בבא בתרא קעב ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אמר רב הונא ממך אפילו מריש גלותא ואפילו משבור מלכא אמר ליה רב חסדא לרבה פוק עיין בה דלאורתא בעי לה רב הונא מינך נפק דק ואשכח דתניא גט שיש עליו עדים ואין בו זמן אבא שאול אומר אאם כתוב בו גרשתיה היום כשר אלמא היום ההוא יומא דנפיק ביה משמע בהכא נמי ממך מההוא גברא דנפיק מתותי ידיה משמע אמר ליה אביי ודלמא אבא שאול כרבי אליעזר סבירא ליה דאמר עדי מסירה כרתי אבל הכא ליחוש לנפילה אמר ליה לנפילה לא חיישינן ומנא תימרא דלא חיישינן לנפילה דתנן שנים שהיו בעיר אחת שם אחד יוסף בן שמעון ושם אחר יוסף בן שמעון אינן יכולין להוציא שטר חוב זה על זה ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב גהא הם על אחרים יכולין ואמאי ליחוש לנפילה אלא לאו שמע מינה לנפילה לא חיישינן ואביי לנפילה דחד לא חיישינן לנפילה דרבים חיישינן
רשב"ם
עריכהאמר רב הונא - ממך משמע אפילו מריש גלותא כלומר שמא ריש גלותא או אדם אחר הלוהו ונפל ממנו ומצאתו ואין לפרש שבא רב הונא לומר שיגבה שטרו זה המוחזק דמשמע כל מי שמוחזק בשטר ואפילו ריש גלותא מוחזק בו שאין רגיל להלוות יגבה לו בו דא"כ הוה ליה למימר כדלקמן ממך ההוא [גברא] דנפיק מתותי ידיה משמע:
ואין בו זמן - והוא אחד משלשה גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר בפ' המגרש (גיטין דף פו.):
אני היום גירשתיך כשר - קס"ד השתא כיון דעדים קא חזו ליה בידיה וכתוב בו היום הרי כתב בו זמן:
ההוא יומא דנפיק - בב"ד להתגרש האשה משמע וחשבינן ליה כזמן גמור:
ה"נ משמע ממך כו' - דהא חזו ליה ב"ד בידו וכמי שנכתב שם המלוה בשטר דמי:
דלמא אבא שאול - לא חייש לשום זמן בגיטין בדיעבד וכדר' אלעזר ס"ל דתנן בפ' המגרש (שם) שלשה גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד הרי אלו שלשה גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר ר"א אומר אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם וכי היכי דרבי אלעזר מכשיר ליה בלא עדים משום טעמא דעדי מסירה כרתי ה"נ מכשיר ליה בלא זמן משום האי טעמא גופיה כדקתני יש עליו עדים ואין בו זמן בהאי משנה דשלשה גיטין פסולין ועלה קאי ר' אלעזר ואמר אע"פ שאין עליו עדים בהאי שטר שאין בו זמן כשר שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם וה"נ אין כותבין בו זמן אלא מפני תיקון העולם דבת אחותו ופירות כדמפרש בפ' (כל הגט) [המביא תניינא] (שם דף יז.) וכיון שנתנו לה בפני עדים הם יעידו על הזמן ועל הגט והאי דמצריך אבא שאול לכתוב בו אני היום גירשתיך לאו משום זמן דהא אין זה זמן ולזמן לא חייש כר' אלעזר אלא דבעי אבא שאול ידים מוכיחות דמשעה שקבלה הגט נתגרשה מיד שאם לא נכתב מהיום בגט זה שאין בו זמן מנין לנו שיהיה גט שמא אין בדעתו לגרשה מיד בגט זה עד סוף שנה או שנתיים לאחר קבלתה הלכך בעי אבא שאול שיכתבו היום אחרי שאין זמנו כתוב בו שיוכיח עליו כר' יוסי דאמר (לעיל דף קלו) זמנו של שטר מוכיח עליו והאי דאמר אבא שאול היינו דכתבינן בגט מן יומא דנן ולעלם:
אבל הכא ליחוש לנפילה - וכדרב הונא דאמר ממך אפילו מריש גלותא ושמא מאחר נפל ומצאו זה:
הא הן על אחרים מוציאין - אחד מהן שיש לו שטר על אחר שיגבה ממנו ולא יכול זה לטעון מחבירך נפל ומצאתו נמצינו למדין שמי שמוחזק בשטר יכול לגבות מלוה מאיש אחר הכתוב בתוכו ואע"פ שהשטר אין מוכיח מי המלוה וה"ה לויתי ממך:
ואביי לנפילה דחד לא חיישינן - כגון שטר שביד יוסף בן שמעון שיש לו על אחד מן השוק דהיינו נפילה דחד ומציאה דחד היכי איתרמי מילתא דמיוסף בן שמעון נפל ויוסף בן שמעון מצאו הלכך לא חיישינן אבל גבי לויתי ממך מנה דהיינו נפילה דרבים שיש לחוש מאיש אחר בעולם נפל ואיש אחר בעולם מצאו כגון זה שמוחזק בו התם ודאי חיישינן ולא יגבה בו (הג"ה. חיישי' לנפילה דיחיד ואשכחו רבים. ע"כ):
עיקר הלשון כן הוא לנפילה דרבים חיישינן - כלומר שמצאו שום אדם בעולם אבל לשמצאו יחיד יוסף בן שמעון לא חיישינן ורבינו חננאל פירש ואביי לנפילה דחד ואשכחיה האי דשמיה כשמיה דהאי לא חיישינן שאילו מן האח' נפל היה צועק ומבקש וכיון שלא צעק נתברר כי לזה שמצאו הוא אבל לנפילה דרבים דלא ידעינן מי הוא חיישינן:
תוספות
עריכהמינך אפי' מריש גלותא. לשון שאילה הוא וכן ההיא דאמר רב הונא חיישינן לשני שוירי בכל הגט (גיטין דף כז.) ובשנים אוחזין (ב"מ דף יח: ושם) [וה"פ] אפי' מריש גלותא שאין רגיל להלוות נאמר אפילו באותו דגבי אי תפיס ביה אבל רשב"ם אין תופס בו עיקר ואין נראה לר"י מה שמפרש אפילו מריש גלותא שאנו חוששין שמא אדם אחר הלוהו ונפל ממנו ומצאו לזה מה לי לתלות בריש גלותא אותו אדם אחר ולישנא נמי לא משמע כלל הכי ומה שהקשה למה שפי' דהוה ליה למימר ההוא [גברא] דנפק מתותי ידיה משמע נראה דלא קשה כלל דלרב הונא הוה מספקא ליה ודרך שאלה היה אומר אם נתחייב אותו כלל דמשמע אפילו מריש גלותא אף על פי שאינו רגיל להלוות לו כלל אלא ש"מ מינך לא חשיב משמעות והבל הוא ומשום אדם לא יגבוהו [או לא]:
עדי מסירה כרתי. והא דכתוב ביה היום לא משום דצריך זמן אלא שאם מתנה בעל פה שום תנאי אם ימות מחולי זה או כשימות שתהא אז מגורשת מעכשיו וכדפסיק לעיל (דף קלו.) כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו והוי כאומר מהיום אבל היכא דלא מתנה שום דבר לא צריך כלל מהיום והא דפירש רשב"ם דבעי למיכתב מהיום משום דבעי אבא שאול ידים מוכיחות אין נראה לר"י דהא אמרי' (גיטין דף יז.) זמן לא תקנו אלא משום פירות או משום בת אחותו ור' אלעזר לא [הוה] בעי זמן [כלל] דס"ל עדי מסירה כרתי כמו שסובר רשב"ם עצמו וגם זהו תימה להוסיף טעם חדש לאבא שאול דבעי היום משום הוכחה:
אבל הכא ליחוש לנפילה. תימא מאי שייכא הכא פירכא דר"א בהלואה הוה מצי למימר נהי נמי דמשמע מההוא גברא כו' מ"מ ליחוש לנפילה ואפילו הוה סובר כר"מ הוה מצי למיפרך הכי ואומר ר"י דהכי פירושה אלמא מהיום מההוא יומא דנפק ביה משמע ה"נ ממך מההוא גברא דנפק מתותי ידיה משמע שרוצה לומר לכל אדם שימצא בידו כי משמעות חשוב הוא ולא הבל וליצנות וכן משמע שיגבה כל מי שימצא וכן דעת הכתיבה היתה ובשטרי אקנייתא אתי שפיר שמשעבד עצמו מה שלא לוה עדיין מש"ה שעבד לו אפילו לא ילוה לעולם כדאמרי' בשנים אוחזין (ב"מ דף טז:) מצא שטרי הקנאה בשוק יחזירם לבעלים מאי אמרת שמא כתב ללוות ולא לוה הא שעבד ליה נפשיה הלכך לא שייך למיחש לנפילה הכא ואפילו בלא אקנייתא הוה מצי לאוקומי לפי' ר"ת דהנושא (כתובות דף קב. ד"ה אליבא) דמפרש התם שיכול אדם להשתעבד לחבירו אפילו לא לוה ממנו כגון שיכתוב השטר אני חייב לך מנה ויכתבנו ויתננו לו לשם כך ופריך דלמא אבא שאול כר' אלעזר ס"ל ולא בעי זמן כו' והיום משמע יומא דנפק מבעל הבית ולא דנפק מב"ד ולא הוצרך מהיום אלא אם התנה אם מתי כדפרישית לעיל אבל הכא ליחוש לנפילה דממך נמי לא משמע אלא שנתנו לו כי היכי דמהיום משמע סתם משמעותו משעת הגירושין ולחפות על בת אחותו לא יוכל דהא עדי מסירה צריך וה"נ משמע הכא אותו שנתנו לו דוקא ולא למוצאו א"כ איכא למיחש לנפילה ומשני לנפילה לא חיישינן ותחלת שאלה דרב הונא נראה לר"י לפרש כן ממך אפילו מריש גלותא אע"פ שאין רגיל להלוות כלל וגם אפילו אנו ידעינן בבירור שלא הלוהו וגם אין רגילות להקנות לו וליתן לו שטר הקנאה כלל אפ"ה מקנה לו מטעמא דפרישית או לא דשמא אין לנו לתלות אלא באותו שנתנו לו הלכך חיישינן לנפילה דלא קני אם לא מסרו לו ועוד יש לפרש אבל הכא ליחוש לנפילה כלומר לא מיבעיא דלא משמע ההוא גברא כו' והבל הוא ואפי' הוה משמע ליחוש לנפילה ומשני לנפילה לא חיישינן וקושיא ראשונה לא חשש לתרץ משום דכר' אלעזר לא מתוקמא דהא מצריך מהיום וטעמא שפירשתי למעלה הוא דחוק ולא סבירא ליה לרבה ההוא דיחויא וכן מצינו בשאר מקומות בגמ' שאין חושש לתרץ קושיא ראשונה כלל:
לנפילה דחד. פירוש שאין לתלות שנפל אלא מאחד לבד כי היכי דמתרמי שמזה נפל לנפילה דרבים פירוש דיש לחוש מכל בני אדם שבעולם שנפל מזה או מזה יש לתלות בנפילה:
ואלא הא דתניא כו'. לנפילה דחד חיישינן ומתני' בבאין בהרשאה וברייתא במוציאין זה בלא זה:
עין משפט ונר מצוה
עריכהקטז א מיי' פ"א מהל' גירושין הלכה כ"ו, סמ"ג עשין נ, טור ושו"ע אה"ע סי' קכ"ז סעיף ז':
קיז ב מיי' פכ"ד מהל' מלוה ולוה הלכה ט', סמ"ג עשין צד, טור ושו"ע חו"מ סי' נ', וטור ושו"ע חו"מ סי' ס"א סעיף י':
קיח ג מיי' פכ"ד מהל' מלוה ולוה הלכה ט', וסמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' מ"ט סעיף ז':
ראשונים נוספים
אמר רב הונא. אין אדם יכול לגבות בזה השטר כלום שכשמוציאו זה המלוה אע"פ שהוא כתב ידו של לוה אמר הלוה מה אתה מבקש ממני והלא כתבו ממך סתם משמע אפי' מריש גלותא או משאר כל אדם היאך אתה יכול לגבות ממני:
פוק עיין ביה. שתמצא ראיה שדומה למעשה:
דלאורתא בעי לה רב הונא ממך. שתאמר לו ראיה שדומה למעשה זה:
ואין בו זמן כו' אבא שאול אומר אם כתוב בו. אפי' זמן כזה שגירשתיה היום אע"ג דאין יודע איזה יום קאמר כשר הגט אלמא באיזה יום שיביא הגט לבית דין יש לומר היום משמע ההוא יומא דקא נפיק ביה משמע שבאותו יום גירשה וכשר. הכי נמי ממך משמע מההוא גברא דנפיק שטרא מתותי ידיה משמע דנאמן ולא מצי למימר ממך אפי' משבור מלכא:
אמר ליה אביי לרבה דלמא אבא שאול. דאמר דכשר הגט משום ההוא טעמא קאמר דגירשתיה היום סתם כשר דאע"ג דלא ידעי' באיזה יום נכתב הגט אלא שידע באיזה יום מסרו לה כשר דס"ל כר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי:
אבל הכא. דכתב ממך ניחוש לנפילה דיכול לומר לו אין אתה המלוה שמא מן המלוה אחר נפל השטר ומצאת אותו:
אמר ליה רבה לעולם ראיה שלי [ראיה] ודקא פרכ' ליחוש לנפיל'. לנפילה לא חיישינן:
מנא תימרא דלא חיישינן לנפילה דתנן. במתניתין שנים שהיו בעיר אחת [ששמותיהן שוות] שניהן אין יכולין להוציא שטר חוב זה על זה שזה יכול לומר לזה אתה חייב לי וממני נפל השטר ואתה מצאתו וזה יכול לומר לזה אתה חייב לי וממני נפל השטר ואתה מצאתו או יכול לומר לו פרעת לי והחזרתי לך השטר:
ולא אחד יכול להוציא שטר חוב על אחד מהן. שיכול כל אחד לומר לו איני חייב לך אלא חבירי. נמצא למלוה שטר אחד בין שטרותיו ששטרו של יוסף בן שמעון פרוע אע"ג שיש לו שטר אחר על יוסף בן שמעון שאינו פרוע שטרות שניהן פרועין שכל אחד יכול למימר לו שטר שלי הפרוע: כיצד יעשה אם אחד [רוצה ללוות] מחבירו:
ואביי משיב לנפילה דחד. כגון מלוה אחד ששמו יוסף בן שמעון לא חיישינן. דמזהיר זהיר ביה והכא ליכא ספיקא אלא דחד גברא בלבד של חבירו ששמו כשמו. אבל לנפילה דרבים היכא דכתב לויתי ממך איכא לספוקי דרבים דלכל חד מעלמא משמע ממך הלכך חייש לנפילה:
מינך ואפי' מריש גלותא. פי' הרב ר' שמואל ז"ל דרב הונא חייש לנפילה, וקשה לי א"כ מה ענין משנת אבא שאול בכאן לעולם מההוא יומא דנפיק ביה משמע וה"נ מההוא גברא משמע אלא דאיכא למיחש לנפילה אבל גבי גט ליכא למיחש למידי כיון דאמר היום גרשתי' והאי יומא משמע ושמא תאמר הך ראיה משום דלא חיישי' שמא ביום אחר נמסר ליה ומההוא יומא משמע וליכא עליה סהדי הא לא מחוורא דאי הכי לא בעי לאוקמוה כר' אלעזר אלא בשנתנו היום ודברי הכל ואין זה דרך פי' הרב ז"ל ותו קשה לי מעיקרא נמי לפשוט לה ממתני' דקתני הן מוציאין על אחרים ולישנא דגמרא נמי משמע דרבה מיפשט הוה פשיט ליה דלנפילם לא חיישינן.
והא דדחי' ודילמא אב' שאול כר' אליעזר ס"ל. פי' הרב ז"ל דר' אליעזר לא בעי כיון שעידי מסירה כרתי ואע"ג דתנן בגיטין (פ"ו א') ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא ע"א ד' אליעזר אומר אע"פ שאין עליו אלא שנתנו לה בפני עדים כשר ומשמע דלא פליג שאין בו זמן הכי קתני אע"פ שאין עדים בגט זה שאין בו זמן כשר. והא דבעי אבא שאול היום גירשתיה משום דבעי ידים מוכיחות ואם אין כתוב כן אין במשמע שיהא גט מעכשיו, אלו דברי הרב ז"ל.
ומה שפי' במשנה שבפ' המגרש אינו נכון, שהרי אין במשנה גבי שאין בו זמן ואין בו עדים כי היכי דליפלוג ר' אליעזר אכולהו ועוד שתקנ' תקנו בו משום פירות או משום בת אחותו ואין עידי מסירה מועילין בכך שמא לא יהיו זכורין לעולם וכ"ש לדברי האומר לא הכשיר ר' אלעזר אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא ועוד שיש גיטין בעידי חתימה בלבד בלא עידי מסירה, לפיכך תקנו זמן בכולן.
אלא ה"ק מעיקרא, מינך ואפי' מריש גלותא, וכיון דלא פי' לא שיעבד עצמו לשום אדם בעולם ושטרא כמאן דליתיה דמי והדר פשט רבה ואמר מדאמרינן גבי גיטין היום גרשתיה כשר אלמא מההוא יומא דנפיק ביה משמע ולא אמרי' לכולהו יומי משמ' ולאו כרות גיטי' והכא נמי מההוא גברא דנפיק מתותי ידיה בבי דינא משמע ומעיקר' לההוא יומא רמא שעבוד והוה ליה כההוא דאיתמר התם משתעבדנ' לך לדידך ולכל דאתי מחמתך. א"נ כיון דעיקר חיוביה אההיא שעתא רמא ליה ליכא למיחש לנפילה דהא נמי מעיקרא ומאן דנפיק מתותי ידיה א"ל אביי לעולם גבי גט לאו מההוא יומא דנפיק ביה משמע אלא מההוא יומא דמסרה לידה ודאי משמע וא"ת א"כ אין זה כריתות שהרי אין מוכיח מתוכו אימתי הגיע גט לידה אבא שאול כר' אלעזר סבירא ליה ועידי מסירה הם יבאו ויעידו ולא בעי ר' אלעזר מוכיח מתוכו כמו שמוכיח במס' גיטין הילכך הכא גבי גט חוב נהי דתפשוט דכשר הוא דמההוא גברא דמסרי' ניהליה משמע וכל אימ' דמפיק ליה נמי מוכיח הוא מתוכו דמני' לוה ולדידיה משתעבד מ"מ ליתוש לנפילה, כן נ"ל.
וקרוב לזה פי' חכמי הצרפתי' ז"ל דמעיקרא ה"ק מי אמרי' כיון שאינו מוכיח מתוכו של מי הוא פסול או לא ואמרי' ליה כש' מדאב' שאול ודאי אביי ודילמא אבא שאול כר' אליעזר סבירא ליה כדאמרינן במס' גיטין ומיהו זמן בעינן וה"נ דלא בעינן מוכיח ליחוש לנפילה ומסקנא דלא חיישי' כך מפירש בתוספות ולפי זה היה לומר ועוד ליחוש לנפילה.
ממך ואפילו מריש גלותא: פירש ר"ז ז"ל, דרב הונא חייס לנפילה. והקשה עליו הרמב"ן ז"ל, דאם כן מה ענין לזה משנת אבא שאול, לעולם מההוא יומא דנפיק ביה משמע, והכא נמי מההוא גברא משמע אלו ידעינן מאן ניהו דנמסר ליה, אלא דחיישינן לנפילה, אבל בגט ליכא למיחש למידי, כיון דאמר אני מהיום גרשתיה, ותו מעיקרא למה ליה למידק מברייתא, לידוק ממתניתין, כדדק מינה לבתר דאמר ליה אביי הכא לנפילה חיישינן. וכן מה שדחה אביי ואמר דילמא אבא שאול כרבי אלעזר סבירא ליה דאמר עידי מסירה כרתי, פירש ר"ש ז"ל, דרבי אלעזר לא בעי זמן, כיון דעדי מסירה כרתי, דאי מיצטרכינן לזמן אינהו מסהדי עליה, ואף על גב דתנן (גיטין פו, א) שלשה גיטין פוסלין ואם נשאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד, רבי אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר, ומשמע דלא פליג אאין בו זמן, הכי קתני, אף על פי שאין עדים בגט זה שאין בו זמן, כשר, והא דבעי אבא שאול היום גרשתיך, לאו משום זמן, אלא משום דבעי ידים מוכיחות, ואם אין כתוב בו כן אין במשמע שיהא הגט מעכשיו, ואינו נכון, חדא דלא אשכחן מאן דפליג אזמן, דתקנה התקינו אי משום בת אחותו אם משום פירי, ועידי מסירה שמא לא יהו זכורין, וכל שכן ר' אלעזר בן פדת דאמר (שם כב, ב) כתבו על גבי נייר מחוק דהכשיר רבי אלעזר לא הכשיר רבי אלעזר אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא. ועוד דאפילו רבי אלעזר מכשר אפילו בעידי חתימה, וכמה גיטין שנכשרין בעידי חתימה, ובהנהו ודאי צריך זמן, והילכך הוצרכו לתקן זמן בכולן. וכן הקשו בתוספות.
ועל כן פירשו הם ז"ל, דרב הונא מעיקרא לא לנפילה חייש, אלא דמסתפקא ליה כיון שאין מוכיח מתוכו למי נשתעבד בו אם פסול בכך אם לאו, דשמא מוכיח מתוכו בעינן, ואתא רבא למידק מדאבא שאול, דהא בעינן זמן בגיטין ואפילו הכי אכשר אבא שאול בשכתוב בו אני היום גרשתיך, דמוכיח מתוכו חשבינן ליה, משום דההוא יומא דנפיק ביה משמע, והכא נמי מוכיח מתוכו למי נשתעבד, משום דההוא דנפיק מתותי ידיה משמע. ודחי אביי דילמא אבא שאול כרבי אלעזר סבירא ליה, דלא בעי מוכיח מתוכו, כיון שעידי מסירה כרתי, וכדמוכח בגיטין (פו, ב) גבי שנים ששלחו שני גיטין ושמותיהן שוין, אלא דהכא איכא למיחש לנפילה מיהא, ופריק רבא דאי משום נפילה לנפילה לא חיישינן.
זהו תורף פירוש בעלי התוספות ז"ל, ומאי דאמר אביי דילמא אבא שאול כרבי אלעזר סבירא ליה, לאו למימרא דאבא שאול כרבי אלעזר סבירא ליה, אבל רב הונא דמספקא ליה היינו משום דלא סבר לה כותיה אלא כרבי מאיר, ואי נמי מספקא ליה אי כמר ואי כמר ומשום הכי מספקא ליה בהא, דהא ליתה, דרב הונא ודאי כרבי אלעזר סבירא ליה, וכדאסהיד רבא משמיה התם בגיטין, אלא הכי קאמר, אף על גב דשמעינן מינה דאבא שאול דלא בעינן מוכיח מתוכו, מכל מקום הרי איכא לספוקי משום נפילה, ושמא רב הונא הא הוא דמספקא ליה, ואהדר ליה רבא דאי משום הא מתניתין היא דלנפילה לא חיישינן כנ"ל.
אבל הכא לנפילה חיישינן: קשיא לי, אמאי נקט אביי חשש נפילה טפי מחשש פקדון, ליחוש לפקדון, דאיהו עדיף ליה, דטפי שייך פקדון מנפילה. ועוד דאי נקטו חשש פקדון לא הוה דיוקא דמתניתין תיובתיה, דהתם כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גביה, וכדאמר אביי גופיה ביבמות (קטו, ב) גבי חבו בר נני ונניי בר חבו. וניחא לי, דכל דלא מפרש ביה שם מלוה כלל, לעולם לא מפקיד ליה גבי אחרינא, ונמנע בכך יתר ממה שהוא נמנע בששמותיהן שוין, דשמו מיהא נזכר בו. כנ"ל.
וקיימא לן כרבא דממך, מההוא דנפיק מתותי (ד)ידיה משמע ואיהו הוא המלוה, דלנפילה לא חיישינן כלל ואפילו לנפילה דרבים.
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק י (עריכה)
קיד. ההוא שטרא דנפק לבי דינא דרב הונא דהוה כתיב ביה אני פלוני בן פלוני לויתי ממך מנה. ולא פריש ביה ממאן קאמר אמר רב הונא ממך משמע ואפי' מריש גלותא ממך ואפי' משבור מלכא. הילכך כל מאן דאתי למתבעיה בגויה מצי דחי ליה ואמר ליה לאו מינך יזיפנא אלא מאיניש אחרינא יזיפנא. אמר ליה רב חסדא לרבא פוק עיין בה דלאורתא באעי לה רב הונא מינך נפק דק ואשכח דתניא גט שיש עליו עדים ואין בו זמן אבא שאול אומר אם כתוב בו היום גרשתיה כשר. כלומר כשר ותנשא בו לכתחלה. קס"ד דאבא שאול כר' מאיר סבירא ליה, דאמר עדי חתימה כרתי, הילכך באעי עדים בגופיה דשטרא כדי שיתברר הזמן בעידי חתימה, וכי כתיב ביה היום גרשתיה מיהת כשר, אלמא היום ההוא יומא דנפק ביה שטרא מתותי ידא דאתתא משמע הכא נמי ממך ההוא גברא דנפק שטרא מתותי ידיה משמע. אמר ליה אביי ודילמא אבא שאול כר' אלעזר סבירא ליה דאמר עידי מסירה כרתי אבל הכא ניחוש לנפילה. כלומר וממאי דאבא שאול כר"מ סבירא ליה דאמר עדי חתימה כרתי, והאי שיש עליו עדים דקתני בעדי חתימה קאי, ואי מתברר זמן בגויה דשטרא כשאר ענייני הגט על ידי עדי חתימה דחתימי עליה כשר, ואי לא אע"ג דמתברר בעידי מסירה כמאן דלית ביה זמן דאמי ופסיל לכתחלה, כי היכי דתצטריך למימר דכי אהני ליה היום גרשתיה משום דכמאן דמפריש ביה ההוא יומא דנפיק ביה שטרא דמי, ודילמא אבא שאול כר' אלעזר סבירא ליה דאמר עידי מסירה כרתי, והא שיש עליו עדים דקתני בעידי מסירה קאי, דמסריה נהליה באנפיהו ביומא פלניא. וכי אהני ליה היום גרשתיה, לאו משום דמשמע לישנא דשטרא יום ידוע, אלא משום דאיכא עדי מסירה דיכלי לברורי לההוא יומא.
וכי תימא אם כן למה לי היום גרשתיה, שאני התם דכיון דלא כתיב זמן בגיטא כלל פסול לכתחלה, דהוה ליה לגבי זמן כמזויף מתוכו דמודה ר' אלעזר בגט שאין בו זמן כלל, דאפי' בעידי מסירה פסיל לכתחלה. והתם הוא דמהני היום גרשתיה משום דאיפשר לברוריה ההוא יומא בעידי מסירה, אבל הכא גבי לויתי ממך מנה דליכא סהדי לברורי להאי מלוה מאן ניהו, לאו מההוא גברא דנפיק שטרא מתותי ידיה השתא משמע, דאיכא למימר מאיניש אחרינא הוא דיזיף. וכי תימא אי הכי מאי בעי גבי האי, חיישינן לנפילה, דאימור נפל ממאריה ואשכחיה האי וקאתי וקא תבע ביה.
אמר ליה רבא לנפילה לא חיישינן. ומנא תימרה דלא חיישינן לנפילה דתנן שנים שהיו בעיר אחת ושם אחד יוסף בן שמעון אינן יכולין להוציא שט"ח זה על זה ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב הא הן על אחרים יכולין להוציא, אלמא יוסף בן שמעון דכתיב ביה בשטרא ההוא דנפיק שטרא מתותי ידיה משמע, ואמאי ליחוש לנפילה, דילמא מאידך יוסף בן שמעון אחרינא הוא דנפל, אלא לאו ש"מ לנפילה לא חיישינן. ואביי אמר לך לנפילה דחד לא חיישינן לנפילה דרבים חיישינן. כלומר גבי שני יוסף בן שמעון כי נפיק שטרא מתותי ידא דחד מיניהו כיון דליכא לאסתפוקי אלא באידך יוסף בן שמעון לחודיה לנפילה דחד לא חיישינן, אבל גבי לויתי ממך סתמא דאיכא לאסתפוקי בכולהו אינשי דעלמא לנפילה דרבים חיישינן.
וקי"ל כרבא. חדא דאביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם. ועוד דמתני' כרבא דיקא דלא חיישינן לנפילה. ושנוייה דאביי שנויא דחיקא הוא ולא סמכינן אשנויא, דמה לי לנפילה דחד ומה לי לנפילה דרבים, אי איכא למיחש לנפילה אפי' לנפילה דחד נמי ליחוש, ואי ליכא למיחש לנפילה אפילו לנפילה דרבים נמי לא ליחוש. אלא ודאי שמע מינה לנפילה לא חיישינן. וכל היכא דאיכא לאסתפוקי במלוה גופיה בין האי גברא דנפיק שטרא מתותי ידיה ובין איניש אחרינא, לא שנא הוי ספיקא בחד ולא שנא ברבים, מחזקינן ליה לשטרא בחזקת ההוא דנפיק מתותי ידיה, ומאן דטעין דהאי שטרא דאיניש אחרינא הוה עליו להביא ראיה. וכן הילכתא:
קטו. וש"מ דגט שאין בו זמן אלא שכתוב בו היום גרשתיה, אם יש עליו עדי חתימה בין לר"מ בין לר' אלעזר כשר לכתחלה, כדרבא דאמר היום ההוא דנפיק ביה משמע וכמאן דכתיב ביה יום ידוע דאמי. ואע"ג דליכא עדי מסירה, כיון דאיכא עדי חתימה מודי ר' אלעזר דכשר ותנשא בו לכתחילה. כדקתני התם (גיטין פו,א) בהדיא שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם, דאי ליכא עדי מסירה לתכשר בעדי חתימה. ואם אין עליו עדי חתימה ואיכא עידי מסירה, לר"מ פסול לגמרי לר' אלעזר כשר לכתחילה. וקי"ל כר' אלעזר:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה