ויקיטקסט

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת יומא/פרק שישי

< ביאור:ירושלמי מאיר‏ | מסכת יומא

פרק שישי – שני שעירי עריכה

ירושלמי יומא, פרק ו, הלכה א עריכה

מתני’: ו_א שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שוין במראה ובקומה ובדמים ולקיחתן כאחת. אף על פי שאינן שוין כשרים. לקח אחד היום ואחד למחר כשרים, ו_ב מת אחד מהן. אם עד שלא הגריל מת אחד מהן, יקח זוג לשני. ואם משהגריל מת, יביא שנים ויגריל עליהם כתחילה ויאמר. אם של שם מת, זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו. ואם של עזאזל מת, זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו. והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה, אף שחטאת שנתכפרו בעליה תמות שאין חטאת ציבור מתה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר תמות. ועוד אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. נשפך הדם ימות המשתלח. מת המשתלח ישפך הדם:

גמ’: כתיב (ויקרא אחרי מות טז ה) ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת. נאמר שעירי, מיעוט שעירים שנים. אם כן למה אמר שני? שיהו שוין. גבי טהרת מצורע כתיב (ויקרא מצורע יד י) וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים. נאמר כבשים, מיעוט כבשים שנים. אם כן למה נאמר שני? שיהו שוין. גבי צפרי מצורע כתיב (ויקרא מצורע יד ד) ’‘‘וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפורים חיות? נאמר צפרים. מיעוט צפרים שתים. אם כן למה נאמר שתי? ו_ג שיהו שוות. גבי חצוצרות שעשה משה כתיב (במדבר בהעלתך י ב) עשה לך שתי חצוצרת כסף. נאמר חצוצרות, מיעוט חצוצרות שתים. אם כן למה נאמר שתי? שיהו שוות. התיב רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, והא כתיב (דברים שפטים יט יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה'. מעתה גם כאן נדרוש, נאמר אנשים, מיעוט אנשים שנים. אם כן למה נאמר שני? שיהו שוין ישראל עם ישראל וגר עם גר? והא כתיב (דברים כי תצא כד יז) לא תטה משפט גר יתום ואלמנה. והרי מצאנו גר דן עם מי שאינו גר, יתום דן עם מי שאינו יתום, אלמנה דנה עם מי שאינה אלמנה, אם כך מה תלמוד לומר שני? אלא מפנייא  מופנה להקיש לגזירה שוה. נאמר כאן שני האנשים אשר להם הריב. ונאמר להלן וישארו שני אנשים במחנה. מה שני שנאמר להלן אלדד ומידד, אנשים ו_ד ולא נשים ולא קטנים. אף שני שנאמר כאן, אנשים ולא נשים ולא קטנים. ואם אינו ענין לבעלי דינים תניהו ענין לעדים. הרי למדנו שאין האשה מעידה, מעתה ו_ה אין האשה דנה, שכל שפסול לעדות אינו דן. רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° ורבי חונה רב הונא° אמרו בשם רב יוסף רב יוסף° הפסול של נשים לעדות נלמד ממקום אחר. נאמר כאן שני (דברים שפטים יז ו) על פי שנים עדים, ונאמר להלן שני דכתיב (במדבר בהעלתך יא כו) וישארו שני אנשים במחנה. מה שני שנאמר להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים, אף שני שנאמר כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים. אם כן למה נאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב? ו_ו שלא יהא אחד עומד ואחד יושב, אחד שותק ואחד מדבר, אחד מדבר כל צורכו ואחד את אומר לו קצר בדבריך. שלא יהא הדיין מסביר פנים כנגד אחד ומעיז פנים כנגד האחד,

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף לב עמוד ב] מעמיד לזה ומושיב לזה. משום °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אמרו, אומר לו לבוש כשם שהוא לובש, או הלבישו כשם שאתה לבוש. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, שמעתי שאם רצה הדיין להושיב את שניהן מושיב. ואי זה האסור? שלא יהא אחד עומד ואחד יושב, אחד מדבר כל צורכו וכו'. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רב הונא רב הונא°, ו_ז צריכין העדים להיות עומדין כשהן מעידין עדותן. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי אבהו רבי אבהו°, אף הנידונין צריכין להיות עומדין בשעה שהן מקבלין עדותן. תנן, שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שוין במראה ובקומה ובדמים ולקיחתן כאחת. היו השעירים שוין בדמים ואין שוין בשבח הדמים שאף שנקנו באותו מחיר אחד משובח מחברו שהמוכר עשה עליו הנחה, אין השעירין כמצוותן. שוין בשבח הדמין ואין שוין בדמים, השעירים כמצוותן. משובח בגופו שמן ומשובח במראיו מי קודם? רבי ירמיה רבי ירמיה° סבר מימר נישמעינה מן הדא, דתני בעניין העומר, אביב לח קצור ויבש לקצור, אביב קצור קודם. שאביב משובח בגופו הדא אמרה משובח בגופו ומשובח במראיו, משובח בגופו קודם. שהקצירה הידור מצווה כמו משובח במראה, ולח זה משובח בגופו. תנן, ואם משהגריל מת, יביא שנים ויגריל עליהם כתחילה ויאמר, אם של שם מת, זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו. ואם של עזאזל מת, זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו. הרי הוא יודע של מי מת, אז למה הוא מתנה? כיני מתניתא  כך כוונת המשנה, אם של עזאזל מת יביא שנים ויגריל עליהם בתחילה ויאמר זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו. אם כך יש שנים להשם, אי זה מהן קרב? רב רב (אמורא)° אמר שני שבזוג שני, כיוון שהראשון נדחה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר ו_ח שני שבזוג ראשון, שאין בעלי חיים נדחים. אמר רבי זעירה רבי זעירא° טעמא דרבי יוחנן רבי יוחנן° שנאמר (ויקרא אחרי מות טז ט) ’‘‘והקריב את אשר עלה עליו הגורל לה’ ועשהו חטאת. יכל לומר לחטאת, למה נאמר ועשהו? ללמד שמצוותו בראשון שאף אם מת חבירו תעשה אותו חטאת. רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר , טעמא דרבי יוחנן רבי יוחנן° דכתיב ועשהו חטאת. הגורל קבעו בתלייה עד שיזווגו לו חברו שלא ידחה. ואתיה כהיא דאמר רבי יונה רבי יונה° בשם רבי זעירה רבי זעירא°, ועשהו חטאת. קבעו בתלייה עד שיזדווג לו חבירו. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° שסובר שאין בעלי חיים נדחים. אם אחר שהביאו זוג שני והגרילו, מת גם השני שבזוג ראשון. שני שבזוג שני מהו שידחה? או שאין בעלי חיים נדחים כלל ואינו נדחה ושני השעירים שבזוג השני כשרים, ויהיו כפי שעלה עליהם הגורל אחד לה’ ואחד לעזאזל. אתא רבי אבא רבי אבא° ורבי חייה רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מת שני שבזוג ראשון, שני שבזוג שני כבר נדחה. וכל שכן לשיטתיה דרב רב (אמורא)°, שאמר ששני שבזוג ראשון נדחה, שאם מת שני שבזוג שני שני שבזוג ראשון אינו מצטרף, שכבר נדחה. הגריל ג' זוגות נתן מאחד על הבדים מאחד על הפרוכת מאחד על מזבח הזהב, אי זה מהן משתלח? רבי זעירה רבי זעירא° אמר כתיב לכפר עליו. את שהוא מכפר בו ואפילו מקצת כפרה חבירו משתלח. את שאינו מכפר, אין חבירו משתלח. רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר כתיב לכפר עליו, את שהוא גומר בו כל הכפרה, חבירו משתלח. את שאינו גומר בו כל הכפרה, אין חבירו משתלח. על דעתיה דרבי זעירה רבי זעירא° שלשתן משתלחין. על דעתיה דרבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° אינו משתלח אלא אחרון בלבד. תנן, שאין חטאת ציבור מתה °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר תמות. לרבי יוחנן רבי יוחנן° הכוונה לשני שבזוג שני: וקשיא על ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה? אמר רבי אבון רבי אבין°

-----------------------------------דף לג עריכה

ירושלמי מאיר יומא לג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף לג עמוד א] ולא אשכחנן כן על ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס? ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אמר אשם שמתו בעליה ותמורת אשם ימותו. והרי תמורת אשם מפרישה משעה ראשונה למיתה. אמר רבי מנא רבי מנא° הן דאת מקשי לה על ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, קשיתה על דמתניתא. דתנינן תמן, וולד חטאת וחטאת שנתכפרו בעליה באחר וחטאת שמתו בעליה וחטאת שעברה שנתה ותמורת חטאת ו_ט ימותו, ויש אדם מימר למיתה משעה ראשונה?

ירושלמי יומא, פרק ו, הלכה ב עריכה

מתני’: ו_י בא לו אצל שעיר המשתלח וסמך שתי ידיו עליו ונתוודה וכך היה אומר. אנא השם עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל. אנא השם כפר נא וגומר:

גמ’: תני בר קפרא בר קפרא° עוו פשעו חטאו. ולא היה מזכיר ישראל, שלא להזכיר גניין של ישראל. נאמר יעמד חי, מלמד שהוא עתיד למות. עד מתי הוא צריך להיות חי? עד אחר מתן דמים של שני דכתיב וכלה מכפר את הקודש דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר עד שעת הוידוי. על דעתיה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אין הוידוי מעכב. על דעתיה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי הוידוי מעכב. מה נפק מן ביניהון? שלחו בלא וידוי. על דעתיה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אין צריך להביא שעיר אחר, על דעתיה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי צריך להביא שעיר אחר. אף בפר כן. שחטו בלא וידוי. על דעתיה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אינו צריך להביא פר אחר, על דעתיה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי צריך להביא פר אחר. נתוודה ושחטו ונשפך הדם, הרי אמרנו צריך להביא פר אחר. צריך להתוודות עליו פעם שנייה או כבר יצא בוידוייו של ראשון? אף בשעיר המשתלח כן? אם מת שעיר המשתלח אחר שנעשו כל עבודות שבפנים וכבר אין צורך בשעיר לה’ האם צריך להגריל עליו פעם שנייה, או כבר יצא בהגרילו של ראשון ויכול לקחת אחד בלי הגרלה?

ירושלמי יומא, פרק ו, הלכה ג עריכה

מתני’: ו_יא מסרו למי שהוא מוליכו. הכל כשירין להוליכו אלא שעשו כהנים גדולים קבע ולא היו מניחין ישראל להוליכו. אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, מעשה והוליכו ערשלא מציפורין וישראל היה:

גמ’: נאמר (ויקרא אחרי מות טז כא) ושלח ביד איש עתי המדברה. איש, להכשיר את הזר. עתי, שיהא עתיד. עתי, שיהא מזומן. עתי, ו_יב אף בשבת. עתי, ו_יג אף בטומאה. לא הוא עתיד הוא מזומן? אלא שלא ישלחנו ביד שנים אפילו שניהם מזומנים. שילחו ביד שנים, מהו שיטמא השני בגדים? נישמעינה מן הדא, והמשלח לא המשלח את המשתלח. הכוונה למתלווה הדא אמרה שילחו ביד שנים אינו מטמא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף לג עמוד ב] בגדים רק המחזיק את השעיר. ברח, דרך הליכה מטמא בגדים. דרך חזירה אינו מטמא בגדים. שאלו את °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, חלה השליח מה יעשו? אמר להן, כך תהו בשלום. ואם חלה שעיר המשתלח? אמר להן יכול הוא לטעון אתכם ולי. דחייו ולא מת? אמר להן כך יהו אויבי השמים. לא שהיה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מפליגן, אלא שלא היה אומר להן דברים שלא שמען מימיו. וחכמים אומרים ו_יד חלה השליח, משלחו ביד אחר. חלה המשתלח, מרכיבו על החמור. ו_טו דחייו ולא מת, יורד אחריו וממיתו. כל ימים שהיה °שמעון הצדיק שמעון הצדיק קיים, לא היה מגיע למחצית ההר עד שנעשה איברין איברין. משמת °שמעון הצדיק שמעון הצדיק, היה בורח למדבר, והסרקין ערבים אוכלין אותו. כל ימים שהיה °שמעון הצדיק שמעון הצדיק קיים היה גורל של שם עולה בימין, משמת °שמעון הצדיק שמעון הצדיק פעמים בימין פעמים בשמאל. כל ימים שהיה °שמעון הצדיק שמעון הצדיק קיים היה נר מערבי דולק, משמת °שמעון הצדיק שמעון הצדיק פעמים כבה פעמים דלק. כל ימים שהיה °שמעון הצדיק שמעון הצדיק קיים היה לשון של זהורית מלבין, משמת °שמעון הצדיק שמעון הצדיק פעמים מלבין פעמים מאדים. כל ימים שהיה °שמעון הצדיק שמעון הצדיק קיים היה אור המערכה מתגבר ועולה, ומשהיו נותנין שני גזירי עצים בשחרית לא היו נותנין כל היום. משמת °שמעון הצדיק שמעון הצדיק תשש כוחה של מערכה, ולא היו נמנעין להיות נותנין עצים כל היום. כל ימים שהיה °שמעון הצדיק שמעון הצדיק קיים היתה ברכה משולחת בשתי הלחם ובלחם הפנים, והיה נופל לכל אחד ואחד עד כזית. ויש מהן שהיו אוכלים ושביעין, ויש מהן שהיו אוכלין ומותירין. משמת °שמעון הצדיק שמעון הצדיק ניטלה ברכה משתי הלחם ומלחם הפנים, והיה נופל לכל אחד ואחד מהן עד כאפון הצנועים היה מושכין את ידיהן והגרגרנים היו פושטין את ידיהן. מעשה בכהן אחד בציפורין שנטל חלקו וחלק חבירו, והוא היה נקרא בן האפון עד היום. הוא שדוד אמר (תהלים ע"א, ד') אלהי פלטיני מיד רשע מכף מעוול וחומץ. תני ארבעים שנה עד שלא חרב בית המקדש היה נר מערבי כבה, ולשון של זהורית מאדים, וגורל של שם עולה בשמאל, והיו נועלין דלתות ההיכל מבערב, ומשכימין ומוצאין אותן פתוחין כמו רוח רפאים. אמר לו °רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי היכל למה אתה מבהלינו, יודעין אנו שסופך ליחרב שנאמר (זכריה י"א, א') פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך. ארבעים שנה שימש °שמעון הצדיק שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה, ובשנה האחרונה אמר להן בשנה זו אני מת. אמרו לו למי נמנה אחריך? אמר להן הרי נחוניון בני לפניכם. הלכו ומינו את נחוניון, וקינא בו שמעון אחיו, והלך והלבישו אונקלה בגד מעור וחגרו צלצל שהם בגדי נשים. אמר להן ראו מה נדר לאהובתו. אמר לו לכשאשמש בכהונה גדולה אלבש אנקלה שליך ואחגור בצלצל שליך. ביקשו לבדק את הדברים ולא מצאו אותו שברח מהבושה. אמרו משם ברח להר המלך, משם ברח לאלכסנדריאה ועמד ובנה שם מזבח, וקרא עליו את הפסוק הזה (ישעיהו י"ט, י"ט) ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים. והרי הדברים קל וחומר, ומה אם זה שברח מן השררה שעד אותה עת לא רצה לשמש וזו היתה חניכתו ראו היאך נחזר עליה בסוף. מי שהוא נכנס ויוצא על אחת כמה וכמה. תני זו דברי °רבי מאיר רבי מאיר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר לא כי אלא נחונין סרב ומינו את שמעון, וקינה בו נחונין אחיו והלך והלבישו אנקלי וחגרו צלצל. אמר לו ראו מה נדר לאהובתו, אמר לו לכשאשמש בכהונה גדולה אלבש אנקלה שליך ואחגור בצלצל שליך. ביקשו לבדק את הדברים ולא מצאו אותו שברח מהבושה. אמרו משם ברח להר המלך, משם ברח לאלכסנדריאה ועמד ובנה שם מזבח, וקרא עליו את הפסוק הזה (ישעיהו י"ט, י"ט) ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים. הרי הדברים קל וחומר. ומה אם זה שברח מן השררה שהרי חוניו לא רצה להתמנות ראו היאך נחזר עליה בסוף. מי שהוא נכנס ויוצא על אחת כמה וכמה

-----------------------------------דף לד עריכה

ירושלמי מאיר יומא לד


ירושלמי יומא, פרק ו, הלכה ד עריכה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף לד עמוד א] מתני’: ו_טז וכבש עושין לו מפני הבבליים שהיו מתלשין בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא. יוקרי ירושלם היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה. י' סוכות עשו, מירושלם עד צוק תשעים ריס. שבעה ומחצה לכל מיל, ו_יז על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים, ומלוין אותו מסוכה לסוכה חוץ מן האחרון שבהן, שאינו מגיע עצמו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו:

גמ’: תנן, וכבש עושין לו מפני הבבליים שהיו מתלשין בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא. אית תניי תני כבש לגופו, שעטפו אותו בבגד שלא יתלשו לו שערות, אית תניי תני כבש ממש. אמר רבי חייה בר יוסף רבי חייה בר יוסף°, אלכסנדריין היו. שהיו תולשין בשערו ואומרים, עד מתי אתם מתעכבים ותולין את הקלקלה משהים את העברות בנו: תנן, יקירי ירושלם היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה, י' סוכות עשו: תני, עשר סוכות בתוך שנים עשר מיל דברי °רבי מאיר רבי מאיר . °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר תשע סוכות בתוך עשרה מיל, ושני מיל אחרונים מסוכה לצוק. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר חמש, וכולן על ידי עירוב. וכן אמר לי °רבי אליעזר בן רבי יוסי רבי אליעזר בן רבי יוסי בני, יכול אני לעשותן שתים על ידי עירוב שמירושלים ילכו שני מיל, ומהסוכה הראשונה חלק יעשו עירוב לכיוון ירושלים ויצאו לקראתו שני מיל, וחצי יעשו עירוב לכיוון הצוק וילכו שני מיל וכן מהסוכה השניה. על כל סוכה וסוכה אומר לו הרי מזון והרי מים לייפות את כוחו, למה שאין יצר הרע תאב אלא דבר שהוא אסור לו, וברגע שאומרים לו שמותר כבר אינו תאב. כהדא, רבי מנא רבי מנא° סלק למבקרה  הלך לבקר לרבי חגיי רבי חגי (אמורא)° ביום כיפור דהוה תשיש. אמר לו צחינא  אני צמא, אמר ליה שתה. שבקיה ונחת ליה  עזב אותו והלך, בתר שעה סלק לגביה אמר ליה מה עבדת ההיא צחיותך  אחרי שעה הלך אליו אמר מה עשיתה עם הצמא שלך? אמר לו כד שרית לי אזלת לה  כשהתרתה לי לשתות היא הלכה לה. רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° הוה משתעי הדין עובדא  סיפר מעשה זה, חד בר נש הוה מהלך בשוקא ביום הכיפורים וברתיה  וביתו עימיה, אמרה ליה ברתיה אבא צחייא אנא  אני צמאה. אמר לה אורכין ציבחר  תמתיני מעט, אמרה לו אבא צחייא אנא  אני צמאה. אמר לה אורכין ציבחר  תמתיני מעט, ומתת. רבי אחא רב אחא° כד מפני  כשסיים מוספא של כיפור הוה אמר קומיהון אחינן, מאן דאית ליה מייניק ייזיל בגיניה  מי שיש לו תינוק שילך בשבילו להאכיל אותו

ירושלמי יומא, פרק ו, הלכה ה עריכה

מתני’: ו_יח ומה היה עושה חלק לשון של זהורית חציו קשר בסלע וחציו קשר בין קרניו ודוחפו לאחוריו, מתגלגל ויורד, לא היה מגיע למחצית ההר עד שהוא נעשה איברים איברים, בא וישב לו תחת הסוכה האחרונה עד שתחשך. ו_יט מאימתי מטמא בגדים? משיצא חומת ירושלם. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר משעת דחייתו לצוק

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף לד עמוד ב]

גמ’: בראשונה היו קושרין אותו כל אחד בחלונותיהן ויש מהן שהיה מלבין ויש מהן שהיה מאדים והיו מתביישין אלו מאלו. חזרו וקשרו אותו בפתחו של היכל ויש שנים שהיה מלבין ושנים שהיה מאדים. חזרו וקשרו אותו בסלע. כתיב (ישעיהו א', י"ח) לכו נא ונוכחה יאמר ה’ אם יהיו חטאכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו. תני °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר (ישעיהו א', י"ח) אם יהיו חטאיכם כשנים שבין שמים וארץ שהם מהלך חמש מאות שנים, כשלג ילבינו, יותר מכאן כצמר יהיו. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר אם יהיו חטאיכם כשנים כשני אבות הראשונים חמש מאות שנים [דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים], כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע כצמר יהיו. אמר רבי יודא בר פזי רבי יהודה בן פזי° אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו בראשונה בבית ראשון, אם יאדימו כתולע כצמר יהיו בבית שני. ורבנן אמרין בזמן שעוונותיו של אדם כפי שניו שהחטא מתאים לגילו כגון צעיר מנאף וזקן רודף כבוד ומשתכר כשלג ילבינו אם הם לא כשניו כצמר יהיו

ירושלמי יומא, פרק ו, הלכה ו עריכה

מתני’: ו_כ בא לו אצל הפר ואצל השעיר הנשרפין, קרען והוציא את אימוריהן נתנם במגס והקטירן על גבי המזבח, קלען במקלות והוציאן לבית השריפה. ו_כא מאימתי מטמאין בגדים? משיצאו חומת העזרה, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר משיצת האור ברובן:

גמ’: תנן, בא לו אצל הפר ואצל השעיר הנשרפין. אנן תנינן שמיד אחרי שילוח השעיר בא לו אצל הפר ואצל שעיר הנשרפין. אית תניי תני, שקדם בא לו כהן גדול לקרות. אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° קרא מסייע למתניתן דכתיב (ויקרא אחרי מות טז כו) והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו, מה כתיב בתריה? ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת. אמר רבי מנא רבי מנא°. אפילו כאהן דתני תנייא ברייא  כמו הגרסה ששנה התנה שמחוץ למשנה שאמר שקדם קרא את הפרשה אתיא היא. שאף הוא סובר שקדם שורפים את הפר ושעיר ורק אחר כך קראים, דאף שעדין לא הלך לקרא אמרו שהלך. כאנש דסלק מטבריא לציפורין, עד דהוא בטיבריא אמרין בציפורין הוא. יתיב רבי זריקן רבי זריקא° ואמר, רבי זעירה רבי זעירא° שאל, ו_כב פרים הנשרפים ושעירין הנשרפין שניטמאו, מהו שישרפו

-----------------------------------דף לה עריכה

ירושלמי מאיר יומא לה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף לה עמוד א] כמצותן חוץ לשלוש מחנות? מה צריכה ליה  במה הוא הסתפק בשניטמאו לפני זריקה. אבל אם ניטמו אחר זריקה, קורא אני עליו אלה תעשו לה’ במועדכם, במועדו, אף בשבת, במועדו אף בטומאה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. פר עדה שלא כתב בו במועדו, לית שמע מינה כלום  אין עליו ראיה והשאלה קימת אף אחר זריקה. אמר רבי מנא רבי מנא° לא מיתמנע לא חולק רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° רבי ששאלת רבי זעירא רבי זעירא° קיימת גם בפר משיח וגם בפר עדה שהרי בשניהם לא נאמר במועדו אף שהקשה רק על פר עדה. ואמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא°, רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שאל, ו_כג פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שיצא חציו שבתוכו רוב איבר, ומיעוט האיבר שבפנים משלים לרוב מהו? האם מיעוט האיבר הולך אחר רובו וכאילו כל האיבר יצא והוי כיצא רוב הפר או לא? מילתיה אמרה  מדבריו אפשר להבין שהוא סובר ברובו הדבר תלוי. פשיטא הדא מילתא שאם יצא רובו חציו ועוד מיעוט איבר ורוב האבר המשלים לרוב לא יצא, שהוא טמא. לא צורכא אלא  בזה יש מקום להסתפק בשלא יצאה שלם אלא דיצא אבר אבר ואחר כן יצא מיעוט אבר המשלים לרוב. אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שאל, פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין ו_כד שיצאו וחזרו מהו? פשיטה דרך חזירה אינו מטמא בגדים. שאינו מטמא אלא בשעת הוצאה. לא צורכא אלא, מכיון שהתחילו לצאת פעם שניה אחר שחזר , מהו שיטמאו בגדים? האם אינו מטמא אלא ביציאה ראשונה או בכל הוצאה התיב רבי אבא רבי אבא°. והא תנינן ו_כה היו סובלין אותן במוטות, יצאו הראשונים חוץ לחומת עזרה והאחרונים לא יצאו. הראשונים מטמין בגדים האחרונים אינן מטמין בגדים אף שכל גוף הפר כבר יצא עד שיצאו. יצאו, אלו ואלו מטמין בגדים. משמע שלא תלוי האם הפר יצא או לא, אלא האם האנשים שמוציאים את הפר יצאו. אם כך אף כאן האחרונים שמוציאים את הפר בפעם השניה נטמאים אף שהפר כבר יצא. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה רבי יודן אבוי דרבי מתניה° שנייא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף לה עמוד ב] היא הסיבה שאם האחרונים לא יצאו אינן מטמין בגדים, דכתיב והוציא. עד שיוציא רשות כל המוציא. וכאן כל המוציאים בפעם הראשונה כבר יצאו וההוצאה הסתימה. והשאלה האם ההוצאה השניה נחשבת הוצאה שמטמאה או לא? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שאל, פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שיצאו קדם זמנם, ו_כו מהו שיפסלו משם יוצא? מה צריכה ליה  במה הוא הסתפק? כרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, ברם כרבי יוחנן רבי יוחנן° פשיטא ליה. דאיתפלגון, השוחט ו_כז תודה בפנים ולחמה חוץ לחומה לא קדש הלחם, רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר חוץ לחומת ירושלים שהרי סופו לצאת ולהאכל בירושלים, רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר חוץ לחומת העזרה וכיוון שיצא קדם זמנו נפסל, רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° כדעתיה, דאמר רבי אמי רבי אמי° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, בשר שלמים שיצא ואחר כך נכנס, ונזרק עליו מן הדם, כבר נפסל משם יוצא, אף שעתיד לצאת ולהיאכל בירושלים. ואף בלחמי תודה כן, שאם יצאו קדם זמנם פסולים. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° ואפילו כרבי יוחנן רבי יוחנן° שאמר גבי לחמי תודה שרק אם יצא חוץ לירושלים ניפסל, אבל יצא חוץ לעזרה כיוון שסופו לצאת לא נפסל, צריכה ליה  יש מקום להסתפק לשיטתו גבי פרים הנשרפים. כי ירושלים אף על פי שאינה מחיצה לקדשי קדשים, מחיצה היא לקדשים קלים. חוץ לחומת ירושלים אינה מחיצה לא לקדשי קדשים ולא לקדשים קלים, ואולי בזה מודה רבי יוחנן רבי יוחנן°. אמר רבי מנא רבי מנא° ואינה מחיצה להן לפרים הנשרפים? שהרי חוץ לירושלים זה מקום עבודתן זה מחיצתן של הנשרפים, כמו שירושלים זה מקום אכילת התודה. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שאל, ו_כח פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין, מהו שיטמאו אוכלים ומשקים כמו אוכל שהוכשר וניטמא קדם שיצאו בלא הכשר ובלא טומאה, מפני שסופן לטמות טומאה חמורה שהרי סופן לטמא את המוציא אותם לטמא בגדים? התיב שמואל שמואל (אמורא)° קפודקיא מעתה יטמאו את אימוריהן? אלא בשפירשו האימורים קדם זריקת הדם, שרק אז הם ראוים לטמא אם יצאו. ואפילו תימר בשלא פירשו קדם זריקת הדם, כיוון שהוצאת האימורים היא הגורמת לטומאה, ואם יצאו קדם הסרת האימורים אין הם מטמאים ביציאתם, אין האימורים חזרים ונטמאים בשעת הוצאתם מהפרים. כהדא דתני, אין מי חטאת מטמין דבר לחזור וליטמות ממנו. שאף שהנושא מי חטאת נטמא, אין הוא חוזר ומטמא אותם. התיב רבי ירמיה רבי ירמיה° הרי נבלת עוף הטהור, הרי הוא מטמא טומאת אוכלין ו_כט בלא הכשר בלא טומאה מפני

-----------------------------------דף לו עריכה

ירושלמי מאיר יומא לו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף לו עמוד א] שסופן ליטמות טומאה חמורה בבית הבליעה, מכאן נלמד שגם פרים הנשרפים מטמאים. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° נבלת עוף הטהור אין לה מחיצה איזור שרק בו היא מטמאה אלו יש להן מחיצה חוץ לחומה אבל שלא במחיצתן אינן מטמאים. אמר רבי מנא רבי מנא°, גם נבלת העוף הטהור יש לה מחיצה, בית הבליעה של אדם הוא מחיצתה שהרי אינה מטמאה אלא בבית הבליעה של אדם, ואף על פי כן גזרו טומאת אוכלים. אם כך גם בפרים נגזור שיטמאו אוכלין ומשקים אף שלא במחיצתן. וראיה שהאדם הוא מחיצתה של נבלת עוף טהור דהא, אילו הביא כלב והלבישו בגדים והאכילו נבלת עוף הטהור שמא מטמא בגדים בבית הבליעה? אמר רבי אלעזר דרומיא רבי אלעזר דרומיא°. נבלת העוף הטהור מחיצתה בכל מקום אם אדם יכניסם לבית הבליעה. אלו מחיצתן חוץ לירושלים. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° פרים הנשרפין ושעירין הנשרפין ששחטן לזרוק את דמן למחר, פיגל. ו_ל להקטיר אימורין למחר פיגל. ו_לא לשרוף את בשרו למחר לא פיגל, שלא חישב לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח. רבי שמיי רבי שמיי° בעי, אבדו האימורין מהו לזרוק את הדם על הבשר? ולא שמיע דאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שלא חישב לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח אם כך הבשר כאילו אינו ואין זורקים את הדם תנא רבי זכיי רבי זכיי°, זר ששרף מטמא בגדים ששרפה כשרה בזר. לא צורכה דא אלא מהו שיהו כשירים בלילה? קל וחומר. מה אם הקטר אימורים שאינן כשירים בזר, ו_לב כשירים בלילה. אלו ו_לג שהן כשירין בזר אינו דין שיהו כשירין בלילה. כתיב (ויקרא אחרי מות טז כח) והשורף אותם יכבס בגדיו. השורף ו_לד ולא המצית את האור, ולא המסדר את המערכה. אי זהו השורף? זהו המסייע בשעת שריפה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, הדא אמרה מסייע בשעת שריפה מטמא בגדים. אמר רבי אמי רבי אמי° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, המהפך בכזית מטמא בגדים. לא צורכה אלא  לא בזה אלא בזה יש מקום להסתפק היה עומד בפנים ובידו קורה ומהפך בכזית מהו? נישמעינה מן הדא. והוציא אל מחוץ למחנה ושרף אותו באש, מה המוציא אינו נטמא עד שיצא גופו לחוץ, אף השורף עד שישרוף והוא בחוץ. לא תפשוט דהא תמן גבי פרה אדומה אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° (במדבר חקת יט ח) והשורף אותה יכבס בגדיו וטמא עד הערב, לרבות השורף אפילו מרחוק אולי אוף הכא כן?

ירושלמי יומא, פרק ו, הלכה ז עריכה

מתני’: אמרו לו לכהן גדול הגיע שעיר למדבר. ו_לה ומניין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר? דירכאות אבן גבוה לעמוד עליה היו עושין ומניפין בסודרין ויודעין שהגיע שעיר למדבר. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, והלא סימן גדול היה להן. ג' מילין מירושלם ועד בית חורון (בבלי בית חידודו) ששם תחילת המדבר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף לו עמוד ב] הולכין מיל ללוות את המשלח וחוזרין מיל ושוהין כדי מיל ויודעים שהגיע שעיר למדבר. °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אומר והלא סימן אחר היה להם לשון של זהורית היה קשור על פתחו של היכל, וכשהגיע שעיר למדבר היה הלשון מלבין שנא' (ישעיהו א', י"ח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:

גמ’: תנן, ומניין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר? דירכאות אבן גבוה לעמוד עליה היו עושין ומניפין בסודרין ויודעין שהגיע שעיר למדבר . מהו דירכיות קבל אבן גבוה לעמוד עליה:

הדרן עלך פרק שני שעירי

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_יומא/פרק_שישי&oldid=2805685"