ירושלמי יומא ד א
<< | ירושלמי · מסכת יומא · פרק ד · הלכה א | >>
הקטע המקביל ב:
משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
מתניתין טרף בקלפי והעלה שני גורלות אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו לעזאזל הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה את ימינך ואם בשמאלו עלה ראש בית אב אומר לו אישי כהן גדול הגבה את שמאלך נתנם על שני שעירים ואומר לה' חטאת ר' ישמעאל אומר לא היה צריך לומר חטאת אלא לה' והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
גמרא לא סוף דבר קלפי אלא אפילו קלתות ולמה אמרו קלפי כדי לעשות פומבי לדבר ויביא שני חוטין אחד שחור ואחד לבן ויקשור עליהם ויאמר זה לשם וזה לעזאזל ת"ל (ויקרא טז) גורל אחד לה' שיהא ניכר שהוא לה' וגורל אחד לעזאזל שיהא ניכר שהוא של עזאזל ויביא שני צרורות א' שחור וא' לבן ויתן עליהם ויאמר זה לשם וזה לעזאזל ת"ל גורל א' לה' שיהא ניכר שהוא לה' וגורל אחד לעזאזל שיהא ניכר שהוא לעזאזל ויכתוב עליהם ויאמר זה לה' וזה לעזאזל ת"ל גורל א' לה' שיהא מוכיח על עצמו שהוא לה' לעולם וגורל אחד לעזאזל שיהא מוכיח על עצמו שהוא לעזאזל לעולם הדא אמרה חקוקים היו ותני כן בשתי קלפיות נתחלקה ארץ ישראל א' שהגורלות נתונין בתוכה ואחת ששמות השבטים בתוכה ושני פירחי כהונה עומדים מה שזה מעלה וזה מעלה זכה. בשלשה דברים נתחלקה ארץ ישראל בגורלות באורים ותומים ובכטפים הדא הוא דכתיב (יהושוע יח) וישלך להם יהושע גורל לפני ה' במצפה גורל אלו הגורלות לפני ה' אלו אורים ותומים (במדבר כו) בין רב למעט אלו הכספים א"ר אבין אילמלא שנתן הקב"ה חן כל מקום בעיני יושביו לא היתה ארץ ישראל מתחלקת לעולם. ותני כן ג' חינין הן חן אשה בעיני בעלה חן מקום בעיני יושביו חן מקח בעיני לוקחיו ר' אבא בריה דר' פפי רבי יהושע דסיכנין בשם לוי אף לעתיד לבא הקב"ה עושה כן הדא הוא דכתיב (יחזקאל ל) ונתתי לכם לב חדש וגו' ונתתי לכם לבש בשר וגומר שהוא בושר בחלקו של חבירו. נגע בהן כשהן למטה ונתערבו
אין השעירים כמצותן ומשהעלה אותן נגע בהן ונתערבו השעירים כמצותן ובעלייתו נגע בהן ונתערבו אמר אם של שם יעלה בימיני יקדש זה שעל ימיני קדש אם של שם יעלה בשמאלי יקדש זה שעל שמאלי קדש ואפילו אם אמר אם של שם יעלה בימיני יקדש זה שעל שמאלי קדש אם של שם יעלה בשמאלי יקדש זה שעל ימיני קדש אבל אם אמר בין של שם יעלה בימיני בין של שם יעלה בשמאלי לא יקדש אלא זה שעל ימיני לא יקדש אלא זה שעל שמאלי לא קדש מפני מה קובען בפה אמרה התורה גורלות גורלות של כל דבר יכול יתן שני גורלות על זה ושני גורלות על זה ת"ל גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל יכול יתן של שם ושל עזאזל על זה ושל שם ושל עזאזל על זה ת"ל גורל ולא דא קדמייתא. כיני יכול משהוא נותן של שם על של שם ושל עזאזל על שם עזאזל יחזור ויחליף ת"ל גורל א' לה' אין כאן לשם אלא א' וגורל א' לעזאזל ואין כאן לעזאזל אלא אחד ציץ היה כתוב עליו קדש לה' קודש מלמטן ושם מלמעלן כמלך שהוא יושב על קתדרון שלו ודכוותה אחד מלמטן ושם מלמעלן א"ר אלעזר בי רבי יוסי אני ראיתיו ברומי ולא היה כתוב עליו אלא שיטה אחת קודש לה' ונתן אהרן אם נתן זר כשר ודכוותה אם העלה זר פסול קל וחומר מה אם נתינה שכתוב בה בני אהרן אם נתן זר כשר העלייה שאין כתוב בה בני אהרן לא כל שכן לא צורכה דלא נתינה שהיא מעכבת אם נתן זר כשר העלייה שאינה מעכבת אם העלה זר פסול
ואמר ר' יצחק בר חקולא בשם רבי ינאי העלייה מתוך קילפי מעכבת אין נתינה מעכבת אמר רבי יוחנן קובען אפילו בפה סברין מימר אפילו אחד היום ואחד למחר על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר אפילו אחד היום ואחד למחר ניחא על דעתיה דר' ינאי לאי זה דבר נאמר גורלות למצוה מתניתא פליגא על רבי יוחנן הגורל עושה חטאת ואין השם עושהו חטאת פתר לה במצליח בגורל מתניתא פליגא על רבי ינאי לא הגריל ולא נתוודה כשר אלא שחיסר מצוה אחת לה' לרבות שעיר המשתלח שיהא פסול משום מחוסר זמן ואיתא כיי דמר רבי יוחנן קובען אפילו בפה סברין מימר אפי' אחד היום ואחד למחר על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר אפילו אחד היום ואחד למחר ניחא על דעתיה דרבי ינאי לאי זה דבר נאמר גורלות וחש לומר שמא יעלה לשם פתר לה ברוצה להגריל. שני שעירי יה"כ ששחטן בחוץ אית תניי תני חייב ואית תניי תני פטור אמר רב חסדא מ"ד חייב שקרב השעיר הנעשה בפנים מ"ד פטור בשלא קרב
השעיר הנעשה בחוץ א"ר יוסה רב חסדא בעי מדמתה לפסח ולא דמיא א"ר מנא בר תנחום רבי לעזר ורבי יוחנן תריהון אמרין פסח שעיבר זמנו מאיליו היה משתנה ברם הכא בשחיטה הוא משתנה מאי כדון מ"ד חייב סברין מימר הגרלה מעכבת מאן דאמר פטור סברין מימר אין הגרלה מעכבת כלום יש כאן לשם אלא אחד א"ר שמואל אחוי דר' ברכיה או זה או זה משהגריל חייב על של שם ופטור על שם עזאזל א"ר בא והוא שנתן מתנת הפר אבל אם לא נתן מתנת הפר פטור ששחיטתו של שעיר מעכבת מתן דמו של פר רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירה שחט את הפר עד שלא יגריל מהו שיהא חייב א"ל נישמעינה מן הדא פר מעכב את השעיר השעיר מעכבת את הפר הדא אמרה שחט את הפר עד שלא הגריל חייב אין תימר פטור ניתני אין השעיר מעכב את הפר א"ר שמואל בר אבדימי הדא דתימר אין השעיר מעכבת את הפר במתנות הבדים אבל במתנות הפרוכת שעיר מעכב את הפר היך עבידא שאינו יכול ליתן מדם הפר על הפרוכת עד שיתן מדם השעיר על בין הבדים: