין לפי חשבון. ב_כט סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו. מביא בסלע מעות ואומר. סלע של מעשר שני בכל מקום שהיא מחוללת על המעות האלו. ובורר את היפה שבהן ומחללן עליה. מפני שאמרו ב_ל מחללין כסף על נחושת מדוחק אבל כסף על כסף אפילו מדוחק לא התירו. לא שיקיים כן, אלא חוזר ומחללן על הכסף. °בית שמאי בית שמאי אומרים. לא יעשה אדם את סלעיו דינרי זהב, ו°בית הלל בית הלל ב_לא מתירין. אמר °רבי עקיבה רבי עקיבא. אני עשיתי ל°רבן גמליאל רבן גמליאל ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה את כספם דינרי זהב:
גמ’: תני, מעות חולין ומעות מעשר שני שנתפזרו. מה שליקט, ליקט למעשר שני, עד שישלים. והשאר חולין. אמר רבי זעירה רבי זעירא° , כדי לשכר שני. שאם יאבדו השאר, יהיו אלו שבידו תפוסין על השני. אמר רבי זעירא רבי זעירא° . ב_לב וצריך להתנות ולומר, אם אלו שלמטן שני, יהיו אלו שבידי תפוסין עליהן. אמר רבי יונה רבי יונה°, ב_לג והוא שליקט
[ע"א]
26 ב_כו מיי' פ ב' מהל' מעשר שני הלכה י"ד:
[ע"ב]
27 ב_כז מיי' פ ב' מהל' מעשר שני הלכה י"ד:
28 ב_כח מיי' פ ו' מהל' מעשר שני הלכה א':
29 ב_כט מיי' פ ו' מהל' מעשר שני הלכה ב':
30 ב_ל מיי' פ ד' מהל' מעשר שני הלכה ז':
31 ב_לא מיי' פ ה' מהל' מעשר שני הלכה י"ג:
32 ב_לב מיי' פ ו' מהל' מעשר שני הלכה א':
33 ב_לג מיי' פ ו' מהל' מעשר שני הלכה א':
-----------------------------------דף יב עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יב עמוד א]
מיכן ומיכן. אבל אם ליקט על אומן במקום אחד, כבולל וחופן הוא שהרי לא מסתבר שכל המעשר שני התאסף למקום אחד. תנן, אם בלל וחפן, לפי חשבון. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי פדייה רבי פדייה°, ורבי יונה רבי יונה° אמר בשם חזקיה חזקיה בן רבי חייא°. אין בלילה אלא ביין ושמן בלבד. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, עד כזיתים הנבללים. מתניתא פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן° דתנן, אם בלל וחפן, לפי חשבון. פתר לה במעות קטנות עד כזיתים. תנן, המתלקטים למעשר שני והנבללין לפי חשבון. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי חונא רב הונא°. סלקת מתניתא כך צריך לגרוס, הנבללין והנחפנין לפי חשבון. תנן, סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו. מביא בסלע מעות ואומר, סלע של מעשר שני בכל מקום שהיא מחוללת על המעות האלו. תני בן עזאי אומר, לא די שיחלל על מעות נחושת בשווי סלע אחד, אלא צריך לחלל על מעות נחושת בשווי שני סלעים. רבי זעירא רבי זעירא° אמר. מה זה שראיתי עצמי בחלמה כד אנא מאכיל לעולא בר ישמעאל קופדא שמינה למה ראיתי בחלום שאני מאכיל את עולא בשר שמן? למחר אתא עולא שאל ליה. למה שתים? אמר לו מתוך שאת אומר לו כן אף הוא דוחק את עצמו ופודה אותה חזרה על הכסף שלא יפסיד. והבין שזו הייתה כוונת החלום, שיענה תשובה יפה לעולה. תנן התם. כמה תהא הסלע חסירה וכו' ונותנה למעשר שני ואינו חושש. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא°. כשהוא מחללה בירושלים על הפירות, עושה אותה כרעה כפי שוויה. וכשהוא מחלל עליה פירות בגבולין, עושה אותה כיפה. והתנינן, בורר את היפה שבהן ומחללן עליה. ויבור את הרעה ויעשה אותה כיפה? אמר רבי יונה רבי יונה°. שאני אומר, אולי היא היתה מעשר שני.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יב עמוד ב]
ומה בכך, מכל מקום, לא יצאת לחולין שהרי הוא מחלל על מעות נחושת? אמר רבי יונה רבי יונה°, לא יתכוין לעשותה חולין ברורין בהמרה הראשונה למעות נחושת. תדע לך שהוא כן דתנינן. לא שיקיים כן, אלא חוזר ומחללו על הכסף. תנן, הדמאי מחללים אותו כסף על כסף נחשת על נחשת כסף על נחשת ונחושת על הפירות, ובלבד שיחזור ויפדה את הפירות, דברי °רבי מאיר רבי מאיר . וחכמים אומרים, יעלה הפירות ויאכלו בירושלם. רבי חגי רבי חגי (אמורא)° אמר קומי רבי זעירא רבי זעירא°, רבי מנחם רבי מנחם° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כל שאמרו בדמאי מחללין, בודאי מחללין אותו מדוחק. והתנינן, מפני שאמרו מחללין כסף על נחושת מדוחק. לא שיקיים כן, אלא חוזר ומחללן על הכסף. הא כסף על כסף אפילו מדוחק לא והרי בדמאי מחללים כסף על כסף? אלא אמר רבי אבא בר כהן רבי אבא בר כהן° קומי רבי יונה רבי יונה° ורבי אחא רב אחא° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כל שאמרו בדמאי מחללין, בודאי אם ב_לד עבר וחיללן מחוללין. וכן אמרו רבי יודן בן פזי רבי יהודה בן פזי° ורבי שמעון בר אבא רבי שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כל שאמרו שבדמאי מחללין. בוודאי, אם עבר וחיללן מחוללין. תני °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אומר. כשם שמחללין כסף על נחושת שהוא יפה על הרע, כך מחללין זהב על הכסף. אמר לו, °רבי רבי יהודה הנשיא, אינו דומה. דמפני מה מחללין כסף על נחושת, שכן מחללין כסף על זהב. שאפילו גבי זהב שאינו מטבע חריף כל כך, הכסף נחשב פירות. וכל שכן גבי נחושת שהוא מטבע חריף שהכסף יחשב פירות לגביו ומחללים. אבל איך יחללו זהב על כסף, שהרי אפילו על נחושת אין מחללין זהב. שגבי זהב הנחושת נחשב פירות. ולא מחללים מטבע על פירות וכל שכן שלא יחללו זהב על כסף שהרי הנחושת יותר חריפה מהכסף? אמר לו °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון. אין זה נכון שאין מחללים זהב על נחושת. שכן מעשר שני של זהב, מחללין אותו על מעות שבירושלים. וכיוון שמחללים זהב על נחושת, אין ראיה שלא יחללו זהב על כסף. מדברי שניהם, מחללין כסף על זהב, ואין מחללין זהב על נחושת חוץ מירושלים. וכל המחלוקת היא רק האם מחללים זהב על כסף תנן, °בית שמאי בית שמאי אומרים. לא יעשה אדם את סלעיו דינרי זהב שלא יתעכב מלעלות עד שיתמלא לו דינר זהב של מעשר שני, ו°בית הלל בית הלל מתירין. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. לא אמרו °בית שמאי בית שמאי אלא בסוף, שאחר שפדה פירותיו על כסף, לא יחללם על זהב. אבל בתחילה, אוף °בית שמאי בית שמאי מודיי שיכול לפדות פירותיו על זהב. מה טעמא ד°בית שמאי בית שמאי? כסף ראשון ולא כסף שני. דכתיב ונתתה בכסף. מכאן שמחלל את הפירות על כסף פעם אחת, ולא יחלל את הכסף על כסף פעם שניה. והתנינן, הפורט סלע ממעות מעשר שני. וסברנן מימר, כיני מתניתא. המצרף סלע ממעות מעשר שני. משמע שמותר לחלל מעות נחושת על מעות כסף. מאי כדון? טעמא ד°בית שמאי בית שמאי כסף עד כדי כסף. יכול לחלל כמה פעמים עד שיגיע למטבע כסף. אבל אחר שהגיע לכסף אסור לחלל על מטבע אחר: רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר. בין בתחלה בין בסוף °בית שמאי בית שמאי פליגין וסברי שלא פודים על זהב לא פירות ולא כסף. מאי טעמא ד°בית שמאי בית שמאי? דכתיב ונתתה בכסף. כסף ולא זהב. אי הכי אימא אם כך אולי כסף ולא נחושת? והתנינן הפורט סלע ממעות מעשר שני וסברינן מימר כיני מתני' המצרף סלע ממעות מעשר שני.
-----------------------------------דף יג עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יג עמוד א] מאי כדון? טעמא ד°בית שמאי בית שמאי היא כסף היא נחושת ששניהם מטבע ביחס לזהב שאינו מטבע אלא פירות. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר בין בתחלה בין בסוף °בית שמאי בית שמאי פליגין. מה טעמא ד°בית שמאי בית שמאי כסף ראשון ב_לה ולא כסף שני. והתנינן הפורט סלע ממעות מעשר שני וסברנן מימר כיני מתניתא המצרף סלע ממעות מעשר שני מאי כדון טעמא ד°בית שמאי בית שמאי כסף עד כדי כסף:
ירושלמי מעשר שני, פרק ב, הלכה ד עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יג עמוד ב]
מתני’: הפורט סלע ממעות מעשר שני. °בית שמאי בית שמאי אומרים, בכל הסלע מעות. ו°בית הלל בית הלל אומרים. ב_לו בשקל כסף, ובשקל מעות. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, אין מחללין כסף ופירות על כסף. וחכמים ב_לז מתירין. הפורט סלע של מעשר שני בירושלים. °בית שמאי בית שמאי אומרים, בכל הסלע מעות. ו°בית הלל בית הלל אומרים, ב_לח בשקל כסף ובשקל מעות. הדנים לפני חכמים אומרים. בשלשה דינרי כסף, ובדינר מעות. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר. בשלשה דינרין כסף, וברביעית רק רבע ממנו יקח מעות. °רבי טרפון רבי טרפון אומר, בדינר יקח רק ארבע אספרי כסף בדינר חמישה אספרים. °שמאי שמאי הזקן אומר, יניחנה בחנות ויאכל כנגדה. ב_לט מי שהיו מקצת בניו טמאין ומקצת בניו טהורים, מניח את הסלע ואומר. מה שהטהורין שותין, סלע זו מחוללת עליו. נמצאו טמאין וטהורין שותין מכד אחד:
גמ’: תנן, °רבי מאיר רבי מאיר אומר, אין מחללין כסף ופירות על כסף. וחכמים מתירין. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר. מה פליגין °רבי מאיר רבי מאיר ורבנין? בפירות שאין בהן כדי כסף. ואם לא יצרפם עם הכסף יצטרך לפדותם על מעות נחושת, בזה אומרים חכמים שעדיף לצרפם ולא לחללים על של נחושת, כי דרך מטבעות נחושת להתעפש. ב_מ אבל בפירות שיש בהן כדי כסף, אף רבנן מודיי כיצד? היה לו חצי דינר כסף וחצי דינר פירות, מותר. דינר כסף ודינר פירות אסור. שהרי יכול לפדות את הפירות על כסף. כל שכן שני דינרי כסף ושני דינרי פירות שאסור לפדותם על סלע: תנן, הדנים לפני חכמים אומרים. בשלשה דינרי כסף, ובדינר מעות. אלו הן הדנין, °בן עזאי שמעון בן עזאי ו°בן זומא שמעון בן זומא. אלו הן התלמידים, °חנינא בן חכיניי חנינא בן חכיניי ו°רבי אלעזר בן מתיא רבי אלעזר בן מתיא. עדה קדושה, אלו °רבי יוסי בן המשולם רבי יוסי בן המשולם ו °רבי שמעון בן מנסיא רבי שמעון בן מנסיא: תנן, °שמאי שמאי הזקן אומר, יניחנה בחנות ויאכל כנגדה. מאי טעמא ד°שמאי שמאי הזקן? שאם ישארו פרוטות בידו, שמא ישכח ויעשה אותן חולין: תנן, מי שהיו מקצת בניו טמאין ומקצת בניו טהורים, מניח את הסלע ואומר. מה שהטהורין שותין, סלע זו מחוללת עליו. נמצאו טמאין וטהורין שותין מכד אחד. מה אנן קיימין? אם באומר מכבר מתחלה תהא סלע זו מחוללת כנגד חלק הטהורים שבכד, משקה מעורב הוא. וכשהטמאים ישתו, אולי ישתו מעשר שני
[ע"א]
35 ב_לה מיי' פ ד' מהל' מעשר שני הלכה ה':
[ע"ב]
36 ב_לו מיי' פ ה' מהל' מעשר שני הלכה י"ד:
37 ב_לז מיי' פ ה' מהל' מעשר שני הלכה ט"ו:
38 ב_לח מיי' פ ה' מהל' מעשר שני הלכה י"ד:
39 ב_לט מיי' פ ח' מהל' מעשר שני הלכה ט"ו:
40 ב_מ מיי' פ ה' מהל' מעשר שני הלכה ט"ו:
-----------------------------------דף יד עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יד עמוד א]
ואם באומר לכשישתה אחר שישתו הטהורים יהיה מחולל, למפרע חולין שתו. אלא כי אנן קיימין באומר מכבר לכשישתה. וכשישתו, התברר למפרע שזה היה חלק המעשר וכל זה כשהיו טמאין טמא מת והיין ממנו מערין לכוסם נתון בכלי חרס, ב_מא שאין כלי חרס מיטמא מאחוריו. אבל בטמאין טומאת זיבה, שהזב מטמא בהיסט לא בדא שהרי כאשר הטמאים ימזגו מהכד הם יטמאו אותו בהיסט. כשאין אחר מערה. אבל אם יש אחר מערה, אפילו טמאין טומאת זיבה:
הדרן עלך פרק מעשר שני ניתן