ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת יומא/פרק רביעי
פרק רביעי – טרף בקלפי עריכה
ירושלמי יומא, פרק ד, הלכה א עריכה
מתני’: ד_א טרף בקלפי והעלה שני גורלות אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו לעזאזל. הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה את ימינך. ואם בשמאלו עלה ראש בית אב אומר לו אישי כהן גדול הגבה את שמאלך. נתנם על שני שעירים ד_ב ואומר לה' חטאת. °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אומר, לא היה צריך לומר חטאת אלא לה', והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
גמ’: לא סוף דבר קלפי מיוחדת לכך אלא אפילו קלתות סל ולמה אמרו קלפי? כדי לעשות פומבי לדבר. ויביא שני חוטין אחד שחור ואחד לבן ויקשור עליהם ויאמר זה לשם וזה לעזאזל? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז ח) גורל אחד לה', שיהא ניכר שהוא לה' וגורל אחד לעזאזל שיהא ניכר שהוא של עזאזל וחוטים לא ניכר, לפי שמשתמשים בהם תדיר . ויביא שני צרורות א' שחור וא' לבן ויתן עליהם ויאמר זה לשם וזה לעזאזל? תלמוד לומר גורל א' לה' שיהא ניכר לכל מי שרואה אותו שהוא לה' וגורל אחד לעזאזל שיהא ניכר שהוא לעזאזל לכן צריך שיהיה כתוב עליהם. ויכתוב עליהם בדיו ויאמר זה לה' וזה לעזאזל? תלמוד לומר גורל א' לה' שיהא מוכיח על עצמו שהוא לה' לעולם שלא יכול להימחק, וגורל אחד לעזאזל שיהא מוכיח על עצמו שהוא לעזאזל לעולם, הדא אמרה חקוקים היו שלא ימחקו, ותני כן. בשתי קלפיות נתחלקה ארץ ישראל. א' שהגורלות נתונין בתוכה שמות חלקי ארץ ישראל, ואחת ששמות השבטים בתוכה. ושני פירחי כהונה עומדים, מה שזה מעלה וזה מעלה זכה. בשלשה דברים נתחלקה ארץ ישראל. בגורלות באורים ותומים ובכספים. הדא הוא דכתיב (יהושע י"ח, י') וישלך להם יהושע גורל לפני ה' במצפה. גורל אלו הגורלות, לפני ה' אלו אורים ותומים (במדבר פנחס כו נו) בין רב למעט אלו הכספים שמי שקיבל נחלה טובה יותר כגון שהיתה קרובה לירושלים שילם לאחרים אמר רבי אבין רבי אבין° אילמלא שנתן הקדוש ברוך הוא חן כל מקום בעיני יושביו, לא היתה ארץ ישראל מתחלקת לעולם. ותני כן ג' חינין הן. חן אשה בעיני בעלה, חן מקום בעיני יושביו, חן מקח בעיני לוקחיו, רבי אבא בריה דרבי פפי רבי אבא בריה דרבי פפי° ורבי יהושע דסיכנין רבי יהושע דסיכנין° אמרו בשם לוי, אף לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא עושה כן. הדא הוא דכתיב (יחזקאל ל"ו, כ"ו) ונתתי לכם לב חדש וגו' ונתתי לכם לב בשר וגומר, שהוא בושר מואס בחלקו של חבירו. הרמת הגורל מעכבת ולא הנחתו. נגע בהן בחר אחד הגורלות ולא העלהו וכשהן למטה בקלפי חזרו ונתערבו
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות •
^[דף כ עמוד ב]
אין השעירים כמצותן שעליה מעכבת. ואם משהעלה אותן נתערבו, השעירים כמצותן שאין הנחה מעכבת. אמר , אם של שם עלה בימיני יקדש זה שעל ימיני, קדש. אמר אם של שם עלה בשמאלי יקדש זה שעל שמאלי, קדש. ואפילו אם אמר אם של שם יעלה בימיני יקדש זה שעל שמאלי, קדש. אם של שם יעלה בשמאלי יקדש זה שעל ימיני, קדש. שעל כל פנים הגריל. אבל אם אמר בין של שם עלה בימיני בין של שם עלה בשמאלי לא יקדש אלא זה שעל ימיני, או לא יקדש אלא זה שעל שמאלי, לא קדש. מפני מה? לפי שקובען בפה ולא בגורל. אמרה התורה גורלות, ד_ג גורלות של כל דבר. יכול אחר הגרלה יתן יניח את שני הגורלות על זה ואת שני הגורלות על זה? תלמוד לומר גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. יכול יתן של שם ושל עזאזל על זה, ושל שם ושל עזאזל על זה? תלמוד לומר גורל. ולא דא קדמייתא זו אותה שאלה כמו קדם? כיני, יכול משהוא נותן של שם על של שם, ושל עזאזל על של עזאזל, יחזור ויחליף? תלמוד לומר גורל א' לה'. אין כאן לשם אלא א'. וגורל א' לעזאזל אין כאן לעזאזל אלא אחד. ד_דציץ היה כתוב עליו קדש לה'. קודש מלמטן ושם מלמעלן, כמלך שהוא יושב על קתדרון שלו. ודכוותה גורל אחד מלמטן ושם מלמעלן. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי רבי אלעזר ברבי יוסי° . אני ראיתיו ברומי ולא היה כתוב עליו אלא שיטה אחת קודש לה'. כתיב ונתן אהרן על שני השעירים גורלות. אם נתן זר כשר ואם העלה זר פסול. ולאו קל וחומר? מה אם נתינה שכתוב בה בני אהרן, אם נתן זר כשר. העלייה שאין כתוב בה בני אהרן לא כל שכן? לא צורכה דלא למרות הקל וחומר הדין כפי שאמרנו שכן. נתינה שאינה מעכבת, אם נתן זר כשר. העלייה שהיא מעכבת, אם ד_ה העלה זר פסול.
[ע"א]
1 ד_א מיי' פ"ג מהל' עבודת יוה"כ הלכה ג':
2 ד_ב מיי' פ"ב מהל' עבודת יוה"כ הלכה ו':
[ע"ב]
3 ד_ג מיי' פ"ג מהל' עבודת יוה"כ הלכה א':
4 ד_ד מיי' פ"ט מהל' כלי המקדש הלכה א':
5 ד_ה מיי' פ"ג מהל' עבודת יוה"כ הלכה ג':
-----------------------------------דף כא עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות •
^[דף כא עמוד א]
ואמר רבי יצחק בר חקולא רבי יצחק בר חקולא° בשם רבי ינאי רבי ינאי°, העלייה מתוך קלפי מעכבת ואין נתינה מעכבת. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר קובען אפילו בפה שגם עליה לא מעכבת. סברין מימר לרבי יוחנן רבי יוחנן° אפילו אחד היום ואחד למחר. על דעתיה דרבי ינאי רבי ינאי° ניחא. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° דהוא אמר אפילו בפה אפילו אחד היום ואחד למחר, לאי זה דבר נאמר גורלות? למצוה. מתניתא פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן° דתני, הגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו חטאת. פתר לה במצליח בגורל. שאחר שעשה גורל ויצא לו אחד לה’ ואחד לעזאזל, אינו יכול להחליף. מתניתא פליגא על רבי ינאי רבי ינאי° דתני, לא הגריל ולא נתוודה כשר אלא שחיסר מצוה אחת. כתיב, מיום השמיני ירצה קרבן לה'. כל שהוא לה’ ד_ו לרבות שעיר המשתלח שיהא פסול משום מחוסר זמן. ואיתא כיי דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° קובען אפילו בפה. אבל אם הגורל מעכב פשיטא שאינו יכול להביא אחד פחות מבן שמונה ימים שמא יעלה הוא בגורל לה’. סברין מימר אפילו אחד היום ואחד למחר שלוקח שני שעירים יכול היום לאמר על אחד זה לה’ ולמחרת יכול לאמר על השני זה לעזאזל. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° דו אמר שאין הגורל מעכב ויכול להגדיר אחד לה’ ואחד לעזאזל בפה אפילו אחד היום ואחד למחר ניחא שלכן צריך פסוק לאסור. על דעתיה דרבי ינאי רבי ינאי° שחובה להגריל ולקרא שם מיד, לאי זה דבר נאמר שגם השעיר לעזאזל צריך להיות ראוי לקרבן שזה פשיטא שהרי וחש לומר שמא יעלה לשם? פתר לה ברוצה שמתנה להגריל פעם אחר פעם עד שיעלה עליו הגורל לעזאזל את זה באה התורה לאסור. ד_ז שני שעירי יום הכיפורים ששחטן בחוץ קדם שהגריל, אית תניי תני חייב ואית תניי תני פטור. אמר רב חסדא רב חסדא°. מאן דאמר חייב, בשלא קרב השעיר הנעשה בחוץ שהוא מוסף היום, דאז כל אחד מהם ראוי לשעיר הנעשה בחוץ, שקרבנות ציבור נקבעים רק בשחיטה. מאן דאמר פטור בשקרב
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות •
^[דף כא עמוד ב]
השעיר הנעשה בחוץ, שאז אחד מהם מיועד לעזאזל ולכן פטור. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, רב חסדא רב חסדא° בעי מדמתה רצה לדמות את זה לפסח. כמו שפסח בשאר ימות השנה אם שחטו בחוץ עובר עליו שכן ראוי שלא לשמו בפנים, הוא הדין לשעירים הואיל וראוי להקריבו למוסף היום ולכן חייב. ולא דמיא, דאמר רבי מנא בר תנחום רבי מנא בר תנחום°, רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ורבי יוחנן רבי יוחנן° תריהון אמרין, פסח שעיבר זמנו מאיליו היה משתנה להיות שלמים ולא צריך עקירה. ברם הכא בשחיטה אם ישחט אותו לשם מוסף הוא משתנה. וכל עוד שלא עקר, אחד מהם מיועד לעזאזל ואי אפשר לחייב. מאי כדון? מאן דאמר חייב סברין מימר הגרלה מעכבת, וכל עוד לא הגריל על שניהם שם קרבן ואין כאן לעזאזל. מאן דאמר פטור סברין מימר אין הגרלה מעכבת, וכבר כשבחר שני שעירים אחד מיועד לעזאזל. כלום יש כאן לשם אלא אחד ולמה חייב אם שחט רק אחד? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה°, אפילו שחט שניהם פטור. שלפני הגורל, או זה או זה לעזאזל. משהגריל חייב על של שם ד_ח ופטור על של עזאזל. אמר רבי אבא רבי אבא°, והוא שנתן מתנת הפר בין הבדים קדם לשחיטת השעיר בחוץ. אבל אם לא נתן מתנת הפר פטור. ד_ט שמתן דמו של פר מעכבת שחיטתו של שעיר . רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעא קומי רבי זעירה רבי זעירא°, שחט את הפר בחוץ עד שלא יגריל, מהו שיהא חייב? אמר לו נישמעינה מן הדא דתניא, פר מעכב את השעיר מתן דם בין הבדים חייב להיות קדם לשחיטת שעיר ואין השעיר מעכב את הפר. הדא אמרה שחט את הפר בחוץ עד שלא הגריל חייב. דאין תימר פטור, ניתני והשעיר מעכב את הפר. אמר רבי שמואל בר אבדימי רבי שמואל בר אבדימי°. הדא דאת אמר אין השעיר מעכב את הפר, במתנות הבדים. אבל במתנות הפרוכת, שעיר מעכב את הפר. היך עבידא? שאינו יכול ליתן מדם הפר על הפרוכת עד שיתן מדם השעיר על בין הבדים:
[ע"א]
6 ד_ו מיי' פ"ה מהל' עבודת יוה"כ הלכה י"ז:
7 ד_ז מיי' פי"ח מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"א:
[ע"ב]
8 ד_ח מיי' פי"ט מהל' מעשה הקרבנות הלכה ז':
9 ד_ט מיי' פ"ה מהל' עבודת יוה"כ הלכה ב':
-----------------------------------דף כב עריכה
ירושלמי יומא, פרק ד, הלכה ב עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות •
^[דף כב עמוד א]
מתני’: ד_י קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח העמידו כנגד בית שילוחו ולנשחט כנגד בית שחיטתו. בא לו אצל פרו שנייה, וסמך שתי ידיו עליו ונתודה, וכך היה אומר. אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך. אנא השם כפר נא לעונות וגו':
גמ’: אמר רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° בשם רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° ג' לשונות הן. ד_יא של שעיר בסלע, ד_יב ושל מצורע בשקל, ד_יג ושל פרה בב' סלעים. אמר רבי אבא בר זבדא רבי אבא בר זבדא° בשם °רבי שמעון בן חלפתא רבי שמעון בן חלפתא, של פרה בב' סלעים ומחצה, אית דמפקין לישנא בי' זוזין שזה ב' סלעים ומחצה בלשון אחרת שכל סלע ארבע זוז
ירושלמי יומא, פרק ד, הלכה ג עריכה
תני': ד_יד שחטו וקיבל במזרק את דמו נתנו למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרש. ד_טו נטל את המחתה ועלה לראש המזבח ופנה גחלים אילך ואילך וחתה מן המעוכלות הפנימיות וירד והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה:
גמ’: תנן, נתנו למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל. כיני מתניתא כך כוונת המשנה על הרובד הרביעי שבעזרה ולא בהיכל. תני, שחט את הפר בחוץ חייב משום שחוטי חוץ חפן זר בפנים פטור שאין זו מן העבודות שזר חייב עליהן, חתה והקטיר ונשפך הדם, יביא פר אחר ונכנס בדמו. אם עד שלא הקטיר נשפך הדם, חתייה פסולה היא והוא צריך לחות כתחילה. ספק עד שלא הקטיר נשפך הדם וספק משהקטיר נשפך הדם, להביא פר אחר ולהיכנס בדמו אין את יכול. שאני אומר עד שלא הקטיר נשפך הדם והיא חתייה פסולה והוא צריך לחתות כתחילה. לחתות כתחילה אין את יכול, שאני אומר משהקטיר נשפך הדם והיא חתייה כשירה והוא עובר משם הכנסה יתירה, ובטלו העבודות. אשכחת אמר נמצאתה אומר שבמקרה כזה בטלו עבודות של אותו היום.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות •
^[דף כב עמוד ב]
ד_טז שחט ומת, אחר מהו שיכנס בדמו? רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר כתיב (ויקרא אחרי מות טז ג) ? בזאת יבא אהרון אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעלה. בפר אבל לא בדם פר וצריך פר חדש. רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° ורבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° תריהון אמרין אפילו בדם. מילתיה דרבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר אפילו בדם. רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, ורבי אבא רבי אבא° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° אפילו בדם. רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° שאל, חפן ומת ד_יז מהו שיכנס בחפניו? מה צריכא ליה במה הוא הסתפק בפירוש המילה חפניו, דכתיב (ויקרא אחרי מות טז יב) ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה’ ומלא חפניו קטרת סמים דקה והביא מבית לפרכת? והסתפק האם צריך דווקא שהוא יחפון, ברם הכא דלית כתיב בדמו, פשיטא ליה אפילו בדם
ירושלמי יומא, פרק ד, הלכה ד עריכה
מתני’: ד_יח בכל יום חותה בשל כסף ומערה לתוך של זהב. והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס. בכל יום חותה בשל ארבעת קבין ומערה לתוך של ג' קבין. והיום חותה בשל ג' קבין ובה היה מכניס. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר בכל יום חותה בשל סאה ומערה בתוך שלשת קבין, והיום חותה בשלשת קבין ובה היה מכניס. בכל יום היתה כבידה והיום קלה. בכל יום היתה ידה קצרה והיום ארוכה. בכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום, דברי °רבי מנחם רבי מנחם:
גמ’: תנן, בכל יום חותה בשל ארבעת קבין ומערה לתוך של ג' קבין. כיי דתנינן תמן, ד_יט נתפזר ממנה כקב גחלים היה מכבדן לאמה, ובשבת כופין עליו פסכתר תנן, בכל יום היתה כבידה והיום קלה. שלא לייגעו. תנן, בכל יום היתה ידה קצרה והיום ארוכה, שלא לייגעו. בכל יום היתה קצרה ולא היה בה אלא אמה גדומה בצימצום. והיום היה בה אמה ומחצה כדי שתהא הזרוע מסייעת. בכל יום לא היה בה נרתיק והיום היה בה נרתיק כדי שלא תכווה ידו, ואינו חוצץ? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° קובעו במסמר. שבעה זהבים הן זהב טוב, זהב טהור, זהב סגור, זהב מופז, זהב מזוקק, זהב שחוט, זהב פרויים, זהב טוב כמשמעו שנאמר (בראשית ב', י"ב) וזהב הארץ ההיא טוב, אמר °רבי יצחק רבי יצחק טיבוי דו בבייתיה טוב למי שיש לו ממנו בביתו, טיבו דו בלווייתיה טוב למי שיש לו בהליכתו לפי שהוא נסחר בכל מקום. זהב טהור שמכניסין אותו לאור ואינו חסר כלום. ואתייא כדתני, מעשה במנורת זהב שעשה משה במדבר והיתה יתירה דינר זהב, והכניסוה לכור שמונים פעם ולא חסרה כלום. ויאות, עד דלא יקום על ברריה הוא חסר סגין. מן דו קיים על ברריה לא חסר כלום. זהב סגור שהיה מכסיף מבייש בעד כל הזהבים שהיו שם שהיו סוגרים חנויותהם אמר רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° כתיב (דברי הימים א כ"ט, ד') ושבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח קירות הבית. והא כתיב ואת כל הבית צפה זהב, ואת אמר אכן ? אלא שהיה מכסיף בעד כל הזהבים שהיו שם. זהב מופז, רבי פטרוקי אחוה דרבי דרוסא רבי פטרוקי אחוה דרבי דרוסא° אמר בשם רבי אבא בר בינה רבי אבא בר בינה°
[ע"א]
10 ד_י מיי' פ"ד מהל' עבודת יוה"כ הלכה א':
11 ד_יא מיי' פ"ג מהל' עבודת יוה"כ הלכה ד':
12 ד_יב מיי' פי"א מהל' טומאת צרעת הלכה א':
13 ד_יג מיי' פ"ג מהל' פרה אדומה הלכה ב':
14 ד_יד מיי' פ"ד מהל' עבודת יוה"כ הלכה א':
15 ד_טו מיי' פ"ד מהל' עבודת יוה"כ הלכה א':
[ע"ב]
16 ד_טז מיי' פ"ה מהל' עבודת יוה"כ הלכה י"ג:
17 ד_יז מיי' פ"ה מהל' עבודת יוה"כ הלכה כ"ח:
18 ד_יח מיי' פ"ב מהל' עבודת יוה"כ הלכה ה':
19 ד_יט מיי' פ"ג מהל' תמידין ומוספין הלכה ה':
-----------------------------------דף כג עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות •
^[דף כג עמוד א]
דומה לאש מצתת בגפרית. אמר רבי אבין רבי אבין° על שם מקומו הוא נקרא זהב מאופז. זהב מזוקק, שהיו מחתכין אותו כזתים וטחים אותו בצק, ומאכילין אותן לנעמיות והן מסננות אותן. ויש אומרים שהיו טומנין אותו בזבל שבעה שנים. זהב שחוט, שהיה נמשך כשעוה כמו זהב 24 קרט שהוא כמו דונג. אדריינוס היה לו משקל ביצה. דוקלטינוס היה לו משקל דינר גורדינון שם מקום. זהב פרויים, רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר אדום ונקרא כך לפי שהיה דומה לדמו של פר. ויש אומרים זהב שהוא עושה פירות. כיי דתנינן תמן, וגפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל. אמר רבי אחא בר יצחק רבי אחא בר יצחק°, בשעה שבנה שלמה את בית המקדש צר כל מיני אילנות לתוכו. ובשעה שהיו אלו שבחוץ עושין פירות, היו אלו שבפנים עושין פירות. הדא הוא דכתיב (ישעיהו ל"ה, ב') פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן וגו'. אימתי יבשו? אמר רבי יצחק חיננא בר יצחק רבי יצחק חיננא בר יצחק°, בשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל יבשו, דכתיב (נחום א', ד') ופרח לבנון אמלל:
ירושלמי יומא, פרק ד, הלכה ה עריכה
מתני’: בכל יום מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערבים, ד_כ והיום מוסיף מלא חפניו. בכל יום היתה דקה והיום דקה מן הדקה. בכל יום הכהנים עולין במזרחו ויורדין במערבו, ד_כא והיום עולין באמצע ויורדין באמצע. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר לעולם כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע. בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור והיום מן הקיתון של זהב. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר לעולם כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון של זהב:
גמ’: ד_כב פיטום הקטורת הצרי והצפורן החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה, מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום משקל ששה עשר ששה עשר מנה, קושט שנים עשר קילופה שלשה קינמון תשעה. הכל יחד שלוש מאות שישים ושמונה מנים. נמצאת אומר שלש מאות וששים וחמש מנים היו כנגד ימות השנה. ושלשה של אותו היום. הדא היא דתנינן והיום מוסיף מלא חפניו. כרשינה תשעה קבין, יין קפריסין ג' סאין וג' קבין, אם אין לו יין קפריסין מביא חמר חיורין עתיק יין לבן ישן. מלח סדומית רובע. מעלה עשן כל שהוא. °רבי נתן רבי נתן אומר אף כיפת הירדן כל שהוא. ד_כג נתן בה דבש פסלה, חסר בה אחת מסממניה חייב מיתה. תני °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, ד_כד הצרי אינו אלא שרף של עצי קטף. בורית כרשינה שאינה מהסממנים למה היתה באה? שבה שפין את הצפורן מפני שהיא עושתה נאה. יין קפריסין שאינו מהסממנים למה הוא באה? שבו שורין את הצפורן מפני שהיא עושתה עזה. והלא מי רגלים יפין לה? אלא שאין מכניסין ריח רע לעזרה מפני הכבוד. וכשהיה מידק היה אומר הדק היטב הדק היטב שהקול יפה לבשמים. ד_כה חיסר בה אחת מסממניה או שנתן בה מעט דבש היתה פסולה. צריך לתת בתוכה מלח דכתיב(שמות כי תשא ל לה) ועשית אתה קטרת רקח מעשה רוקח ממלח טהור קדש לא נתן לתוכה מלח או שלא נתן לתוכה מעלה עשן, נתחייב מיתה. אמר רבי זעירה רבי זעירא°, ועובר משום הכנסה יתירה. תני בר קפרא בר קפרא° הפטמין שבירושלים היו אומרים, אילו היה נותן לתוכה מעט דבש לא היה כל העולם כולו יכול לעמוד בריחה. תני, פיטמה חציים כשירה כדתני אחת לשישים או לשבעים שנה היתה באה של שרים לחצאין ואז היו עושים רק חצי כמות, שילשים ורבעים לא שמענו חיכו עד שיהיה חצי. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר, ד_כו כמדתה היתה כשירה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות •
^[דף כג עמוד ב]
ודא דאת אמר פיטמה חציים כשירה, חצי מכמות כל סממן וסממן. אבל לא שיקחו רק חצי מהסממנים. אחת לששים או לשבעים שנה היא היתה באה חציים מן השיריים. הדא היא דתנינן מותר הקטרת מה היו עושין בה והמותר הזה היה מצטבר. תני ד_כז הקטיר כזית בחוץ חייב. פחות מפרס חצי מנה בפנים פטור. ואין זו כניסה יתירה שמדאוריתא יוצא בכזית. אמר רבי זעירה רבי זעירא° בשם רב ירמיה רב ירמיה°, ונפטרו הציבור ידי חובתן. רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי ירמיה רבי ירמיה°, מן מה דתני הקטיר כזית בחוץ חייב משמע שזו הקטרה כדין, מינה את שמע פחות מפרס בפנים פטור נפטרו הציבור ידי חובתן. כתיב(ויקרא אחרי מות טז יב) ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה’, ומלא חפניו קטרת דקה והביא מבית לפרכת. דקה מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (שמות כי תשא ל לו) ושחקת ממנה הדק, אם כן למה נאמר דקה? ד_כח שתהא דקה מן הדקה. כיצד הוא עושה? מפריש שלשת מנים מערב יום הכיפורים, ומחזירן למכתשת כדי למלאות ממנה חפניו, כדי לקיים בה דקה מן הדקה. תנן, בכל יום היה מקדש מן הכיור והיום מקיטון של זהב. אמר רבי יונה רבי יונה° חוץ מקידוש הראשון שחייב להיות מן הכיור . אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° ואפילו מקידוש הראשון. מתניתא פליגא על רבי יונה רבי יונה° דתני, ד_כט כל הכלים שהיו במקדש היו ראויין לקידוש ידים ורגלים. פתר לה ליום הכיפורים חוץ מקידוש הראשון. מתניתא פליגא על רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° דתני, הכיור והכן מעכבין. פתר לה מקומן מעכב שיהיו בעזרה בין האולם למזבח
ירושלמי יומא, פרק ד, הלכה ו עריכה
מתני’: בכל יום היו שם ארבע מערכות והיום חמש דברי °רבי מאיר רבי מאיר, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר ד_ל בכל יום שלש והיום ארבע, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר בכל יום שתים והיום שלש:
[בכל יום שלוש]
גמ’: מה טעמא ד°רבי מאיר רבי מאיר? שנאמר (ויקרא צו ו ה) והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה וביער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים. והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה, זו מערכת קיומי אש. וביער עליה הכהן, זו מערכת איכול איברין ופדרים. וערך עליה העולה, זו מערכה גדולה. והקטיר עליה חלבי השלמים זו קטורת. ולית ל°רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא מערכת איכול איברין לכן יש רק שלוש מערכות, ולית ל°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי מערכת קיומי אש לכן יש רק שני מערכות. מה מקיים °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אש תמיד? אש המנורה שאמרתי לך שתהא תמיד, ד_לא לא תהא מדליק אותה אלא מאש שתלקח מעל מזבח החיצון. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° האיברין והפדרין שלא נתאכלו מבערב, עושה אותן מדורה ושורפן בפני עצמן ודוחין עליהן את השבת. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי שמואל בר אבא רבי שמואל בר אבא° מתניתא אמרה כן שדוחה שבת, דתניא, בכל יום היו שם ארבע מערכות. מה את שמע מינא איך אתה לומד מכאן שדוחה שבת? אמר רבי מנא רבי מנא° מדתני והיום חמש משמע שאף ביום הכיפורים היה עושה מערכה לאיברין והפדרין שלא נתאכלו מבערב. וכמו שדוחה יום הכיפורים כך דוחה שבת. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעא קומי שאל את רבי זעירה רבי זעירא°, והרי אברים ופדרים לא מעכבים, וכי דבר שאינו מעכב דוחה שבת? אמר ליה, עדי החודש הרי
[ע"א]
20 ד_כ מיי' פ"ד מהל' עבודת יוה"כ הלכה א':
21 ד_כא מיי' פ"ב מהל' עבודת יוה"כ הלכה ה':
22 ד_כב מיי' פ"ב מהל' כלי המקדש הלכה ג':
23 ד_כג מיי' פ"ב מהל' כלי המקדש הלכה ח', מיי' פ"ה מהל' איסורי מזבח הלכה ג':
24 ד_כד מיי' פ"ב מהל' כלי המקדש הלכה ד', מיי' פ"ב מהל' כלי המקדש הלכה ה':
25 ד_כה מיי' פ"ב מהל' כלי המקדש הלכה ח', מיי' פ"ה מהל' עבודת יום הכפורים הלכה כ"ה:
26 ד_כו מיי' פ"ב מהל' כלי המקדש הלכה ח':
[ע"ב]
27 ד_כז מיי' פי"ט מהל' מעשה הקרבנות הלכה ג', מיי' פי"ט מהל' מעשה הקרבנות הלכה ח':
28 ד_כח מיי' פ"ב מהל' כלי המקדש הלכה ג':
29 ד_כט מיי' פ"ה מהל' ביאת המקדש הלכה י"א:
30 ד_ל מיי' פ"ב מהל' תמידין ומוספין הלכה ד', מיי' פ"ב מהל' עבודת יום הכפורים הלכה ה':
31 ד_לא מיי' פ"ג מהל' תמידין ומוספין הלכה י"ג:
-----------------------------------דף כד עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות •
^[דף כד עמוד א]
אינן מעכבין שאם לא באו עדים אפשר לקדש בלי עדים ודוחין. דתנינן תמן ד_לב שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש. מנין למערכת יום הכפורים? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי פדת רבי פדת°. שנאמר (ויקרא אחרי מות טז יב)ולקח מלא המחתה גחלי אש, מה תלמוד לומר אש? שהיא בטילה על גבי גחליה שאחר שלוקח אותם, המערכה מתבטלת ואין בה עוד שימוש. גחלי יכול עוממות? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז יב) אש, אי אש יכול שלהבת? תלמוד לומר גחלי, הא כיצד? מן הלוחשות הללו. ומנין שתהא האש בטילה על גבי גחלים שלא יהיה שום שמוש למערכה הזו מלבד לצורך הקטורת של יום כיפור? תלמוד לומר גחלי אש. אמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, אין לחם הפנים נפסל משום יוצא בשעת מסעות. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר לחם הפנים נפסל בשעת מסעות. רבי חייה רבי חייא רבה° אמר בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° נאמר (במדבר במדבר ב יז) כאשר יחנו כן יסעו, מה בחנייתם אינו נפסל, אף בנסיעתם אינו נפסל. רבי אמי רבי אמי° אמר בשם רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° נאמר (במדבר במדבר ב יז) ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות, כבתוך המחנות. מכאן שגם בזמן מסע מתקימים קדושת מחנות והלחם לא נפסל. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° ורבי אמי רבי אמי° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, השורף קדשים בחוץ בשעת מסעות לוקה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, קדשים נדחין בשעת מסעות דכיוון שהמשכן מפורק נפסלו משום יוצא, וטמאים פרושים כל אחד ואחד במחיצתו שהמחנות לא בטלו. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° אמר , תדירא הא מילתא בפומהון דרבנן דבר זה תדיר בפיהם של החכמים, נסתלקו הפרוכת הותרו המחיצות לזבין ולמצורעין. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° שלחם הפנים אינו נפסל במסעות, דתני לחם פנים לפני תמיד, תמיד אפילו בשבת, תמיד אף בטומאה. וכתיב (ויקרא צו ו ו) אש תמיד תקד על המזבח לא תכבה. אף במסעות. בשעת מסעות מה היו עושין לה? היו כופין עליה פסכתר דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר אף בשעת מסעות היו מדשנין אותה, שנאמר (במדבר במדבר ד יג) ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן. הא אילו היה המזבח דולק לא היה בגד ארגמן נשרף? מה עבד לה °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי? פסכתר היו כופין עליו מלמעלה. מה מקיים °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי ודשנו את המזבח? שמשמעו הפשוט שהסירו את הדשן וירוון מלשון דשן ושבע שכשהיה מלא אברים ופדרים היו מכסים אותו פסכתר ועליו ארגמן, כיי דאמר רבי יודה בן פזי רבי יהודה בן פזי° (דברים וילך לא כ) ואכל ושבע ודשן
הדרן עלך פרק טרף בקלפי